טייגר קינג (חיות רעות), נטפליקס
בשלב זה של חייכם, אתם לא באמת צריכים לשמוע *עוד* המלצה ל"טייגר קינג" כי סביר להניח ששמעתם על זה, ואם עוד לא צפיתם – כנראה שלא שוכנעתם. אני כן מתעקשת על ההמלצה הזו מאחר שידידי למדור מסרב להתרשם ולהצטרף לעדר. זו הבעיה בסדרות ההייפ של נטפליקס: זה חוזר על עצמו כל כך הרבה פעמים, שקשה להאמין למה טוב. גרסת ה"זאב זאב" של הסטרימינג. אבל כן, "טייגר קינג" הוא עד כדי כך טוב: סיפור שגם התסריטים המופרכים ביותר לא יצליחו להמציא (את לוקה מגנוטה למשל, גם סטודנט בשנה א' במבוא לתסריטאות יכול) את גלריית הדמויות המופרעות האלו, כולן רעות מהיסוד ומושחתות בצורות שונות. בימים כה נטולי עניין, "טייגר קינג" היא סן פלגרינו תפוז דם באמצע המדבר. (צליל הופמן)
The Hunt (משחקי ציד)
שימו בצד את העובדה שמדובר בסרט מקולל (הפצתו המקורית נדחתה מחודש ספטמבר בגלל סמיכות לתקריות הירי בטקסס ובאוהיו, והוא הגיע לבתי הקולנוע רק בסוף פברואר, רגע לפני הוראות הבידוד והסגר), "משחקי ציד" הוא חתיכת סרט ווירדי ומהנה. זהו סיפורם של קבוצת אמריקאים שמתעוררים באמצע שום מקום ומבינים שנחטפו והפכו למטרות נעות באירוע ספורט אכזרי בו העשירים והנאורים צדים להנאתם את העניים הנבערים. ולמקרה שזה לא היה מספיק משונה: מדובר בקומדיה. הטוויסטים לא לגמרי צפויים, האלימות איומה ונוראה כנדרש, והכל ב"משחקי ציד" קדחתני כל כך, שקשה להאמין שאולפן גדול (יוניברסל) ושחקנים מוערכים (בטי גילפין מ-"GLOW") הסכימו לחתום עליו. אבל תודה שהסכימו וכן כן, תודה לקורונה שהעיפה אותו מבתי הקולנוע הישר למחשבים והטלוויזיות, מקומו הטבעי כצפיית "מה לעזאזל ראיתי עכשיו ואיך נהניתי ואיך אני גם שמח שלא שילמתי על זה 44 שקלים". (עדן יואל)
Dare Me (נראה אותך), נטפליקס
מאז סופה של "שקרניות קטנות" יש לי בלב חור בצורת הראש של לוסי הייל, ורק סדרת נעורים מרתקת אך צפויה תוכל למלא אותו. וכאן נכנסה לתמונה "נראה אותך", דרמה עסיסית על חייהן של החברות בנבחרת מעודדות מקומית, והמאמנת החדשה שלהן. תככים? יש. סקס מרומז כזה, שלא חושף יותר מדי? יש. אפילו תעלומה יש, בדיוק כמו שאלוהי הטלוויזיה התכוונו. על כל אלה, "נראה אותך" מוסיפה צילום יפהפה ואיטי שחושף כל טיפת זיעה ופצעון בפניהן של השחקניות הראשיות, ואפילו כמה קללות פה ושם כי היא אדג'ית. כלומר, היא לא מאוד חדשנית בתוכן שלה, אבל היא מתייחסת אליו כאילו היה מינימום דרמת מופת ב-HBO. והיא גם ממכרת להכעיס אז באמת שאין תירוצים. (עדן יואל)
סכסוך השייטות האולימפיות, סבב ג'
בדיוק לפני חודש, עשיתי במדור זה ריקאפ לסכסוך הנפיץ בין השייטות האולימפיות קטי ספיצ'קוב, מאיה מוריס ונוי דריהן. בפרק האחרון, דריהן התלוננה שספיצ'קוב חסמה אותה ובכך זכתה ליתרון לא הוגן וניצחה בתחרות שעתידה לשלוח אותה לאולימפיאדה בטוקיו (אם אכן תתקיים אחת כזאת). מאז דריהן ערערה על ההחלטה, נדחתה על ידי איגוד ועברה לתביעה משפטית במסגרתה עורך דינה האשים את ספיצ'קוב (שמנהלת מערכת יחסים עם המאמן לשעבר של הבנות, הסיבה להתגלעות הסכסוך מלכתחילה) בניהול חיים "זדוניים" ו"כפולים".
בינתיים גור שטיינברג, מאמן נבחרת הגברים, ביקר את התנהלות האיגוד ופוטר וספיצ'קוב, שעד כה לא אמרה מילה בפרשה, החליטה להשיב אש משלה ומאיימת בתביעה משפטית כנגד מאיה מוריס, הצלע השלישית בסכסוך, לפיה הוריה של מוריס ניהלו מסע הכפשות נגדה ברשתות. הטוויסט פה הוא שהאמהות של מוריס ודריהן בכלל מכהנות כחברות הנהלה באיגוד השיט. סיפור השייטות האולימפיות הוא דרמה פרועה על נפוטיזם, קנאה, יצרים, הורים מעורבים ומה לא. מה עוד צריך כדי שנבין שזה הטייגר קינג שלנו? את הכפפה הזאת מישהו חייב להרים. (צליל הופמן)
מאז חשיפת ידיעות אחרונות הודות פרשת הרומן האסור בנבחרת השייט, חברותיה של קטי ספיצקוב התבכיינו בכל חור על יחס מפלה לכאורה. בשייט מנצחים בים, ספיצקוב זכתה היום בתואר אלופת ישראל. נוי דריהן שסיימה שלישית ירדה מהפודיום בחוסר ספורטיביות משווע, מאיה מוריס השניה ניסתה לשמור על הגינות pic.twitter.com/HV1upNOMCZ
— Nadav Zenziper (@NZenziper) December 28, 2019
Nathy Peluso - Business Woman
להמלצות שלי בספוטיפיי יש סטטיסטיקה די נוראית, אבל מדי פעם הן מפגיזות. נתי פלוסו - הזמרת הארגנטינאית עם השם הכי ישראלי שתיתקלו בו - מערבבת היפ-הופ ופולק עם מקצבים לטיניים שורשיים יותר, השפעות אפריקאיות וחיבור בלתי ניתן להתרה לסצנת הפופ העולמית. זה טירוף שהייתי צריך לחכות להמלצה של ספוטיפיי כי כבר שלוש שנים שהיא מוציאה להיטים שכל הומו שמכבד את עצמו צריך לשמוע, והסינגל האחרון שלה, "Business Woman" הוא יציאה מהסוג שהפך את קארדי בי לכוכבת. אם אתם זקוקים להרמת מצב רוח באמצע היום ומתוסכלים מקצב הוצאת השירים של רוזליה, נתי פלוסו תשמח להיות האובססיון החדש שלכם. (עדן יואל)
דקל וקנין יוצא משליטה
דקל וקנין צריך לעשות קעקוע של קורונה מרוב שהוא צריך להודות לנגיף. מי שהתחיל כאושיית וואטסאפ (מושג שהמצאתי זה עתה) מצחיקה הלך והפך לתופעה בקצב מבהיל: קודם היו הברכות, אחר כך קבוצת הטלגרם ובה מבחר סרטונים לא פשוטים לצפייה, ההחתמה לאתר מברוק (אתר ברכות וסרטונים מפיגורות כמו אפי הנמר ואבי ביטר במבצע), ההחתמה לליאם הפקות (!) וקפיצת התעריף במברוק. ניכר שאין יד מכוונת בחייו של דקל, שכעת מקליט גם רצף הודעות הומופוביות בין חבר אחד לשני וגם רשימת קניות אם תבקשו. השעמום בבתים הפך את תופעה קטנה ומצחיקה בוואטסאפ לעניין חסר פרופורציות שסביר שיתפוצץ בשיא ואז ידעך באותה מהירות. ועם כל הכבוד לצחוקים, אולי דקל צריך לחזור לאולד פאשן ולהתפרסם כמוזיקאי כמו שעשו את זה פעם - בתכניות הריאליטי השונות. (צליל הופמן)
אסתי גינזבורג עוזבת את הארץ בהפתעה
האם אסתי גינזבורג ועדי קייזמן חשבו שאחד מתסמיני הקורונה הוא עיוורון ואולי גם חרשות? לא? אוקיי, אז איך הם בדיוק חשבו שהצעד הדרמטי הזה יוחלק להם ואיש לא ישים לב שהם כבר לא גרים בישראל? גיזנבורג וקייזמן מעתיקים בימים אלה את מגוריהם לקליפורניה בעקבות הזדמנויות עסקיות של קייזמן, ומשאירים מאחוריהם לא רק שני כלבים בני 8, אלא גם מורשת. אסתי גינזבורג תמיד סבלה מדימוי של סלבריטאית מאוד מנומסת ומחושבת, ולרגע לא פרובוקטורית. למרות זאת, עזיבת הארץ הזכירה לנו את כל הפעמים שסיפורים רכילותיים מופלאים ומופרכים קרו סביבה ולידה - בלי שתקבל על כך את הקרדיט הראוי. למשל, הקמפיין לחברת האופנה גולברי שהוענק לגינזבורג בלי לתאם עם הפרזנטורית הקודמת, איילת זורר. למשל, סכסוך משפטי ארוך בינה לבין אביה על הזכות לגור בווילה המשפחתית. למשל זה שהיא לא רצתה להעיק על כלביה במעבר לאל. איי. אז הם פשוט נשארו בארץ. חשוב להגיד את זה עוד פעם כי זה סיפור מרתק. בכל מקרה, אם יש משהו אחד ללמוד מהסיפור הזה הוא שאסתי גינזבורג היתה - ונותרה - סלבריטאית פאקינג עסוקה, עם סיפורים יפים שראוי להציף שוב ושוב. (עדן יואל)
העונה ה-12 של "המרוץ לדראג" ותקרית שרי פאי
שעות ספורות אחרי פרק הבכורה של העונה ה-12 של "המרוץ לדראג", באזפיד פרסמו כתבת תחקיר על שרי פאי אחת המלכות המתמודדות, שנהגה להתחזות למלהקת הוליוודית, וגרמה לשחקנים צעירים לשלוח לה סרטוני אודישן מביכים, ארוטיים ונצלניים. הפקת "המרוץ לדראג" פסלה את השתתפותה והודיעה ששרי לא תוזמן גם לאירוע הגמר של העונה, אבל העונה עצמה כבר צולמה לפני שנה, והפרקים בה נערכו ומוכנים ברובם לשידור. הפתרון: לערוך מחדש את הקטעים של שרי עד כדי העלמתה המוחלטת ממשימות רבות שברור שהיא השתתפה בהן. בחלקן אף הצטיינה וקיבלה מחמאות מהשופטים. בריקאפ הרשמי ש"המרוץ לדראג" מעלה ליוטיוב, אין לה בכלל אזכור. התוצאה היא מיש-מש לא טלוויזיוני בעליל, שכולל סצנות שמתחילות ולא הולכות לשום מקום, ועריכה תזזיתית שתעדיף להציג וילון מתנופף ברוח במקום את הפנים של שרי.
"המרוץ לדראג" מחויבת למעריציה, והמפיקים שלה יודעים שזו כנראה האפשרות הכי פחות גרועה. הם לא היו מבטלים את העונה כולה כי היא עלתה להם ים כסף ובטח שלא יתנו במה מכבדת ומפרגנת למי שהואשם בשורה של עברות מין (אותן לא הכחיש). אבל הצפייה בתוכנית כרגע היא צפייה חסרה ומסקרנת. סימני האלימות ניכרים בפרקים החדשים של "המרוץ לדראג", ויותר משהם מעוררים חמלה, תחושת צדק או אפילו את ההנאה המיידית והמתגמלת שבבסיס התוכנית - הם מעוררים חוסר נוחות. שרי פאי לא הכתימה רק את הקריירה הפרטית שלה, אלא עיוותה והנדסה מחדש את העונה בהשתתפותה. ומרתק לצפות בזה. (עדן יואל)
יש לנו גם פודקאסט:
כמעט מפורסמים - שיחה על קולנוע, טלוויזיה ודברים שמפורסמים עושים. פרק חדש בכל שבוע, בספוטיפיי, באפל פודקאסטס, באפליקציית רדיו תל אביב ובאתר.
תמונה חיצונית: יחסי ציבור, האינסטגרם של נת'י פלוסו, אסתי גינזבורג ודקל וקנין, netflix