כשג'ואנה סקנלן הייתה ילדה קטנה בוויילס היא חלמה להיות שחקנית ולצעוד על שטיחים אדומים. עכשיו, בגיל 61, היא עקפה שחקניות כמו ליידי גאגא ("בית גוצ'י") ורנאטה ריינסבה ("האדם הגרוע בעולם") וזכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בטקס פרסי הבאפט"א הבריטי, על תפקידה בסרט "אחרי האהבה". אבל דווקא עכשיו, כשהיא מסתנוורת מאור הזרקורים, סקנלן מרגישה זרה למתרחש סביבה.
"תמיד רציתי להיות שחקנית ולזכות בפרסים גדולים", היא מספרת. "הקירות שלי היו מלאים בתמונות של כוכבי קולנוע מעידן הזהב, תמיד דמיינתי את עצמי מגיעה לשם, לא כי באמת האמנתי בזה אלא כי חלמתי על זה". אבל לדברי סקנלן, כשהגיע טקס פרסי הבאפט"א, היא הרגישה כמו דג מחוץ למים. "הכל הרגיש מאוד שונה, הבחורה מהעיירה הפשוטה מגיעה לעיר הגדולה", היא מתבדחת. "כל הכוכבות הגדולות מתארגנות לזה במשך חודשים. כשגיליתי על המועמדות צילמתי בוויילס, הגעתי מיד לאחר מכן ללונדון והייתי צריכה למצוא משהו ללבוש בתוך שבוע".
"לא הצלחתי לשים גבול בין הסרט לעצמי"
את סקנלן חלקכם אולי יזהו מתכנים קומיים כמו "ברידג'ט ג'ונס בייבי", "קדימה מתחילים" או "The Thick of It". למרות זאת, הדרמה מרגישה עבורה כמו בית, אפילו יותר מהקומדיה שאיתה היא מזוהה. "מעולם לא הרגשתי שאני מתאימה לקומדיה", מספרת השחקנית. "אני עושה את זה ונהנית, אבל אני מרגישה יותר בנוח בסביבה של הדרמה. במקור אני מהתיאטרון ושם עשיתי הרבה דרמה, אז זה מרגיש לי יותר טבעי מבחינת הכישורים שלי".
ב"אחרי האהבה", סרט הביכורים של הבמאי האנגלי–פקיסטני אלים חאן, מגלמת סקנלן דמות שאנחנו לא רגילים לראות תכופות לראות על המסך. מרי היא אישה מבוגרת שחיה חיים שלווים בעיר הנמל דובר שבאנגליה; לאחר המוות הפתאומי של בעלה, עבורו התאסלמה, מגלה מרי מספר הודעות חריגות בנייד שלו שיובילו אותה לחקור ולגלות על החיים הכפולים שלו: הייתה לו מאהבת, שהתגוררה ממש מספר קילומטרים מביתם - בצדה הצרפתי של תעלת למאנש. בעקבות הרצון לצלול אל הצד שלא הכירה בבעלה המנוח, היא מחליטה לנקוט באמצעים קיצוניים כדי להשיג את התשובות - ובדרך, היא מוצאת נחמה מפתיעה אחרי האהבה.
הסרט נוגע בנושאים לא פשוטים, החל מבגידה דרך פערים תרבותיים-דתיים ועד מוות. ההתעסקות היומיומית בנושאים הללו בזמן הצילומים הייתה כה תובענית עבור סקנלן, עד כדי כך שהלחץ גרם לה להגיע לבית החולים. "זה קרה מיד אחרי מסיבת הסיום", נזכרת השחקנית. "אלו היו 5 שבועות אינטנסיביים, סיימתי את הצילומים מפורקת". לדברי סקנלן, הסיבה להתמוטטות שעברה היא אי היכולת שלה לשמור על ריחוק מהדמות. "לא הצלחתי לשים גבול בין הסרט לעצמי", היא אומרת, "נתתי את כולי ושילמתי את המחיר".
איזה תהליך עברת כדי להתכונן לגלם את הדמות של מרי?
"קראתי הרבה על הנושא – על האיסלאם ועל הייצוג של הנשים בו. ביליתי הרבה זמן בלונדון בתחפושת שלבשתי בסרט, הסתובבתי ככה ברחוב, רציתי לראות איך זה מרגיש. ביקרתי בהרבה מסגדים ודיברתי עם נשים שהיו שם. גיליתי כמה זו סביבה מרגיעה, אנשים לא בטלפון. לא הייתי חריגה בנוף, כי בסופו של דבר לונדון מלאה במסגדים ובאנשים מוסלמים. הייתי צריכה גם ללמוד את התפילות והמנהגים אבל זה לא היה דבר שזר לי. היה לי קל להבין ולהזדהות עם הנושא של אמונה, כי בילדותי הייתי מבקרת הרבה בכנסייה עם המשפחה שלי".
"אחרי האהבה" הוא, כאמור, הפיצ'ר הראשון של חאן, ולדבריה של סקנלן – היא הרגישה על הסט את החיבור העז של הבמאי לעשייה שלו. " בא עם גישה מיוחדת שהוא יכול לנצח את הכל. יש לו הרבה תשוקה למה שהוא יוצר", אומרת השחקנית. "יש לו גישה מקורית, לא כזו שראיתי בעבר. אולי זה בגלל שהוא מדבר על סיפור לא שגרתי, ועוד אחד שקשור במשפחה שלו באופן מסוים". ואכן, עלילת "אחרי האהבה" מבוססת על החיים האמיתיים, ודמותה של מרי מבוססת על אמו של הבמאי עצמו.
הדמות שלך מבוססת על אמו של חאן, עבדתן יחד כדי לדייק את הדמות?
"בילינו יחד הרבה זמן, ושאלתי אותה הרבה שאלות לקראת התפקיד. היא נישאה לאביו של חאן בגיל 17 והיא מכירה את החווייה של להיות אישה מוסלמית בלונדון. הרגשתי שליחות לייצג אותה, רציתי לאמץ את האופי שלה לתוכי כשאני מגלמת את הדמות הזו כדי לתת לה מקום על המסך. בכל שלב הייתי חוזרת ל'מה היא הייתה עושה?'".
את מרגישה שמרי ויתרה על עצמה למען האהבה?
"לא שפטתי אותה וגם לא אותו. הם עברו דברים קשים יחד והיה להם ניתוק מסוים מהעולם. היה משהו בעצמה שהיא צריכה לכבוש ובאותו הזמן היא לא ידעה את זה. הייתה לה את האמונה, שזה דבר שהיה משותף לשניהם, אבל לא היו לה חיים משל עצמה. אני לא מרגישה שבגדו בה ואני לא חושבת שגם היא מרגישה ככה, בעלה עדיין אהב אותה והיא עדיין אהבה אותו, כל הדברים שהיא תגלה בהמשך יהפכו אותה לסלחנית יותר".
אפשר לומר שבמהלך הסרט מרי לומדת להיות אנוכית. את חושבת שזה משהו שכולנו צריכים ללמוד?
"לחלוטין. חשוב ללמוד שאתה אחראי להתקדמות שלך בחיים, ולפעמים צריך לעשות דברים שהם לא לגמרי נחמדים - כי הם יקדמו אותך. אני לא אומרת לוותר על הערכים לגמרי, אבל לפעמים - כדי לעמוד על מה שאתה מאמין בו - צריך להילחם על עצמך ו'לבגוד' בערכים שאתה מאמין בהם. מרי מגיעה למסקנה הזו בגיל מאוחר בחיים שלה בזכות הזדמנות שהיא מעולם לא חלמה עליה, היא מקבלת מתנה, והיא צריכה לעבוד קשה נגד כל מה שהיא הכירה עד היום כדי לזכות בטוב".
מה תרצי למסור לקהל הישראלי שעתיד לצפות בסרט?
"חשוב לי שהם ייצאו עם מסר אחד מהותי מהסרט: אם אתה רוצה להתקדם ולעשות שינויים בחיים, מה שחשבת על עצמך צריך להיעלם - ואתה צריך לקבל ולאמץ את מה שהחיים מביאים לך".
ליטן לשינר היא כתבת אתר Seret. לכתבות וסקירות נוספות