וירטואלית, אביבית בר זוהר מתה. נכבד את זכרה ב-unfollow סמלי. ניקול ראידמן הלכה לעולם שכולו קוטור. ליהיא גרינר שלנו איננה. אין אותה. פיניטו לה קומדיה. דור המייסדות של תרבות הסטוריז בישראל גווע לנגד עינינו. כן, אנחנו לא באמת נפסיק לעקוב אחרי אביבית בזמן הקרוב, אבל עם יד על הלב, מי שתפסה את מקומה כאישה הכי אותנטית, כמי שעושה את השימוש הכי מצחיק ומעניין באינסטגרם, מי שמעוררת הזדהות אמיתית בנשים וגברים משכבות שונות באוכלוסיה ומעוררת עוד יותר רצון לחקות אותה היא דניאל מס.
מס, אמנית ציפורניים, קוסמטיקאית, פרזנטורית של מסיבות ובאופן כללי אייקון שכולנו יכולים רק לשאוף אליו, היא חלק מהגל החדש-ישן שסוחף את הרשתות החברתיות. ישן, משום שמס פעילה באינסטה כבר ארבע וחצי שנים. אבל גם חדש כי רק בחודשים האחרונים נראה שהחלה למצות את הפוטנציאל שלה, ועברה מהצגת עבודותיה בתחום הציפורניים להצגת השואו שהוא חייה הפרטיים, ואלה חיים שבאמת אפשר לומר עליהם "איך טעים ואיך נעים". אם אתם מכירים נערות, או הומואים בני 17 ומעלה; אם יש בחייכם מישהו מתעשיית היופי והאופנה ואם בפיד שלכם משולבים גם כמה מפורסמים מקומיים - שמעתם את הקריאה. אתם יודעים איך הוגים את ה"איך טעים ואיך נעים" הזה, איך מגלגלים אותו על הלשון, מתענגים עליו, מותחים אותו כמו מסטיק בקול מאנפף ומתפנק. ואתם צריכים להודות לדניאל מס על הפינוק הזה.
על פניו, דניאל מס לא חיה חיים זוהרים בהכרח. כאילו, כן, הם מוארים באורם הטוב והחומל של הפילטרים באינסטגרם, אבל דניאל מס היא לא לגמרי סלבריטאית אינסטה. בטח לא על פי הנתונים היבשים שעל פיהם אנחנו רגילים לשפוט מפורסמי רשת. יש לה קצת יותר מ-9,000 עוקבים - כמות יפה ומרשימה לבני תמותה שכמונו, אבל עוד לא ברמת הליהיא גרינר או הנטלי דדון. היא אוכלת במוזס ויוצאת למסיבות בראשון לציון - שוב, התגשמות לא מעט מהחלומות הפרטיים שלי, אבל לא משהו שניקול ראידמן היתה מזדרזת לתעד (וכידוע, ראידמן תתעד כמעט הכל). אבל לדניאל מס יש אקס פקטור מטורף, איכות כל כך כריזמטית ומדויקת, שקשה להתיק ממנה את המבט. היא פועלת באינסטגרם כמו מי שפיענחה את המדיום מלמטה, בטיפוס, בעשר אצבעות מטופחות. כשהיא עושה זום על סלט קיסר - וכשתתחילו לעקוב אחריה גם אתם תלמדו לאהוב סלטי קיסר. וטונה באופן כללי. ואת הכלבה איב. לא משנה, תאמינו לי שזה מדבק - זה ויראלי אבל אותנטי. זה מבודח ומופרך אבל גם מעורר הזדהות במידה הנכונה. כי סלבריטאי הרשת הקלאסיים מנהלים אתכם שיחה חד צדדית: הם מצלמים עבורכם אירועי השקה וימי צילום, תצוגות אופנה וחופשות במיקונוס. אלה דברים שיכולנו לראות גם במגזינים מודפסים לפני יותר מעשור, כשעוד קראנו מגזינים מודפסים.
התלהבנו מהאינסטגרם של נטלי דדון, נניח, כי חשבנו שהוא ימציא מחדש את מושג הסלבריטאות, ומהר מאוד גילינו שהוא רק שכפל אותה ופרט אותה לאלף סטוריז מדי יום. התשת ההתשות. דניאל מס, לעומת זאת, אוכלת קוטג' כמוני וכמוכם. מתלהבת מתאורה מושקעת בקלאב, כמוני וכמוכם. יוצאת לרקוד במתחמי הבילוי של ראשון ואשדוד ואז יושבת ודופקת המבורגר עם מאה גרם מלח - כמוכם ולעתים רחוקות מאוד, כמוני. זה יהיה מגוחך להגיד שהיא עם האצבע על הדופק או שהיא "מחוברת לפריפריה", גם כי זה מתנשא וגם כי זה יצביע על איזושהי כוונה, על אסטרטגיה שיווקית. היא-היא הדופק, היא מתלבשת כמו מישהי שאתם מכירים באמת, לא כמו מישהו שהלבישו אותה כדי ליצור תדמית מסוימת. בגלל זה ניתן לראות את כולם ברצפי הסטוריז שלה, בהם היא מפרסמת מחדש את כל מי שמצלם את עצמו ואוכל וגונח ברקע "איך טעים ואיך נעים". היא מדברת לצעירות ולמבוגרות, לגברים ולנשים, למשתייכים למעמד סוציו-אקונומי נמוך, ולגבוה.
אה, כן, ודניאל מס היא אישה טרנסג'נדרית, והיא לא לבד. אפילו קצת לא הוגן שהצבתי אותה לבדה על הכַּן הזה לבדה, כי מס היא חלק מנבחרת משובחת של נשים טרנסיות שהופכות בימים אלה את הרשת הישראלית למקום הרבה יותר פאן ומעניין. מיטל אברהם, למשל, וגם אור בן-דוד, רביב בלה ברג ובמידה מה גם ג'ניפר קים. הן צעירות ומגניבות, הן נראות אמייזינג, והן יוצרות יחד ולחוד שפה אינסטגרמית מדויקת שנעה על התפר בין קים קרדשיאן לבת דודה שלכם שיודעת לבשל. הן החו"ל והמקומי בו זמנית - מספיק סקסיות וזוהרות בשביל למשוך את העין, אבל גם מספיק חדות ומחוברות למציאות הישראלית כדי לא להרתיע או לשעמם. הטרנסיוּת שלהן היא אישו ובו זמנית גם לא אישו בשום צורה. זה אלמנט ביוגרפי שאי אפשר להתעלם ממנו (ולא נראה שצריך) - הן מדברות, למשל, בפתיחות על הניתוחים הפלסטיים שעברו כדי להגיע למראות הנוכחיים שלהן. חלקן גם מפרסמות חלק מהתכתבויותיהן הפרטיות עם גברים, התנהגות לא הולמת שאני לא מעודד באופן רשמי, אבל נהנה ממנה מאוד באופן לא רשמי.
הפיצוח הזה של קו התפר בין סלבריטאות מסורתית לחתרנות והתנהגות "לא יפה" הוא סוד הקסם של חשבונות האינסטגרם הטרנסיים. זו גם דוגמה מובהקת נוספת לתופעה תרבותית מענגת שמגיעה מהשוליים, כביכול, ושרק עניין של זמן עד שתזלוג למיינסטרים. כי בדיאלוג הזה שמתנהל כמעט תמיד בין תרבות קווירית לתרבות הסטרייטית, האינסטגרמים של מיטל אברהם ואור בן-דוד נראים כמו פארודיות מבריקות על אותם החשבונות הפופולריים שהזכרתי קודם. אני נהנה לראות את רביב בלה ברג כי היא מבינה מה מעניין את העוקבים של אביבית ומציעה את השלב הבא. היא נותנת לי עוד, אבל עם קריצה, תודה לאל. כי כולנו מכירים את המסלול הסלבריטאי הידוע: מרגע שאתה נעשה מפורסם מדי, ואתה מתחיל להתפרנס מהאינסטגרם שלך אתה גם נעשה אוטומטית מלוטש מדי ומעניין פחות. מעבר לכך שמגיעה לנשים האלה כל תשומת הלב החיובית בעולם, הן נמצאות עכשיו בנקודה הכי מעניינת במחזור החיים האינסטגרמי. אני אפילו מחזיק אצבעות שהן לא יתפסו כמו שאני מאמין שהן יתפסו כי להיות "הדבר הגדול הבא" זה מאתגר יותר, ולכן גם מחכים ומעשיר יותר מלהיות "הדבר הגדול שקורה כרגע".