יש כאלה שלא יודעים מה זה "ג'קאס". יש כאלה שהמשפט הבודד "שלום, אני ג'וני נוקסוויל, וזה 'ג'קאס'" מספיק כדי לרגש אותם עד דמעות. זה התחיל בשנות ה-90 של המאה הקודמת בתור שטות של נוקסוויל, שחקן כושל מטנסי, שהחליט לבדוק על עצמו ציוד להגנה עצמית, והפך מהר מאוד לתוכנית טלוויזיה מופרעת שבה קבוצת חברים מתעסקת בפעלולים הכי הזויים, דוחים, מצחיקים, מזעזעים ויפים שהמיינסטרים האמריקאי אי פעם ראה. בין אם מדובר בבחינת מגני ביצים באמצעות אגרופיהם של ילדים רכים בשנים, האכלת גורי תנינים בפטמות של משתתפי התכנית או ציור קעקוע בנסיעה קופצנית במיוחד בטנדר, אנשי ג'קאס זעזעו את הציבור האמריקאי – ואת העולם – בשלוש עונות של תוכנית הטלוויזיה שלהם ב-MTV בתחילת שנות ה-2000.
"ג'קאס" לא יכלה להישאר על המסך הקטן (היא בוטלה לאחר שקברניטי MTV לא עמדו בתוכן הדבילי ומסכן החיים שלה), ומהר מאוד קבוצת הגברים התמהונית הזאת עברה לקולנוע. הסרט הראשון נעשה בתקציב של חמישה מיליון דולר (והוא נראה אפילו זול יותר), והכניס שמונים מיליון דולר ברחבי העולם. כמובן שזה אומר שמאותו הרגע "ג'קאס" הפכה למותג קולנועי לכל דבר ועניין, עם סרטי המשך, משחק פלייסטיישן, שערוריות שנלוות אליהם וקהל מעריצים אדוק. הסרט החדש בסדרה יוצא לאקרנים בישראל השבוע, ונראה שמי שהתחילו בתור קבוצת ווירדוז שמחרידים את אמריקה המהוגנת של ימי בוש הפכו, 20 שנה אחר כך, לקונצנזוס.
המבקרים לא הבינו אותם. רבים לא הבינו אותם, ולא מבינים עד היום מה כל כך מצחיק בקבוצת אנשים שמנסים לבדוק אם אפשר להדליק פלוץ מתחת למים (מי שלא מבין מה מצחיק בזה, אגב, לא חייב להיות חבר שלי). מצד שני, כש"ג'קאס לנצח" נצפה על ידי מבקרים, התגלה דבר די מדהים: הם התלהבו ממנו. אותו ממסד שדחה את נוקסוויל וחבורת הזבל שלו לפני שני עשורים כעת מחבק אותם.
חודש אחרי שהסרט יצא בארה"ב, הוא הכניס יותר מ-70 מיליון דולר ברחבי העולם. מבקר של הניו יורקר כתב עליו כי הוא "חזון מרנין של חוסן בתגובה לטראומה" וגם "גרסה קומית לניסוי של מילגרם". בניו יורק טיימס כתבה המבקרת כי "חבורת 'ג'קאס' ממשיכה להיות בליגה משלה, מעל החקיינים שלה שנמצאים היום בעיקר בטיקטוק, בזכות שני דברים: הצילום החד כתער, שמנציח גברים בתחתונים רטובים באותה מסירות שבה מיכאלאנג'לו פיסל את 'הפייטה'. הדבר השני הוא החברות שלהם. עצמות נשחקות, אבל שריר הלב נשאר חזק".
"אני חושב שהילדים שהיו בתיכון כשהם ראו את ה'ג'קאס' הראשון הפכו למבקרים, ועכשיו הם קובעי דעת הקהל", מנסה להסביר ג'וני נוקסוויל בשיחה ל-mako. "זה ההסבר היחיד שיש לי, כי אנחנו עדיין עושים את החרא המטומטם שתמיד עשינו".
מפגש מצער עם שור
אותו חרא, אבל בשינוי אדרת. הסרט הראשון נראה כאילו נתנו לחבורת צעירים תקציב מסוים לעשות שטויות, אבל זה לא נראה מקצועי או מהוקצע באיזושהי דרך. בסרט החדש, הבמאי ג'ף טרמיין עושה כבוד לאנרכיה המגעילה והמהממת של חבורת ג'קאס, עם צילומים ממגוון זוויות, הילוכים איטיים שעוזרים לצופה להתעכב על כל פרט ופרט מהפעלולים המחרידים שמרכיבים את הסרט, הופעות אורח של כמה איי-ליסטים ומערכון פתיחה אחד שהוא פשוט אחד הדברים הכי מדהימים שיצא לי אישית לראות בזמן האחרון.
איך אתה מוצא את האמנות בתוך כל זה?
טרמיין: "אני מתכוון, כשאתה מצרף את כל הקבוצה ביחד, זה פשוט מביים את עצמו. רק צריך להדליק את המצלמות. אני לא יודע, האווירה הייתה כל כך טובה פה, שזה לא דרש אף ניהול, פשוט היינו צריכים לחשוב על רעיונות מספיק מצחיקים ולגרום לחבר'ה לעשות אותם".
באחד הרגעים הכי אינטנסיביים בסרט, פעלול אחד הולך צעד אחד רחוק מדי. מוזר להזהיר את צופי "ג'קאס" מספוילרים – זה לא שנגלה בסוף הסרט שסטיבו היה יציר דמיונו של נוקסוויל כל הזמן הזה – אבל מי שרוצה לחוות את כל הפעלולים של "ג'קאס" טאבולה ראסה אולי ירצה לדלג פסקה אחת קדימה. למי שנשאר איתנו נספר שבאיזשהו שלב בסרט, לנוקסוויל יש מפגש מצער עם שור שמעיף אותו כמה מטרים באוויר. זה אולי מאוד מצחיק עבור הצופה, אבל נוקסוויל אושפז עם כמה שברים מאוד לא מצחיקים - גם בגולגולת.
מה היה הדבר הראשון שעבר בראשך כשהשור נכנס בך?
נוקסוויל: "הייתי באוויר והייתי כזה, 'טוב, הנה הלכה החליפה הזאת'".
טרמיין: "זה אולי היה הדבר הראשון שעבר בראש שלך, השור עבר בשאר הגוף שלך".
האם אי פעם היית לך נקודה שאמרת בה "בחיים לא"?
נוקסוויל: "בנוגע לפעלול בג'קאס? אני כותב את רוב הפעלולים שלי אז אני מניח שאני כבר נרשם לזה כשאני מגיע לסט. בנוסף, אם אני אומר שאני עומד לעשות את זה אין דרך שאני יכול לסגת".
"ג'קאס לנצח" בא אלינו בול בזמן. בדיוק כשהבנו איך מתמודדים עם הקורונה ולחשוב לרגע על עולם בלי ריחוק חברתי, נראה כאילו מחולל החדשות האוטומטי שוב השתגע והפיל לעולם על הראש מלחמה אחת מחרידה שגורמת לעולם האמיתי להיראות כמו מקום קשה מנשוא.
"הסרט הזה יצא בדיוק כשאנשים יצאו מהמגיפה", אומר טרמיין. "שנתיים שבהן אנשים הסתגרו בבתים. המון אנשים ניגשו אלי ואמרו לי כמה הם היו צריכים פשוט להיות לצד אנשים אחרים ולצחוק בקול רם. זה היה הדבר הכי נחמד ששמעתי. התזמון שבו הוא יצא, אנשים פשוט צריכים להתכנס אחד לצד השני ולצחוק ביחד".
איך עושים סרט כמו "ג'קאס" תחת הגבלות הקורונה?
נוקסוויל: "עושים סרט מאוד מסוכן בדרך הכי בטוחה שאפשר. אתה עוטה מסכה עד שאתה נכנס לזירה עם השור, השור נכנס בך, ואתה מובהל לבית חולים, אבל לפני שאתה נכנס לאמבולנס, אתה חייב לעטות שוב את המסכה".