הקריין ושדרן הרדיו המיתולוגי דן כנר משיק בימים אלה ספר חדש ושמו "דבריהם האחרונים", המוקדש למילים שאמרו אנשים לפני מותם, ומספר על סגירת המעגל עם אביו. בדמויות שבספר: בנימין זאב הרצל, לאונרדו דה וינצ'י, דוד המלך, סדאם חוסין, פרדי מרקורי, מרילין מונרו, רחל המשוררת, אנה פרנק, אהוד מנור, סוקרטס ועוד רבים אחרים. כנר רואה בספר המשך לספר הנושא את אותו שם שפרסם בשעתו אביו, הרב, הסופר והמחנך, דוקטור ישראל צבי כנר.
אילן רמון (וולפרמן)
1954–2003, בן 48 במותו
"אני כבר מתגעגע לכדור הארץ, ובעיקר למקלחת ולאהובתי"
"ניפגש בקרוב על הקרקע"
בשנת 1995 הציע ראש הממשלה שמעון פרס לנשיא ארצות הברית ביל קלינטון לשגר אסטרונאוט ישראלי לחלל במעבורת חלל אמריקנית. למשימה נבחר אלוף-משנה אילן רמון (וולפרמן), טייס קרב בחיל האוויר. לגיבוי נבחר סגן-אלוף יצחק מאיו, מהנדס טיסה. סדרת האימונים המתישה שלהם החלה כעבר שנתיים במתקני נאס"א (סוכנות החלל של ארצות הברית: מִנהל האווירונאוטיקה והחלל הלאומי). האסטרונאוט הישראלי היה אמר לבצע במשימת המעבורת 701-STS סדרת ניסויים שתוכננה בישראל. היה עליו לחקר כיצד משפיעות סופות אבק על המזרח התיכון (ועוד ניסויים בביולוגיה ובפיזיקה). השיגור נועד לשנת 2001, אבל נדחה פעמים רבות בשל סדרי עדיפות ובשל תקלות במעבורת. כשיצאה המעבורת לדרכה צעקה בתו של אילן, נועה, בת חמש: "איבדתי את אבא שלי!".
בשיחתו מהחלל עם ראש הממשלה אריאל שרון סיפר לו רמון: "ישראל נראית בדיוק כמו במפות: קטנה ומקסימה".
כשבוע לפני הסיום של טיסתו שלח רמון מכתב בדואר האלקטרוני אל נשיא המדינה משה קצב, וכך כתב: "הבוקר טסנו מעל ישראל. בפעם הראשונה ראיתי בבירור את ירושלים, ובזמן שהסתכלתי עליה התפללתי תפילה קטנה, 'שמע ישראל'. יש לנו בארץ את האנשים הכי טובים וצריך רק את המנהיגות הנכונה להביא את העם בישראל להגיע עד השמיים. אני שולח את ברכתי לך ולמשפחתך לחיים ארוכים ובריאים. רמון, מעבורת החלל 'קולמביה', היום השנים-עשר בחלל".
בניסוי המדעי האחרון שעשה בתא המעבדה צילם רמון שובל עשן ענקי שעלה מדלקה ביער גשם בברזיל. הוא גם הספיק לעמוד במשימה הראשית שהועידה לו אוניברסיטת תל אביב: צילום סופת אבק מעל הים התיכון בקרבת ישראל. כמו כן צילם גידול גבישים בחלל לניסוי שתכננו תלמידי תיכון "אורט" בקריית מוצקין.
רמון נולד ברמת גן בעשרים ביוני 1954. הוריו, אליעזר וטובה (טוניה) וולפרמן, עברו לבאר שבע עם משפחתם (רמון היה אז בן שמונה), ושם גדל והתחנך. את קורס הטיס בצבא עזב בשל בריאות לקויה, אך אחרי מלחמת יום הכיפורים חזר לקורס הטיס, למגמת קרב, וסיים אותו כחניך מצטיין. שירת כטייס מיראז' וסקייהוק, למד בארצות הברית להטיס מטוס אף-שש עשרה, ובשנת 1981 נמנה עם הטייסים שתקפו את הכור הגרעיני "אוסירק" בעיראק במבצע "אופרה". אז היה בן עשרים ושש, צעיר הטייסים במשימה הזאת. גם במלחמת לבנון הראשונה היה טייס אף-שש עשרה ואף פיקד על טייסת אף-שש עשרה. בשנת 1982 התנגשו שני מטוסי אף-שש עשרה אי והתרסקו. רמון הצליח להיפלט ממטוסו. כשהשתחרר מצה"ל למד הנדסת אלקטרוניקה ומחשבים באוניברסיטת תל אביב. עבד בתעשייה האווירית והיה חבר בצוות שפתח את מטוס "לביא". בן שלושים ושתיים נישא לרונה. נולדו להם ארבעה ילדים: אסף (בן ארבע עשרה במות אביו), טל (שתים עשרה), יפתח (תשע) ונועה (בת חמש במות אביה).
אחרי שנסגר מיזם ה"לביא" חזר רמון לצה"ל. הוא פיקד על טייסת "עטלף" (מטוסי "קרנס", "פנטום") ועל טיסת הסילון הראשונה, "ברק", ברמת דוד. היה ראש ענף מטוסים במטה חיל האוויר. במהלך שירותו צבר יותר מארבעת אלפים שעות טיסה, הפיל מטוס אויב, ופעמיים נפצע כשנאלץ לנטוש מטוס. בשנת 1994 הועלה לדרגת אלוף-משנה ומונה לראש מחלקת אמצעי הלחימה במטה חיל האוויר. אחר כך יצא לארצות הברית, והחל בהכשרתו לאסטרונאוט הישראלי הראשון. לחלל בחר לקחת עמו את נס הנשיא, את נס בית הספר "בליך" ברמת גן, את דגלי עיריות באר שבע, רמת גן, חיל האוויר ומוזיאון החייל, ואת סמל אוניברסיטת תל אביב. הוא לקח עמו גם חולצה של "אנשים באדום" – ארגון למלחמה בתאונות הדרכים, ספר תורה שקיבל מניצול השואה, ספר תנ"ך, מטבע מימי המרד הגדול של העם היהודי נגד האימפריה הרומית במאה הראשונה לספירה, מזוזות וכן ציור, "כדור הארץ במבט מהירח", שצייר פטר גינץ, נער בן ארבע עשרה שנרצח באושוויץ.
בשישה עשר בינואר 2003 יצאה המעבורת לדרכה ושהתה בחלל במשך כמעט שישה עשר ימים. בשובה ארצה התפרקה מעל טקסס ולואיזיאנה עם היכנסה לאטמוספרה של כדור הארץ – ושבעת האסטרונאוטים שהיו בה נהרגו. נראה שחלק מקצף האיטום של המעבורת ניתק בעת השיגור ופגע ברעפי ההגנה מחום בכנף השמאלית. זו התחממה בעת השיבה לכדור הארץ והמעבורת התפרקה. בשבריה נמצאו שרידי דפים מיומן שכתב רמון בעת הטיסה.
רמון שלח הודעות דואר אלקטרוני לאשתו רונה. ביום האסון (אחד בפברואר 2003) כתב: "למרות שהכל כאן מדהים, אני לא יכול לחכות עוד עד שאראה אתכם. חיבוק גדול לך ונשיקות לילדים". במסר האחרון כתב: "הייתי רוצה להמשיך לעופף בשארית חיי. כשאתה באוויר הכל מתרחש תוך שניות, זה עניין של מזל. לפעמים יש לך שליטה על מה שנעשה, ולפעמים לא. עכשיו אולי אני מפורסם, אבל אחרי הטיסה לחלל המצב יחזור לקדמותו ואני אהיה שוב אחד מן השורה. בחיים הכל זמני". עוד כתב: "ניפגש בקרוב על הקרקע".
עוד קודם לכן, בריאיון מן החלל לגיל תמרי בערוץ 10, אמר: "אני כבר מתגעגע לכדור הארץ, ובעיקר למקלחת ולאהובתי".
בחמישה בפברואר זוהתה גופתו של אילן רמון. הוא הובא לקבורה בבית הקברות בנהלל. בהלוויה הושמע שירו של ג'ון לנון "דמיין" (Imagine), שהושמע לאסטרונאוטים בעת שהייתם בחלל. ברקע נשמעו קולותיהם של רמון ושל עמיתו ווילי מק'קול המביעים, באנגלית ובעברית, תקווה לעתיד טוב יותר. בתום הטקס עבר מעל לקבר מטס של ארבעה מטוסי אף-שש עשרה, ואחד מהם נפרד, באפן סמלי, מהמבנה.
לאחר מותו זכה רמון באות הערכה מיוחד מהרמטכ"ל ובמדליית כבוד לטייסי חלל מהקונגרס האמריקני, היחיד עד כה שקיבל מדליה זו על אף שאינו תושב ארצות הברית. נאס"א קראה על שמו אסטרואיד ומספרו 82815.
עם רמון, המבוגר בצוות המעבורת, נספו גם חבריו למסע, האסטרונאוטים ריק הזבנד, ווילי מק'קול, מייקל אנדרסון, קפלנה צ'אולה, דייוויד בראון ולורל בליר סלטון קלרק.
המילים האחרונות שנקלטו מהמעבורת "קולומביה", בשמונה בבוקר, היו מפי קומנדר ריק הזבנד, בתשובה על פנייה ממרכז החלל ביוסטון: "רוג'ר (בקוד הבין-לאומי לדיבור בקשר: "קלטתי והבנתי"). או...", וכאן נקטע השידור.
אסף, בנם של אילן ושל רונה, החליט ללכת בדרכי אביו ואזרחי ישראל היו שותפים להתרגשותה של המשפחה כשסיים בהצטיינות את קורס הטיס. שלושה חדשים לאחר סיום הקורס, ביום א', כ"ד באלול ה'תשס"ט, שלושה עשר בספטמבר 2009, מצא גם אסף רמון את מותו בתאונת אוויר, והוא בן עשרים ואחת. מטוס קרב מסוג אף-שש עשרה (מטוס "נץ") שהטיס, התרסק מעל הר חברון, במהלך תמרון והדמיה של קרב אווירי.
בעת התמרון, לפתע, בלא כל סיבה נראית לעין, צלל המטוס והתרסק.
לאחר מותו הועלה סגן אסף רמון ז"ל לדרגת סרן.
"דבריהם האחרונים", דן כנר | הוצאת נדב ספרים | 400 עמודים | מחיר: 99 שקלים חדשים