אוסקר 2025: השנה המעולה של ישראל, שישראל תרצה לשכוח

זה המרוץ הכי פתוח מזה שנים.
וכדי להבין את זה, מספיק לראות מה קרה לקטגוריית הסרט הטוב ביותר. עונת הפרסים של 2025, שהתחילה עוד ב-2024 ותיגמר בתחילת השבוע הבא עם טקס האוסקר ה-97, סימנה בהתחלה את סרט החשפניות "אנורה" של שון בייקר בתור הפייבוריט. איפשהו באזור נובמבר, הגרסה הקולנועית של המחזמר "מרשעת" ריסקה את הקופות אבל גם זכתה לשבחים - ופתאום נדמה היה שהאוסקר עומד להתיישר לשם שינוי לפי טעמם של ההמונים. רק שטקס גלובוס הזהב של ינואר התעלם משניהם בכל המקומות החשובים, והסחף עבר לכיוונו של מחזמר אחר: "אמיליה פרז" הצרפתי. גם זה לא החזיק מעמד יותר מדי, באדיבות סערה היסטורית שעוד יפורט עליה, והפרשנים המבולבלים התחילו לדבר על אפוס הפוסט-שואה "הברוטליסט", על מותחן האפיפיורים "עד שיצא עשן לבן" ואפילו על "אנונימי לגמרי", הביוגרפיה המוזיקלית הסבירה-פלוס על בוב דילן. התפנית האחרונה (בינתיים) הגיעה ב-8 בפברואר, כשקמפיין "אנורה" קם לתחייה בין לילה בזכות זכייה בפרסי גילדות המפיקים והבמאים, שניים מהחזאים הטובים ביותר לאוסקר. רק שאחרי כל כך הרבה תהפוכות, אף אחד לא מעז לשים עליו כסף. לא עליו ולא בכלל.
המועמד המוביל. לפחות כרגע. לכו תדעו. "אנורה"|צילום: באדיבות בתי קולנוע לב, יחסי ציבור
אבל גם בקטגוריות הנעולות יש סיכוי להפתעות.
שחקן ראשי: הקאמבק של אדריאן ברודי ב"הברוטליסט". שחקנית ראשית: הקאמבק של דמי מור ב"יופי מסוכן". שחקן משנה: קיראן קולקין עושה את הקיראן קולקין הרגיל ב"כאב אמיתי". שחקנית משנה: זואי סלדנה עם אחד התפקידים הפחות פרובלמטיים ב"אמיליה פרז". זו, בגדול, הרשימה הדי-סגורה שרצה כבר כמה שבועות - וההיסטוריה מלמדת שאם חלוקת פרסי המשחק באוסקר נראית כל כך נעולה, אין סיכוי שזה באמת יקרה בסוף.

האיום הכי משמעותי הוא על ברודי - מי שכבר היה לשחקן הצעיר ביותר שזוכה באוסקר, על "הפסנתרן" - ועלול להפסיד את הפסלון השני שלו לכוכב "אנונימי לגמרי" טימותי שאלאמה, שישבור את השיא הזה מחדש. הוליווד אוהבת את טימי, האוסקרים אוהבים ביוגרפיות מוזיקליות, ולמרות שהקלפיות כבר נסגרו, ייתכן שהזכייה הטרייה של שאלאמה בפרס גילדת השחקנים (שמייצגת את הקבוצה הגדולה ביותר בקרב מצביעי האוסקר) היא איתות לקראת טוויסט של הדקה האחרונה. גם במטה הבחירות של מור כנראה מתקשים לישון, מפאת חשש מנסיקה של מייקי מדיסון מ"אנורה" או פרננדה טורס מ"אני עדיין כאן", אבל הסיכויים לגמרי לטובתה. ואם מישהו עוד בונה על זה שאריאנה גרנדה מ"מרשעת" תיקח את האוסקר מידיה של סלדנה, אז חבל.
זו הייתה שנה מעולה לישראל, כקונספט.
אמיליה פרז מ"אמיליה פרז" מגיעה לתל אביב ופוגשת שם את ד"ר מארק איווניר (ואת שאולי ואירנה). הברוטליסט מ"הברוטליסט" הופך את סיפור ההגירה שלו לאפוס פרו-ציוני, ומוצא מקום אפילו לקולו של דוד בן גוריון. מחוץ לקטגוריית הסרט הטוב ביותר היה גם את המסע היהודי לפולין של אותו "כאב אמיתי" עם קולקין, ואת חומרי הארכיון של ניסים קיוויתי ודן שילון ב"5 בספטמבר" על טבח הספורטאים במינכן - שניהם מועמדים לפרס התסריט המקורי, שניהם יפסידו אותו ל"אנורה" על פי רוב ההערכות.
הישראלי השלישי הכי חשוב שם, אחרי שאולי ואירנה. מארק איווניר ב"אמיליה פרז"|צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג , יחסי ציבור
אבל זו הייתה עוד שנה גרועה לישראל המדינה.
הנשירה המוקדמת של הנציג הישראלי "קרוב אלי" הייתה צפויה. כך גם זו של "תיקי ביבי" התיעודי, שנכנס לרשימה המקוצרת די בהפתעה ולא התברג בחמישייה האחרונה. עוד דבר צפוי: מלחמת הסיכות שעומדת להתחדש על השטיח האדום, אבל בין הפסקת האש לנושאים שיותר מטרידים כרגע את הוליווד, עושה רושם שהנושא די נדחק מראש סדר היום. לכן אם תהיה כותרת פרובינציאלית מהלילה הזה, מלבד הפרס שתגיש גל גדות, היא אמורה לבוא מכיוונו של "אין ארץ אחרת" - סרט תיעודי פלסטיני-נורווגי, שבתכלס הוא סרט ישראלי-פלסטיני, על הנעשה בכפר מסאפר יטא שבשטחים. שניים מיוצרי "אין ארץ אחרת", שנחשב למועמד המוביל לזכייה בפרס הסרט הדוקומנטרי, הם באסל עדרה ויובל אברהם שנאומיהם לא בדיוק התיישרו לפי מסרי ההסברה הישראלית. מאז אברהם כבר הבטיח שאם וכאשר יזכה באוסקר, הפעם הוא יזכיר גם את החטופים.
לא ישכחו שוב את החטופים. יוצרי "אין ארץ אחרת"|צילום: Andreas Rentz/Getty Images
השנה אין נבל מובהק.
אחת התוצאות הברורות של התקדמות האקדמיה האמריקאית לקולנוע היא מנעד המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר - לראיה, סרט האימה "יופי מסוכן" - ואחת התוצאות הברורות של המנעד הזה, בעיקר בשנים האחרונות, היא היווצרותם של נבלים ממשיים. "הספר הירוק" היה דוגמה קלאסית, במידה מסוימת גם "לה לה לנד", "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי", "המאסטרו" ו"ברבי". בסוף תמיד מוצאים את הסרט שבא מקולקל לחצי ממבקרי וחובבי הקולנוע ברשתות החברתיות, והשנה היה זה "אמיליה פרז" שצבר אנטי לא מבוטל מרגע יציאתו. מאז הזכייה בפסטיבל קאן סרטו של ז'אק אודיאר חטף על הזלזול-לכאורה במקסיקו שבה הוא מתרחש, על הייצוג הטרנסי הבעייתי-לכאורה בדמות הגיבורה שלו, על המבטא של סלינה גומז, על ענייני AI, על הונאת קטגוריות (זואי סלדנה מתמודדת על פרס שחקנית המשנה כדי לא להתחרות בשחקנית הראשית האחרת) ועל מה לא. אבל נדמה היה שגם גדולי המבקרים של "אמיליה פרז" הסכימו על אותו הדבר: זה אולי סרט בעייתי או מאכזב, אבל סרט גרוע זה לא.
מה כן יש? נבלית.
וכשאין סרט גרוע שיצדיק את עמדת הנבל - מזל שלפחות יש בן אדם גרוע שכולם יכולים לשנוא. בסוף חודש ינואר נחשפו הציוצים הגזעניים, האיסלמפוביים, מלאי השנה והפשוט מחורבנים של קרלה סופיה גסקון: השחקנית שמגלמת את אותה אמיליה פרז, ושרגע לפני זה הפכה לשחקנית הטרנסית הראשונה בהיסטוריה שמועמדת לאוסקר. על ההתנהלות שלה מאותו שלב עוד ילמדו בבתי ספר לניהול משברים (בשיעור "מה אסור לעשות בחיים"), ולמרות הכבוד המינימלי לקולגה ניכר שהבמאי, השחקניות האחרות ונטפליקס שמפיצה את הסרט בארצות הברית מנסים להתנער מגסקון בכל דרך אפשרית. אחרי שנעדרה מרוב הטקסים של השבועות האחרונים, גסקון דווקא כן אישרה הגעה לטקס האוסקר שייערך בין ראשון לשני כדי שהמצלמות יוכלו לחתוך אליה ברגע שהיא תפסיד. ובמציאות שכבר ידעה סטירה מצלצלת אחת, הנוכחות הצפויה שלה שם היא פחד אלוהים.
המרוץ הזה הוא בעצם העלילה של "עד שיצא עשן לבן".
דמיינו את "אופנהיימר", זוכה האוסקר של השנה שעברה, בתור האפיפיור שבדיוק מת (ובהתחשב בכותרות מעבר לים, יש מצב שאפילו לא תצטרכו לדמיין). אם ב"עד שיצא עשן לבן" של אדוארד ברגר זו נקודת הפתיחה לאינספור טוויסטים ותגליות ששורפות את המועמדים לרשת אותו בזה אחר זה - כך בדיוק קרה גם במציאות של אוסקר 2025, בטח אחרי שפרשת ג'סטין בלדוני ובלייק לייבלי הוכיחה איזה פשוט זה לתמרן קמפיינים ברשת.

בנוסף לאלף ואחת הסערות סביב "אמיליה פרז", בחודשים האחרונים היה גם את סערת היעדר מתאמת האינטימיות ב"אנורה" (אז מה אם השחקנית בעצמה ויתרה על אחת), את סערת ה-AI ב"הברוטליסט" (אז מה אם עוד סרטים נעזרו בזה), את סערת הבלאקפייס של כוכבת "אני עדיין כאן" (את זה דווקא אין איך להצדיק), את סערת הבמאי הממשש של "המתמחה" ואפילו סערה זוטא סביב "חולית: חלק שני" שמי בכלל זכר שיצא השנה. לפחות כאן, עם התבוסה המסתמנת של "אמיליה פרז" בקטגוריית הסרט, נדמה שלא מחכה איזשהו טוויסט טרנסי-מגדרי בקרב הסופי על הבכורה.
לכולם אכפת רק מאדם אחד, שבכלל לא יהיה שם.
אסון השריפות בלוס אנג'לס, שאף הוביל לדחיית פרסום המועמדים לאוסקר, כנראה יקבל נוכחות משמעותית בטקס - שבו באופן חריג לא יבוצעו המועמדים לפרס השיר המקורי (אנשי "אמיליה פרז" נושמים לרווחה) - אבל הוא כבר לא באמת יגדיר אותו, או את השנה שהובילה אליו. מה שכן יגדיר אותו, או ליתר דיוק מי, נמצא כרגע בבית הלבן. מהגרים, טרנסים, אפרו-אמריקאים: כל האלמנטים הבולטים בסרטי אוסקר 2025 הם זכר אחרון לעידן ביידן. והדוגמה הכי מובהקת היא כמובן הסרט "המתמחה", שממש עוסק בנשיא לשעבר-ובהווה טראמפ. האם זה אומר שבשנה הבאה צפוי קולנוע שמרני יותר, בדומה להתיישרות של ענקיות הטכנולוגיה? לא בהכרח. למעשה, הרבה יותר כדאי להמר דווקא על שנים עם סרטים אקסטרה פרוגרסיביים, שיחשבו שהם אשכרה תוקעים אצבע בעין של האיש החזק בעולם. ולכן גם אין מה להתרגש יותר מדי מסיכות צהובות מחד, או מנאומים פוליטיים מאידך. במוקדם או במאוחר, בהוליווד תמיד חוזרים להתעסק בעצמם.