השנה האחרונה הייתה אולי השנה העמוסה ביותר בחייה של השחקנית מורן רוזנבלט ("פאודה", "חתונה מנייר"): לאורכה, היא טיילה ברחבי הגלובוס, הצטלמה לסדרות מסקרנות שיגיעו בהמשך לענקיות הסטרימינג הכי גדולות בעולם. אולי זה נשמע קצת בודד, אבל רוזנבלט דווקא יצאה מהחוויה הזו מחוזקת: "לא ציפיתי שאוהב את זה ככה", היא אומרת בריאיון. "הייתי מאוד קשורה לבית, למשפחה, לתל אביב - ופתאום גיליתי כמה שזה כיף. בימים שלא עבדתי, זה הרגיש שיש לי 24 שעות ביממה שהן שלי. נהיה לי יותר זמן כי אני לא צריכה לעשות סידורים. בהתחלה זה הבהיל אותי, אבל אז הבנתי שיש לי הרבה זמן לנוח".

אחת מהסדרות הבינלאומיות אליה הצטלמה רוזנבלט היא "We Are The Lucky Ones" של הולו; בסדרה, שמבוססת על רב מכר באותו השם ותתרחש בתקופת השואה, תככב רוזנבלט גם לצד ליאור אשכנזי וליהי קורנובסקי. סדרה עתידית נוספת בכיכובה היא הסדרה הארגנטינאית "יוסי, המרגל אכול החרטה", שעבור צילומיה שהתה רוזנבלט בדרום אמריקה במשך חודשיים וחצי. היא עוסקת בפיגועים נגד שגרירות ישראל ומרכז הקהילה היהודית בבואנוס איירס בשנות ה-90, ותופיע בה גם נטליה אוריירו.

בשביל אותם תפקידים, נאלצה רוזנבלט ללמוד טקסטים בשפות זרות. ועל אף שהיא מתארת את החוויה כמאתגרת, נראה שהיא הרגישה שגילתה עולם חדש. "שיחקתי בשפה אחרת, והרגשתי שמשהו באישיות שלי השתנה", היא מספרת. "נוצר לי אלטר-אגו, אבל בקטע טוב. עבדתי הרבה יותר וזה החזיר לי משהו שכבר נהיה לי קל ומובן מאליו, נזכרתי כמה זה כיף לקרוע את התחת". אבל למרות התחושה ההרפתקנית שהיא מרגישה בעודה משחקת בשפות זרות, רוזנבלט בכל זאת מתגעגעת למשחק בשפת האם שלה. "לא יוצא לי לשחק הרבה בעברית לאחרונה, וזה חסר לי", היא מודה.

מתוך
מתוך "הנפש הטובה"|צילום: יחסי ציבור

תפקיד שבו שיחקה רוזנבלט בעברית יוכל הקהל לראות בסרטו החדש של איתן ענר, "הנפש הטובה", שיעלה בסוף השבוע בבתי הקולנוע. בסרט היא מגלמת את דמותה של שרון, מפיקת סרטי ארט-האוס שאפתנית. "זה התפקיד הכי קרוב אליי שיצא לי לעשות עד היום, הכי נוח שהיה לי", היא אומרת. "זו מפיקה שנאבקת על חייה. היא לא לגמרי שונה ממני, היא אמנית; בדרך כלל קשה לי לצפות בעצמי, וכאן זה הגיע בקלות". בסרט, דמותה של רוזנבלט נמצאת על סף של פשיטת רגל, ומקבלת הזדמנות אחרונה להציל את עתידה המקצועי - שיתוף פעולה עם עוזי סילבר (רמי הויברגר), במאי עבר נערץ שחזר בתשובה וכעת רוצה לעשות את סרט הקאמבק שלו.

זה מקצוע התמכרותי. קל להפוך בו לאובססיבי, ברמה שלא בריאה לנפש

במידה רבה, "הנפש הטובה" מדבר על יחסי גברים-נשים, כפי שהם באים לידי ביטוי בתעשיית הקולנוע. "שרון היא אישה בעולם גברי שצריכה להילחם, היא עוברת דרך לא קלה, והיא עומדת כל הזמן מול גברים", אומרת רוזנבלט. "כשקראתי את התסריט לא הבנתי כמה הנשיות שלה זה חלק משמעותי בסרט; רק כשראיתי את הסרט הגמור, הבנתי שכולם על המסך גברים - וזה שאני אישה זה באופן בלתי נמנע נתן לסרט את החיים שלו".

אבל יותר מכל, הסרט עוסק ברעיון של אובססיה לעשיית קולנוע; הוא מגיע לנקודות שבהן המקצוע הופך לחיים עצמם. "זה מקצוע אובססיבי והתמכרותי", מתארת רוזנבלט את המציאות בתעשיית הבידור, כפי שהיא בעיניה. "קל מאוד להפוך בו לוורקוהוליק, לאובססיבי לרמה שלא בריאה לנפש. ב'הנפש הטובה', האובססיה הזו אפילו דוחקת אדם לקצה".

שרון בגילומה של רוזנבלט מוצאת את עצמה במשבר מקצועי שמאיים לחסל אותה נפשית וכלכלית. כדי לנסות ולהימנע מההתרסקות, היא מבצעת כמה מהלכים קיצוניים למדי. אבל רוזנבלט לא יכולה שלא להזדהות איתה, או לפחות להבין את המקום ממנו באה הדמות שלה. "אני מכירה את זה, אם מישהו ינסה לקחת ממני את המקצוע שהוא החיים שלי אני אנסה לעקוף את זה. אני לא יכולה לפחות כרגע לדמיין מצב של ויתור", היא אומרת.

יש בסרט סצנות של התפרצויות עצבים, חלק מהן נוגעות גם לאובדן של אבא. כמי שאיבדה את אביה לפני כמה שנים, הרגשת את יכולה להתחבר לדמות שלך מהמקום הזה?
"לא קשה לי לשחק התפרצויות עצבים. זה מגיע לי מאוד בטבעיות, למרות שאני לא אדם עצבני בדרך כלל. אני חושבת שמה שקרה לי אחרי שאיבדתי את אבא שלי זה שאני יותר מבינה את החיים, או לפחות חלק מהם. אצלי זה מגיע מנקודה יותר חסרת סבלנות, יותר 'תכל'סית'. אין לי סבלנות לחרטוטים או לדברים שאני מרגישה שהם לא אמיתיים".

"כוכבת? נראה לי שזה טייטל שמרגישים על מישהו מבחוץ. יש לי טריילר ומביאים לי קפה, אבל זה יותר תנאים הוליוודיים מאשר כוכבות. אני לא מאמינה שמישהו באמת מרגיש כוכב, גם לא ג'וליה רוברטס"

שמה של רוזנבלט אולי לא שגור בכל פה, אבל מדובר בשחקנית עסוקה למדי, שנמצאת בתעשייה כבר למעלה מעשור. מאחוריה רזומה מרשים שכולל סרטים כמו "שבלולים בגשם", "פרה אדומה" ו"תפוחים מן המדבר", וגם זכייה בפרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר על תפקידה ב"חתונה מנייר". בטלוויזיה, שיחקה רוזנבלט ב"פאודה" המצליחה של ליאור רז, וגם בסדרה שיצר רז לנטפליקס ב-2021, "פגע וברח".

ולמרות כל זה, ולמרות הסדרות הבינלאומיות בכיכובה שנמצאות בשלבי הפקה, רוזנבלט לא נותנת להצלחה לעלות לה לראש. "תמיד יש פחד להיות בעמדה של השחקנית הנזקקת שצריכה שיקבלו אותה לתפקיד", היא אומרת. "אני כן מקבלת הרבה תפקידים, וכשזה קורה, זו הזדמנות לשחק במגרש משחקים שמישהו בנה עבורי. זו באמת זכות", היא מוסיפה בחיוך. "זו מתנה בכל פעם, אני באמת צריכה את האנשים האלה בשביל זה".

כשנפגשנו לפני שלוש שנים אמרת שאת עדיין לא מרגישה כוכבת. את חושבת שזה השתנה?
"כוכבת? נראה לי שזה טייטל שמרגישים על מישהו מבחוץ. יש לי טריילר ומביאים לי קפה וצוות איפור, אז אם זה להרגיש כוכבת – כן. אבל זה יותר תנאים הוליוודיים מאשר כוכבות. אני לא מאמינה שמישהו באמת מרגיש כוכב, גם לא ג'וליה רוברטס".

מורן רוזנבלט (צילום: שי פרנקו)
מורן רוזנבלט|צילום: שי פרנקו

מה את עושה כשאת לא משחקת?
"אני כל הזמן יוצרת, כבר לא מעט שנים שאני כותבת, ובקרוב אני אעשה סרט קצר נוסף (אחרי "מי שטוב לו") - הפעם כשאני מגיעה עם קצת יותר ניסיון. אני חושבת שזה שאני יוצרת בזמן שאני לא משחקת, זה מה שמונע ממני תקופות של המתנה וריק, שזה תמיד דבר מפחיד ומערער".

מה החלום המקצועי שלך?
"מלבד להמשיך לכתוב, עשיתי הרבה תפקידים ראשיים בקולנוע - אבל מעולם לא הובלתי סדרה. אז לגמרי זה".

כולי תקווה שהמדינה הזו לא תהפוך למדינת הלכה

בחודש נובמבר האחרון הוקרן סרט ישראלי נוסף בכיכובה של רוזנבלט, "כאילו אין מחר", שפתח את פסטיבל הקולנוע הגאה. זהו שיתוף הפעולה השני של השחקנית עם הבמאי ניצן גלעדי, אחרי "חתונה מנייר". "הקהל הגיב מאוד טוב לסרט הזה", היא מציינת בפליאה. "אני מכירה את ניצן וידעתי שזה יהיה סרט טוב, אבל הוא גם שואב ואינטנסיבי. הזהרתי את המשפחה שלי בהתחלה מגרפיות, סמים ודברים אפלים. אבל בסוף הם התלהבו".

"כאילו אין מחר" הוא אחד הסרטים הגאים הבולטים ביותר שנעשו בישראל בשנים האחרונות (והבחירה של רוזנבלט להשתתף בסרט להטב"קי מובהק לא מפתיעה בהתחשב בעובדה שהיא עצמה משתייכת לקהילה הגאה). אבל בימים אלה, עולה איזה חשש שיום יבוא וסרטים כאלה כבר לא יוכלו להיעשות כאן בכזו קלות.

מתוך
מתוך "כאילו אין מחר"|צילום: באדיבות סרטי יונייטד קינג

את מזדהה עם החשש שהממשלה הנוכחית תפגע בתרבות ובקהילה הגאה? כלסבית שגרה בישראל ועוסקת באמנות, המצב מדאיג אותך?
"אני מרגישה שאני יותר מפחדת על קהילה אחרת מאשר על הלהט"בית: מילים כמו השכלה ואמנות נהיו מילות גנאי, קוראים לאנשים 'יפי נפש משתכנזים'. יש אנשים שמשתמשים במילים האלה כדי להתחבב על אנשים אחרים, זו הסתה מתוחכמת. לשמחתנו הבינו שקהילת הלהט"ב קיימת בכל הצדדים הפוליטיים וזו לא קהילה ששווה להתעסק איתה בשביל להשיג קולות פוליטיים. אני מרגישה שההסתה החדשה היא באמצעות מילים כמו 'משתכנזים'. 

"הרפורמה לא הגיעה כדי לקדם אפליה מתקנת, היא יותר פוליטית ומסיתה. אנחנו נלחמים כדי ששום דבר כזה לא יקרה, כדי שנמשיך להתקדם. המטרה היא ללכת אל האור ולא לחושך, וכולי תקווה שהמדינה הזו לא תהפוך למדינת הלכה. אני לא ארצה לחיות במדינה כזאת. דת וחילוניות מסתדרות זו לצד זו בהרבה מקומות בעולם. כל עוד אף אחד לא מנסה להמיר אחד את השני, אפשר להתקיים".

את מפחדת?
"אני מרגישה סכנה יותר מאשר פחד. אני חושבת שמה שנחמד בישראלים זה שאנחנו לא כאלו ממושמעים, אנחנו יוצאים מהבתים להשמיע קול".


ליטן לשינר היא כתבת אתר Seret. לכתבות וסקירות נוספות