-
-
גם לילדה הרעה של עולם הספרות יש לב טוב
"יקירי המנוול" אולי טעון, אבל מסתיים אופטימי
-
"הכדורים שנורו הזכירו קולות שצרובים בנפשי"
הספר שחושף סיפורי מסתערב בלב רצועת עזה
-
המתח המיני והומור ביצירה הזו כבשו אותנו
ויש כאן גם תיאוריה מעניינת במיוחד לגבי משיכה
-
"המלחמה שולטת בי כמו חידה שאין לה פתרון"
בצל המלחמה: היצירות האלה רלוונטיות מאי פעם
-
נתניהו אולי לא על הבמה, אבל הוא נוכח בכל רגע
מחיאות הכפיים ל"הגברת הראשונה" ממש לא מקריות
-
"נופל עלייך תפקיד חייך, ואז יש מוות של שנה"
מיכל אמדורסקי על התפקיד החדש והמצב בישראל
-
היצירה הזו הולכת למקומות אפלים מאוד - וחבל
היומרות של "על החיים ועל המוות" פוגעות בו
-
"מה אני צריך לעשות כדי להוכיח שאני לא רוצח?"
רצתה חופשה ברומא - אבל הגיעה לרומא, קנטקי
-
"קראתי מה פרסמת. אתה כמו יונה שמחרבנת עליי"
"הילדה הרעה" לשעבר חוזרת עם "יקירי המנוול"
-
הרבה זמן לא נתקלנו במספרת כל כך רגישה
"ריקוד האביב" שאב אותנו כבר מהרגע הראשון
-
מטרים מכיכר החטופים, זה מרגיש כמו אקט פוליטי
אחרי האסון, גם "המלך עומד למות" נראית אחרת
-
האחרון של גינצבורג לא שוכח לרגע את המטרה
"סרנה קרוז" מתעקש להזכיר לנו שיש "תחושה עזה"
-
האישה אומללה ונקשרת למי ששכב איתה? כמה מקורי
"אהבה אחת" הוא כמו גרירת רגליים אינסופית
-
אודי שרבני נותן מקום של כבוד למשחקי מילים
יש תגמול ממשי בקריאה של "כל קשר בין הדמויות"
-
"גם עם מה ששבור אפשר לחיות ואפשר ליצור"
הפרויקט שמאפשר למשפחות המפונים להתבטא
-
"השתקפויות בעין זהב" מציג כתיבה מבריקה
אבל לא בטוח שהמסרים שלו עדיין רלוונטיים
