לפני כחמש שנים, כשהשחקנית לנה פרייפלד סיימה את לימודי המשחק שלה, היא החלה לחפש סוכנות שחקנים. במהלך שיטוטיה, היא מספרת, נאמר לה באחת הסוכנויות שמכיוון שהיא בעלת חזות רוסית מובהקת - שיער בלונדיני ועיניים כחולות - היא תתקשה לקבל תפקידים. "אמרו לי: 'אין לנו תפקיד לרוסיות. התעשייה מאוד מזרחית כרגע'", היא אומרת. אבל לאחרונה, עלו למסך המקומי כמה וכמה סרטים ובהם גיבורות ממוצא רוסי - "אסיה", "קולות רקע", "כל מה שאני יכולה" – ועכשיו גם הסרט "ולריה מתחתנת" בכיכובה של פרייפלד, שמגיע לבתי הקולנוע אחרי שהוקרן בפסטיבלים בארץ ובעולם. "אם המוצא זה הקלף החזק שלי, ויש לי מה שאין כרגע לשחקניות אחרות, אז מעולה", היא משתפת.
"ולריה מתחתנת", סרטה של התסריטאית והבמאית מיכל ויניק (אישה עובדת"), מציג מפגש בין האחיות כריסטינה (פרייפלד) ו-ולריה (דאשה טבורנוביץ'). כריסטינה היא אזרחית אוקראינית שהתחתנה עם גבר ישראלי (יעקב זדה דניאל, "פאודה") וחיה איתו כבר ארבע שנים בישראל. הסרט נפתח כשוולריה מגיעה לישראל על מנת לפגוש את איתן, בעלה המיועד (אברהם שלום לוי) וללכת בעקבות אחותה הבכורה; אבל ולריה לא עשויה מאותם החומרים, ושתי האחיות נאלצות לשקול מחדש את אורח חייהן.
לצורך התחקיר שעשתה לקראת גילום דמותה של כריסטינה, צפתה פרייפלד בסרט דוקומנטרי על הבאת כלות מאוקראינה לישראל. "אם נחפור פנימה ונשאל, למה אזרחית אוקראינית מתחתנת עם ישראלי? אולי בגלל נסיבות חיים, היא בורחת מחיים קשים לחיים של ביטחון, במחיר של לעזוב את הבית שלה", אומרת פרייפלד על התופעה שמתוארת בסרט באמצעות הדמויות של ולריה וכריסטינה. "ובסופו של דבר, זה לא משהו שנעשה בכפייה. זה נעשה מבחירה. ויש פה סוג של עסקה: הגבר מטפל בפן הכלכלי – הוא משלם שכר דירה וחשבונות - והאישה מביאה את היופי, את האימהות, את הבית. וזה לדעתי מה שמיכל רוצה להביא – את הרעיון של זוגיות כעסקה כלכלית".
היום אי אפשר לדבר על הנושא הזה בלי להתייחס למלחמה באוקראינה.
"הסרט צולם הרבה לפני המלחמה. אבל אנשים מהגרים, אנשים במצוקה, נשים איבדו בית או בעל. אוקראיניות רבות נמצאות בסיטואציה מאוד קשה בחיים, והן צריכות ליצור חיים מחדש, להקים בית מחדש. אנשים תלושים מהחיים והמציאות שלהם כי יש ואי ודאות, גם כלכלית, וזה מפחיד".
יש לי דפוס מרצה. לא משנה מה צריך לעשות, אני אעשה את זה
הסרט קטף פרסים ושבחים בפסטיבלים ברחבי העולם. הוא הפך לזוכה הגדול של פסטיבל חיפה והיה מועמד ל-14 פרסי אופיר – מתוכם זכה בפרס התסריט למיכל ויניק. פרייפלד עצמה גם היא הייתה מועמדת לפרס השחקנית הראשית הטובה ביותר על תפקידה בסרט, אך הפסידה אותו לריטה שוקרון שכיכבה ב"קריוקי". "עצם העובדה שהייתי מועמדת לפרס אופיר, זה מטורף", היא מספרת.
ב"ולריה מתחתנת" מגלמת פרייפלד דמות של אישה שמתמודדת עם אלימות רגשית מצד בעלה; הצלילה לתוך הדמות, לדבריה, עוררה בה תובנות. "הזוגיות של מיכאל וכריסטינה היא זוגיות שלא באמת מתקיימת מתוך חופש, והעניין הזה של חופש בזוגיות זה משהו שמדברים עליו רק בשנים האחרונות. אבל זה משהו שקורה לכולנו. אני מסתכלת על עצמי, על החברים שלי, וזה קורה לכולנו. בשבילי, ההתבוננות בוולריה הייתה כמו התבוננות על עצמי ועל החיים שלי - מה אני רוצה בזוגיות?".
אבל את נראית נורא עצמאית, חופשייה.
"כביכול. כי עדיין יש לי את הדפוס המרצה שלי, שיודע לעבוד מאוד קשה - שלא משנה מה צריך לעשות (עבור הזוגיות) – אני אעשה את זה. פתאום כשראיתי את כריסטינה הבנתי: 'וואו, לא צריך כלום'. צריך להיות מאושר, וצריך להגיד את זה ולדרוש את זה, וזה גם בסדר ללכת. אנחנו כל כך מפחדים לעזוב מקום עבודה, זוגיות, חברות – כל כך מפחדים לאבד".
מה לדעתך גרם לוולריה לפחד?
"אני חושבת שלאיתן לא היה שום צד בפחד של ולריה. היא הגיעה וראתה את החיים האלה, את הקלחת ואת העצבים, את כריסטינה בלחץ. היא ראתה אותה מרצה, קטנה, ולא היא עצמה. זה מה שהבהיל אותה, שפתאום היא קלטה איך זה נראה. אם כריסטינה לא הייתה כל כך מתאמצת לייצר מציאות יפה מתוך הסטרס והנטייה לרצות, אם היא הייתה אמיתית יותר, אז אולי ולריה לא הייתה כל כך נבהלת מהסיטואציה".
פרייפלד, לדבריה, נהנתה מאוד מהעבודה לצד זדה-דניאל. "הוא היה מקסים", היא אומרת. "יש ביננו פער, בין שחקנית מתחילה לשחקן ותיק, וזה עבד". בינה לבין דאשה טבורנוביץ' התפתחה חברות של ממש, מאחר שהן היו שתי השחקניות היחידות בקאסט שדוברות את השפה הרוסית. "זו הייתה כמו שפה סודית של שתינו. נוצר חיבור עמוק", היא מספרת.
אופיע בעירום רק כשזה הכרחי. לא כדי לעשות באזז
פרייפלד, כיום בת 35, נולדה באוקראינה ועלתה לארץ בגיל 3 עם משפחתה. בילדותה היא גילתה את אהבתה למחול, ורקדה בבית ספר לבלט. "כי זה מה שצריך", היא אומרת. "לומדים וצריך משהו אומנותי, אבל חס וחלילה לא הופכים את זה למקצוע. אמא שלי פעם אמרה לי 'אם הייתי יודעת שזה מה שיקרה, לא הייתי שולחת אותך לבלט". במהלך השנים רקדה פרייפלד בלהקות "בת-דור" ו"קמע", אבל אז פגשה בבמאי המוכשר והפרובוקטיבי יאיר שרמן ("השחף", "המלט"), ומשהו בה השתנה. "הוא פתח לי את הג'וק" היא נזכרת.
אז, גמלה בליבה ההחלטה, והיא עשתה עסקה עם אלוהים: היא תנסה להתקבל למקום אחד בלבד - בית הספר למשחק של יורם לוינשטיין - ואם לא תתקבל, תמשיך לרקוד. ואז, בגיל 27, היא התקבלה. להוריה לקח זמן לקבל את ההחלטה שלה ללמוד משחק. "תחשבי איזו אכזבה זו למשפחת רופאים – אני דפקתי את השושלת", היא צוחקת.
בסיום לימודיה קטפה פרייפלד את התפקיד הראשי הנחשק בהצגה "העבד" של תיאטרון גשר, לצידו של סשה דמידוב. התפקיד ההוא דרש ממנה להופיע בעירום - לכאורה דרישה מרתיעה, אבל לא עבורה. "אופיע בעירום רק כשזה מוצדק, כשזה תורם, מעצים משהו או כשזה הכרחי. לא סתם כדי לעשות באזז", היא מבהירה. חמש שנים עברו מאז התפקיד ההוא, ופרייפלד עדיין משחקת בתיאטרון גשר. לדבריה, היא מרגישה שם בבית, וסומכת על המנכ"לית לנה קריידליך, מי ששלפה אותה מבית הספר למשחק והביאה אותה לתיאטרון מלכתחילה.
ואכן, את מקומה על הבמה אי אפשר לקחת ממנה. פרייפלד היא שחקנית תיאטרון מוערכת, והיא אף זכתה בפרס קיפוד הזהב על תפקידה בהצגה "אדיפוס. טריפטיכון" של תיאטרון תמונע. ואם פרייפלד לא מוכרת לכם מהבמות, להיות שתזהו את פניה מהמסך: למשל מהסדרה "כפולים", בה היא גילמה את אנה יודובסקי שנחשדה בביצוע פיגוע בעונה השלישית, או מ"העיר הטובה", שבה היא הופיעה לצד עוז זהבי. היא גם שיחקה בתפקיד קטן בסרט "אזרח מודאג" שיצא בשנת 2022. ויש לה תפקיד טלוויזיוני נוסף בדרך: בקרוב תעלה ב-yes סדרת הדרמה "אלף", המבוססת על פרשת ההטרדה המינית של הנשיא לשעבר, משה קצ. פרייפלד תגלם את חוקרת המקרה; את קצב יגלם לא אחר מאשר זדה-דניאל.
"אני יותר טרודה, אבל אין לי מחשבות לעזוב. זה הבית שלי. כמובן שהייתי רוצה שדברים יהיו יותר טובים. במשחק, דמות נלחמת לשנות את גורלה, וזה מה שאנחנו צריכים לעשות – להיות אקטיביים"
לפני כחצי שנה חל שינוי משמעותי בחייה של השחקנית, דווקא בפן האישי: היא סיימה, בהחלטה משותפת, זוגיות בת תשע שנים - וכעת היא בעיצומה של תקופה חדשה ושונה, ומשתדלת שלא להיות מונעת מסטרס. "זה בלתי נמנע להיות מונע מלחץ בגלל הסביבה, אבל אני משתדלת להבין מה אני רוצה כרגע, מה המטרה שלי ואיך אני הולכת אליה. זה נשמע קל, אבל זה סופר קשה, ואני עובדת על זה".
בגזרה המקצועית, בימים אלה מתרכזת פרייפלד בעיקר בעבודתה בטלוויזיה. לדבריה, היא בוחרת לגלם דמויות שייגעו באנשים וישנו להם את החיים - כמו התפקיד של כריסטינה, שבו היא רואה שליחות של ממש. "זה החלום – להתפרנס מהמקצוע שלי, מהצגות ולהמשיך לעשות את מה שאני עושה", היא מספרת.
דברים השתנו אצלך כתוצאה מהמצב במדינה?
"אני יותר טרודה, אבל אין לי מחשבות לעזוב. ההורים שלי הגיעו לפה בגלל אנטישמיות. יש פה דברים שהם ב-DNA שלי, ואני לא מרגישה שייכת למקום אחר, זה הבית שלי. כמובן שהייתי רוצה שדברים יהיו יותר טובים, ובשביל שזה יקרה אני צריכה לתרום משהו. ובהקבלה לעולם המשחק: דמות נלחמת לשנות את גורלה, וזה מה שאנחנו צריכים לעשות – להיות אקטיביים".
מיכל ליבר-רונן היא כתבת אתר Seret. לכתבות וסקירות נוספות