משולש האהבה הוא אולי הצורה הגיאומטרית האהובה ביותר על הוליווד. הבחור אוהב את הבחורה, הבחור השני גם הוא אוהב אותה, הגיבורה שלנו נקרעת בין שניהם, שני הגברים יתחרו באגרופים חשופים על לבה של אהובתם (וזה כמובן עוזר אם שניהם חתיכים הורסים כמיטב המסורת). זו נוסחה מוכרת ויעילה שרבים מאיתנו נהנים ממנה עד היום, ובצדק. "חיים שלמים", סרטה החדש של סלין סונג שעולה היום (ה') לאקרנים, מחליט לגשת למשולש הזה מזווית יותר מושכלת, מנומסת ואמפתית כלפי כל הצדדים. אף אחד כאן לא ילך מכות ולא ירים את הקול. אבל זה לא אומר שהלב לא יישבר.
זהו סיפורה של נורה (גרטה לי), מחזאית שגדלה בדרום קוריאה, היגרה עם משפחתה לקנדה ומשם עברה לניו יורק עם חלום להיות יוצרת שלה מדף מלא בפרסים. כשהייתה ילדה קטנה בסיאול היה לה חבר אחד יקר, היי-סונג שמו (טאו יו). הם אהבו פעם באמת ובתמים, כמו שילדים יודעים. בבגרותה, כשנורה רק התחילה את חייה כמחזאית ניו יורקית בשאיפה, היא חידשה את הקשר עם היי-סונג, ומשלט רחוק השניים שוב התאהבו. הקשר שוב ניתק, אבל עשור לאחר מכן היי-סונג מגיע לניו יורק. הבעיה היא כזו - בשנים שעברו, נורה פגשה את ארתור (ג'ון מגארו), סופר יהודי ומתוק שאוהב אותה. והנה היא, בעיר שבה התרחשו סיפורי האהבה היפים ביותר בקולנוע, כשלצדה אהבת חייה לשעבר, והיא נשואה לגבר אחר, אותו היא אוהבת. אבל אף אחד כאן לא אויב של אף אחד.
"חיים שלמים" הוא סרט הביכורים של סונג, והוא זכה לשבחי הביקורות - וכן הוקרן בפסטיבל ברלין. הוא גם צפוי לקחת חלק משמעותי בעונת הפרסים הבאה, וכן בטקס החשוב ביותר - טקס האוסקר. "אף אחד מאיתנו לא ידע שהסרט יקבל תגובות כאלה", אומר מגארובשיחת זום איתו ועם יו. "הסרט הזה היה סיכון: אין פה קליימקס, אין פה ריב גדול. חשבנו שזה סיפור מקסים ויפה, אבל לא חשבנו שזה יתורגם לכך שאנשים אחרים יחשבו ככה. היינו בהלם כשראינו איך מגיבים לו. אני עדיין זהיר".
"חיים שלמים" הוא סרט שלא שוכחים, בין השאר בזכות התסריט המעולה. שורה אחת נצרבה אצלי במיוחד: "אני מרגיש כמו האמריקאי הלבן והמרושע שהורס לכם את סיפור האהבה", כפי שאומר ארתור לנורה במהלך הסרט, למרות שהוא זה שנשוי לה.
ג'ון, מה עשית כדי לוודא שארתור לא יהיה עוד דמות של אמריקאי לבן שהורס את סיפור האהבה של נורה?
"אני חושב שהכל היה בכתיבה. זה היה כתוב בצורה אכפתית ומבינה, ואני מניח שזה היה יכול לעבוד גם עם יותר אלמנטים של קנאה, אבל לא ראיתי את זה ככה; ראיתי אותו כמי שמנסה להיות פרטנר תומך. הרעיון לפיו גבריות שווה קנאה לא נכון בעיני, ואני חושב שצריך לערער עליו ולפרק אותו. מערכות היחסים שאני מכיר הן שותפויות: אתה רוצה שהצד השני ישגשג ויצמח. אם הוא היה יוצא נגד זה, הוא לא היה עושה את העבודה שלו כפרטנר תומך".
טאו, החוויה שלך הפוכה לזו של הבמאית, סלין. נולדת בגרמניה ועברת משם לקוריאה. איך התחברת לסיפור שלה?
"קודם כל, כשקראתי את התסריט בכיתי טוב-טוב. ולמרות שהסיפור שלי, כגרמני-קוריאני, שונה מהסיפור של סלין או של הדמויות - הזדהיתי עם תחושת הניכור של היי-סונג. גדלתי בגרמניה, הגעתי לארה"ב ולמדתי פה. לא הרגשתי כמו האסייתי-אמריקאי הממוצע, וגם עכשיו כשאני חי בקוריאה אני מרגיש כמו אאוטסיידר. התחושה הזאת, של חיים מחוץ לספקטרום של התרבות והזהות שלי, גרמה לי להרגיש שאני תמיד נושא איתי מלנכוליה כלשהי. הבנתי איך היי-סונג מרגיש, כמו אאוטסיידר ומנודה. ברמה הזאת, סלין ראתה את החיבור ביני ובין הדמות, ואני שמח שיכולתי להפגין את הצד הזה שלי בדמות".
ואיך הגבת כשראית את הסרט לראשונה?
"הייתי שבר כלי. בכיתי כל כך בסוף, למרות שניסיתי שלא לבכות. מטבע הדברים, ידעתי איך הסצנות שלי בסרט אמורות להיראות, אבל לא איך ג'ון עשה עבודה כל כך טובה. הוא כל כך כנה, פגיע ומצחיק. בסצנת הסיום ידעתי רק מה אני עושה, לא ידעתי איך הסצנה ממשיכה. וכשראיתי אותה, זה היה כמו אגרוף לבטן. לא יכולתי לעצור את הדמעות בשלב הזה".
יש לסיפורי אהבה דומיננטיות כמעט מובנת מאליה בקולנוע. יש כאלה שיגידו שכל סיפור הוא סיפור אהבה; יש כאלה שיגידו שסיפורים נטולי אהבה לא ראויים שיספרו אותם בכלל. "חיים שלמים" הוא לא סיפור האהבה היחיד שעלה לאקרנים בשנים האחרונות, אבל עבר הרבה זמן מאז שראינו סרט רומנטי כמוהו, שמעז לפנות ללב הצופים בשעה שהוא גם מקפיד לפנות לשכל. אפשר לראות נקודות דמיון בינו לבין שאר המקרים שבהם הקולנוע הציג בפנינו לבבות שבורים ומאוחים – בין השאר בגלל שהוא מזכיר אותם בעצמו, כולל סצנה בה נורה ממליצה להיי-סונג לראות את "שמש נצחית בראש צלול".
מהו סיפור האהבה הקולנועי האהוב עליכם?
יו: "אני יכול לחשוב על שני סרטים – 'חופשה ברומא' עם גרגורי פק ואודרי הפברן, ו'צלילי המוזיקה'. הגברים הראשיים בסרטים האלה היו דמויות עם תפיסות מוכנות מראש לגבי הדרך בה אמורים לחיות את חיינו, והפרטנרית משנה להם אותן ואת מסלול חייהן בזכות כוחה של האהבה. אלו סיפורי האהבה הקולנועיים שאני אוהב".
מגארו: "ככל שזה נוגע לקולנוע רומנטי, התשובה שלי היא ישר 'כשהארי פגש את סאלי', כי זה באמת סרט שאפשר לראות שוב ושוב כל פעם מחדש, הוא כיפי ומהנה. אבל ככל שזה נוגע ליצירת אמנות שוברת לב, אני הולך על 'שמש נצחית בראש צלול'".
תאו, בכמה סצנות אנחנו נחשפים לחברים של היי-סונג שמייעצים לו לגבי המצב המיוחד שלו מול נורה. איך אתה היית מגיב אם חבר שלך היה בא אליך ואומר "אני הולך לנסוע לבקר את אהובת נעורי שעכשיו נשואה לגבר אחר"?
"קוריאנים, כחברים, אוהבים להתגרות. הם ציניקנים, אבל מאוד תומכים. אם הייתי חלק מקבוצת חברים כזאת, הייתי הכי תומך ואומר לו: תנסה את מיטב יכולתך, אל תשאיר שאלות פתוחות, אל תשאיר אבן שאין לה הופכין. אולי תמות מחר, אז לך על זה היום".
מגארו: "הייתי אומר לו לא לעשות את זה".
יו: "ברור שזה מה שהיית אומר".