מפה לשם, כמעט עשור עבר מאז שעלתה למסכים הדרמה הארוטית "חמישים גוונים של אפור". הסרט, עיבוד קולנועי לסדרת הספרים הפופולרית, נהיה ללהיט ענק - וכידוע, הפך בהמשך לטרילוגיה, עם הכנסות בלתי נתפסות של למעלה מ-1.3 מיליארד דולרים. וכמובן, אותה סדרת סרטים מצליחה היא שהביאה לפריצתה הגדולה של דקוטה ג'ונסון - שבזכות תפקידה כאנה סטיל הפכה לכוכבת של ממש.

ג'ונסון - בתם של כוכבי האייטיז מלאני גריפית ודון ג'ונסון, ונכדתה של לא אחרת מאשר טיפי הדרן - שיחקה לאורך השנים בלא מעט סרטים: החל מ"המדריך לסינגלס" ו"חיים אחרים" ועד "השפעה" ו"מאדאם ווב". בשנים האחרונות, החלה השחקנית להכיר את התעשייה גם מכיוון אחר, כששימשה כמפיקה בחלק מסרטיה; זה המקרה גם בסרטה החדש, "המושב האחורי" (Daddio), שהגיע לבתי הקולנוע בסוף השבוע הנוכחי.

בסרט, מככבת ג'ונסון לצד זוכה האוסקר שון פן. היא מגלמת אישה שנוחתת בשדה התעופה JFK ועולה למונית בדרך למנהטן, והוא מגלם את נהג המונית שאוסף אותה. זהו, מה שנקרא, "סרט קטן": בלי אפקטים מיוחדים ובלי תקציבי ענק. כולו מתרחש במהלך אותה הנסיעה, שבה שתי הדמויות נקלעות לשיחה עמוקה על החיים: שעה וחצי של סערת רגשות, וקשר משמעותי בין השניים שייבנה לאט לאט. את "המושב האחורי" כתבה וביימה כריסטי הול: תסריטאית הסרט החדש "איתנו זה נגמר" בכיכובה של בלייק לייבלי, שעושה לא מעט כותרות לאחרונה, בעקבות שמועות על סכסוך מאחורי הקלעים.

דקוטה ג'ונסון, מתוך
דקוטה ג'ונסון ב"המושב האחורי". סרט קטן, בלי אפקטים ותקציב ענק|צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג, יחסי ציבור

"לקח זמן לגייס משקיעים. סרט על אנשים במונית זה לא נשמע מבדר"

למעשה, הבחירה ללהק את שון פן לתפקיד ב"המושב האחורי" הגיעה מג'ונסון עצמה - וזה היה הליהוק שהפך את הסרט מרעיון למציאות. "קראתי את התסריט לפני הרבה שנים, ומה שעזר לנו להרים את הפרויקט זה הליהוק של שון פן", מספרת ג'ונסון בפאנל עיתונאים, בהשתתפות כתב mako, שהתקיימה בתום הקרנה מיוחדת של "המושב האחורי" בלוס אנג'לס, לפני שבועות אחדים. ג'ונסון הגיעה להקרנה יחד עם הוריה, ואילו האורח של פן היה לא אחר מאשר חברו הטוב האנטר ביידן, בנו של נשיא ארה"ב, שביוני האחרון הורשע ברכישת נשק תחת השפעת סמים.

בשיחה סיפרה ג'ונסון עוד על תהליך ההוצאה של הסרט מהכוח אל הפועל. "אני והשותפה שלי (ב-TeaTime Pictures, חברת ההפקות שהקימה, ד"כ) היינו צריכות לעבור מסע עד שהסרט יצא לפועל", אמרה. "כשזה קרה, קודם כל פנינו לשותפה שלה לדירה, כריסטי הול, שזה סרט הביכורים שלה כבמאית - וליהקתי את עצמי לתפקיד הראשי. אבל לקח לנו זמן לגייס משקיעים: בגלל שזה סרט אינטימי, שמתרחש בחלל מאוד קטן. זה גרם לחשש בקרב מפיקים - אנשים ששמים את הכסף שלהם, ורוצים לדעת שהסרט יביא קהל. סרט שלם על שני אנשים במונית, זה לא נשמע כמו משהו מבדר. לכל מפיק היה מה להעיר, וכריסטי עשתה מקצי שיפורים לתסריט כדי ליצור משהו יותר גדול ועמוק. אבל לא הסכמנו שצריך להוציא את הסיפור אל מחוץ למונית. מבחינתנו זה סיפור על קשר אנושי".

צילמתם תוך כדי נסיעה?
"לא, היו רק צילומי חוץ כהשלמה בשלב הפוסט-פרודקשן. בפועל, הרוב צולם באולפן בניו ג'רזי לאורך 16 ימים, בתקציב זעום יחסית. היו שתי מוניות על הסט, אחת שלמה ואחת חצויה, כדי שנוכל לצלם בה את סצנות השיחה בין הדמויות. החלק הקדמי והאחורי של הרכב היו לפעמים במרחק של חמישה מטרים זה מזה. אבל לאורך הסרט, האינטראקציה מרגישה מאוד אותנטית. במשך זמן רב אני מדברת רק לעורף של שון או לעיניים שלו, מהמראה הפנימית ברכב. וזו בדיוק החוויה שלך כנוסע במונית. ולפעמים יש הפוגות בשיחה, ואז לפתע כשפוצחים שוב בשיחה זה מרגיש כמו פרק חדש, היכרות מחדש. הכל מאוד פרטי ושקט ומרוכז ושברירי. אני מרגישה שהפרויקט קרה לאט לאט, והשגנו את כל מבוקשנו בתנאים שרצינו. ומעל הכל - את שון".

דקוטה ג'ונסון, שון פן (צילום: Sonia Recchia, Getty Images)
דקוטה ג'ונסון ושון פן. שכנות שהפכה לשיתוף פעולה על המסך|צילום: Sonia Recchia, Getty Images

איך נוצר החיבור ביניכם?
"הוא שכן שלי, ופשוט פניתי אליו וביקשתי שנדבר. יצאנו להליכה בשכונה, והוא סיפר לי שמעבר לזה שהוא אהב את התסריט, העובדה שהסרט הזה נעשה על ידי נשים גורמת לו להרגיש בטוח. אני מאמינה שההיכרות האישית עזרה לשנינו במשחק, וביצירת הדינמיקה בין הדמויות. זה לא הרגיש מוזר או מאולץ, לא היו לי מחשבות שאולי שון פן לא מחבב אותי, ואולי בסתר ליבו הוא חושב שאני שחקנית נוראית. ידעתי שאנחנו נהנים לעבוד יחד, ודואגים אחד לשנייה בזמן הסצנות, כשאנחנו מגלמים שני זרים מוחלטים שנבנית ביניהם מתיחות מסוימת בחלל מאוד קטן. וכשאתה מרגיש בנוח עם הפרטנר שלך, אתה מרשה לעצמך יותר".

גם פן, כמובן, נכח בהקרנה בלוס אנג'לס - וסיפר גם הוא על שיתוף הפעולה הפורה עם ג'ונסון, שלדבריו, גאל אותו מתקופה של חוסר סיפוק מקצועי. "אני כבר די והותר שנים במקצוע. ראיתי לא מעט, והיו לי רגעים שהרגשתי שאני במקום המדויק שבו אני אמור להיות. זו תחושה של להיות בזון, כמו איזה אתלט מחונן, מוקף בבמאים ויוצרים מהשורה הראשונה, וזה מעניק לי סיפוק גדול. אבל לאחרונה, אני קצת מחוץ לאותו אזור. אז כשדקוטה פנתה אליי, הרגשתי שאני מתגנב לאזור שלה, כשהיא בשיאה ועושה בחירות נכונות - ושאבתי ביטחון ממנה. חשבתי לעצמי, 'הנה משהו שאתה אוהב' - ואני טיפוס שכמעט ולא אוהב שום דבר. או, יותר נכון, ברוב המקרים אני לא מבין מה הערך המוסף שאני יכול לתת. ובמקרה הזה, דקוטה - שהיא חברה, ואדם שאני מאוד מעריך בתעשייה - הגישה לי הצעה אטרקטיבית מיוזמתה, ואחרי שקראתי כמה עמודים כבר הייתי בפנים. כנראה שלא רע להיות שחקן גם אחרי גיל 60. פה ושם עדיין ישנן מתנות, וזה מה שקיבלתי מהאישה הנהדרת הזאת".

דקוטה ג'ונסון,
דקוטה ג'ונסון ב"חמישים גוונים של אפור". בת להורים כוכבים|צילום: יח"צ באדיבות yes

"ההורים שלי ממש לא התלהבו מהרעיון שאהיה שחקנית"

ג'ונסון, כאמור, היא חלק ממשפחת אצולה הוליוודית. היא גדלה על סטים של סרטים וסדרות בהם כיכבו הוריה, והיא מקושרת לתעשייה גם דרך אביה החורג - אנטוניו בנדרס, בעלה השלישי של אמה (ממנו התגרשה ב-2015). את הסיפתח שלה בתעשייה עשתה ג'ונסון ב-2006, כשנבחרה להיות נערת גלובוס הזהב בטקס באותה השנה, והגישה את הפסלונים לזוכים השונים. במקביל, היא החלה לדגמן, וכן לנסות ולפלס את דרכה אל עולם המשחק - בתפקידים קטנים בסרטים כמו "הרשת החברתית" ו"רחוב ג'אמפ 21", וכן בפרק הסיום של הסדרה "המשרד".

בשיחה, סיפרה ג'ונסון על הבחירה לעסוק במקצוע שבו עוסקת משפחתה. "ההורים שלי ממש לא התלהבו מהרעיון שאהיה שחקנית", הודתה, "אבל מרגע שהחלטתי שזה מה שאני רוצה - הם תמכו בי. והם נתנו לי עצה חשובה: לעולם לא להרים ידיים. הם ידעו שאי אפשר לעצור בעדי. שבסופו של דבר, גדלתי סביב המקצוע - והבנתי שאני רוצה להיות חלק ממנו. אני אוהבת קולנוע ומוקפת חובבי קולנוע. וגם כשיש קשיים בתעשייה, מעל הכל היא מופלאה - ואני בת מזל להיות שחקנית, ושיש לי הורים שגאים בי. כל מערכות היחסים שיש לי עם אנשים בחיי לימדו אותי כל מה שאני יודעת. זה מה שגורם לי לצמוח כבן אדם, וזה הכתיב את האופן בו אני מעניקה ומקבלת אהבה. בין אם זאת אהבה רומנטית או חברות קרובה, אתה משיל מעלייך כל מיני שכבות ומתכסה בחדשות. אני מרגישה שהפכתי לאדם יותר נקי וטהור ככל שהתבגרתי". 

כשמדברים על מערכות היחסים הבולטות בחייה של ג'ונסון, אי אפשר שלא להזכיר את כריס מרטין - סולן להקת קולדפליי, איתו היא נמצאת בזוגיות מתוקשרת מאז 2017. לפני ארבע שנים ג'ונסון אף הייתה שותפה לבימוי הקליפ של הלהקה לשיר "Cry, Cry, Cry". למעשה, לפני כחמישה חודשים, השניים הכריזו על אירוסים - אבל כפי שזה נראה עכשיו, יכול להיות שהאירוסים האלה לא יהפכו לנישואים. לפני כשבועיים דיווח מגזין הדיילי מייל הבריטי כי השניים נפרדו: מקורב למרטין אמר למגזין כי "הקשר ביניהם הסתיים והגיע הזמן להמשיך הלאה", וחברים אחרים של השניים הוסיפו כי "הם הגיעו למסקנה שהקשר לא יכול להחזיק עוד". הרשת, כמובן, געשה. זמן קצר לאחר הדיווח, נציגה מטעמה של ג'ונסון הכחישה את הדיווח, והצהירה כי "הם ביחד והם מאושרים".

כריס מרטין (צילום: Frazer Harrison, Getty Images)
כריס מרטין. פרידה אמיתית או דיווחים כוזבים?|צילום: Frazer Harrison, Getty Images

מאיפה את שואבת כוחות?
"אני עושה הרבה מדיטציה ויוגה, זה חלק בלתי נפרד מהשגרה שלי ואחרת הייתי אבודה. למדתי שזה הרבה יותר מועיל מאשר להשתכר כל לילה, למרות שכל אחד עושה את הבחירה שמתאימה לו. יש לי ימים לא קלים, כמו לכל אדם, אבל אני אסירת תודה על החיים שיש לי ולסביבה שלי. ומהמקום הזה, אני מרגישה מועצמת ויכולה לעמוד על שלי. אני במקצוע שבו אתה תמיד נאבק על המשך הקיום שלך: זה לא שאתה כובש פסגה כלשהי ואז נח על זרי הדפנה. זה מקצוע עם רגעי שיא ורגעי שפל, עליות ומורדות. כל פרויקט הוא שיעור לחיים, וזה מסע בלתי פוסק".

האם את מתכננת לביים שוב?
"בהחלט. כשעבדתי על הקליפ ההוא, לדוגמה, זה היה כבוד עצום. חברתי לאנשי מקצוע מוכשרים בתחומם. בפנטזיה שלי הייתי רוצה לביים קליפ לנירוונה, אבל בטח הייתי עושה מעצמי צחוק, מגמגמת ומביכה. אנשים מכירים את הרקע של המשפחה שלי במשחק, אבל גדלתי גם על מוסיקה, ויש לי שני אחים מוזיקאים מוכשרים. אני במקסימום יכולה להרביץ ביצוע קריוקי לא רע לשיר של שאניה טוויין".