אירועיםתערוכות חדשות | תערוכות רצות | הזדמנות אחרונה | תערוכות קבע

   

אנפלאגד נערות ריינס וסיור לילי בתערוכת "טעויות העתיד וכיבוד קל"

איפה ומתי? ארטפורט, העמל 8 תל אביב – יום חמישי, 19.5 בשעה 20:00.

הופעה של גיא גולדשטיין ורועי פרייליך, אנפלאגד נערות ריינס וסיור לילי בתערוכת היחיד של גיא גולדשטיין, המשלבת מערך פיסולי העשוי מיציקות, פיסול ידני ושאריות תעשיה, לצד מיצב קינטי המבוסס על רשת של עמודי תווים היוצרים מערך מורכב של צלילים ופיקוח. חגיגה ביקורתית שמחברת בין ירידי עולם, מסיבות קוקטייל והצורך לדעת.

 

מה הלוז – 17.5- תערוכות- אנפלאגד וסיור לילי בתערוכת ״טעויות העתיד  (צילום: עדי עופר)
אנפלאגד וסיור לילי בתערוכת ״טעויות העתיד וכיבוד קל״- |צילום: עדי עופר

יום המוזיאונים הבינלאומי במשכן לאמנויות, עין חרוד

איפה ומתי? המשכן לאמנויות, עין חרוד – יום חמישי, 19.5 החל מהשעה 11:00. הכניסה וההשתתפות ללא תשלום.

ביום המוזיאונים הבינלאומי יתקיימו שלושה אירועי תרבות לאורך היום: סיור עם האוצר יניב שפירא בתערוכות עידן "העבד" של אמיר נוה, ו"בור" של עמית קבסה (11:00); מפגש עם האמנית אורית חופשי בתערוכתה "יציבה רעועה", שביסודה ניצבת החוויה האישית שלה, המעוגנת במצב תודעתי עמוק של קיום והישרדות (12:00); מפגש עם האמנית נועה בן-נון מלמד בתערוכה "אטלנטיס", שבה משולבות שתי סדרות - האחת כוללת תצלומים דיגיטליים שנוצרו בין השנים 2016–2019, במקומות שיש סיכוי למצוא בהם רמזים ליקום המיתי שנכחד: חופי ים שוממים, יערות שרופים, אניות טרופות, נופים בלתי מזוהים, מעל ומתחת למים (12:30).

מה הלוז – 17.5- תערוכות- יום המוזיאונים במשכן לאמנויות עין חרוד (צילום:  דניאל חנוך)
עמית קבסה, בור, 2020-21, |צילום: דניאל חנוך

שיח גלריה בתערוכת "רוחות כדים"

לרגל "יום המוזיאונים הבינלאומי" יתקיים במוזיאון נחום גוטמן לאמנות, שיח גלריה בנושא 'רוחות כדים' - תצוגת הקבע ותערוכת הפסלים של נחום גוטמן.

איפה ומתי? מוזיאון נחום גוטמן לאמנות, שמעון רוקח 21 תל אביב – יום חמישי, 19.5 בשעה 12:00. הכניסה חופשית.

 

מה הלוז – 3.5 - תערוכות - מוזיאון נחום גוטמן (צילום: יחצ)
שיח גלריה ביום המוזיאונים הבינלאומי|צילום: יחצ
 

"אמנות יומנית": שיח גלריה

איפה ומתי? חלל האמנות, הגן הבוטני ירושלים – יום שישי, 3.6 בשעה 11:00.

שיח גלריה שיתקיים במסגרת התערוכה "בהעדר מניע אחר, יופי הוא סיבה לחיות", בהשתתפות האמניות אילה נצר וג'ניפר אביסרה. 

  

"ציור על ציור": תערוכת יחיד לתמר בר זאב

תערוכת יחיד של האמנית תמר בר זאב, המציגה עבודות ציור רב שכבתי מתקופות שונות שמתמקדות בשני נושאים מרכזיים בגוף יצירתה: דיוקנאות וטבע דומם. האנשים אותם מציירת תמר אינם ספציפיים, אלא דמויות דמיוניות חסרות זהות וחסרות שם. גם עבודות הטבע הדומם אינן משחזרות באופן נאמן את המציאות הנראית על פני השטח - לא את הפרופורציות המקובלות ולא את הצורה המדויקת של חפצים. טכניקה ה'ציור על ציור', שמאפיינת את עבודותיה של בר זאב, מייצרת עבודות בעלות רבדים רבים שבהן ניתן להבחין בעקבות העבר העולה וצץ מבין קווי הדימוי. בין אם זה דיוקן או טבע דומם, הציור משמר את עברו, והדימוי נטמע ברקע שלעיתים גם גונב ממנו את ההצגה. 

איפה? פרימיטיב & דיזיין, יהודה הלוי 7, תל אביב; ליווי אוצרותי: יהודית שרייבר; תאריך פתיחה: 20.5.22; תאריך נעילה: 19.6.22.

 

מה הלוז – 17.5- תערוכות- תמר בר זאב - ציור על ציור (צילום: יהודית שרייבר )
תמר בר זאב.|צילום: יהודית שרייבר

"רוחות רפאים": גיל מועלם דורון

עבור גיל מועלם דורון שני צידי הים התיכון טעונים בתולדות של עקירה והתיישבות מחדש - הוריו נולדו בעיראק ובבולגריה, הוא נולד בלונדון, גדל בישראל וחי כיום באנגליה. מדובר בנדודים תוצאת מלחמות וסכסוכים, מאבקים שראשיתם קדמוני אך לובשים בעת החדשה ממדים קטלניים בחסות מדינות לאום ונשק מתוחכם. במובניה הנפשיים, האנושיים והפוליטיים הופכת עבורו עקירה, למרחב של חיפוש אמנותי בו מנסה השפה החזותית לחוש בנעלם שמילים מחסירות. הנסתר הזה אינו מופשט או ערטילאי אלא מצטבר משכבות של שברים אנושיים שאין דרך אחת לחברם. את סיפורו הוא ממחיש על ידי שילוב של קולות וכלים שהצבתם חורגת מהסדר ההיסטורי או מצורניות טהורה, והם כוללים מסכת תיעודית של סיפורי עקירה ופרסומים של ארגוני זכויות אדם. באום אל פחם הקליט וצילם את קורותיהם של תושבים שגורשו ב-1948 מאדמות היישוב אלג'ון ליד מגידו והם בחזקת נפקדים נוכחים, ובספרד הצליב בסרטוני וידאו בין מרחבים בנויים ומראות מים בעיר גרונה וערים אחרות מהם גורשו יהודים ומוסלמים שחלקם הפכו לאנוסים, מארנוס או מוריסקוס, החיים את עברם כבעלי סוד נפקד נוכח. משפחתו של מועלם דורון כרוכה ביסודות האנוסים הללו. מתנה, שם המשפחה המקורי של אביו מעירק, רומז על אפשרות מוצאה מפורטוגל וסבתו מצד אימו דוברת לדינו, שפה שנדדה לבולגריה עם מגורשי ספרד. היסודות הנפשיים אישיים, האנושיים חברתיים והכוחות הפוליטיים הנעלמים והחשופים כרוכים בתערוכה יחד באורח הסיפור ובאופן הייצוג העכשווי שלו.

איפה? הגלריה לאמנות אום אל-פחם; אוצרות: עמי שטייניץ; תאריך פתיחה: 21.5.22; תאריך נעילה: 13.8.22.

 

מה הלוז – 17.5- תערוכות- תערוכות בגלריה לאמנות אום אל פחם (צילום: יחצ)
גיל מועלם דורון מתוך התערוכה הים הוא אותו ים בגלריה לאמנות אום אל פחם|צילום: יחצ

"שיח אישי": לינדה טאהא

תערוכת היחיד הראשונה של האמנית ציירת, שעוסקת בנושאים נשיים מובהקים מעולם האישה וסביבתה הקרובה. ביצירותיה מדברת טאהא על מסגרות רבות המשפיעות על חיי האישה בחברה הערבית. היא מפתחת שפה אמנותית שבאמצעותה יוצרת בסיס לשיח ומעלה על פני השטח את הסוגיות המורכבות הרבות שהיא חווה ביומיום ביחסי גומלין בינה לבין סביבתה.

איפה? הגלריה לאמנות אום אל-פחם; אוצרות: למיס שחוט; תאריך פתיחה: 21.5.22; תאריך נעילה: 13.8.22.

 

מה הלוז – 17.5- תערוכות- תערוכות בגלריה לאמנות אום אל פחם (צילום: יחצ)
לינדה טאהא מתוך התערוכה שיח אישי בגלריה לאמנות אום אל פחם|צילום: יחצ

"שיירי רשמים": שושנה צ'חנובסקי

התערוכה עוסקת במצבים תודעתיים ורגשיים שנעים בין חרדה לשלווה ונסמכת על פעולת מערכת העצבים וצורתה. העבודות בתערוכה עוסקות בהשפעת הרגשות על המוח ומעלות שאלות כמו האם אנו שולטים ברגשותינו או הם שולטים בנו, או האם ניתן לנתב את הרגש והמחשבה באמצעות הגוף? העבודות בתערוכה נעשו בתקופה רווית אלימות, חששות ופחדים; תקופה שמעודדת ריחוק חברתי. הדרך שעוברת הדמות מפחד וכאב להתמודדות רגשית והתחזקות מאפשרת יצירת קשרים סלחניים יותר של אֲני עם עצמה ועם העולם: עבודת הווידאו משכן האֵלים - נעשתה בהשראת המושג הבודהיסטי בַּרְהַמה-וִיָהאַרה שמתייחס למצבי תודעה גבוהים-אוניברסליים כגון חמלה, אמפתיה, איזון ונדיבות. בעבודה מוצגות  פעולות ידיים של קיפולי נייר, שיוצרות סביבה פיסולית ומזמינות את הצופה לבצע פעולה פרפורמטיבית, משחקית. החזרתיות פותחת אפשרות של פירוק מהתניות, פתיחות מחשבתית והתמקדות ברגע הנוכחי;  

מה הלוז – 17.5- תערוכות- תערוכות בגלריה לאמנות אום אל פחם (צילום: יחצ)
שושנה צחנובסקי מתוך התערוכה שיירי רשמים בגלריה לאנמות אום אל פחם|צילום: יחצ

רישומי הפורצלן השבריריים - מזכירים מקטעים ממערכת העצבים, מרשתית העין ומהשלד, שמקצתן נעשו  בהשראת המדען הספרדי סנטיאגו רמון אי קחאל. פריכותו של החומר תובעת מהאמנית התמקדות ממושכת ברגע הפעולה, שכל סטייה ממנה עלולה להביא לידי שבר; ועבודת הווידאו אֲני במִלְּעֵיל - עוסקת בחרדה החברתית של אֲני. החרדה מנהלת את חייה, כשהיא מלווה בחשש מתמיד מפני קשר עם אנשים וממצבים של מבוכה או דחייה. בכי לא נשלט, הסמקה וחוסר יכולת להגיב לסביבה מאפיינים את שגרת חייה. העבודה משקפת את שבריריות הדמות הילדית מול העולם הסובב אותה. רגליה וגופה נושאים בקושי את הקסדה הסמוקה שעל ראשה, ההופכת למקום מסתור והגנה מפני העולם. 

איפה? הגלריה לאמנות אום אל-פחם; אוצרות: טל בכלר; תאריך פתיחה: 21.5.22; תאריך נעילה: 13.8.22. 

"זהב ירוק": סומא קעדאן

מאז סיום לימודיה, מתמקדות יצירותיה של האמנית הרב תחומית סומא קעדאן בקשר בין הצמחייה המקומית והזיכרון הלאומי הפלסטיני. קעדאן מוצאת בפרחי בר ועשבים עדות לחיים עשירים שהיו ואינם לאחר 1948. בתערוכת היחיד שלה, חוקרת סומא את הזעתר, תבלין האופייני מאוד למטבח הפלסטיני בעל מטען תרבותי דומיננטי בספרות ובשירה הפלסטינית. כאקט של התנגדות, ליקטה סומא קעדאן סוגים שונים של זעתר ולמדה אותם דרך הפרקטיקות המאפיינות את השימוש הביתי הפלסטיני: בישול וגידול. היא הפיקה מן העלים תמציות ריחניות, הנביטה והשרישה את הצמח על חומרים שונים שמהם נבנו מצבים בחלל הגלריה וגם יצרה סבון. לצד כל אלו, היא מציגה רישומים כמו-מדעיים של סוגי הזעתר השונים. באופן הזה, היא תובעת מחדש את הזכות לשימוש בתבלין המלווה את נוף ילדותה ומורשת אבותיה.

איפה? הגלריה לאמנות אום אל-פחם; אוצרות: טלי קיים; תאריך פתיחה: 21.5.22; תאריך נעילה: 13.8.22.

 

מה הלוז – 17.5- תערוכות- תערוכות בגלריה לאמנות אום אל פחם (צילום: יחצ)
סומא קעדן מתוך התערוכה זהב ירוק בגלריה לאמנות אום אל פחם|צילום: יחצ

"אופק שרוט": מנאר זועבי

הקיר הוא אובייקט אחד מני רבים בתערוכה זו, שדרכו מנסה האמנית מנאר זועבי להעביר את מסריה, ולחרוט עליו סיפור שטרם סופר. האופק השרוט שמתהווה בפנינו שזור בשלל דימויים וחפצים ויוצרים יחדיו קווי מתאר המחיים מחדש את החלום. זהו חלום על הבית המדומיין שאין הוא אלא בבואה לבית האמיתי, אותו בית של המשפחה שהכיל פעם מיטת ברזל, מאוורר תקרה, בובה משחק שח ואין סיפור זיכרונות. בתערוכה זו, ממשיכה מנאר ליצור פרויקט ארוך טווח שבו היא מזמנת לנו לעבור דרך מספר תחנות בזמן ובמרחב. מהעיר של מרים הנצרתית דרך נמל חיפה, שם מתלווה לדמותה של ״סראיא״, הלקוחה מדמות ספרותית שבדה הסופר הדגול אמיל חביב בספרו ״סראיא, בת השד הרע״, ודרכה היא טווה בפנינו את האגדה מחדש.

איפה? הגלריה לאמנות אום אל-פחם; אוצרות: ד״ר חוסני אלח׳טיב שחאדה; תאריך פתיחה: 21.5.22; תאריך נעילה: 13.8.22.  

 

מה הלוז – 17.5- תערוכות- תערוכות בגלריה לאמנות אום אל פחם (צילום: יחצ)
מנאר זועבי מתוך התערוכה אופק שרוט בגלריה לאמנות אום אל פחם|צילום: יחצ

"תזוזה": ריקוד ותנועה באמנות ישראלית עכשווית

בתערוכה בחרו האמנים להנציח תנועה וריקוד שמהדהדים לזמנים שונים ומבטאים פולחן, סכסוך והקרבה. המתח שבין האמנות לבין התנועה עובר כחוט השני לאורך כל התערוכה וקושר את העבודות בחלל מסוים ובזמן נתון. בין העבודות: יצירתן של אילת כרמי ומירב הימן – שבמרכזה עומד אובייקט, ספק פסל ספק מכשיר מדעי ובעצם השימוש בו הוא  יוצר סימנים וצללים על האדמה. התנועה המעגלית מאפשרת לחוקרת למדוד את השטח ולהטמין בו  חלקיקים ואגב כך עשרות עיגולי אור נעים על גופה ומסביבה במחול אור אינסופי; עבודתו של בר פרום – בה הוא משתמש באובייקט עץ גדול. הוא חושף את העץ ובכך מגלה פני שטח קמורים וקעורים, המדמים עמקים וגבעות. בתהליך זה הוא מקפיא רגעים בזמן: סימון המפגש בין הגוף לרצפת העץ יוצר קומפוזיציות שונות במרחב, המתחיל כתנועה ומסתיים בהקפאה שלה במרחב; אסף גרובר - שיסף וחתך בפעולה פיסולית סדרתית עשרות כדורי באולינג צבעוניים. עצם הצבת הכדורים כ"מבוך" יוצר תנועה חדשה, את זו של הצופה שנאלץ ללכת בין סבכי הכדורים ובכך ליצור תנועה חדשה, כזו שהכדורים מכתיבים לו; בעבודתה של יעל בלבן - היבט הריקוד נראה אמנם באופן גלוי בדימוי הרקדניות, אך ישנה גם תנועה סמויה ביצירות אלו - התנועה של האמנית עצמה העושה שימוש בטכניקת הרפידוגרף. היא חוזרת שוב ושוב על סמל של חותמת הלקוח מעברה המשפחתי: החתמת מסמך טיהור שמו של סבה, שנים לאחר שהוצא להורג בידי המשטר הסובייטי באשמת בגידה;

מה הלוז – 17.5- תערוכות- תזוזה- מוזיאון הנגב לאמנות (צילום:  אילן שריף)
אילת כרמי ומירב הימן, ללא כותרת, 2022, וידאו.|צילום: אילן שריף

הדואליות של רונן שהרבני – מצד אחד צנצנת, פריט יומיומי, סתמי אפילו. ומן הצד האחר, חלל המבטא ניסיון ליצור מערכת אקולוגית חדשה המורכבת ממבני מחייה, בסיסיים עם חוקים חדשים ובלתי תלויים בתנאים החיצוניים. תוך כדי ערבול המבנים, המזכירים פתיתי שלג בכדור בדולח, מופיע בתוך החלל הסטרילי קיר בטון שדומה למחיצה. בניגוד גמור לתכונות הבטון כאובייקט הפרדה סטטי, הקיר מסתובב ומתחיל תהליך ערבוב המאפשר את מעבר המבנים מצד לצד. הדמויות המופיעות משני צידי הקיר משלימות את תנועתו ובכך מעלות את השאלה, האם הן מקור הכוח המסובב את הקיר והאם יצליחו לחדור את מעטה הבטון ולהיפגש. בסיומו של התהליך הדמויות נעלמות, המבנים מידלדלים והצנצנת חוזרת לנקודת המוצא עם החומר הבסיסי שמתפרץ ומתפוצץ שוב לחלקיקים המרכיבים בתורם מערכת אקולוגית חדשה; הדימויים של הילה בן ארי על מתח והשהיה - מתגרים גם הם בממד הזמן וכוח הכבידה במה שנדמה כהצעה לעצור את שניהם. בן ארי מביימת רגעים של הקפאת רטט תנועה, כופה על הצופה להתבונן בשימת לב, לעקוב אחר מתח, נשימה, מצמוץ עיניים ומאמץ שרירים של הדמויות שהן בגודל כמעט אנושי; בעבודתה של מאיה ז"ק, החותמת את התערוכה - האמנית מבקשת מהצופה לתת דעתו לפרטים, דרך העיסוק בניסיון האנושי לכפות צורה וסדר על המציאות בתהליכי אילוף ומשטור, בסביבה שבה נדמה שהכול מתרחש בהתאם לתכנית חל שיבוש כאשר לפתע הסדר מופר.

איפה? מוזאון הנגב לאמנות; אוצרות: נירית דהן; תאריך פתיחה: 23.5.22; תאריך נעילה: 3.9.22.

 

מה הלוז – 17.5- תערוכות- תזוזה- מוזיאון הנגב לאמנות (צילום: ורהפטיג ונציאן)
יעל בלבן, ללא אשמה, 2021, רפידוגרף ואקוורל על נייר. |צילום: ורהפטיג ונציאן

"אוקיאנוגרפיקה": 50 שנות יצירה של המאייר, הקריקטוריסט והצוללן שלמה כהן

שלמה כהן הוא שילוב נדיר של אמן גרפיקה ומאסטר בצלילה שחקר ותעד אתרים ברחבי העולם. השילוב של שתי הקריירות הללו הניב שורה ארוכה של פרויקטים שהטביעו את חותמם על עולם הצלילה בארץ ובעולם והוא יבוא לידי ביטוי בתערוכה זו שתציג כ 80 עבודות המייצגות 50 שנות יצירה המשלבות אמנות וצלילה. התערוכה כוללת אסופה של עבודותיו מהשנים האחרונות, מפרויקטים להצלת הכרישים מהכחדה ומאבק נגד זיהום הים וכן איורים, קריקטורות כרזות, לוגואים, ציורי דגים, ציורי אניות טבועות, חולצות טי, קריקטורות וספרים. לתערוכה זו יצר במיוחד את "Apocalypsea". במסגרת התערוכה יוכל ציבור המבקרים להשתתף ביצירה באמצעות צביעה ורישום, ולהאזין לתהליך היצירה ולעלילות במסעות לעומק הים ולאתרים בקצות תבל.

איפה? גלריית החווה חולון; אוצרות: רעות ברנע; תאריך פתיחה: 8.6.22; תאריך נעילה: 31.8.22.

מה הלוז – 17.5- תערוכות- אוקיאנוגרפיקה
DeadWhale .איור שלמה כהן

"עַד כְּלוֹת הַגּוּף": חייו ודמותו של מייק ברנט

התערוכה על חייו ודמותו של האגדה הבינלאומית והישראלית מייק ברנט, נולדה בעקבות תרומת אוסף נדיר של צביקה ברנד, אחיו הצעיר של מייק וביתו יונה ברנד, למוזיאון העיר חיפה. אוסף שכולל קטעי וידאו נדירים מהופעותיו, תמונות נדירות מאלבומי משפחה, פרטי לבוש, אלבומי מעריצים, שערי מגזינים מקומיים ובינלאומיים שהוקדשו לו, פריטי אספנות, מזכרות, פתקים ומכתבים בכתב ידו של מייק ועוד.

מה הלוז –10.05- תערוכות - מייק ברנט - התערוכה (צילום: אוסף משפחת ברנט , מוזיאון העיר, יחצ)
מייק אחרי ניסיון ההתאבדות הראשון, ביקור אצל אפרת ואיזידור פורמן, זנבה, 1975 , |צילום: אוסף משפחת ברנט , מוזיאון העיר, יחצ

התערוכה בוחנת את האוסף ואת סיפור חייו המופלא של מייק ברנט, משה ברנד במקור, על פני התפתחות התרבות והמוזיקה המקומית בארץ וביחס לאירועים מכוננים שקרו במדינת ישראל, וסוקרת את מסלול חייו: שנות ילדותו והתחנות המשמעותיות שלו כדור שני לניצולי שואה בחיפה, העיר שבה גדל בשנות החמישים; התפתחות הקריירה המוזיקלית שלו בארץ והופעותיו עם להקות שונות בחיפה, תל אביב ואילת בשנות השישים, בעודו מלהטט בין בלדות איטלקיות וצרפתיות לבין להיטי פופ אמריקאים ורוק'נרול בריטי, כשבזמר העברי שולט סגנון מוזיקה של זמרים וזמרות יוצאי הלהקות הצבאיות; הפיכתו בשנות השבעים לכוכב־על, שזכה להצלחה מסחררת בצרפת ושאלבומיו נמכרו במיליוני עותקים, טרם היות העולם כפר גלובלי, כשנסיעה לחו"ל לא הייתה דבר מובן מאליו, אלא משאת נפש של אזרח ישראלי, לא לומר שמשאת נפשם של כל אמן ישראלי וכן שלבי חייו האחרונים – עד לתאריך 25 באפריל 1975, היום שבו שם קץ לחייו בפריז בהיותו בן 28 בלבד.

לצד הפריטים ההיסטוריים מוצגות בתערוכה יצירות אמנות, איורים וכרזות שנוצרו במיוחד כתגובה לאוסף על ידי האמנים.ות עובדיה בנישו, דייב יעקב, פוגי נעים מלול וטל פוגל; קטעי וידאו נדירים מהופעותיו בארץ ובאירופה; ראיונות עם נעם סמל, מנהלו האמנותי ואמרגנו הראשון של מייק בארץ, אריאל זילבר, שהיה חלק מלהקת החימום של מייק בפריז, וליאורה עופר, שהייתה חלק מלהקת הליווי של מייק בהופעותיו בארץ. ראיונות אלה שנערכו במיוחד לתערוכה מוצגים לצד קטעים מהסרט "לס מואה טמה" של הבמאי ארז לאופר.

איפה? מוזיאון העיר, חיפה; אוצרות: עינבר דרור לקס ויפעת אשכנזי; תאריך פתיחה: 21.5.22; תאריך נעילה: 30.5.23.

 

מה הלוז –10.05- תערוכות - מייק ברנט - התערוכה (צילום:  אוסף משפחת ברנט מוזיאון העיר חיפה, יחצ)
שעון קיר, מייק ברנט עם תקליטי זהב , 1972 בערך|צילום: אוסף משפחת ברנט מוזיאון העיר חיפה, יחצ

"כמיהה": תערוכה זוגית של קרן ברגר ורוני אלמגור

גוף עבודות נרחב של שתי האמניות, שאצל שתיהן בולט העיסוק המשמעותי בתנועה: קרן ברגר מציגה סדרה של אובייקטים קרמיים, שנבנים בבניית יד, ללא אבניים וללא תבניות, אלא כאלה שנותנות לחומר להכתיב בעצמו את אופי האובייקט הסופי. העבודות מציגות את החומר הקרמי במלוא תפארתו הכמעט גופנית. הן לא מסותתות ולא מוחלקות, נראות כמעט כאילו מדובר בחומר חי. בכל אחד מהפסלים בסדרה החומר מביע את עצמו באופן אחר, פעם דרך הצורה, פעם דרך הצבע, פעם דרך המקום שהוא תופס במרחב. בעבודותיה היא מנסה לתפוס את התנועה של החומר, את החמר החי והזז. היא לא מעוניינת לתרבת אותו, אלא לתפוס תנועה בחומר שהוא קר וקשה מאוד במקור שלו, ולהפוך אותו למשהו שנראה כמעט כמו גוף נושם, חי, כמו בשר אדם חסר מעטפת, ללא עור או צורה. אותה הנזילות של הפסלים הכבדים מייצרת כמו רישום של תנועה בחלל, או אולי רישום זיכרון של תנועה שהייתה בו בעבר.

מה הלוז –10.05- תערוכות - כמיהה - תערוכה זוגית בגלריה הוראס ריכטר (צילום: יחצ)
רוני אלמגור - חבצלות מים, 2021, שמן על בד, 40-40 סמ |צילום: יחצ

ורוני אלמגור מציגה סדרה של ציורי שמן על בד, רובם בעלי דימויים של דגי זהב ונוי בבריכות עירונית. תהליך העבודה שלה מאופיין במשחק עם מצע הציור, ציור בשכבות והרכבת קומפוזיציות מאוסף של דימויים. הדגים מצוירים על גבי מזרקות, פסלים, צמחי מים ובריכות נוי. הם נעים בתנועת ריקוד בתוך גבולות הקומפוזיציה, כשהיא שואפת לייצר ביניהם אינטראקציה של תנועה הדומה לדינמיקה בין אנשים. נעים כקבוצות או כיחידים, בשורה, אחד מול השני ולצד השני. המזרקות והפסלים בציורים מרמזים על המנהג של זריקת מטבע למזרקה והבעת משאלה, על אגדות ועל סיפורי מיתולוגיה, וגם על תנועה מעגלית סביב פסל תלת ממדי.

איפה? גלריה הוראס ריכטר, מזל אריה 24 יפו העתיקה; אוצרות: רעות ברנע; תאריך פתיחה: 19.5.22; תאריך נעילה: 28.5.22.

 

מה הלוז –10.05- תערוכות - כמיהה - תערוכה זוגית בגלריה הוראס ריכטר (צילום: THE BLUES , Glazed white clay, יחצ)
מתוך התערוכה כמיהה-קרן ברגר |צילום: THE BLUES , Glazed white clay, יחצ

"בהעדר מניע אחר, יופי הוא סיבה לחיות"

תערוכת היחיד החדשה של האמנית אילה נצר, מתחזה לתערוכה בוטנית ומוצגת בקפידה מאחורי זכוכית בארשת פנים רצינית. הציורים מוצגים כממצאים קפואים בזמן שבה בעת מתארים גם רגעים חולפים: צמחים שהיו זמינים לנצר, שחלפו בראשה או שגילמו רגשות ותחושות רגעיות. קצב המעברים בין דימוי לדימוי בעבודת הווידיאו מזכיר דפדוף במחברת שמלווה בפס קול מלנכולי, שבו האמנית מקריאה קטעים מתוך יומנה האישי. קצב התחלופה של הדימויים בעבודה מדמה את הקושי של נצר לאחוז ולטפח קשרים, הם חולפים ומתפוגגים ללא יכולת ללכוד ולשמר אותם. בעבודת הווידיאו, החיפושיות מדגימות את הקונפליקט: מצד אחד יופיין המפתה, ומצד שני כוחן ההרסני עת שהן נוגסות ומכלות את הצמחים והפרחים שסביבן. מצד אחד משתמשת נצר בחיפושיות כאלטר-אגו לכוחות פנימיים הרסניים שמתחוללים בתוכה, סמויים מעיני כול, ומצד שני מתארות החיפושיות המתפתלות על גבן, נטולות כוחות, את חוסר האונים שלה במצבים חברתיים, שבהם היא נאבקת להבין את הסביבה ומשתתקת. הציורים עתירי הצבע משדרים קלילות, חיות, תשוקה, מיניות ואהבה, ומנגד זועקים מהם הכאב והבדידות.

מה הלוז –10.05- תערוכות - בהעדר מניע אחר, יופי הוא סיבה לחיות (צילום: אילה נצר, יחצ)
״ברגע זה אני לא סובלת״, הדפסה של ציור דיגיטלי באייפון, 2020|צילום: אילה נצר, יחצ

העבודות בתערוכה זו עוסקות בכישלון של האמנית, פעם אחר פעם, להתחבר לאחרים, ואילו הציורים מצליחים לפעול כמתווכים בדיאלוג אינטימי עדין ואילם בינה ובין מושאי הציור שלה. תחת ידיה מוסוות הדמויות המתחלפות, נכנסות ויוצאות מחייה, מחופשות לזן כזה או אחר מעולם הצומח. השיחה שחסומה והקִרבה שאליה כמהה נצר מתאפשרות באמצעות הציורים. הצגת העבודות כרשמים של כאב וכמיהה מצביעה על קשר עמוק ואוניברסלי יותר שעניינו ביחסים בין האדם לטבע. הטבע משמש כסוכן סמוי, סובלימטיבי ומרפא ברגעים שבהם מודגשת בדידותנו וחריגותנו, ואנו חשים כי בהעדר מניע אחר, יופי הוא סיבה לחיות.

איפה? חלל האמנות, הגן הבוטני ירושלים; אוצרות: גבי המבורג פימה; תאריך פתיחה: 20.5.22; תאריך נעילה: 19.8.22. 

״אופטימיזם: מודרניזם מסורתי בקובנה 1940-1918״

תערוכה שעוסקת בזווית נוספת של המודרניזם, דרך מבט בעיר המזרח אירופית קובנה בשנים 1940-1918. כמו בתל אביב באותה תקופה, גם האדריכלות המודרניסטית של קובנה שיקפה את תהליכי בניית הזהות ואת האידיאלים האופטימיים שרווחו בין שתי מלחמות העולם. שנים שבהן שימשה קובנה כבירה זמנית של הרפובליקה העצמאית של ליטא. בתקופה זו נבנו בקובנה יותר מ-10,000 בניינים והיא הפכה לעיר אירופית מודרנית. עם זאת, שלא כמו העיר הלבנה של תל אביב, המודרניזם בקובנה היה אבולוציוני ולא מהפכני. התערוכה מציגה מורשת מודרניסטית רחבה ומגוונת בגישה הומניסטית ואקלקטית, באמצעות מחקר היסטורי לצד עבודות אמנות שנוצרו במיוחד לכבוד ההכרזה של קובנה השנה כבירת התרבות של אירופה. מהלך התערוכה, כמו גם תהליך פיתוחה, משקפים את השאלה שעמדה ביסוד פעולתם של מעצבי הערים באותה תקופה - כיצד אדריכלות וחזון אופטימי יוצרים זהות עירונית ונרטיב תרבותי, הבאים לידי ביטוי עד היום.

איפה? בית ליבלינג; אוצרות: מריה דרמייטה, גיידרה ינקביץ וידה פטרוליס ווילטה מיגוניטה-פטרולינה; תאריך פתיחה: 26.5.22; תאריך נעילה: 30.8.22.

מה הלוז – 26.4 - תערוכות - אופטימיזם מודרניזם מסורתי בקובנה (צילום: Modern of the Future Lithuania, יח
צילום: Modern of the Future Lithuania, יח"צ

 

 

"ליבה": תערוכת ווידאו ארט של להקת המחול "ורטיגו" במערות בית גוברין

תערוכת הווידיאו ארט של להקת מחול "ורטיגו", שנוצרה בשיתוף עם רשות הטבע והגנים, הוזמנה לחזור ולהציג בחלליה יוצאי הדופן של מערת הפעמון שנחצבו ע״י תושביו הקדומים של האזור. התערוכה והאתר בו תוצג מתחברים לתנועה של נעה ורטהיים הכוריאוגרפית והמנהלת האמנותית של הלהקה הקשורה באופן עמוק לטבע ולסביבה. "ליבה" נוצרה מתוך יצירותיה של נעה ורטהיים ללהקת המחול ונשזרה לעבודות וידאו ארט פיוטיות, הרוקדות בקו התפר שבין הרוח לחומר - גוף הרקדנים המוקרנים על קירות המערה, כשהחיבור בין המערה לתנועה, יוצר עבודה חדשה שנשזרת בתנועת הצופה מיד עם כניסתו. זוהי יצירת מחול רב ממדית המקיפה אותו מכל עבר באמצעות הקרנות ענק על הקירות והפינות הנסתרות ואשר בתנועתה מרחיבה את גבולות המערה וחוזרת לתוך אותו רחם טבעי ראשוני ממנו התהוותה.

איפה? מערת הפעמון, גן לאומי בית גוברין-מרשה; אוצרות: דורית טלפז; תאריך נעילה: 14.7.22.

 

"אביגדור אריכא: על הקו"

בחוגי האמנות המקומיים והבינלאומיים אביגדור אריכא (2010-1929), מוכתר כאמן הבולט והמצליח ביותר שיצא מישראל. אחד המאסטרים הטובים בעולם במאה העשרים, שעבודתו מוזכרת בתולדות האמנות לצד קארוואג'ו ומונדריאן. אריכא עסק בעיקר בציור ואייר ספרים רבים, שעם הטקסטים הספרותיים שלהם חש הזדהות (כלב חוצות מאת ש"י עגנון, כתבי חיים נחמן ביאליק ועוד). הוא התוודע לסופרים ולמשוררים רבים, ביניהם המחזאי והסופר האירי סמואל בקט שהיה לו לחבר קרוב ושהקשר ביניהם היה מפרה לשניהם גם יחד - בקט כתב טקסטים לספרים על אריכא, וזה מצדו תרם רישומים והדפסים למחזותיו ולספריו של חברו, ואת דיוקנו רשם במספר הזדמנויות. בתערוכה מוצגים ציורים, הדפסי אבן ורישומים של דיוקנאות עצמיים, דיוקנאות של חברים ואנשי תרבות, ושל בת זוגו המשוררת האמריקנית, אן אטיק. לצד ציורים ורישומים של נופי תל אביב, פריז וירושלים, הערים שביניהן חילק את זמנו.

איפה? גלריה דואק, משכנות שאננים ירושלים; אוצרות: דנה גולן מילר; תאריך נעילה: 16.9.22.

מה הלוז – 17.5- תערוכות- אביגדור אריכא - על הקו (צילום: אברהם חי)
אביגדור אריכא, דיוקן עצמי, 1979. |צילום: אברהם חי

  

"ביתיות: 2022"

תערוכה קבוצתית שבוחנת את שגרת היומיום ועוסקת במה שאנחנו מרגישים, רואים וחווים במרחב הביתי. בשנתיים האחרונות בילינו כולנו יותר מתמיד בתוך חלל הבית הפרטי שלנו, מה שגרם לכל אחד מאיתנו להבין דברים חדשים ושונים ממה שהכרנו על המרחב הביתי. התערוכה הנוכחית עוסקת בדרך בה אמנים ואמניות ממקומות שונים בעולם תופסים וחווים את המרחב הביתי שלהם בימינו. העבודות המוצגות בתערוכה מתארות מצבים ביתיים, סיטואציות מחיי היום יום. זוהי לא תערוכה שעוסקת בימי המגיפה, אלא כזו שמתארת את הביתיות שלנו בכל תקופה שהיא, גם פוסט-מגיפה. התערוכה מציגה עבודות של 10 אמנים ואמניות פעילים ומוכרים בזירה הבינלאומית, שנוצרו ברובן במיוחד עבור התערוכה וזוהי הפעם הראשונה בה הן נחשפות לעיני הקהל הרחב. מלבד שני האמנים הישראלים המשתתפים בתערוכה, גיא ינאי ומיכל חלבין, זוהי הפעם הראשונה עבור כל האמנים בה הם מציגים את עבודותיהם בישראל.

איפה? נסימה לנדאו, אחד העם 55 תל אביב; אוצרות: סטיב נסימה; תאריך נעילה: 24.6.22. הכניסה חופשית.

מה הלוז – 17.5- תערוכות- נסימה לנדאו - ביתיות
רבקה נס, גלישת ספות, 2022

 

"Six Miles": עבודתה של קארה ווקר

עבודה חדשה במסגרת התערוכה חמישה תרגילים של התנגדות. עבודה זו נולדה מתוך מחקר שערכה האמנית קארה ווקר בחומרים ארכיונים של "לשכת הפליטים, בני חורין ואדמות נטושות" בארצות הברית. הלשכה פעלה במשך שנים ספורות (1872-1865), ומטרתה הייתה לסייע לעבדים משוחררים במעבר לחיים של חירות. במסגרתה תועדו ונשמרו תיאורים של האלימות שהופנתה כלפי העבדים המשוחררים. ווקר משתמשת בחומרים הארכיונים, במיתוסים ובסטריאוטיפים גזעיים, כדי לבחון את האופן שבו מופעל כוח. היא מניעה את הדמויות, צלליות עשויות מגזרות נייר, בדומה לאופן שבו הופעלו גופים שחורים לאורך ההיסטוריה של העבדות בארצות הברית, תנועה שממשיכה להדהד עד היום. 13:22 דקות. סאונד: ג'ייסון ואלישיה מוראן.

איפה? מוזיאון ארץ ישראל תל אביב; אוצרות: אבי לובין; תאריך נעילה: 30.6.22.

 

מה הלוז – 17.5- תערוכות- קארה ווקר - חמישה תרגילים של התנגדות
Six Miles - קארה ווקר

"בסביבה טבעית": תערוכת צילום טבע עירוני

תערוכת צילומים שצולמו על ידי תושבי העיר והם תופסים בעין המצלמה את הממשק המיוחד שיש לחולון עם הטבע הסובב אותה והמתקיים בשטחה. התערוכה באה להנכיח את הטבע העירוני המיוחד כפי שנראה מבעד לעין העדשה של תושבי העיר, במטרה לשקף את האופן שבו בריאות המערכת האקולוגית ועושר מגוון המינים של החי והצומח סביבנו משפיעים על איכות האוויר שאנו נושמים, על יבול החקלאות המספקת את מזוננו, על הטמפרטורה בסביבה ועל האקלים של כדור הארץ.

איפה? כיכר ויצמן חולון; אוצרות: אבי לובין; תאריך נעילה: 31.8.22. הכניסה חופשית.

מה הלוז – 17.5- תערוכות- תושבים מצלמים טבע בסביבה אורבנית (צילום: אילנה לקשטיין)
בסביבה טבעית- |צילום: אילנה לקשטיין

"הכל לכדי תמונה אימפרסיוניסטית": תערוכת רוק שנות ה-90

שנות ה-90 היו תור הזהב של הרוק הישראלי. במהלך עשור זה הפך הרוק לחלק בלתי נפרד של התרבות בישראל, התבסס כז'אנר מוזיקלי המתאפיין בכנות יצירתית ובאותנטיות וכמו בארה"ב ביקש לקשור בין מוזיקה לבין מרד חברתי, זוהה עם תרבות הנגד וביטא לא אחת, מיניות מוחצנת, נון קונפורמיות ומחאה. מעבר לכך הרוק הישראלי היטיב לשקף את התקופה ואת המקום כאשר חלק מהיוצרים השפיעו על הלך הרוח, סדר היום, האופנה וחיי היום יום בכלל. התערוכה, פרי שיתוף פעולה בין יוצרים, מעריצים, עיתונאים וצלמים, מאפשרת הצצה אל אותם ימים ואל תופעות תרבותיות חברתיות ופוליטיות שהעסיקו את הזמרים והלהקות ומאירה זרקור על השינוי המהפכני במוזיקה הישראלית של שנות ה-90, בשיאו של עידן הרוק שתפס בתאוצה את מקומו של הפופ המיינסטרימי ברחבות המועדונים, בסצנת הרחוב ובזירת האופנה.

מה הלוז – 19.4 - תערוכות - רוק שנות ה-90 (צילום: דינה קרטיס, יחצ)
אסף אמדורסקי וג'נגו, רוקסן ,1990|צילום: דינה קרטיס, יחצ

בתערוכה יוצגו פריטים מקוריים של אמנים, החל מחפצים אישיים כמו בגדי הופעה של ניק מילר מסטלה מאריס, גיטרה של מרק לזר מרוקפור, ליין אפ של הופעה וציורי מעריצים ומעריצות של ענבל פרלמוטר, הקפוצ'ון המקורי שהופיע על האלבום "פצעים ונשיקות" של מוניקה סקס, מפוחית פה של דן תורן, מקלות תיפוף של דובי קיזלשטיין מלהקת גן חיות, תקליטי זהב של להקת רוקפור ושל בארי סחרוף, הגיטרה של ג'וני שועלי שהופיעה בקליפ הידוע "לעתים" של להקת רעש, פוסטר לכבוד יום הולדת שנה ל"רוקסן", בובת מכשפה שקיבלה אלונה דניאל מ"המכשפות" לצד פוסטרים של להקת אבטיפוס, נקמת הטרקטור, רוקפור ועוד, סטיקרים, הזמנות, תקליטים, דיסקים, מכתבי מעריצים וכתבות על רוק ישראלי.

מה הלוז – 19.4 - תערוכות - רוק שנות ה-90 (צילום: רן יחזקאל, יחצ)
גיטרה של מרק לזר להקת רוקפור|צילום: רן יחזקאל, יחצ

לתערוכה צולם ריאיון מיוחד עם יואב קוטנר, עורך מוזיקה, שדרן וזוכה פרס אקו"ם, בו הוא סוקר את התפתחות מוזיקת הרוק הישראלית לצד מגמות עולמיות ומקומיות במוזיקה, בחברה ובתרבות בכלל, על מקומן של נשות הרוק בישראל, עדתיות ותקשורת, פסטיבל ערד ומקומו של שדרן הרדיו. ובנוסף, יוצגו קליפים לשירים שממרחק של זמן ניתן לראות דרכם את הזהות הישראלית של התקופה. למשל תופעת החזרה אל שירים ישנים ששילבה גישה אירונית כלפי הסגנון המוקדם והיוותה הערה ביקורתית כפי שהתבטאה בביצוע המחודש של "מופע הארנבות של ד"ר קספר" ל"בשמלה אדומה" של להקת הנח"ל, או הביצוע של "מי יודע מדוע ולמה לובשת הזברה פיג'מה" של להקת "משינה"  וכן "קסם על ים כנרת" בביצוע המחודש של "המכשפות".

איפה? גלריה המשכן, בית מאירוב חולון; אוצרות: ד"ר אביבית אגם דאלי; תאריך נעילה: 31.8.22. הכניסה חופשית.

 

מה הלוז – 19.4 - תערוכות - רוק שנות ה-90 (צילום: רן יחזקאל, יחצ)
ציור מעריצה של - ענבל פרלמוטר|צילום: רן יחזקאל, יחצ

"אדריכלות היא מוסיקה שקפאה": לור קטוז'יה 

בתערוכה מתייחסת האמנית לור קטוז'יה אל השאלה "מהי העיר הלבנה?", באמצעות המיצב "אדריכלות היא מוסיקה שקפאה", החוקר את השפה הגיאומטרית של האדריכלות המודרנית בתל אביב. דרך מגוון מדיות כצילום, וידאו ופרפורמנס סאונד, היא מטילה ספק בתפיסה ובייצוג המרחב, מפרקת ומרכיבה אותו מחדש מדימויים וקולות שאספה  במקום. בעבודתה היא בוחנת את הפונקציונליות של האדריכלות המודרניסטית ושל חללים עירוניים במפגש עם החיים המתקיימים בהם, כחלק ממחקר מתמשך בנושא סטנדרטיזציה של הבנייה. במיצב התל-אביבי, השמיני בפרויקט המתמשך, כללה קטוז'יה קטעים משהותה באלכסנדריה וטהרן, כערים החולקות את אותו מרחב גיאוגרפי של המזרח התיכון וכן רעיונות על אדריכלות ואורבניזם של אחרי מלחמת העולם השנייה, כך גילתה. קולאז' הדימויים שנוצר, מהדהד את מארג הקשרים המקומי והאזורי שהיה קיים בעבר וכעת מתקיים רק כחלק מהמפה המנטלית שיצרה.

איפה? בית ליבלינג תל אביב; אוצרות: סברינה צגלה; תאריך נעילה: 27.8.22. הכניסה חופשית. 

 

מה הלוז – 19.4 - תערוכות - אדריכלות היא מוסיקה שקפאה - לור קטוז'יה (צילום: לור קטוז׳יה, יחצ)
צילום: לור קטוז׳יה, יחצ
 

"מלאכת היעלמות": טקסטיל עכשווי מגיב לארכאולוגיה מקומית

22 מעצבים עכשוויים, מציגים עבודות חדשות המתכתבות עם ממצאים ארכיאולוגים ועם מפגש התרבויות הייחודי לאזור אשדוד, במגוון מדיומים של טקסטיל. העבודות בתערוכה הן פירות תהליך שיתופי, במסגרתו נפגשו היוצרות והיוצרים עם ארכיאולוגים וחוקרות, סיירו באתרים ארכאולוגיים בעיר, העמיקו בממצאים ובטכניקות, בין מה שידוע ונחקר למה שנוכל רק לדמיין. בין העבודות: "מצבור" של אורי שיפרין ענבי - שיצר סדרת כלי פורצלן בהשראת מצבורי פסולת הייצור שהשאירה אחריה תעשיית הארגמן הקדומה, שברי קונכיות החלזונות הימיים מהם הופק הצבע; "אשדודים" של תמר ניקס – שיצרה פרשנות טקסטילית עדכנית, לשני פריטים עתיקים המוצגים בתערוכת הקבע במוזאון, 'אשדודה', צלמית דמות אישה היושבת על כיסא ומתמזגת עמו ו"כלי דמוי בעל חיים", ספק שור, ספק כלב; ועוד.

איפה? המוזאון לתרבות הפלשתים ע"ש קורין ממן, השייטים 16 אשדוד; אוצרות: גלית גאון ותום כהן; תאריך נעילה: 10.4.23.

 

מה הלוז – 19.4 - תערוכות - מלאכת היעלמות - המוזיאון לתרבות הפלישתי (צילום: אנטולי קריניצי, יחצ)
מצבור - אורי שיפרין ענבי - מתוך התערוכה מלאכת היעלמות|צילום: אנטולי קריניצי, יחצ
 

"מפעל<>חיים"

'זומו', המוזיאון הנודד הראשון בישראל מגיע אל מפעל זוגלובק המיתולוגי בנהריה, כשאת הנקניקים, הבשר המשומר והנקניקיות המפורסמות תחליף התערוכה "מפעל<>חיים". בתערוכה מוצגות כ-50 עבודות אמנות עכשווית של מיטב אמני ישראל בהן: עבודתה של רחלי שרפשטיין - שהופכת זיכרונות וחפצים נהריינים לנקניקים צבעוניים וססגוניים במיוחד; מיצב הבטון של סאהר מיעארי (שקרובי משפחתו עבדו בזוגלובק שנים ארוכות) - שמוציא את הקרביים של המפעל למרחב הציבורי; תצלומים של דיוי בראל - שיוצר קולאז'ים פנטסטיים המשלבים את נופי נהריה עם נופים מרהיבים מכל העולם; ״שעת הזהב״ (Hour Golden) של מריאן וילייר מצרפת - שעבורה ביקשה מתושבים בגילים שונים להסתכל אחורה על מפעל חייהם ולבחור את ה-רגע הרך והנעים ביותר שחוו עד כה; מישל פגל מגרמניה - תאסוף את הסילואטים של המתרחצים בחופי העיר ותהפוך אותם בהדפסת צינוטאיפ לכתמים עזים של כחול עמוק ויפה על מגבות או סדיני בד; ועוד.

איפה? מפעל זוגלובק, שדרות הגעתון 8 נהריה; אוצרות: שוע בן ארי ושחר בן-נון; תאריך נעילה: 2.7.22.

 

מה הלוז –10.05- משפחה - זומו בנהריה- טליה טוקטלי-מרבץ זאבות (צילום: שי הלוי, יחצ)
צילום: שי הלוי, יחצ

"אלטנוילנד": כתב היד המקורי במוזיאון הרצל

במלאות 120 שנה להוצאת "אלטנוילנד", הרומן האוטופי של הרצל, יציג לראשונה מרכז הרצל את כתב היד המקורי שכתב הרצל בעצמו, וכך יוכלו המוני ישראל להיחשף לאחד מהטקסטים הציוניים הקאנונים. לצד כתב היד של הרצל, תוצג תערוכה שתעסוק באלטנוילנד ותספר את סיפורו של הרומן האוטופי. זאת לצד התערוכה הקבועה במוזיאון, שבמרכזה חדר העבודה המקורי של הרצל.

איפה? מוזיאון הרצל ירושלים; אוצרות: מרכז הרצל, הארכיון הציוני המרכזי, דביר צור ושרון שינבאום מ'טוקן סטודיו לעיצוב'; תאריך נעילה: 31.12.22.

מה הלוז –10.05- תערוכות - 120 שנה לספר אלטנוילנד (צילום: באדיבות מרכז הרצל מימין , יחצ)
כתב היד של אלטנוילנד|צילום: באדיבות מרכז הרצל מימין , יחצ

״אז ועכשיו״: תערוכת רטרוספקטיבה לאומנית מירית לשם

התערוכה מהווה מבט ליצירתה של מירית ולגוף עבודותיה המרשים במשך שישים שנות עבודתה. העבודות משקפות את התרשמותה מהמדינה, הארץ ובמיוחד מיפו ומנופי הים כאשר הציורים מבטאים את רגשותיה ותחושותיה במהלך חייה.

איפה? גלריה 58, בניין עיריית חולון; תאריך נעילה: 31.8.22.

 

מה הלוז - 3.5 - תערוכות - אז ועכשיו - מירית לשם (צילום: דן לשם, יחצ)
צילום: דן לשם, יחצ

אֵם שַׁדַּי: תערוכת יחיד חדשה של האמנית ליאת דניאלי

בתערוכה מחברת דניאלי בין חלב האם שלה לדבש הדבורים ומייצרת מרחב הנקה פרפורמטיבי, בו יחברו נשים מניקות ונחיל דבורים חי לפעולה אלכימית משותפת. למשך חודש וחצי תתפקד הגלריה כמרחב בטוח לנשים מניקות ולמהלך העדין של ההנקה, ובו יתארחו קהילות נשים שונות כגון בנק החלב ,לה לצ'ה וקהילות דיגיטליות של נשים מניקות, לצד יצירת הפרפורמנס של האמנית. ובמהלך התערוכה ישמש החלל לפרפורמנס מתמשך של האמנית בו היא אוספת את זיכרונות ההנקה של הקהל המבקר וכותבת אותם בעזרת חלב האם שלה. במהלך הפרפורמנס שיתרחש שלוש פעמים בשבוע ולמשך כמה שעות, האמנית תשב בגלריה, מחוברת למשאבת חלב שתשאב בזמן אמת חלב מגופה אל שני מכחולים. הקהל יוזמן להתיישב בכיסא הריק שמולה ולשתף אותה במחשבות וזיכרונות הקשורים באימהות, הורות והאכלה. את הזיכרונות שתכתוב האמנית בעזרת חלב האם, היא תגהץ ותתלה בחלל החדר, כעדות לחוזה הבלתי כתוב שבין אם לילדה, וליחסי הגומלין וההזנה שכרוכים בקשר ראשוני זה.

איפה? גלריה שכטר, שלוש 42 תל אביב; אוצרות: בר ירושלמי; תאריך נעילה: 17.7.22.

מה הלוז - 3.5 - תערוכות - אם שדי - גלריה שכטר (צילום: ליאת דניאלי, יחצ)
צילום: ליאת דניאלי, יחצ

"התעוררות מדומה"

תערוכה קבוצתית רב תחומית בה מציגים 21 אמנים העוסקת במצב תודעה מיוחד. מצב שהוא על גבול החלום, מלא ביצירתיות ובדמיון ואינו כבול לחוקי המציאות. ביצירות השונות המוצגות בתערוכה, בין אם הן בציור, בצילום או בווידאו, ישנם דימויים ורמזים מתוך עולם החלומות. ״התעוררות מדומה״ היא סוג של חוויה בלתי רגילה, כמו למשל הניסיון להתעורר מחלום ולגלות שאינו חלום, חלום בתוך חלום או למשל תחושת החיקוי של המציאות האמיתית בתוך חלום שתמיד נדמית איכשהו משונה. חוויות כאלו פותחות את האפשרות למשהו חדש ולא מובן מאליו, כזה שלא כפוף לחוקי המציאות כפי שאנחנו מכירים אותה, חופשי מחוקי ההיגיון וקרוב יותר לעולמות השינה. התערוכה והעבודות בה מציעים לנו הצצה אל תוך הראש, הלב והנפש של האמנים.ות, תוך חשיפה אל החלומות והחזיונות שלהם - האם זה חלום טוב או סיוט? האם זהו זיכרון העבר או העתיד לבוא?

איפה? גלריה גבעת חביבה לאמנות; אוצרות: רולא ח׳ורי; תאריך נעילה: 8.6.22.

 

מה הלוז –10.05- תערוכות - התעוררות מדומה (צילום: הדסה וולמן, יחצ)
רגעים_2019_קולאז'_50 על 30 סמ|צילום: הדסה וולמן, יחצ
 

"זהרורים": איילת דיין שוורץ

איילת דיין שוורץ, אמנית רב תחומית, אוטודידקטית, יוצרת בבית קטן על שפת ימה של נהריה. התערוכה היא סיפור של מציאות פנימית. הצער והשבירות לצד הילדי, היצרי, החי, הצוחק והבוכה כאחת. לעיתים היצירה היא בגווני אפור לבן או אדום, פשוטה מאוד, נקייה מאוד, כואבת ועמוקה ולעיתים יצירה על כל גווניה והמרקמים שבה, כמו יוצאים במחול ויוצרים עולם. הדמויות הרכות והגמישות, שבריריות מחד, ומאידך מנסות בכל כוחן לפרוץ גבולות לצאת אל מחוץ לגבולות הדף ולהפליג למקום אחר, אולי שקט יותר.

מה הלוז – 19.4 - תערוכות - זהרורים- דמויותיה הקסומות של איילת דיין (צילום: איילת דיין שוורץ, יחצ)
צילום: איילת דיין שוורץ, יחצ

הבובות שהחלה ליצור לאחרונה בטכניקת ליבוד צמר וסריגה, מייצגות רוך, כמיהה וגעגוע ומכניסות את המתבונן לעולם דמיוני שבו פיות קטנות וגמדים נולדים מתוך הפירות והפרחים בגינה ויוצרים יחדיו עולם אלטרנטיבי, אפשרי יותר, שאפשר לפתוח את דלתו ולהתעטף בו. היא מדמה את הסיפור המסופר ביצירותיה לקלידוסקופ מסתובב כסיפור בעל אלף עיניים שבו כל צופה יכול למצוא את עצמו.

איפה? גלריה חנקין חולון; אוצרות: יבשם עזגד; תאריך נעילה: 25.7.22. הכניסה חופשית.

 

מה הלוז – 19.4 - תערוכות - זהרורים- דמויותיה הקסומות של איילת דיין (צילום: איילת דיין שוורץ, יחצ)
צילום: איילת דיין שוורץ, יחצ

"ירושלים תופסת צבע"

תערוכת צילומים מבית ארכיון הצילומים של קק"ל, שבה מוצגות תמונות היסטוריות של ירושלים משנות ה-20 ועד 1950 שנצבעו באמצעות טכנולוגיה חדשנית, בצבעים טבעיים כמעט. הצבע מפיח חיים חדשים בתמונות הנוסטלגיות, מגלה פרטים חדשים באופנת הלבוש של ירושלים ומאיר אתרים ואישים מוכרים. הכל בהגדלה ענקית ובתוך תיבות אור המוארות בלילה.

איפה? גלריית "קופסה שחורה", יפו 97 ירושלים; תאריך נעילה: 17.7.22. *התערוכה מוצבת תחת כיפת השמים ומוצגת 24 שעות ביממה. אין צורך בתיאום מראש.

 

מה הלוז – 3.5 - משפחה - קקל - אירועים לכל המשפחה (צילום: יעקב שקולניק ארכיון הצילומים של קקל, יחצ)
פארק עמק התכלת|צילום: יעקב שקולניק ארכיון הצילומים של קקל, יחצ

"בחזרה לשולח": רישומים של האמן מקס אפשטיין

תערוכה ובה למעלה מ-20 רישומים של האמן הבינתחומי מקס אפשטיין, המשלבים טקסט שבעליו איננו מזוהה עם דימויים מקוריים. שם התערוכה 'בחזרה לשולח', הלקוח מתחומי משלוחי הדואר, צופן בתוכו סיפור ייחודי המצביע על היווצרותה של התערוכה. הכל החל כשמקס אפשטיין, תושב השכונה הציורית עין כרם, מצא באחד משיטוטיו בשכונה ערימת תיקיות ארוזה ברישול באריזת קרטון. הוא לא ידע מה יהיה בגורלה של הערימה אך כדרכו, לקח את ה"מציאה" אליו לסטודיו, שם גילה כי מדובר במעין "ארכיון" פרטי וייחודי הכולל מכתבים בעברית בכתב יד, מכתבים בגרמנית ובאנגלית בדפוס, מסמכי פרויקט כלשהו ברוסית ומעטפות שונות מהשנים 1974-1968. כאמן שבדרך כלל איננו מתחיל את יצירותיו על "לוח חלק", השתמש מקס אפשטיין בטקסטים שמצא כבסיס לרישומים חדשים כאשר הטקסטורה והטקסט הופכים לחלק אינטגרלי מהרישום ומקבלים משמעות נוספת. כך לדוגמה: רישום של עכברושים נעשה על טקסטים מודפסים בגרמנית, וכך יוצרים הדימוי ביחד עם הדף הטקסטואלי רובד נוסף משמעותי הניתנת לפרשנות אישית של הצופה.

איפה? גלריית קיר1, תמול שלשום ירושלים; אוצרות: רינה פלד; תאריך נעילה: 19.6.22.

 

מה הלוז - 3.5 - תערוכות - בחזרה לשולח - גלריית תמול שלשום  (צילום: יחצ)
מקס אפשטיין, בחזרה לשולח|צילום: יחצ
 

"שמש פואטית": ידיד רובין

במלאת עשר שנים למותו של האמן ידיד רובין (1939-2012) חוברות שתי הגלריות, להצגת עבודותיו בשתי תערוכות שתיפתחנה במקביל. לציור הנוף של ידיד רובין שכונה "הצייר הארץ ישראלי האחרון" אין תקדים במקומותינו, כתבה עליו גליה בר אור בספר שיצא לרגל התערוכה הרטרוספקטיבית של רובין במוזיאון תל אביב בשנת 2010. הוא נותן דרור לצבע שלא נראה כמותו באמנות הישראלית ומתענג על הדקורטיבי. רובין צייר בסטודיו חסר חלונות כשהוא ישוב על הרצפה או בעמידה מול הבד הנשען אל גב כיסא. הוא מורח את הצבע בידיים, במרית, במברשות או ישר מהשפופרת, סגנונו אינטנסיבי ודחוס בצבעוניות דשנה ומרהיבה. הציור של רובין חושני, מרהיב, ועשיר בהמצאות ציוריות. הדגמים הצבעוניים החוזרים על עצמם יוצרים מכלול מאורגן: שדות הצורה והצבע מורכבים מרצף חוזר ונשנה של קווקווים, קווים, נקודות ועיגולים, המאזנים את המקצבים האופקיים והאנכיים לכלל מבנה הרמוני וקצבי ויוצרים תחושה עזה של שפע וחיוניות, שכמו מבקשים לפרוץ את גבולות הבד. לצבע חירות כה רבה בעבודתו עד שהוא משתלח מתוך הציור כאובייקט בעל גוף ונפח.

איפה? גלריה שלוש, סמטת מזל תאומים 4 יפו העתיקה וגלריה גורדון, הזרם תל אביב; אוצרות: נירה יצחקי; תאריך נעילה: 25.6.22.

מה הלוז – 19.4 - תערוכות - שמש פואטית - ידיד רובין (צילום: יחצ)
צילום: יחצ

 

"TEARS": רונית קרת

האמנית רונית קרת עוסקת בשאלה, מה יישאר כשה"יש" ייעלם. זהו ה"יש" של החיים, כפי שאנו מכירים אותם על פני כדור הארץ: הטבע על משאביו ונופיו, על שבריריותו וסכנת הכליה המאיימת עליו. בעת ובעונה אחת, באמצעות התקת הצופה מחלל התערוכה הניטרלי לחלל אחר, דמוי טבע, קרת מציעה את יצירת האמנות כאפשרות להבין את הטבע ואת משמעותו באמצעות הגוף הנמצא במרחב החומרי־מטאפורי.

היא מעניקה לעקבות המוצר הטכנולוגי הילה פיסולית ייחודיות, המגיבה לחלל שבו הן נמצאות, ובחרה להשתמש בקלקר, או בשמו המדעי, פוליסטירן מוקצף – חומר בלתי מתכלה, הקשור כל כולו לתעשייה ולסחר הבינלאומיים, שהם מן המקורות העיקריים לזיהום כדור הארץ. פולימר המיוצר באופן מסחרי מנפט גולמי, ומשמש, בין השאר, למארזים ולבידוד תרמי – מתוך הבנה שזהו החומר הנכון ביותר, "האנלוגיה הראויה והצורבת ביותר", למיצבי הקרחונים בתערוכות. היא בוחנת את החומר ואת צורתו, ואת החלל שהוא יוצר: הופכת את הנוקשות ואת הפונקציונליות של הקלקרים, המרפדים מארזים, ארגזים ומכולות, לחומר פלסטי־ אמנותי, היוצר מבנים פיסוליים חדשים, פנטסטיים ומסעירים, הלוכדים את המבקר בחללים שכמו שקועים מתחת למים.

איפה? מכון ויצמן למדע, בניין מדעי כדור הארץ והסביבה ע"ש משפחת זוסמן; אוצרות: יבשם עזגד; תאריך נעילה: 15.6.22.

מה הלוז – 12.4 - תערוכות - תערוכת יחיד של רונית קרת (צילום: אבי חי, יח
צילום: אבי חי, יח"צ

 

"ספות רחוב": תערוכת צילום של ניל מרסר

הצלם ניל מרסר יצר במהלך השנתיים האחרונות, פרויקט צילום ייחודי ובו צילומים של ספות, כורסאות וכיסאות מרופדים שמצא בחיק הטבע. ספה, כורסה, כיסא נוח, פוטון, פריט הריהוט הזה מסמל בשבילנו נוחות, פינוק, מנוחה ורוגע. להיות בבית. פריט הריהוט הזה הוא אובייקט של גאווה, אולי של סטטוס חברתי, חבר לשנים, שבסופו של דבר מעצב את עצמו לפי קווי המתאר של בעליו. התערוכה היא בחינה צילומית של ספות, שסיימו את מחזור החיים הנורמטיבי שלהן כרהיטי סלון ומצאו את עצמן נדחות ומגורשות לסביבה קשה הרבה יותר, בה הן צריכות לעמוד בקרב תדיר, איטי ונואש עם מזג האוויר, המוביל באופן בלתי נמנע, להתרפטות, לקרעים ולשחיקה, ובסופו של דבר לסופה של הספה. ניל מרסר פנה אל מוני יוסף, מנהל תיאטרון עכו, ואל הסופר אילן שיינפלד, שקיים תחרות שירה בשם "שירי מושב" ומתוכה אסף ובחר שירים שנכתבו בהשראת הצילומים או מתייחסים אליהם. השירים יוצגו בתערוכה בצד הצילומים, והמשוררים המשתתפים בפרויקט יקראו משיריהם בערב הפתיחה של התערוכה.

איפה? אולם תיאטרון עכו; אוצרות: ניל מרסר; תאריך נעילה: 1.6.22.

מה הלוז – 5.4 - תערוכות - תערוכת הצילום של ניל מרסר ספות רחוב (צילום: ניל מרסר מוקטן, יחצ)
צילום: ניל מרסר מוקטן, יחצ

מה הלוז – 5.4 - תערוכות - תערוכת הצילום של ניל מרסר ספות רחוב (צילום: ניל מרסר מוקטן, יחצ)
צילום: ניל מרסר מוקטן, יחצ
   

"אוברדוז": מהאוסף הפרטי של גלילה ברזילי הולנדר

למעלה מ־180 עבודות של כ־150 יוצרים ואמנים מהארץ ומהעולם, מעניקות פרשנות חדשה ומופשטת למושג "בית". התערוכה מעוררת סימני שאלה על מהות הדברים הפשוטים, אלה שאי אפשר להבחין בהם אבל גם לא לחיות בלעדיהם. החפצים השימושיים יישארו מובנים מאליהם כל עוד לא נעשה בהם שינוי מכיוון שאנו מורגלים להתעלם מנוכחותם.

התערוכה מציגה שתי עבודות מקוריות חדשות, שנוצרו במיוחד עבורה: בפתחה של התערוכה, הבנויה כבית עצום ממדים המתפרס על כל שטחי המוזיאון, מוצגת העבודה רוח רפאים VII - עבודתו של המעצב השוודי (החי ופועל בברלין), מייקל ג'והנסון. העבודה מציגה קיר עצום ממדים, שמורכב מעשרות חפצים הנמצאים בבית של אחד: מכשירי חשמל, דלתות, מגירות, ארונות, מדפים, מקררים, תנורים, מסגרות ועוד; ובניין רכבת (2022), של המעצבים שאול כהן, אביחי מזרחי וניל ננר - העבודה מתייחסת לבית מנקודת מבט חברתית, ובוחנת את הפערים שבין המרחב הפנימי והאישי למרחב החיצוני והציבורי. חזית הבית המשותף מייצגת את הקונפליקט שבין הפנים לחוץ מכיוון שהיא כוללת שילוט עירוני, סורגים, תריסים וטיח אבל גם כביסה, עציצים וחפצים אישיים. דגם הבניין, שנוסע במעגלים ולעולם אינו מגיע ליעדו, מייצג את הקשיים הנוגעים לדיור בארץ ולמצב הירוד של מבני המגורים מבחינת תחזוקה ואסתטיקה. הדפסת תלת־ממד בקנה מידה היא כלי מרכזי בתכנון אדריכלי, ובעבודה זו הטכניקה מייצגת את הפער שבין האידיאל למבנים כפי שהם נראים במציאות.

איפה? מוזיאון העיצוב חולון; אוצרות: ניל ננר ואביחי מזרחי; תאריך נעילה: 13.8.22.

מה הלוז – 12.4 - תערוכות - אוברדוז - מוזיאון העיצוב חולון (צילום: יח
תערוכת OVERDOSE מוזיאון העיצוב חולון םבלו ריינוסו טונט 13 מסדרת טונטנדו 2005 Pablo Reinoso, TH 13, from the series Thoneteando, 2005|צילום: יח"צ

  

"שומעים את הצבעים": תערוכה חדשה לכל המשפחה

תערוכה שעוסקת בקשר שבין אמנות הציור והצבע, למוזיקה והרמוניה ביצירות של האמן יעקב אגם, שחלקן נחשפות לראשונה בפני הציבור בישראל. התערוכה מזמנת לקהל המבקרים חוויה ייחודית, מפתיעה ומרתקת הממזגת בין החושים השונים. צלילים של ממש משתלבים בין יצירות האמנות בעבודת הסאונד לחלל המוזיאון שיצר האמן אביעד סינמנס. המוזיקה שמלווה את התערוכה מייצגת את האופי השונה של עבודות התערוכה אל מול העבודות המוצגות בתערוכת הקבע. במהלך הביקור בתערוכה המוזיקה המלווה את המבקר בזרימה מלודית, משתנה בהדרגה ונהיית יותר איטית ומינימליסטית, עד שהיא מגיעה למצב מדיטטיבי תואם לאופי של העבודות המוצגות בה.

מה הלוז – 5.4 - תערוכות - מוזיאון אגם - שומעים את הצבעים (צילום: עידן גרוס, יחצ)
צילום: עידן גרוס, יחצ

כך למשל צלילים מעבודת המזרקה מים ואש האייקונית של אגם, המוצבת בכיכר דיזנגוף בתל אביב, כמו עולים ומופיעים בין עמודי כלילה. העבודה המונומנטלית של אגם, שמוצבת בחזית המוזיאון, היא סימפוניה חזותית המורכבת משלושת אלפים מוטיבים צורניים. במעבר חד מן הצבעוניות, החושנית והאנרגטית של תצוגת הקבע במוזיאון, מוזמן הצופה להמשיך לחלל העליון בעקבות המוזיקה אל סאונד בהיר, מזוקק ומינימליסטי המאפשר התבוננות קשובה בעבודות בתערוכה. משם, הסאונד מתפזר בחלל כך שבכל נקודה ונקודה המבקר חווה רק חלק ממנו. כמו מקטעי המבטים בעבודות של אגם, מן הזוויות השונות, כך גם כל צליל וצליל מתפרק במרחב ומתאחד תוך כדי תנועה ליצירה אחת שלמה.  מהלך נוסף של הסאונד מתייחס ליצירה תשע פעימות לשלום שהלחין אגם, ובה "צלילים מנסים להימלט מכבלי המלודיה המסודרת ולפרוח בשלל צורות חופשיות". במרכז החלל מוצגת עבודת הווידאו Visual Music Orchestration (1989), שהוצגה בביאנלה ARTEC ביפן. למרות שמה, אין בעבודה המקורית צלילים, היא כביכול אילמת. ריבוי הצבעים, הצורות וקצב הופעתם, הם הצלילים והם המוזיקה. "המרחב שבין התווים", כהגדרתו של אגם.

איפה? מוזיאון אגם ראשון לציון; אוצרות: רותי מקבי; ליווי אוצרותי: טל בכלר; תאריך נעילה: 8.9.22.

 

מה הלוז – 5.4 - תערוכות - מוזיאון אגם - שומעים את הצבעים (צילום: אלעד שריג, יחצ)
צילום: אלעד שריג, יחצ

"על הקצה": חדש באוסף האמנות העכשווית

התערוכה "על הקצה" מציגה מקצת מן היצירות שלאחרונה ניתנו (במתנה או בשאילה ארוכת טווח) לאוסף האמנות העכשווית הבינלאומית. אף שהעבודות נוצרו בזמנים שונים, בידי אמניות ואמנים בעלי השקפה ואופני פעולה שונים בתכלית, מה שמשותף להן הוא אנחנו, שצופים בהן ומפרשים אותן מתוך הרגע ההיסטורי הנוכחי ששולטים בו מגפה, ערעור סדרי עולם, ומראות מלחמה מאיימת. מה שעושה אותן לעכשוויות הוא העכשיו שלנו, שמטעין אותן במשמעויות חדשות. כך למשל: עבודות הווידאו של ברוס נאומן המציגות פעולות שעשה בסטודיו שלו בסוף שנות השישים של המאה העשרים, נקראות מתוך חוויית הבידוד. אופפת אותן תחושת שעמום עד כדי שיגעון, חוסר תוחלת, ובדידות עמוקה;

רישומים גדולי ממדים של פול נובל מציגים שני מרחבים ריקים, קודרים באפרוריות העיפרון, ולהם הוא נתן את הכותרות "גן עדן" ו"גיהינום". גן העדן מוקף חומה בצורה, ללא שער או חלון, ואילו הגיהינום תחום בגדר מפורזלת, מעוטרת, פתוחה (לכניסה? ליציאה?); ובתצלום של אנדראס גורסקי נראה חלל גלילי עצום, מחופה כדורים מוזהבים. המראה הפנטסטי צולם ביפן באתר ממשי לגילוי חלקיקים תת־אטומיים ולצפייה בהם. תחושת השתאות עולה מול התצלום – נשגב מעשה ידי אדם, גילום פיזי של שיאי הרציונליזם והמדע. לידו תלוי תא, מעין מקדש זעיר שיצר אדמונד דה ואל, ובו אובייקטים מחרסינה דקיקה ולוחית זהב, כמו נצנוץ של תקווה לרוח האנושית השברירית.

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות; אוצרות: מירה לפידות; עוזר אוצרת: עמית שמאע; תאריך נעילה: 1.11.22.

 

מה הלוז – 5.4 - תערוכות - מוזיאון תל אביב - על הקצה (צילום: יחצ)
Njideka Akunyili Crosby, American Zip, 2019, Acrylic and oil on wood panel, courtesy of the artist and Victoria Miro Gallery, London|צילום: יחצ
  

"אות מהעתיד": תערוכת טיפוגרפיה קבוצתית

תערוכת כרזות טיפוגרפיות שבה יוצגו עבודות של 58 מהמעצבים והמעצבות המובילים והבולטים בארץ, המעניקות פרשנות עתידנית לאותיות השפה העברית. הכתב העברי עשה דרך ארוכה במרוצת השנים – החל מכתב היתדות הקדום ועד לצורה המוכרת לנו היום, וכפי שהשפה העברית הפגינה דינמיות ויכולת להתחדש, נראה שגם האותיות המרכיבות את השפה שואפות לשנות צורה ולהתפתח עם הזמן. האם אותם סימנים ששימשו את סופרי התנ"ך, את רחל המשוררת ואת מנסחי מגילת העצמאות ימשיכו איתנו אל תוך העתיד הדיגיטלי? בתערוכה ניסו המעצבות והמעצבים לדמיין את העתיד של אות אחת או יותר, בתרחיש סביר או בדיוני לחלוטין, ותוך שימוש בטכניקה לבחירתם.

מה הלוז 29.3- תערוכות- אות מהעתיד - גלריית קופסאות האור ביפו העתיק (צילום: יחצ)
גיא טמם|צילום: יחצ

58 העבודות המוצגות בתערוכה מבקשות כל אחת בדרכה לכוון זרקור פרשני לעבר העתיד הרחוק או הקרוב שלנו: רבים מהיוצרים עסקו באפשרות של אופטימיות אל מול עתיד אפוקליפטי. אחרים עסקו בביקורת על העולם הטכנולוגי והחומרי לצד אמונה יוקדת בניצחון הרוח, או שהתמקדו בצורניות של השפה הטכנולוגית אשר הופכת יותר ויותר מבוססת סימנים מוסכמים וצורניים (אימוג'יז). בין האמנים המשתתפים: ירום ורדימון, להב הלוי, יוסי למל, בן נתן, לירון לביא טורקניץ׳, אשגר זמנה, גיא טמם, דני מירב (הטייס), מיכאל גורדון, קרן וגולן גפני, נורית קוניאק, אמנון אילוז ועוד. הכניסה חופשית.

איפה? גלריית קופסאות האור, יפו העתיקה; אוצרות: אברהם קורנפלד; תאריך נעילה: 11.6.22.

 

מה הלוז 29.3- תערוכות- אות מהעתיד - גלריית קופסאות האור ביפו העתיק (צילום: יחצ)
רינת גלבוע|צילום: יחצ

"הכל כלול": תערוכת יחיד לאמנית טל גולני

מיצב ציורי גדול-ממדים ורחב היקף, ששואב את השראתו ממלון אליזבת (מלון גינוסר) בטבריה אשר נבנה במהלך שנות העשרים של המאה הקודמת, אך עומד נטוש בשכונת קריית שמואל בעיר מאז שנות השישים ועד היום. באמצעות שלושה גופי עבודות בגדלים משתנים המתפרשים על קירות ועל רצפת הגלריה, גולני מבקשת לנסות ולהשיב עטרה ליושנה: דרך הציור, שנוצר במיוחד עבור חלל הגלריה, גולני מעוררת לחיים פרגמנטים של אלמנטים אדריכליים, פינות נסתרות, משקופים וחלונות אשר ממלאים את מרחב התצוגה, ועוטפים את גלריה בגליל באופיו של מקום אחר וזר. בכך, גולני כמו מכוננת מחדש את נוכחותו של חלל המלון המקורי העומד נטוש ונעדר תכלית במרחק עשרות קילומטרים מן הגלריה, ומאפשרת לצופים לחוות אותו דרך עיניה שלה.

איפה? גלריה בגליל, המכללה אקדמית גליל מערבי, עכו; אוצרות: הגר רבן; תאריך נעילה: 1.9.22.

מה הלוז – 5.4 - תערוכות - הכל כלול - תערוכת יחידה לטל גולני (צילום: יחצ)
צילום: יחצ

"בועז טל: אמן הבית"

בועז טל (2012-1952) היה מהיוצרים הבולטים ביותר שפעלו בשדה הצילום בארץ. בעל שפה אישית מובהקת ורפרטואר דימויים שנבדלו מאד מן המגמות ששלטו בשנות השמונים, התקופה בה התגבשה אמנותו. הוא הפנה את מבטו ומצלמתו אל עצמו ואל ביתו. הוא החל לנהל דיון סוער, יצרי ועמוס אזכורים לתולדות האמנות תוך אתגור המוסכמות של מסורת תצלומי המשפחה. כאמן טוטלי, הוא סחף את משפחתו, וחיפש את הכנות דווקא בצילומים מבוימים, בהם המחיז יחד עם אשתו ושותפתו זהבה טל ובנותיהם סצנות המבוססות על יצירות אמנות נודעות או על סיפורים מן המיתולוגיה הקלאסית או התנ"ך. קמצוץ ממפעל חיו העשיר מוצג כעת בתערוכה. בנוסף, מוצג בתערוכה סרטון וידאו מ-2011 שצילם דוד וקשטיין ולא הוצג עד היום, ובו משוחח בועז טל על עבודתו בעקבות "הסעודה על הדשא" מ־1990 לקראת "שחזורה" במכללת אורנים.

איפה? גלריה ויטרינה ע"ש ג'וליה מזרחי, המכון הטכנולוגי חולון; אוצרות: ד"ר דליה מנור; תאריך נעילה: 16.6.22.

 

מה הלוז – 22.3 - תערוכות- אמן הבית- תערוכה לציון עשור ללכתו  (צילום: יחצ)
תערוכה לציון עשור ללכתו של הצלם בועז טל- שבת אחר הצהרים, עין הוד 2005|צילום: יחצ

"אומוולט" (Umwelt): מיצב סאונד של אמן הקול דניאל מאיר

גלריית הסאונד החדשה שתפתח במבנה בית התה, ששומר והעובר לגלריית בית הנסן, הוקמה במטרה לתת פלטפורמה למיטב היוצרים.ות במוזיקה העכשווית ואמנות הסאונד בירושלים בפרט ובישראל בכלל, ויוצגו בה כ-5 מיצבי סאונד בכל שנה, כמו גם פרויקטים ייעודיים נוספים. התערוכה הראשונה שתפתח במקום היא התערוכה של אמן הסאונד דניאל מאיר, שבה תוצג עבודה חדשה שלו בשם "אומוולט" (Umwelt), שיצר בעקבות מחקר שהחל בתערוכה "ארץ. חלב. דבש", שהוצגה בביתן הישראלי בביאנלה לאדריכלות בוונציה.

את המושג "אומוולט", טבע בתחילת המאה ה-20 הזואולוג הגרמני יאקוב פון אקסקל, והוא מסמל תפישה שלפיה כל יצור חווה את העולם באופן שונה, על פי התפיסה החושית ומאפייני הגוף שלו. מיצב הסאונד של מאיר כולל  הקלטות של מיני עטלפי חרקים, חלקם על סף הכחדה שתועדו בשנת 2020-21 במערות ובבונקרים נטושים באזור הגבול של ישראל עם לבנון וירדן; הקלטות מואטות של חיים בביצה החושפת הרמוניות ומקצבים שהם מעבר לטווח הקליטה של האוזן האנושית; ו״תיפוף״ של צרעות על כוורת שנבנתה על מיקרופון מגע.

איפה? גלריית בית התה, בית הנסן ירושלים; אוצרות: אמיר בולצמן וקבוצת סלה-מנקה; תאריך נעילה: 30.5.22.

 

מה הלוז – 22.3 - תערוכות- בית התה - מיצב סאונד של דניאל מאיר -  (צילום: ערן לוין, יחצ)
מיצב סאונד של דניאל מאיר - בית הנסן|צילום: ערן לוין, יחצ

"שומר מסך"

התערוכה השלישית והאחרונה מתוך טרילוגיית התערוכות העוסקות בתרבות הצריכה, והיא עוסקת בהשלכות של הצריכה המוגזמת בטכנולוגיה ובמדיה הדיגיטלית על התרבות שלנו ועל הערכים שלנו כחברה. בתערוכה יוצגו עבודות של אמניות ואמנים שנוצרו על ידי תוכנות מחשב בשילוב טכניקות קלאסיות, עבודות תלת ממד ועבודות וידאו, שבוחנות את השיבושים שנוצרים נוכח התפוצצות המידע וריבוי הדימויים הדיגיטליים אליהם אנו נחשפים מידי יום. ובנוסף פרקטיקות של שכפול והעתקה, ודרכי ההתבוננות והקשב של הצופה. בין העבודות:

"Ten to the power of twenty two" – עבודת וידאו של אמנית הניו מדיה ליליאנה פרבר, היוצרת חוויה של כאוס ויופי ומדגישה את הגבול בין המופשט לפיגורטיבי; "BYE" - מיצב פיסולי של יעל פרנק. זוג ידיים קטועות לבנות נע באופן מכאני מצד לצד ומנופף לשלום, כשלא ברור אם הידיים מגיחות מעבר לקיר או שנקטעו, אך הקצב שהן מכתיבות משבש את אופני החשיבה והראייה של הצופה;

מה הלוז – 22.3 - תערוכות- גלריה 51 - תערוכה קבוצתית - שומר מסך (צילום: רוני פורת, יחצ)
רונית פורת, |צילום: רוני פורת, יחצ

קולאז' תצלומים של רונית פורת - שעוסק גם הוא במושגים של מקור, שעתוק והפצה. התצלומים מזמינים את הצופה להתבונן באופן שבו מידע ניתן ומוגש לנו. באמצעות ריבוי נקודות מבט יוצרת פורת מרחב מורכב של יחסים בין המצולמים לבין הצופים; "מים נשמעים טוב יותר איתך" – עבודת וידאו של זוג האמנים דבורה פישר וירדן קולסי, שבה השתמשו בבינה מלאכותית. פישר וקולסי אספו 4,500 תמונות פורטרט של חברי קהילת קיבוץ כפר חרוב מתקופות שונות, התמונות הוכנסו לתוכנת בינה מלאכותית שפלטה מאגר תמונות של חברי קיבוץ חדשים ומדומיינים, שמעלה שאלות על מרחבי תצוגה שיתופים לאמנות, על אופני התבוננות באמנות,  מעמדו של הצופה הנוכח מול זה המדומיין ועל כלים ליצירת ויזואליות חדשה; ועוד.

איפה? גלריה 51, מודיעין; אוצרות: ניצה פרי; תאריך נעילה: 8.6.22.

מה הלוז – 22.3 - תערוכות- גלריה 51 - תערוכה קבוצתית - שומר מסך (צילום:  הדר סייפן, יחצ)
הדר סייפן|צילום: הדר סייפן, יחצ

 

"דיאלוג בין אימהות לבנות"

3 נשים יוצרות מאפשרות להציץ למערכת היחסים הבסיסית והמרכזית בחייה של כל אישה שהיא גם המורכבת והמסובכת ביותר. כל אם לבת נמצאת בתווך שבין היותה בת של אמא שלה לבין היותה אמא של הבת שלה. איך מערכת יחסים זו באה לידי ביטוי אצל האמניות הישראליות העכשוויות, וכיצד מערכת יחסים זו משפיעה על גיבוש הזהות שלהן: היצירות של סמדר זהבי גונן – חושפות את הקונפליקט בין ההתנגדות להיענות לתכתיבים שונים המסמנים  אותה כבת/כאישה, לבין הצורך להיתפס בכל זאת כ"ילדה טובה" או "אישה טובה";

מה הלוז – 22.3 - תערוכות-'דיאלוג בין אימהות לבנות' (צילום: דינה זייפר, יחצ)
תערוכת אמהות בנות ילדה וחתולים |צילום: דינה זייפר, יחצ

סדרת הציורים באקריליק ובשמן על בד של האמנית דינה זייפר - לא מציגים את הקושי שחוותה בילדותה כעולה חדשה אלא את העולם כפי שרצתה לברוא אותו; והצילומים של האמנית ברג'יט ביגאר - הן המחווה וההודיה  שלה לבורא עולם ולאמה שהעניקה לה את האהבה לעולם האמנות והתרבות, לאסתטיקה וליופי.

איפה? גלריית האמנים, קניון עופר רמת אביב; אוצרות: איילת אמוראי-בירן; תאריך נעילה: 8.6.22.

מה הלוז – 22.3 - תערוכות-'דיאלוג בין אימהות לבנות' - (צילום: סמדר זהבי בונן , יחצ)
תערוכת אמהות בנות |צילום: סמדר זהבי בונן , יחצ

 

"בלדה לכפיל": תום פניני

מסע רכבת בנופי קונטיקט בארבע עונות השנה, שמופר ארבע פעמים על ידי נערה מתבגרת, עומד במרכז עבודת וידאו מעוררת חושים של האמן הישראלי, תום פניני. העבודה מציגה מסע שצולם במשך שנה אחת על מסילת רכבת בקונטיקט, ניו אינגלנד, ומתועד מנקודת המבט של הקטר, בצילום מוקפד ובליווי פסקול אנרגטי, כאילו הצופה עצמו הוא הדוהר ברכבת לאורכם של הנופים המשתנים. המראות הנשקפים ממנה של אותו נוף בחורף, באביב, בקיץ ובסתיו מופיעים במקביל לנגד עיניו, פורעים את הסדר הטבעי של חילופי העונות ומאחדים אותן לזמן אחד. ארבע פעמים במהלך המסע הזה מאיטה הרכבת ונעצרת בחריקה בגלל נערה שיושבת על המסילה. מעשיה שם, פעולות עדינות וחסרות תכלית, הפוכים בקצבם ובאופיים לאלו של הרכבת השועטת קדימה, ומפירים את הסנכרון בין הערוצים לטובת תמונה אחת רציפה שהנערה חוצה אותה.

לצד עבודת הווידאו מוצגים ארבעה תצלומים סטראוסקופיים כפולים ומוגדלים של דימויי רכבות מסוף המאה ה־19, שהאמן הדביק עליהם ענני עשן. במקור צפו בזוגות הדימויים הכמעט זהים האלה במשקפת בעלת עדשות מיוחדות שחיברה אותם לתמונה אחת תלת ממדית. פניני מבטל את השימוש במשקפת ואת ממד העומק אך "מניע" את הרכבות באמצעות העשן המיתמר מארובתן. עיסוקו בקצב המכני המסחרר לעומת הקצב האנושי, ביחסים שבין טבע לתיעוש ובמתח שבין החד־פעמי לשעתוק עולה משתי העבודות. בשתיהן מתרוצצות עיניו של המתבונן כדי למצוא את ההבדלים ושתיהן מפיחות חיים בדימוי צילומי באמצעות תנועה - אזכור לסרט "רכבת נכנסת לתחנה"  של האחים לומייר מסוף המאה ה־19, שלפי המסופר הצופים בו כל כך נבהלו מהרכבת שדוהרת לעברם עד שכמה מהם צעקו וברחו ממנה.

איפה? מוזיאון ישראל ירושלים; אוצרות: רותם זוטא; תאריך נעילה: 30.6.22.

 

מה הלוז – 15.3 - תערוכות- בלדה לכפיל תום פניני (צילום: יחצ)
Tom Pnini, Ballade to The Double, 4 channel HD projections, 3.44 min, still from video installation |צילום: יחצ
 

"לרחף עם מגריט: בעקבות טירה בפירנאים"

בקשה של חבר לציור מעורר השראה שיסתיר חלון הובילה ל"טירה בפירנאים", יצירת-מופת המוכרת בכל העולם ומפארת את אוסף מוזיאון ישראל. התערוכה תגולל את הסיפור המרתק מאחורי יצירתו הנודעת של האמן הסוראליסטי הבלגי רנה מגריט, גם באמצעות קשריו עם הארי טורצ'ינר, ידידו ועורך-דינו, מזמין העבודה. טורצ'ינר העניק אותה למוזיאון ישראל בשנת 1985, לרגל 20 שנה להווסדו, וצירף אליה שלושה רישומים ששלח לו האמן, מתוכם הוא בחר את ההצעה לסלע מסיבי המרחף בשמיים ומעליו טירה.

יוצגו בה ההשפעות האמנותיות והספרותיות שהיו השראה למגריט, וה"טירה" תיבחן גם בהשוואה ליצירות אחרות של האמן. מנגד אפשר להתרשם מכך ש"טירה בפירנאים" הפכה בעצמה מקור השראה במגוון אמצעי ביטוי אמנותיים. מה הפך אותה ליצירה נודעת כל-כך, כזו שזכתה למספר שיעתוקים כה גדול? סגנונו הריאליסטי המיוחד של מגריט, על הדיוק בפרטים והשימוש בצבע, מאתגר את תפיסת הצופה שרואה לפניו מראה כל-כך חי וחד של חיזיון ש... אין לו היתכנות במציאות. זו היתה מטרתו המוצהרת של מגריט – להשיג את המבט של הצופה המשתאה לנוכח הציור ומשתהה מולו, והתערוכה מאריכה את ההשתהות הזאת.

איפה? מוזיאון ישראל, ירושלים; אוצרות: אפרת אהרון; תאריך נעילה: 18.10.22.

 

מה הלוז – 8.3 - תערוכות - לרחף עם מגריט בעקבות טירה בפירנאים (צילום: שירה קינן)
Magritte. Rene. The Castle of the Pyrenees|צילום: שירה קינן

"גולדי": שי איגנץ

התערוכה המוזיאלית הראשונה של איגנץ, העוסק בצילום סטילס ווידאו, היא תערוכה מקיפה, המאגדת עשרים שנות עבודה צילומית אינטנסיבית. מוצג בה מכלול רחב מעבודותיו, מראשית דרכו כסטודנט ועד לתקופה האחרונה, בכלל זה עבודות רבות, הנחשפות כאן לראשונה בפני קהל. במוקד עבודתו של איגנץ עומדים דיוקנאות, אך נסיבות היווצרות הדיוקן ואופי המפגש בין הצלם למצולמים הופכים סוגה זו לזירה טעונה: איגנץ יוצר קשר עם המצולמים באתרי היכרויות לגברים ברשת או באופן אקראי דרך מכרים, כך שהמפגש בינו לבין המצולם מתרחש לראשונה מול המצלמה. לרוב זהו מפגש חד-פעמי, האוצר בחובו ממד של חוסר ודאות. רוב המושאים מצולמים בביתם, במרחב הפרטי שלהם. איגנץ יוצר שפה אישית מובחנת. הוא מצלם באור יום צילום ישיר, שבבסיסו יחסי צלם-מצולם, המתקיימים במקום ובזמן נתון. הוא מצלם דיוקנאות של אנשים, נבדלים זה מזה בגיל, במוצא, במגדר ומיקומם הגיאוגרפי. הוא חושף את פגעי הזמן בפניהם ובגופן, ומציג את מושאיו במערומיהם הפיזיים והנפשיים, כשהמצלמה משמשת עבורו סיבה למפגש ואמצעי הגנה גם יחד.

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות; אוצרות: רז סמירה; תאריך נעילה: 30.10.22.

 

מה הלוז – 8.3 - תערוכות - מוזיאון תל אביב לאמנות - שי איגנץ גולדי (צילום: שי איגנץ)
צילום: שי איגנץ
  

"פתח הבית": ירושלים בצבעי מים ושמן

המורה המיתולוגי מבצלאל ומגדולי אמני צבעי המים מסכם 50 שנות יצירה ומציג את 'ירושלים של האמצע'-עיר מלאת סתירות, בה הקדושה מהולה עם היומיומי. יותר מחמישים שנים שמארק ינאי מצייר את סִפֵּי הבתים בירושלים: מבואות וגדרות, דלתות ושערי כניסה, חדרי מדרגות וחלונות. לא בדיוק פְּנים, לא בדיוק חוץ. מרחבים לימינליים, גבוליים, במובן מסוים מעט מופקרים. מחזיקים בתוכם סוד שמזמין פענוח. פתחי הבתים הם חלק מגוף העבודות המרכזי של ינאי, המצייר את העיר בצבעי שמן ובצבעי מים. ירושלים של ינאי היא עיר של חומות אבן ומגדלי פעמונים, ושל דודי שמש ושיכוני בטון כעורים. הנופים, האנשים, העצים והפרטים בתוך הבתים מרכיבים יחד דיוקן ריאליסטי של עיר הניצבת בקו הגבול בין השמיימי לארצי, "ירושלים של אמצע". הוד הקדושה נמהל ביומיומי, הנשגב נפגש עם הבנלי.

איפה? גלריית בית אבי חי, המלך ג'ורג 44 ירושלים; אוצרות: עמיחי חסון; תאריך נעילה: 30.7.22.

 

מה הלוז – 2.3 - תערוכות -מארק ינאי - פתח הבית - ירושלים בצבעי מים  (צילום: מארק ינאי  Jerusalem Fine Art Prints Ltd הדפס אמנותי ירושלים בעמ)
אדן חלון, רחוב אתיופיה|צילום: מארק ינאי Jerusalem Fine Art Prints Ltd הדפס אמנותי ירושלים בעמ
 

"Red Desert, Red Mountain, Red Sea": פולי אאפלבאום

תערוכת יחיד ראשונה בישראל של האמנית הבינלאומית החשובה פולי אפפלבאום, המציגה מיצבי ענק הקפיים שנוצרו במיוחד עבור החלל ומציעים חוויה חושית חובקת כל. היא מציגה ציור, פיסול ומלאכת יד באופן המטשטש את החלוקות המדיומאליות השגרתיות ומייצרת סביבה בדיונית המזמינה את הצופה להצטרף למסע אחר גבולות וצבע. בחלל יוצבו שתי עבודות רצפה גדולות מממדים: "Red Desert" - עבודה באורך ששה מטרים מבד קטיפה, מאוסף מגזין III לאמנות עכשווית; ועבודת רצפה חדשה - "Red Desert, Red Mountain, Red Sea" - שטיח באורך שמונה מטרים שנארג בעבודת יד מסורתית במקסיקו. לצד שתי עבודות אלה מוצגת עבודת קיר צבעונית להפליא "Red Waves" המתנשאת לגובה חמישה מטרים. 

איפה? מגזין III יפו; אוצרות: כרמית גלילי; תאריך נעילה: 15.7.22.

 

מה הלוז – 2.3 - תערוכות - תערוכת יחיד לאמנית הבינלאומית (צילום: פולי אפפלבאום)
פולי אפפלבאום|צילום: פולי אפפלבאום
 

״קהה כבד״: תערוכת יחיד של שחר יהלום

התערוכה מציגה גוף של למעלה מ-50 עבודות מדיומים: פסלי קרמיקה, גבס, ראשי זכוכית והדפסים משלוש השנים האחרונות ומציעה מרחבי התבוננות במעברים העדינים והמתעתעים שבין תנועה לדממה ובין החי למת. בעיני יהלום, המת והדומם שזורים בחיים לבלי הפרד. המוות אינו דבר סטטי ומוחלט, אלא מהות שיש להתקרב אליה במובן הפיזי ביותר, בדרך פעולתו של הקברן; זה הנמצא בקרבת המת, מנקה את גופו, עוטף בתכריך, בונה תיבה ותבנית לפי תווי מתארו או מניחו בתוך האדמה.

יהלום אינה קוברת מתים, כי אם פסלים דוממים של חיים וחיות, שפוסלו בידי אמנים אחרים. הקברים-פסלים הם למעשה תבניות גבס בוהקות בלובנן, המהדהדות את צורת החיה בקו קהה וגס, בדומה לסרקופג. לצד הקברים מוצגים בתערוכה ראשי זכוכית – סדרה של 12 פסלים שגודלם כגודל ראשו של אדם. כל פסל מכיל לפחות שתי דמויות שונות, המופיעות כרישום המשוקע בתוך הזכוכית. בעבודותיה של יהלום הקו אינו משמש רק למסירה של הלך רוח או לכידת דימוי על גבי הדף, אלא הוא חודר אל תוך החומר ומפנה מקום לדימוי שבתוכו. בעבודות הללו קשה מאוד להפריד – בין חוץ לפנים, בין אם לבנה, בין שבור לשלם, בין ערות לשינה ובין חי לדומם.

איפה? מוזיאון בת ים לאמנות; אוצרת: הילה כהן שניידרמן; תאריך נעילה: 7.6.22.

 

מה הלוז – 22.2 - תערוכות - ״קהה כבד״ - שחר יהלום - מוזיאון בת ים (צילום: גוני ריסקין)
שחר יהלום, מלחמה, 2021|צילום: גוני ריסקין
   

"ארץ פואטיקה: תמונת מראה של עתיד קודר"

במשך 3 שנים אספה האומנית הישראלית בברלי ברקת פסולת פלסטיק מכל רחבי העולם. מהזבל של כולנו ועם מוטות במבוק וברזל היא יצרה את כדור הארץ בקוטר 4 מטר. דרך פתחים המאפשרים למבקרים להציץ אל תוך הגלובוס מתקיים מפגש עצמתי בין החוץ והפנים. בדיוק שם עולה התובנה המטלטלת של לקיחת אחריות. בבחינת "אני עשיתי את זה!", תוך כדי זיהוי מקור העטיפה של הזבל וההבנה שזו תמונת העתיד שלנו, החושפת את המבקרים בתערוכה לעוצמת האמנות ולאחת הבעיות הקריטיות של כולנו, זיהום הפלסטיק העולמי. **המיצב יוצג בירושלים במשך כחצי שנה. לאחר מכן יוצג במרכז המסחרי הבינלאומי במנהטן ניו יורק, World Trade Center.

איפה? "אקווריום ישראל", גן החיות התנ"כי ירושלים; אוצרת: רפאלה פראסקרלי; תאריך נעילה: 13.8.22.

 

מה הלוז – 15.2- תערוכות- אקווריום ירושלים - בברלי ברקת (צילום: יחצ)
ארץ פואטיקה |צילום: יחצ

"Me, that obscure object of desire"

התערוכה מזמינה אתכם לשקוע במשחק של חיפוש עצמי. מחקר אובססיבי, מרתק, עדין, לעתים גרוטסקי והומוריסטי, על האני של שמונה אמנים צעירים.

תופעת הראייה, ההכרה והלימוד העצמי היא עתיקת ימים ומרתקת, וכך גם ההיסטוריה וההתפתחות של הז'אנר, הדיוקן העצמי. מציירים שכללו עצמם בדיוקנאות מוזמנים מטעם האצולה כדרך לחתום על יצירותיהם, אל דיוקנאות עצמיים מתקופת הרנסנס המעמידים את הצייר במרכז כמושא המחקר הבלעדי, דיוקנאות עצמיים אייקוניים כמו אלה של דורר או דה וינצ'י, ועד לתיאורים הסובייקטיביים יותר של קאראווג'ו כהולופרנס שראשו נערף על ידי יהודית. ולמרות שהיום יש לנו צילום, סלפי, וידאו ,VR, נשאר DNA ארכאי באמן ליצור את הדיוקן העצמי שלו. אובססיה ומציצנות מצד הקהל לראות כיצד האמן מייצג את עצמו, מזדהה עם היוצר לאותן שניות של התבוננות, חשיפה פנימית של הקרביים והמחשבות האינטימיות ביותר. האמנים המציגים: כרם נאטור, מעיין ויסטוב, שי אלפיה, ג׳וי ברנרד, גיל קורמוס, עדי שפרעם, עמית גביש ואורן פישר.

איפה? בית קנדינוף; אוצרת: מלו ציון סדן; תאריך נעילה: 4.7.22.

מה הלוז – 15.2- תערוכות-תערוכה חדשה בבית קנדינוף (צילום: יחצ)
Maayan Weisstub -collage|צילום: יחצ

  

"יום דין": מוצג מיוחד של נטע הררי נבון

עבודה עצומה של האמנית נטע הררי נבון שואבת השראה מתולדות האמנות ומיסודות עכשוויים ומרמזת שהאחריות לגורלנו, ולזה של סביבתנו הקרובה, מוטלת עלינו! יצירה מונומנטלית המורכבת מ-18 לוחות עץ מצוירים, נוגעת בדרכה העכשווית בפסגת ציורי הקיר הכנסייתיים מתקופת הרנסנס והבארוק - ציורי "יום הדין האחרון" מאת מיכלאנג'לו, בוש, טינטורטו ואחרים. בתיאורים הקלסיים הוצבו בצד אחד גן-העדן ומולו הגיהינום, ובתווך עמד ישו בתפקיד חורץ הגורל.

שמה של העבודה מזכיר מפורשות את המסורת הזו, אלא שה"א הידיעה, זו שמבליעה את התפיסה שיש דין אחד, מוחלט, נעדרת ממנה, ולא בכדי – היא מרמזת שהאחריות לגורלנו, ולזה של סביבתנו הקרובה, היא שלנו. מקור השראה נוסף של האמנית הוא אירועי בוץ - הפנינג ברוח "ניו אייג'" – המתקיימים במקומות שונים בעולם: חגיגת חושים קולקטיבית של שחרור אנרגיות ויציאה מגבולות התרבות המקובלים. ישו נעדר מן הציור של הררי נבון – כאן אין דין ואין דיין, אין מי שיחליט מי צדיק ומי רשע. מרכז הציור אפוא כמעט ריק, הוא עין הסערה, והדמויות נתונות בתנועה מעגלית סביבו. דומה שהציור, שמצד אחד נשען על מסורת של חלוקה חדה בין טוב לרע, ומצד אחר על אירועים של פריעת סדר מוחלטת, מזמין את הצופה להתמקד בתנועה, ביחסי צבע וצורה, בחומריות ובמרקם, ובכוחו של ציור לשלב את הפיזי עם המטפיזי, את החומרי עם הנשגב.

איפה? מוזיאון ישראל, ירושלים; אוצר: אמיתי מנדלסון; תאריך נעילה: 31.8.22.

מה הלוז 9.2- תערוכות-מוזיאון ישראל-מוצג מיוחד של האומנית נטע הררי (צילום: אלי פוזנר, מוזיאון ישראל ירושלים, יחצ)
יום דין, נטע הררי נבון|צילום: אלי פוזנר, מוזיאון ישראל ירושלים, יחצ

 

"שדות המופשט"

התערוכה מציגה כ-45 יצירות מופשטות, גדולות ממדים, ומרוממות נפש מאוספי המוזיאון העשירים שנוצרו מסוף שנות ה-40 של המאה ה-20 ועד ימינו, מרביתן מוצגות לראשונה. התערוכה מציגה אמנים אמריקנים, אירופאים וישראלים ששאפו להרחיב את חווית האמנות באמצעות שימוש חדש בצבעים, מחוות ומשטחי הציור - אמנים שפרצו גבולות בשיטות הציור המקובלות וקיבלו השראה ממקורות לא מערביים כמו קליגרפיה יפנית. היא מאורגנת כשלושה אזורים חווייתיים – "משטחים אקספרסיביים", "מרחבי הרהור" ו"איזון גיאומטרי" ומציעה מרחב סוחף, המשלב סרטונים של אמנים שצולמו בעת פעולת היצירה באופן המאפשר הזדהות הצופה עם גוף האמן הפועל, הבנת מגוון התהליכים היצירתיים והחומריים המעורבים ביצירה של אמנות מופשטת.

איפה? מוזיאון ישראל, ירושלים; אוצרת: ד"ר עדינה קמיאן; תאריך נעילה: 18.10.22.

 

מה הלוז – 2.2 - תערוכות - מוזיאון ישראל - שדות המופשט (צילום: hoffman)
צילום: hoffman

"דממה דקה": אדריאן פאצי

פאצי, מהאמנים המרכזיים והמשפיעים בזירת האמנות העכשווית, יציג תערוכת יחיד מקיפה של עבודותיו אליה יצטרפו שתי עבודות וידאו חדשות שיוצגו בבכורה עולמית. העבודה המרכזית שתוצג בתערוכה היא "מילים שבורות " - מיצב ווידיאו בחמישה ערוצים שמציג חמישה פליטים סורים שאותם פגש אדריאן פאצי בפרברי ביירות. הפליטים התבקשו לתאר את קורותיהם במהלך מלחמת האזרחים בסוריה, ולספר על האירועים שהובילו לבריחתם ללבנון. העבודה חוקרת את הבעות פניהם ואת מחוותיהם הקוליות והגופניות של הפליטים שמעבירים את מה שהמילים כושלות במסירתו. היא עוסקת ברגישות בקורותיהם של חמישה יחידים, שחייהם – כמו חייהם של מאות אלפים אחרים שחיים מרחק של כמה שעות נסיעה מחיפה – השתנו לבלי היכר במהלך מלחמת האזרחים.

בנוסף, יוצגו שתי עבודות חדשות בבכורה עולמית: "פגישה" ו-"הנוודים". שתי העבודות מ-2021 בודקות את השפעת מגפת הקורונה של המרחב העירוני, ועל מקומו של היחיד במרחב זה. "פגישה" היא עיבוד למיצג שערך פאצי בסיציליה באפריל האחרון במהלך חג הפסחא. בזמן שנאסר קיומן של תהלוכות חג המוניות בשל המגיפה, פאצי תכנן תהלוכה אינטימית לפני עלות השחר ברחבי העיירה מודיקה בסיציליה. בעבודה "הנוודים", שתי הקרנות – האחת בשחור-לבן והשנייה בצבע. ההקרנה בשחור-לבן היא כיומן מסע ויזואלי של האמן, שצילם את הדרכים השוממות ברחבי אלבניה בהן נסע ב-2020 ו-2021. הקרנת בצבע בוימה על-ידי פאצי בקיץ 2021 בכפר רץ' שמצפון לעיר הולדתו שקודרה.

איפה? מוזיאון חיפה לאמנות; אוצר: קובי בן מאיר; תאריך נעילה: 25.6.22. 

 

מה הלוז – 25.1 - תערוכות - תערוכות חדשות במוזיאון חיפה לאמנות (צילום: אדריאן פאצ'י, יחצ)
צילום: אדריאן פאצ'י, יחצ

"טיפוסים": אנה לוקשבסקי

תערוכת יחיד מוזיאלית ראשונה לאמנית אנה לוקשבסקי, שבה יוצגו דיוקנאות של האמנית מן העשור האחרון, בהן היא בוחנת את המנעד החברתי החיפאי הרחב. בחיבה עמוקה לנשים ואנשים, היא משוטטת בסביבת הסטודיו שלה ו"צדה" ברחוב טיפוסים – דמויות שקולעות למאפיינים אתניים וחברתיים ברורים, אך דבר-מה ייחודי באישיותם פורץ את מעטפת ה"טיפוס" ולוכד את מבטה. כאשר היא נתקלת באדם מעניין, היא רושמת אותו בו-במקום ברישום מהיר ואז מזמינה אותו אליה לסטודיו. שם, במהלך כמה מפגשים, בעודה משוחחת איתו ומאזינה לו, היא מציירת ומחלצת מהקטגוריה האתנית והחברתית אינדיבידואל רב-רבדים. עבודתה היא ציור מהתבוננות במלוא מובן המלה, משום שהיא מתבוננת באנשים על כל הרבדים שלהם: החזותיים, החברתיים והנפשיים. במבט מקורי מתובל בהומור, היא מנתחת את הסביבה האורבנית ומציירת את המגוון הדמוגרפי הרחב שמרכיב את הרב-תרבותיות הישראלית.

איפה? מוזיאון חיפה לאמנות; אוצר: קובי בן מאיר; תאריך נעילה: 25.6.22. 

 

מה הלוז – 25.1 - תערוכות - תערוכות חדשות במוזיאון חיפה לאמנות (צילום: Anna.EliPosner, יחצ)
צילום: Anna.EliPosner, יחצ
מה הלוז – 25.1 - תערוכות - תערוכות חדשות במוזיאון חיפה לאמנות (צילום: Anna.EliPosner, יחצ)
צילום: Anna.EliPosner, יחצ

"המבט": וולקן קזלטונץ' ואוגוסט זנדר

תערוכה זו מפגישה בין שני אמנים שמאה שנים מפרידות ביניהם, וולקן קזלטונץ' ואוגוסט זנדר, ומתמקדת בדיוקנאות מצולמים. בשנות ה-20 של המאה ה-20 החל הצלם הנודע אוגוסט זנדר לעבוד על הפרויקט האֶפִּי שלו, "אנשי המאה ה-20". לאורך כארבעים שנה צילם זנדר מאות גרמנים בסביבת חייהם, במקום העבודה או בבית, ותצלומיו מתקבצים יחד ליצירת דיוקן של גרמניה בימי רפובליקת ויימאר. כמאה שנים מאוחר יותר, האמן המוערך וולקן קזלטונץ', הפועל באיסטנבול, יוצר בהשראתו של זנדר עבודות הווידיאו מרתקות השופכות אור על המציאות העירונית בטורקיה של ימינו. באמצעים חזותיים דומים של צילום דמויות על רקע סביבתם הטבעית, כל אחד משני אמנים אלה דן במפגש בין הפרטי לציבורי ובסוגיות של חברה ומעמד. לצד שבע הדפסות נדירות של תצלומים של אוגוסט זנדר משנות ה-20, יוצגו שני מיצבי וידיאו של וולקן קזלטונץ', כמו גם ספר-אמן חדש שהוא יצר בהזמנה של מוזיאון חיפה לאמנות, ויושק לראשונה כחלק מפתיחת התערוכה.

איפה? מוזיאון חיפה לאמנות; אוצר: קובי בן מאיר; תאריך נעילה: 25.6.22. 

מה הלוז – 25.1 - תערוכות - תערוכות חדשות במוזיאון חיפה לאמנות (צילום: וולקן - the look photos, יחצ)
צילום: וולקן - the look photos, יחצ

 

"האדם כצל עובר": תערוכה של האמן שורד השואה ג'ורג' פולדס

במהלך שבוע אירועי יום הזיכרון הבינלאומי לשואה תפתח במוזיאון בית לוחמי הגטאות תערוכה חדשה של האמן, האדריכל ושורד השואה ג'ורג' פולדס. פולדס היה איש מאמין, תאב דעת, רגיש ואמפתי שבדומה ליהודי הנודד, היה עקור ותלוש ממה שהיה פעם ביתו – לפני השואה ואחריה. איש משפחה אוהב הנאמן לעברו ולדרכו, אשר זיכרונות כאב ואובדן מעברו שבים ומציפים אותו. את מה שלא יכול היה להגיד במילים הביע באמצעות האמנות.

בתערוכה מוצגים רישומים ועבודות שמן, אשר פותחים לצופה צוהר לעולמו הפנימי של האמן, הנמצא בחיפוש תמידי אחר האמת הפנימית שלו. ביצירתו נדד בין מאורעות ומקומות בחייו. הוא נע ונד בין הזיכרונות של אלה שהיו ואינם עוד, בין העיירה היהודית לתרבות המערבית, בין היומיומי לנשגב, בין הבדידות למשפחתיות, בין הקיים לחידלון. נדודים אלה הם מורשתו.

איפה? מוזיאון בית לוחמי הגטאות; אוצרת: לילך אפרים; תאריך נעילה: 30.8.22.

 

מה הלוז- 18.1- תערוכות-  האדם כצל עובר - דיוקן (צילום: יחצ)
צילום: יחצ
 

"מה קדם למה, הסיפור או הביצה?"

המאיירת עטורת הפרסים הילה חבקין, שאיירה מאות ספרי ילדים ונוער, מציגה בספריית האיור במוזיאון ישראל יותר מ-20 ביצי יען שהיא ציירה עליהן סיפורים דמיוניים: סיפור על מלך, סיפור על עטלפים, סיפור על ג'ירפות או חרקים, סיפור על עפיפונים או כדורים פורחים באוויר ועוד. הציורים מכסים את הביצים וכדי לראותם בשלמותם, מוצגות כמה מהן על כנים מסתובבים. כל ביצה היא מין חידה או הפתעה שמזמינה את המבקרים לחבר לה סיפור משל עצמם.

בתערוכה מוצגים גם איורים מקוריים לשלושה ספרים נבחרים שאיירה חבקין, ועשרות מן הספרים שיצרה במהלך קריירה בת 40 שנה - כולם חלק מאוסף ספריית האיור. התערוכה מעניקה הזדמנות חד־פעמית להתחקות אחרי סוד הקסם של האיורים, להתרשם מצבעוניותם ובמיוחד מקו המחשבה המקורי של האמנית, ולגלות את ההפתעות ופרטי הפרטים שהיא שותלת בכל איור, בכל ספר ובכל ביצה. הביקור בתערוכה מעלה שאלות מסקרנות כגון: למה לצייר על ביצים ואולי גם למה לצייר ציורים לסיפורים? איך מתחילים לצייר על ביצה או מאיפה באים הרעיונות ליצירה?

איפה? מוזיאון ישראל, ירושלים; אוצרת: אורנה גרנות; תאריך נעילה: 30.8.22.

 

מה הלוז - 18.1 - תערוכות - מה קדם למה, הסיפור או הביצה  (צילום:  מוזיאון ישראל לורה לכמן, יחצ)
תערוכה של הילה חבקין|צילום: מוזיאון ישראל לורה לכמן, יחצ
  

"לחפש כפר": תערוכה של אפרת חכימי

אפרת חכימי, זוכת פרס לורן ומיטשל פרסר לצלם ישראלי צעיר לשנת 2020, לוקחת את הצופים לשיטוט תיעודי ובדוי. נקודת המוצא שלה היא ההיעלמות של הכפר אסמיר בהרי האטלס הגבוה. בשנות ה-50 של המאה ה-20, הכפר ננטש על ידי תושביו היהודים ולא ניתן למצוא אותו במפות העכשוויות. בתערוכה נחשף סיפור ההגירה של בנות ובני הכפר, בהם גם משפחתה של חכימי. בדיאלוג עם אחותה, המשוררת והסופרת תהילה חכימי, היא מנסה לדמיין מטען תרבותי אלטרנטיבי עבור עצמה כאמנית, המבוסס על היסטוריה משפחתית שלא הייתה נגישה עבורה עד כה. התערוכה נעה במרחב ובזמן, בין חצר סולטאן מרוקו בתחילת המאה ה-20, לכפר בהרי האטלס הגבוה, ומגיעה לישראל באמצע שנות ה 50, דרך הים באוניה ׳ירושלים׳, עד למושב שוקדה שבדרום הארץ. חכימי יוצרת מסלול ביוגרפי גיאוגרפי משובש וחסר, ובו פערים החושפים בעדינות ובאיטיות היסטוריוגרפיה נשית ואישית.

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות; אוצרת: רז סמירה; תאריך נעילה: 4.6.22.

 

מה הלוז –28.12- תערוכות- מוזיאון תל אביב לאמנות -  אפרת חכימי -  (צילום: יחצ)
צילום סטילס מתוך ״ירושלים״ עבודת וידיאו 2021 |צילום: יחצ
 

> מה עושים בשבת עם הילדים?
> הצגות חדשות לילדים ולמבוגרים
> כל אירועי התרבות הקלאסית
   

"קול הקורא אל עצמו": מיצב וידאו של הילה בן ארי

מיצב הווידאו הרב־ערוצי של הילה בן ארי בבית טיכו הוא מחווה עכשווית ומופתית למגזרות הנייר של משה רייפר (נולד ב־1907 בגליציה, עלה לארץ ישראל ב־1926, התיישב בקיבוץ יגור ב־1948 וחי בו עד שנפטר ב־1985). ההבדלים בטכניקה, בחומרים, בתוכן, בצורת הביטוי ובזמן בין יצירתה ליצירתו מרחיקים אותן מאוד זו מזו, ואף על פי כן - ככל שנרבה להתבונן בדמויות, ככל שניתן לקולות להדהד בתוכנו, כן יגדלו הקשר והדו־שיח ביניהן.

איפה? בית טיכו, ירושלים; אוצרת: תמנע זליגמן; תאריך נעילה: 30.10.22.

 

בית טיכו - מיצב וידאו הילה בן ארי (צילום: יח
מתוך מיצב הווידאו של הילה בן ארי|צילום: יח"צ
  

"יום שוק"

תערוכה חדשה במוזיאון ישראל בוחנת את יום השוק מעיניהם של ציירים, רשמים, דפסים, ואומני חרסינה. לצד תיאורי שווקים במחוזותיהם, היו אמנים שסקרנותם הרחיקה אותם גם אל מחוזות שנדמו בעיניהם אקזוטיים, כגון השווקים בארצות צפון אפריקה, בארצות המזרח - וגם שווקים של יהודים באירופה. התערוכה נותנת ביטוי חזותי לכל אלה ולעובדה כי על השוק הפליגו מאז ומעולם בתיאורים ספרותיים, הוא כיכב בשירה עממית והיה למשל ולשנינה בשפות ובתרבויות במזרח ובמערב. כאן מוצגות יצירותיהם של אמנים אירופים וישראלים בציור, ברישום, בהדפס ובפיסול זעיר בחרסינה מאז המאה ה-16 ועד שלהי המאה ה-20.

איפה? מוזיאון ישראל, ירושלים; אוצרת: שלומית שטיינברג; תאריך נעילה: 30.10.22.

 

יום שוק - תערוכה (צילום: אלי פוזנר, מוזיאון ישראל ירושלים)
"הקוסם": אחרי 1500, עיזבון אוליבר א ומריאן אוסטיר נוי יורק, באמצעות קרן התרבות אמריקה ישראל |צילום: אלי פוזנר, מוזיאון ישראל ירושלים
    

"הווה מתמשך: חדש באמנות עכשווית"

נוכחות הרפאים של העבר הקרוב והרחוק, המוכר והמושתק צפה ועולה מעבודות האמנות העכשווית שהצטרפו לאוסף מוזיאון ישראל בשנים האחרונות ומוצגות לראשונה בתערוכה חדשה. בהקשרים פוליטיים שונים ובמקומות רבים נדמה שההיסטוריה מפעפעת מבעד לסדקי ההווה, חוזרת לפקוד את היומיום ואינה מרפה. באמצעות הפניית המבט אל הכאן והעכשיו האמנים מפגישים אותנו עם מה שהתרחש אי אז וממשיך להדהד במציאות. יש מהם שמחפשים את רובדי העבר וחושפים שכבות של זיכרון ואחרים מנסים לתעד ולשמר את מה שעתיד להיטשטש. 

איפה? מוזיאון ישראל ירושלים; אוצרת: אורלי רבי; תאריך נעילה: 15.6.22. 

הווה מתמשך - תערוכה במוזיאון ישראל (צילום: Stephen Faught, יח
היצירה של יוג'י אגמטצו - עירוב טכניקות בנייר צלופן של חפיסות סיגריות על מדפי זכוכית אקרילית|צילום: Stephen Faught, יח"צ

 

 

"התפוח לא נופל": תערוכת יחיד של אפרת רובין

הציירת והיוצרת הבין-תחומית אפרת רובין יצרה דימוי המעניק תוכן חדש לחיבור בין תפוח לאישה, מבלי שיהיה שם נחש וללא התייחסות לאדם/גבר. כשעומדים מול כל הציורים יחד ורואים את שלל הדמויות החזקות והמרגשות לא קשה להבחין שהרוב הגדול הן נשות מחול, גוף, פרפורמנס. זה קיים במבט המודע, בבחירת המיקום, בקומפוזיציה של התמונה ובהסכמה לחשיפה. בקריאתה של הציירת לנשים להשתתף בפרויקט הזה  נוצרה הזדמנות פרפורמטיבית גם למי שזה אינו עיסוקה ובכך זוהי לא תערוכת פורטרטים רגילה, יש בהסכמתה של הציירת שלא לעצב את הפריים ולא להשפיע על המצוירות הרפתקנות שכמו מבקשת להיעזר בידע של הדמויות בכדי להתפתח ולאתגר את עצמה תוך כדי יצירת מרחב בימתי וחופש הבעה.

איפה? סטודיו ב-אהבה, כיכר קדומים יפו העתיקה; אוצרות: סהר עזימי; תאריך נעילה: 21.5.22. *שיח גלריה יתקיים ביום חמישי, 19.5 בשעה 20:00.

מה הלוז – 17.5- תערוכות- התפוח לא נופל (צילום: אפרת רובין)
״חן ותאיר״ מתוך התערוכה ״התפוח לא נופל״ |צילום: אפרת רובין

"עמיתי בצלאל": שתי תערוכות קבוצתיות

שתי תערוכות קבוצתיות שמוצגות במסגרת תוכנית "עמיתי בצלאל": "חומר לימוד" – תערוכה של 8 בוגרות ובוגרים צעירים של בצלאל שעוסקת בנושא הביטוי הנפוץ עד זרא במרחב החינוכי הישראלי, צירוף כבול שנשתכחה משמעותו המילולית. מה הוא חומר לימוד? מהו החומר? איך לומדים חומר? אילו אפשרויות ואתגרים מעמיד החומר בפני הלימוד? האם חומר לימוד הוא מצע נתון וקבוע או נקודת מוצא גמישה לדמיון וליצירה? (אוצרת: טל פרנקל אלרואי);

"כח" - עבודות של מעל 60 תלמידות ותלמידים, שמישירות מבט אל מרכיב הכח. זה שמפעיל אותנו כיחידים וכקבוצה. כח הדמיון אשר מאפשר להוליד וליצור דברים חדשים אל המציאות. כח הרצון שממלא את הרעיונות שלנו במעשים ובפעולות (אוצר: מתן אורן).

מה הלוז –10.05- תערוכות - עמיתי בצלאל 2022 -עדן דקר  (צילום: דניאל חנוך, יחצ)
יסמין כספין גואטה|צילום: דניאל חנוך, יחצ

איפה? מרכז אדמונד דה רוטשילד, תל אביב; אוצרות: טל פרנקל אלרואי ומתן אורן; תאריך נעילה: 27.5.22.

"מחוות": עבודות מאוסף פיליפ כהן

מקבץ מאוסף האמנות של האספן הפעיל פיליפ כהן המתייחס לשאלות אמנותיות. האוסף כולל אמנים מרכזיים בסצנת האמנות הבין-לאומית בעשורים האחרונים, בהם אמנים צרפתיים המעידים על עומק היכרותו ומחויבותו לאמנות המושגית העכשווית, אמנים בריטים ואמריקאים הרומזים בנוכחותם הן על הרגע שבו 'נכנס' כהן לעולם האמנות, אך יותר מכך על הטעם האישי שגיבש לעצמו ועל הקפדתו להרחיב את קשת בחירותיו, ואמנים ישראלים העוסקים בסוגיות מושגיות ובשאלות של רב-תרבותיות. בין העבודות: סעדאן אפיף, רנה ספולינגס, מירי סגל, הנס פטר פלדמן ולוריס גראו שמציגים אינטרפרטציות למזרקה של דושאן; עקבותיו של ג'ף קונס, מהאמנים העכשוויים והמצליחים, מהדהדים אצל ג'ונתן מונק; סימון פוג'יווארה יצר העתק של בית אנה פרנק באמסטרדם בפרשנות חברתית-פוליטית עכשווית; ועוד.

איפה? גלריה 'אחד העם 9' תל אביב; אוצרות: דרורית גור אריה; תאריך נעילה: 28.5.22.

מה הלוז – 5.4 - תערוכות - אוסף פיליפ כהן בגלריה אחד העם 9 (צילום: אוסף פיליפ כהן מחווה למרסל דושן של האמן הנס פטר פלדמן, יחצ)
צילום: אוסף פיליפ כהן מחווה למרסל דושן של האמן הנס פטר פלדמן, יחצ

  

"קוורטט אביבי"

תערוכה קבוצתית של ארבע אמנים המציגים אומנות מגוונת: דוד ד'אור - אמן ישראלי רב תחומי, שבעבודותיו קיימת למעשה זהות בין תהליך היצירה לבין סגנון הנוצר מתהליך זה. התוצאה היא מרקם הבנוי משכבות של צבע וקוים חופשיים, שזורמים ומתערבבים למעין רשת בעלת רבדים אין סופיים. בתוך המרקם ניכרות תנועות היד החופשיות  של האמן, שמפזרות את הצבע ונותנות לו להימרח ולטפטף. איוריו מתאפיינים בקווים חדים ובדימויים שלא ניתן להישאר אדיש מולם. הטקסטורה הרוטטת והמשתנה נוצרת על ידי העובי השונה של כתמי הצבע והקווים. הקו הנוצר על ידי תנועת יד חופשית הינו מרכיב מרכזי ביצירתו של ד'אור. הצבעוניות לפעמים שקטה ולפעמים גועשת, ותחושת העומק נובעת משכבות צבע רבות המתמזגות אלה עם אלה. עבודותיו של האמן משקפות הליכה על חבל דק בין פראות לשליטה. משיכות המכחול המהירות והחזקות ובעיקר היצריות האינטואיטיבית, מבטאות סערה פנימית המבקשת לפרוץ;

מה הלוז –10.05- תערוכות - קוורטט אביבי -דויד ד'אור נגנית הנבל  (צילום: דויד ד'אור, יחצ)
צילום: דויד ד'אור, יחצ

האמנית אורנת אלבחרי יצחקי - מציגה ציורי אבסרקט בהם ניתן להבחין בצבעים בהירים וחזקים, בין שכבות של חומרים טבעיים כעץ, ברזל וחול וקפה לבין הדפסי אותיות ואלמנטים גראפיים מג'ורנלים ישנים לכדי יצירת הרמוניה מושלמת של יופי ועניין. הצבעוניות השקטה מתפרצת מבין שכבות הצבע, החומרים והטקסטורות ויוצרת מראה גס, מחוספס, לא מהוקצע טבעי וחם המושך את העין; האמן בארני ויינר – מציג עבודת פיסול בה הוא מציג ראשים מאבן ומחומר, חלקם נראים כדמויות תנ"כיות וחלקם דיוקנאות של אנשים סביבו; ויורם אורן – מציג סדרת צילומים שעבורו הם כלי לביטוי רב פנים, שכל אחד יכול למצוא בו את עצמו. אחד יתמקד בצד הטכני, אחר יתמקד בתיעוד לשמו ואחר יחפש לתרגם לתמונה את היופי שמצא בנושא המצולם. תערוכת הצילומים נותנת ביטוי ליופיו של הטבע והבריאה ומראה ש"אלוהים נמצא בפרטים הקטנים", רק צריך לעצור ולהתבונן.

איפה? גלריית האמנים, עופר רמת אביב; אוצרות: איילת אמוראי-בירן; תאריך נעילה: 24.5.22.

"מֶשָלְיָה": תערוכה קבוצתית באוצרות קבוצתית

מֶשָלְיָה (المشالية, meshalya), היא יצירת מבוא אינסטרומנטלית לתזמורת המנגנת בסגנון אנדלוסי מרוקאי, שמקורה בספרד של המאה ה-9. נעימת פתיחה המנוגנת בחופשיות ללא מקצב. משליה היא רגע כיוון הכלים, השלב הראשוני והיסודי בתהליך ביצוע היצירה. תמצית המוטיבים המלודיים של הפרק המוזיקלי המדוד שעתיד להתנגן. היא נשמעת כאלתור, אך למעשה היא כתובה ובעלת מתווה ברור. היא מניחה את היסודות, מציגה את מנעד הצלילים האפשרי וקובעת את החוקיות המלודית של הפרק המוזיקלי שיבוא אחריה. העבודות בתערוכה, שנעשו במסגרת פרויקט גמר בתכנית לתואר מוסמך במדיניות ותאוריה של האמנויות, בצלאל, מוצגות כמכלול אודיו-ויזואלי ומתחקות אחר המשליה, אחר הכלים המבקשים להגיע לאיזון השיח ביניהם.  

איפה? בית הנסן, גדליהו אלון 14 ירושלים; אוצרות: מיכל אפרת פרנבך, עינת גבאי לוי, מילאת הלפרין יניב, אביטל והב פוקס, הילי וורטמן מויאל, זהר ריבלין, דורית עוז, יעל פיינה, אליאור פרייס מנחם ודוד פרנקו; תאריך נעילה: 28.5.22.

מה הלוז – 3.5 - תערוכות - משליה - בית הנסן (צילום: יחצ)
חנה סהר, מתוך ׳אשמורות׳, 2009|צילום: יחצ

״מציאות פנטסטית״: פאני הורוביץ

סדרת קולאז׳ים מהשנתיים האחרונות, המשלבת בין גזירים ממגזיני עיצוב וגזרי ציורים של הורוביץ מתקופות שונות מהעבר. הקולאז׳ים מדמים מעין חללי פנים לא שגרתיים המורכבים מחיבורים של אלמנטים ביתיים ותרבותיים יחדיו. פעולות החיבור הייחודיות של הורוביץ מצליחות לערער על מושג המקום ולייצר מציאות פנטסטית שמתרחשת אמנם בשום מקום אך גם בכל המקומות במקביל. התערוכה מזמינה את הצופה לחפש את דרכו בין פריטים ריאליסטיים שהיחסים ביניהם אינם יכולים להתקיים במציאות, לבין אלמנטים של הפתעה, חידה וחוסר היגיון בתוך חוויה של חוסר התמצאות וחוסר שליטה. המרחבים החלופיים שהורוביץ מייצרת משקפים את המציאות רוויית האינפורמציה בה אנו  חיים, מוקפים במסכים מרצדים שלעיתים אין בהם הבחנה בין הפרטי והאינטימי לבין הציבורי, בין המקום בו אנו נמצאים לבין המסך הווירטואלי. כך הורוביץ מבקשת מהצופה לחוות חוויה חדשה, רוחנית רחבה פיזית ומטאפיזית. 

איפה? גלריית ND, עוזיאל 52 רמת גן; אוצרות: אריה ברקוביץ׳; תאריך נעילה: 26.5.22.

 

מה הלוז – 19.4 - תערוכות - מציאות פנטסטית - פאני הורוביץ (צילום: יחצ)
פאני הורוביץ-חדר הקולנוע|צילום: יחצ

"Transporting puddle A to puddle B": יושינורי ניווה

עבודה חדשה במסגרת  התערוכה חמישה תרגילים של התנגדות, שבה האמן היפני יושינורו ניווה מעביר באמצעות פיו שלולית מים ממזרח ברלין למערב ברלין במקום שבו פעם עמדה החומה שהפרידה בין שני חלקי העיר. באמצעות פעולה זו הוא מעורר שאלות על גבולות והפרדות, וממחיש כיצד בני אדם ומשטרים פוליטיים עלולים להפוך מרחק גיאוגרפי קטן למרחק מנטלי, חברתי ותרבותי עצום.

איפה? מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב; אוצרות: אבי לובין; תאריך נעילה: 31.5.22.

 

מה הלוז – 12.4 - תערוכות - חמישה תרגילים של התנגדות (צילום: יח
Yoshinori Niwa, Video still, Transporting puddle A to puddle B, Single-channel video 2004|צילום: יח"צ

"מראות בצבעים": תערוכה של האמן בועז גלעדי

בועז גלעדי, צייר ומעצב שיער, נולד בטבעון וחי כיום בירושלים. ציוריו משקפים את החיים שלו - ללא כללים. מבחינתו, כל מה שאפשר ליצור בידיים, הוא חומר גלם. בתערוכה יוצגו ציוריו של גלעדי שבמרכזם חפצים, סמטאות, שווקים ונופים, שיוצרים יחד הרמוניה של צבע, בסגנונות שונים ומגוונים, ולוקחים את המתבונן למסע מלא בעושר של יופי צבע בדגש על פרטים קטנים וגדולים המשתלבים ביחד לחוויית צפייה מרתקת ועוצמתית. מכחול, בדים וצבעים הם כלים לביטוי של רגשות, שאותם הוא רוצה לחלוק עם העולם. הוא מצייר לפי מצב הרוח ואינו נצמד להגדרות של סגנון, משקף את כל המראות שהוא סופג ומאמין שתמונה, כמו החיים עצמם, צריכה להיות השתקפות של הטבע.

איפה? גלריית מרכז הבמה, גני תקווה; אוצרות: בועז גלעדי; תאריך נעילה: 26.5.22.

 

מה הלוז – 5.4 - תערוכות - מראות בצבעים - בועז גלעדי (צילום: ניב צינגוט, יחצ)
צילום: ניב צינגוט, יחצ

"טעויות העתיד וכיבוד קל": תערוכת יחיד לגיא גולדשטיין

תערוכת יחיד לגיא גולדשטיין, המשלבת מערך פיסולי העשוי מיציקות, פיסול ידני ושאריות תעשיה, לצד מיצב קינטי המבוסס על רשת של עמודי תווים היוצרים מערך מורכב של צלילים ופיקוח. חגיגה ביקורתית שמחברת בין ירידי עולם, מסיבות קוקטייל והצורך לדעת. כוס נושקת לכוס, עין פוגשת בעין, ידיים מושטות ללחיצה. ב"טעויות העתיד וכיבוד קל" מפגיש גיא גולדשטיין שני אירועים שונים – היריד העולמי רב המשתתפים וקוקטייל ביתי קטן ואינטימי. מהשקת כוסות יין להשקת גשר הזהב בסן פרנסיסקו, משיחה בארבע עיניים למערכת כריזת חוצות, מהדרישה שלא להתקהל לכמיהה להיות חלק מהקהל, התערוכה מתבוננת על הצורך הבסיסי במפגש אנושי ועל המקומות בהם הוא מתכופף ומתאים את עצמו לצורך האנושי בארגון, פיקוח ושמירה על הנורמות.

איפה? ארטפורט, העמל 8 תל אביב; אוצרות: ורדית גרוס; תאריך נעילה: 21.5.22.

 

מה הלוז – 15.3 - תערוכות- טעויות העתיד וכיבוד קל - ארטפורט (צילום: טל ניסים באדיבות ארטפורט,, יחצ)
צילום: טל ניסים באדיבות ארטפורט,, יחצ
 

"פיקניק על מאדים": מיצב פרובוקטיבי חוויתי

מיצב עתידני רב-חושי של האמן והמעצב עומר פולק, שמתבונן בכאן ובעכשיו, בצורך שלנו לשמר ולהוקיר את הקיים ובו זמנית להכין את עצמנו לעתיד של עולם חדש. המיצב יזמין את המבקרים לסיור חוויתי בתוך קפסולה מבודדת שתדמה מציאות חדשה, בגן שמיימי, שופע נוף אורגני ומלאכותי בעולם דמיוני. מעין מקום מפלט מלא בתנועה, צלילים, ריחות, צבעים ודימויים המהווה זירה להתבוננות אל עתיד לא מוגדר. במיצב יושם דגש על The Smell of Earth, כך שהמבקרים בחלל יוכלו להריח ולחוות את כדור הארץ כחוויה חושית מועצמת - זיכרון, ערגה וגעגוע לטבע. באמצעות מיצב פרובוקטיבי זה, שואף מרכז אסיף לעסוק בשאלות הנוגעות לזהות, תרבות, קיימות וחדשנות: מה האוכל שאנו אוכלים מעיד עלינו? כיצד ישפיע על העתיד? מהן המסורות הקולינריות שנרצה לשמר ולקחת איתנו לעולם החדש. החלק היחיד במיצב, שלא יהיה וירטואלי אלא ינכיח את החיים על פני כדור הארץ, יהיה קיר ירוק, חי וצומח, שיתנשא לגובה של כ-6 מטרים. כולו, ערגה לכדור הארץ ולחיים בריאים.

איפה? אסיף: המרכז לתרבות אוכל בישראל, לילינבלום 28 תל אביב; תאריך נעילה: 31.5.22.

מה הלוז – 8.3 - תערוכות - פיקניק על מאדים (צילום: אריאל עפרון)
צילום: אריאל עפרון

 

"תורפות": טינקר

תערוכת יחיד ראשונה של טינקר שיראי (טינקרבל), בה היא חושפת ציורים, רישומים ואיורים על נייר, קנבס ופיסות קיר גבס, שיצרה לאורך כשני עשורים, וכן פנקסים ויומנים אישיים עם שרבוטים וכתבי סתרים צפופים והפוכים. בביתה ובסטודיו שלה בישוב צוקים במדבר, טינקר מתבוננת בקירות החשופים, ממציאה ומוצאת בתוכם דמויות וסיפורים. כל בית נראה כמו דמות, כל קו ועיגול הופכים לפנים. האנשת העולם, תוך הפיכת הכל לחי, אנושי, ילדי – מתממשת ברבים מציוריה המוצגים בתערוכה הנוכחית.

טינקר עובדת מתוך הצפה מודעת ולא מודעת, בשצף המסתלסל של העבודות היא יוצרת לכל פצע מרפא - כל ציור הוא סיפור, כל טקסט הוא תמונה. הכתב ההפוך ביומנים של טינקר עושה שימוש בהסתרה יצירתית, כמו הסוואה שהתחפשה. מנגנון הגנה מוצפן שכבר לא מתייחס לאיום חיצוני אלא לעצמו. היומנים מאופיינים בכתיבה בשתי ידיים, שמסתירה תוכן מסוים ובמקביל מגלה כישרון וחושפת יכולת טכנית ייחודית. כך בעוד הזיכרונות והווידויים הכתובים מיטשטשים במטרה לכסות תוכן, הם חושפים ומציגים צורה. מילים וחלקי משפטים הצפים ועולים בתוך רצף הכתב ביומנים ההפוכים, מניחים בידי הצופה את הסודות של טינקר, כרמז פענוח לפתרון החידה.

איפה? גלריה עשוש, כפר האמנים צוקים; אוצרות: אורן פישר; תאריך נעילה: 31.5.22.

 

מה הלוז – 8.3 - תערוכות - תורפות - טינקר (צילום: ראובן קפוצינסקי)
טינקר - טקסט מתוך יומן 2002|צילום: ראובן קפוצינסקי
  

"אמיליה - יומן מצולם": התערוכה!

אמיליה גוטמן היא אישה בת 86, צעירה ברוחה, מלאת הומור, אופטימית ויצירתית. מאז פרוץ הקורונה היא מתעדת את חייה במאות צילומים ומפיצה אותם ברשתות החברתיות באינסטגרם ובפייסבוק ואף רכשה לה מספר נאה של "מעריצים" עוקבים ומגיבים. אמיליה היא בפירוש אחת מיני רבות ורבים שמשתפות ומשתפים את העולם עם חוויות באופן הזה, אולם היא מיוחדת משום שהיא... בובת ספוג בגודל אדם! בתערוכה יוצג עולמה של אמיליה בצילומים מתוך יומנה ובהם מונצחים רגעים דוקומנטריים מרגשים שגורמים לנו, בנות ובני האנוש, להרהר על חיינו. היומן המצולם חושף את התקופה שכולנו עוברים ובעיקר מזווית העין והלב של בני בנות הגיל השלישי. הנושאים אליהם מתייחסת אמיליה ביומן משקפים את המציאות מאז ועד היום. אמיליה מתמודדת בהומור עם הסגר, הבדידות, אמיליה יוצאת להפגין, אמיליה בזמן מתקפות הטילים, אמיליה מתחסנת, מוצאת בן זוג חדש, אמיליה חולה בקורונה ומבריאה, נחה בשמש בגינה, מבשלת מכבסת ועוד.

איפה? חוצות גן המוזיאון, חולון; אוצר: אילן סביר; תאריך נעילה: 31.5.22.

 

מה הלוז 9.2- תערוכות- אמיליה-יומן מצולם-אמיליה מתעדכנת בחדשות  (צילום:  אורית ליבוביץ'-נוביץ, יחצ)
אמיליה מתעדכנת בחדשות|צילום: אורית ליבוביץ'-נוביץ, יחצ
  

"בוגר מאוד": תערוכה זוגית של עדי עזר ויותם שפרוני

במסגרת העונה הישראלית לעיצוב תוצג גם התערוכה "בוגר מאוד" של המעצבים עדי עזר ויותם שפרוני מ-Studio Knob. השניים יוצרים פריטי עיצוב, ריהוט ותאורה ייחודיים כשבמרכז תפיסת עולמם ניצבים יחד המשחקיות והאלתור. בחללי התערוכה מתגלה העולם כפי שחווים אותו המעצבים - מרחב שדבר בו אינו מובן מאליו, בו אפילו הפרט הקטן ביותר יכול להיות פתח להרפתקה. בכל אחד מהחדרים בתערוכה מוזמן המבקר להשתעשע בחפצים משמחים ושימושיים, שביצירתם נשזרו סיפורים רבים, בדיוניים ואמיתיים, מסיפורי אגדה דרך סיפורים אישיים ועד סוגיות אקטואליות והיסטוריות. בין חלקי רהיטים שהפכו לסוסי נדנדה דוהרים, גליוטינות עשויות מראה, חבלים מאירים, איורים תלת־ממדיים ויצורי נגינה פלאיים, הם מציגים את העיצוב כמהלך פתוח של שאילה והתנסות, שמוסיף פליאה אל חיי היום־יום.

איפה? גלריית החווה, הנחושת 1 חולון; אוצר: תום כהן; תאריך נעילה: 31.5.22.

 

מה הלוז- 18.1- תערוכות-  בוגר מאוד - תערוכה של סטודיוknobr  (צילום:  עדי עזר, יחצ)
סוס נדנדה, 2020|צילום: עדי עזר, יחצ
 

"דיסצנזוס: חקיקה, תכנון, אדריכלות"

התערוכה של המחלקה לאדריכלות ועיצוב במוזיאון תל אביב, דוחסת בתוכה מערך של מִמשקים בין מערכות-על ושחקנים בזירה, מנקודות מבט של המדינה, העיר והאזרח. היא מוצגת  בפני הציבור מתוך הכרה בצורך לחשוף את העימות שהקונצנזוס נוטה להסתיר. הפרויקטים, שהוכנו ברובם במיוחד לתערוכה, נוצרו על-ידי אדריכלים בשיתוף עם יוצרים מתחומי תקשורת חזותית, אמנות, קולנוע ומוזיקה עוסקים במערכת התכנון הישראלית, המתאפיינת בריכוזיות גבוהה ובהעדפת הצרכים של מערכת הביטחון על פני האג'נדה האזרחית והמקצועית. בחוק כמאפשר ומגביל. בשימוש בנוף כמכשיר לניהול אוכלוסיות במרחב. בקרקעות חקלאיות בקיבוצים ובמושבים שנסחרות כיום כנכסי נדל"ן מניבים ובסוגיות נוספות הקשורות לתהליכי הסְחרה של המרחב. התפיסה שהכל סחיר, מדרדרת את האינטרס הציבורי למורד סולם העדיפויות. העמקת אי-השוויון במיזמי "פינוי-בינוי", תמ"א 38 ותכנון נקודתי של "התחדשות עירונית". אי-תכנון ביישובים ערביים, הדו-קיום הפרוע של תכנון וחוק בסילואן-עיר-דוד, חוקים ודיסציפלינות, דוגמת הארכיאולוגיה, כל אלו ועוד משמשים להצדקת נישול ומניעת דיור כמשימה לאומית.

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות; אוצרת: מאירה יגיד-חיימוביץ'; אוצרת משנה: הדס יוסיף-און; תאריך נעילה: 31.5.22.

 

מה הלוז –28.12- תערוכות- דיסצנזוס - חקיקה, תכנון, דריכלות - תערוכה (צילום: יחצ)
עינת ויצמן, אדמה חיה, 2021. אנימציה -אולגה גולצר |צילום: יחצ

"סיפורים אמיתיים": מקבץ תערוכות יחיד במוזיאון פתח תקווה לאמנות

מקבץ תערוכות יחיד של שישה אמניות ואמנים שמציגים סיפורים אסתטיים, תרבותיים, היסטוריים ורוחניים:

מה שניצב לנגדי כפָָנים, כרים אבו-שקרה - תערוכת דיוקנאות, בעיקר עצמיים, הפורסים נראטיב של כאב, סערה וחוסר אפשרות לגעת ב"אני" אלא דרך ההכרה באחר ובאחרותו בגוף ובנפש כמו גם באחריותנו כלפיו (אוצרת: נטע גל-עצמון); שבעה חוקים לחיים, גבי קריכלי - מרחב פיסולי חתרני, שבו הגבולות בין האמיתי והבדוי, המותר והאסור, המדעי והמדומיין, מטשטשים ומתערבלים במטרה לבחון מהלכים של ידע ושליטה, תרבות וכוח (אוצרת: אירנה גורדון); פרק חלק, רעיה ברוקנטל - באמצעות עבודות רישום, סאונד/שירה ומיצב, בוחנת ברוקנטל את הממשות כמערך משתנה של חלקים המתפוררים ונערמים. כשהיא שואבת מעולמות הקולנוע, הטלוויזיה, תולדות האמנות והעולם האמוני, היא מתחקה אחר המופעים הארציים של הרוחניות (אוצרת: אירנה גורדון);

מה הלוז –28.12- תערוכות חדשות במוזיאון פתח תקווה לאמנות 2022 (צילום: יחצ)
נעמה רוט|צילום: יחצ

מבוי, נעמה רוט - רוט יוצרת מקום מקביל לחלל ההנצחה שבבית יד לבנים שבקריית המוזאונים המושתת על יצירות אמנות הקיימות בו. התערוכה בוחנת את מרחב הזיכרון המרכזי בחוויה הישראלית, על ידי הצעה של חלל פנטסטי, מדומיין ומתעתע המנוגד לחלל הממשי של בית יד לבנים (אוצרת: אירנה גורדון); אטלס II, שרון אזגי - במיצב הווידאו-סאונד שלה, שרון אזגי מציבה מפת סימנים חזותיים וקוליים היוצרים יחד את תפיסתנו את היקום –את מרכז המערכת שלנו שהיא השמש – כחוויה פרטית, רליוגיזית, תיעודית ואשלייתית בו בזמן (אוצרת: אירנה גורדון);

מה הלוז –28.12- תערוכות חדשות במוזיאון פתח תקווה לאמנות 2022 (צילום: יחצ)
גבי קריכלי|צילום: יחצ

מיה ואני, רעות אסימיני - שבעים העבודות בתערוכה הן חלק נבחר מתוך יומן רישומים שיצרה אסימיני כתגובה לתקופת הקורונה הנוכחית, יחד עם בתה הקטנה. ההלם הראשוני התחלף בתגובה מתעדת ופנטסטית למציאות החדשה של בידוד וסגר, ריחוק מהסטודיו, שהות אינטנסיבית עם תינוקת בת שנה וחצי וצריכת חדשות מוגברת (אוצרת: אירנה גורדון).

איפה? מוזיאון פתח תקווה לאמנות; תאריך נעילה: 30.5.22.

שלוש תערוכות במוזיאון אשדוד לאמנות

שלוש תערוכות העוסקות בפרספקטיבות שונות של צילום:

תומר קאפ: לקראת ערב, צלו של העץ ארוך יותר - נקודת המוצא בתערוכת היחיד של הצלם תומר קאפ, אותה אוצרת רוני כהן בנימיני, מעוגנת בביוגרפיה האישית שלו כבן לאב ממוצא קמבודי שנעקר ממולדתו ולאם ישראלית ממוצא מרוקאי. מדיום הצילום משמש את קאפ לעיסוק מושגי בדיאלקטיקה העדינה של זהות, שייכות, הגירה וזיכרון. קאפ משכלל בתצלומיו מרחב מובנה מחושב ומוקפד, מעודן ואסתטי, פיוטי ושובה-לב ביופיו – אפוף אווירה תיאטרלית עם אלמנטים מרומזים של מופע ותפאורה, שלעתים אף מדיף ניחוחות של ציור קלאסי. הבימוי הכמו-קולנועי של הדמויות, של תפנימי הבית, של הארכיטקטורה האורבנית ושל הנופים, מנתק את התצלום מן המציאות היומיומית, ממקום ספציפי;

מיכאל רורברגר: דיסטורשן - אפקט רוקיסטי של נגינה בגיטרה חשמלית בעומס־יתר באמצעות מגבר או "תיבת אפקט" המעוות את הצליל. זוהי תערוכה מוזיאלית ראשונה לרורברגר, באוצרותה של יעל כץ בן שלום, המפגישה אותנו עם העולם שלו הנע בין ציור, צילום, מוזיקה, כתיבה וארכיאולוגיה;

מוזיאון אשדוד לאמנות - דיסטורשן (צילום: מיכאל רורברגר , מוזיאון אשדוד לאמנות)
ברי סחרוף ורמי פורטיס|צילום: מיכאל רורברגר , מוזיאון אשדוד לאמנות

לונלי פלאנט - התערוכה 'לונלי פלאנט' באוצרותה של הצלמת אנה ים, מציגה חמישה צלמים ישראלים עכשוויים: איתי אייזנשטיין, יובל חי, דנה לב לבנת, אייל פריד ואתי שוורץ. כולם לדבריה של ים הם ״צלמים, צלמים״ - כאלה שיוצאים את גבולות הסטודיו, זזים בעולם, משוטטים, מתבוננים ומצלמים צילום ישיר.

בנוסף, בגלריית האוסף של המוזיאון תיפתח תערוכה חמישית בסדרת תערוכות מאוסף האמנות של ישראל מקוב - תערוכה זו, שאוצרת הדסה כהן, היא החמישית בסדרת תערוכות מאוסף ישראל מקוב, מקבצת עבודות של אמנים ואמניות, בני דורות וסגנונות שונים, לקשת מבטים על הנוף והמקום. היא בוחנת את המקומיוּת כערך משתנה בשיח הזהוּת הישראלי, המְעבד עדיין היבטים שונים של נדודים, גלוּת וזרוּת, עקירה ופליטוּת. 

איפה? מוזיאון אשדוד לאמנות, דרך ארץ 8, אשדוד; תאריך נעילה: 31.5.22.  

  

בית הסביבון

ערן גרבלר נחשב לאמן היחיד בארץ, אולי בעולם כולו, המתפרנס מסביבונים לאורך כל השנה. כמעט מידי יום הוא יוצר סביבון חדש - לרוב הסביבון מחויך ולעיתים אפילו קשור לאקטואליה. כך למשל במקום להיעצר על 'נס/גדול/היה/פה', סביבון הקורונה עוצר על 'חיובי'/'שלילי'. סביבון אחר עוצר על מנה טבעונית מומלצת, על תירוץ לאישה נשואה המתחמקת מבעלה, על מסלול מומלץ לרוכב אופניים, ואפילו על תירוץ מקורי לשוטר. ויש גם סביבון חתול ועכבר, סביבון דיאטה, סביבון עם משפטים שנשים אוהבות לשמוע, סביבונים ליום הולדת לבני 90 ו-100, סביבון לייק ועוד.  

מה הלוז – 26.4 - תערוכות - בית הסביבון בקיסריה הקטנה (צילום: יח
צילום: יח"צ

סה"כ בגלריה של גרבלר תמצאו 800 מינים של סביבונים, כולם עשויים קרמיקה בעבודת יד, רובם מעוטרים בזהב. גרבלר, אגב, מחזיק בשיא גינס, אחרי שבנה את הסביבון הגדול בעולם, המוצב מחוץ לתחנת הרכבת באזור התעשייה של קיסריה.

איפה? 'קיסריה הקטנה' (מול הכניסה לאמפי קיסריה); אוצרות: ערן גרבלר; תערוכת קבע.

מה הלוז – 26.4 - תערוכות - בית הסביבון בקיסריה הקטנה (צילום: יח
צילום: יח"צ

"בין הבית לנוף": מפגש בין דורי דרך המצלמה

במחצית השנה האחרונה נרקם פרויקט צילום חברתי בין סטודנטים שנה ג' מהמחלקה לצילום בבית הספר "מוסררה" לאמנות ולחברה בירושלים, לבין דיירי הדיור המוגן  "נופי מוצא" מרשת נוה עמית, שהניב תערוכת צילום מרגשת. התערוכה מציגה סדרת צילומי סטודיו פתוח של דיירים ועובדים, ובעיקר דיוקנאות של תשעה דיירים ודיירות שצולמו בסביבת הדיור המוגן והטבע הפראי שסביבו, לצד טקסטים קצרים שנכתבו על ידי הסטודנטים אודות המצולמים וסיפור חייהם שנגלה לפניהם, בעקבות אותם מפגשים והיכרות אישית.

מה הלוז – 22.3 - תערוכות- דיור מוגן נופי ומוצא ומוסררה -  (צילום: מאיה פאזי, יחצ)
צילום: מאיה פאזי, יחצ

דרך מפגשי ההיכרות בין הסטודנטים לדיירים בביתם הפרטי, נחשפו הסטודנטים לביוגרפיה האישית, לחפצים, לאהבות, אכזבות, אמונות, תפיסת עולמם וכמובן לחייהם במרחב הפרטי והציבורי כחלק מתהליך המחקר בפרויקט הצילום.

איפה? דיור מוגן "נופי מוצא", מוצא עילית; אוצרות: איילת השחר כהן; תערוכת קבע.

 

מה הלוז – 22.3 - תערוכות- דיור מוגן נופי ומוצא ומוסררה -  (צילום: יעלה ברזילאי, יחצ)
בין הבית לנוף|צילום: יעלה ברזילאי, יחצ

"מאוצרות המשכן לאמנות" (פרק א')

יצירות נבחרות מאוסף המשכן לאמנות, שמונה מעל 20,000 פריטים מסוף המאה ה-19 ועד ימינו ונחשב לאחד מן האוספים החשובים והגדולים בעולם של אמנות יהודית וישראלית. סיפורו של האוסף הוא סיפור על אנשים שהאמינו בכל ליבם בכוחה של האמנות להביא לשגשוגם של היחיד ושל החברה. באולמותיו מְפַעם סיפורו של הקיבוץ הראשון שהקים את המשכן לאמנות בעודו שרוי במאבקי הישרדות ביטחוניים, כלכליים וחברתיים, מתוך תפיסת עולם מוצקה שכך יש לבנות אומה חדשה, כך יש לבנות מדינה; בנפש הומייה.

מה הלוז – 22.3 - תערוכות - מאוצרות המשכן לאמנות עין חרוד (פרק א') (צילום: יהשוע זמיר,, יחצ)
לזר קרסטין – הגנה עצמית 1918 שמן על בד, 96×81. נרכש עי זוסיה עפרון ב1965. |צילום: יהשוע זמיר,, יחצ

זהו ייחודו של אוסף המשכן לאמנות, ואין כמותו. זו עוצמתו וזה סוד קסמו. הביקור במשכן ובתצוגת הקבע החדשה מושתת על התכה בין קצוות: עבר ועתיד, אמנות ומורשת יהודית אל מול אמנות וזהות ישראלית, העיירה היהודית אל מול הקיבוץ, פליטים ועולים, קודש וחול.

איפה? המשכן לאמנות עין חרוד; אוצרות: יניב שפירא ויהודית בז'רנו; תערוכת קבע.

 

מה הלוז – 22.3 - תערוכות - מאוצרות המשכן לאמנות עין חרוד (פרק א') (צילום: יהשוע זמיר,, יחצ)
מקס פביאן, פליטים, 1902 ,שמן על בד, 117×158. |צילום: יהשוע זמיר,, יחצ
 

"דמיון חומרי": חגיגות 90 למוזיאון תל אביב לאמנות

מוזיאון תל אביב גאה לפתוח את אירועי שנת ה-90 עם תצוגת הקבע החדשה של האוסף הישראלי. התערוכה נפרשת על פני שלושה חללי תצוגה וכוללת מעל  120 יצירות של מיטב האמניות והאמנים - חלקן מוכרות וידועות וחלקן מוצגות  לראשונה בפני הציבור. בחלל המרכזי  תיפתח לראשונה גלריה לתערוכות יחיד מתחלפות של אמנות ישראלית מאוסף המוזיאון ומחוצה לו. תצוגת האוסף החדשה נפרדת מהסיפור הכרונולוגי הקאנוני של אמנות ישראל, המעוגן בסיפור הלאומי. התערוכה מאורגנת על פי עקרונות המכנסים יחד אמנות, מדע ופילוסופיה, ובוחנים את התנאים התרבותיים המקומיים. היא מזמנת מבט ער על האמנות שנוצרה כאן מראשית המאה הקודמת ועד היום. מפנה זרקור לתקופות שונות, מאירה אזורים נשכחים ומודחקים ומציעה לקהל הרחב התבוננות מחודשת בסיפורה של האמנות המקומית.

שם התערוכה 'דמיון חומרי' נשען על ארבעת היסודות: אדמה, מים, אוויר ואש ואופני התגלמותם בדמיון וביצירה. הדמיון החומרי משגשג בדיאלוג בין חומרי העולם ובין דימויים קדומים, ארכיטיפים שנאספו בתודעה האנושית ונטבעו בהכרתנו. בשלושת הגלריות לאמנות ישראלית מוצגים שלושה פרקים: "אדמה מובטחת", "ספינת אוויר" ו"תנועה לוהבת". חלוקה המשיבה את המבט אל החומריות של עבודת האמנות כפעולה וכאובייקט. בכל פרק נבחנות היצירות מבעד למניפת האסוציאציות המתעוררות נוכח חומרי העבודה או דימויי החומר.

איפה? מוזיאון תל אביב לאמנות; אוצרת: דלית מתתיהו; תערוכת קבע.

 

מה הלוז – 15.2- תערוכות- אירועי ה-90 למוזיאון תל אביב (צילום: יחצ)
פאטמה שנאן, דיוקן עצמי |צילום: יחצ
    

עולמו הקטן של משה

מוזיאון מיניאטורות קסום של אמן אחד, יצירתי במיוחד - משה זמטר ז"ל שהלך לעולמו לפני שנה בגיל 97, ושגם בגילו המופלג, המשיך לשמור את חדוות היצירה. את "מוזיאון המיניאטורות – עולם קטן גדול", פתחו זמטר ושלושת ילדיו, אורי זמיר, עדנה יהב, וענת אורלנד. הוא שוכן בפארק ההייטק החדש של יקנעם עלית ומוצגים בו כ-140 דגמים מיניאטורים שמוצגים בויטרינות, ומחולקים לפי נושאים. כמו כן ישנה פינת מכירה מיוחדת של דגמים שהתיר למכור, תצוגת כלי עבודה שנהג להשתמש בהם ביצירותיו, וכן מכונות הכריכה הישנות ששימשו אותו בעבודתו השנייה ככורך ספרים. בדגמים מסוימים אף מסביר זמטר את תהליך יצירתו והחומר שממנו השתמש.

איפה? מוזיאון המיניאטורות – עולם קטן גדול, רח' הצמיחה 1, פארק ההייטק, יקנעם עלית

 

מוזיאון המיניאטורות (צילום: דניאל ריינר, יח
דגם המטבח של סבתו |צילום: דניאל ריינר, יח"צ
   

  

 

במדור מה הלוז תוכלו למצוא את כל ההמלצות לסרטים הכי טובים בקולנוע, הופעות, הצגות, תערוכות ואטרקציות לכל המשפחה. איזה סרט אתם חייבים לראות בקולנוע, איפה מתקיימים הפסטיבלים הכי שווים בארץ ומתי עולות הצגות חדשות בתיאטרון.