הצד האפל של הצל: הפרובוקציה שמעוררת סערה

מלחמות יואב אליאסי והשמאל הגיע אתמול (שלישי) לשפל חדש. סרטון וידאו שלועג בגסות לזמר ולבת זוגו, לין מור, הוציא את הראפר מכליו באופן שאפילו איסמעיל הניה וגדעון לוי לא הצליחו לעשות. מסתבר שכל מה שהיה צריך בשביל לחסל את האיום מעזה זה חמאסניק עם כישורי עריכה סבירים וגישה ליוטיוב. זה כבר היה מוציא את הצל להתקפה חסרת רחמים, עד שהחמאס היה מתחנן לקבל בחזרה את עופר וינטר.

אצל יואב "הצל" אליאסי דברים קורים מהר. הוא חדר לתודעה הציבורית בתחילת שנות ה-2000, כמעט בין לילה, כצל שמלווה את סאבלימינל בדרך לכיבוש המיינסטרים הישראלי ולחוזה פרסום עם שוקו קרלו. עד לסוף העשור הוא כבר נעלם, כמעט באותה מהירות, כשעזב את משפחת תאקט תוך שהוא נכנס חזיתית בחברו ומיטיבו לשעבר. במהירה גילה אליאסי שאתה לא יכול צל אם אין לך את מי ללוות.

במהלך מבצע "צוק איתן" שוב הצליח הצל לשנות את גורלו ואת מעמדו בתוך ימים. המלחמה היתה שעתו הרעה של הקיטוב הפוליטי בישראל, וכשמפלצת השנאה הרימה את ראשה המכוער, הצל היה שם כדי לקפוץ על גבה ולדהור איתה מתהומות הנשייה המוזיקליות אל הסטטוס החדש שלו ככוכב רשת, מנהיג המונים ומאלף אריות. זו הייתה עלייה מטאורית מדהימה שהציבה את הצל – אמן ששמו המסחרי הצביע על מקומו מאחורי הכוכב – בחזית הבמה. הימין מצא בו דובר "דוגרי", פטריוט לא מתנצל ואמרגן הפגנות אמביציוזי. השמאל הפך אותו לשק חבטות וראה בו פשיסט מתלהם ומסוכן וקריקטורה מקומית של ראפר זועם. אבל דבר אחד היה ברור: הצל יצא מהצל.

וכך, שוב מתחלף הצל לנגד עינינו. בתוך פחות חודש הפך אליאסי מאביר שלטון החוק לאביר שלטון הרחוב. האיש שהכין מכתבי תביעות דיבה ל"עיתונים, אתרי חדשות, וגם שחקנים מוכרים כתבים ושמאלנים", פרץ לפתע במתקפת דיבה משתוללת לכל עבר ("לשמאלנים אין אלוהים", כתב בפייסבוק, ובראיון לוואלה כבר נקב בשמו של חשוד – עו"ד ברק כהן – במה שנראה כפוטנציאל לתביעת דיבה בפני עצמה). האיש שנאחז בשלטון החוק, איבד את אמונו בשלטון החוק ("הגשתי מאה תלונות וכלום לא קורה"). האיש שחיבק את השוטרים וששיבח את תפקוד המשטרה בהפגנות הרחוב של "צוק איתן", איבד בהם אמון ("שהמשטרה תזיז את התחת שלה"). האיש שטוען מאחורי כל מיקרופון רענן שהוא מתנגד לאלימות, מוריד את הכפפות ומאיים לנהוג באלימות. למה? כי טיפש אחד פרסם סרטון ירוד ופוגעני על החברה שלו.

רגע. אולי יוצר הסרט הוא לא כזה טיפש. אולי הוא ידע שזה בדיוק מה שיקפיץ לצל את הפיוז. סרטון פרובוקטיבי אחד, והופ – יצא המרצע מן השק והבריון מהבנדנה. הגיע שוקו קרלו עד נפש. הרי התגובה האלימה של הצל שומטת את הקרקע מתחת לכל מתקפת תביעות הדיבה המתוכננת שלו והופכת את התובע לנתבע פוטנציאלי. זה קצת בעייתי לדבר על הוצאת לשון הרע ואז להאשים כלאחר יד את ברק כהן. זה קצת בעייתי להגיד "חיים ומוות ביד הלשון" ואז לתת ללשון להתפרע על המקלדת ולאיים בשבירת עצמות בכל הגוף, לא כולל ריבית והצמדה לשער הג'ננה. הפוסל במומו פוסל, אדוני הצל.

אני נגד אלימות, כלומר בעד

ישנה גם האפשרות הקונספירטיבית שיוצר הסרט הוא בכלל ימני מתוחכם שמבקש להוכיח שהאלימות אינה פוסחת על השמאלנים יפי הנפש. שגיא קייזלר, יו"ר ועד מתיישבי שומרון, טוען שכורתי עצי הזית בשטחים הם "גורמי שמאל קיצוני בשיתוף ערבים המנסים לבשל פרובוקציה". לפי אותו הגיון אין סיבה שלא לחשוב שיוצרי הסרט הם ימנים שמשתמשים באותה שיטה. העובדה שהצל מיהר להאשים בפוסט התגובה את השמאלנים מעידה שהשיטה עובדת.

ואם ממשיכים עם תאוריות הקשר של קייזלר, אפשר עוד לחשוד, חלילה, שזו בכלל עבודה של הצל. שהרי מי בכלל היה שומע על הסרטון של מור – שעלה ליוטיוב כבר לפני חודשיים – אלמלא סטטוס הזעם של בן זוגה? עד לאותו רגע, ספק כמה אנשים ידעו על קיומו של הסרטון, שהיה עתיד להיקבר באוקיאנוס הווידאו של יוטיוב כמו הקריירה המוזיקלית של הצל אחרי הגירושים מסאבלימינל. אבל במקום לתת למדורה הזעירה לדעוך מאליה, בחר הצל לכבות אותה עם בנזין. התוצאה היא שכולם ראו את הסרטון שפגע בצל ובמשפחתו, והסרתו מיוטיוב היא ניצחון פירוס.

את הקוד האתי של הצל עדיין לא הצלחתי לפצח. הוא נגד אלימות – אבל רק פיזית ("מילים זה לגיטימי, גם אם אלה קללות", אמר בראיון ל"ישראל היום"). אבל האלימות המילולית של הסרטון גורמת לו לאיים באלימות פיזית – שאליה, כאמור, הוא מתנגד. אבל "אם מקניטים בן אדם ולא מפסיקים אז בשלב מסוים זה עובר לידיים" ו"אני יכול להבין מאיפה זה נובע". אבל הוא נגד. כי הוא "אזרח שומר חוק". אבל "החוק לא שומר עליו", אז הוא כן בעד אלימות. או שלא.

הנה עוד מהפך אישיות שעשה הצל מבלי שהרגשנו – מתי הטקסטים שלו נהיו מורכבים כל כך?