הרומן שעוסק בהתמודדות עם אונס באמצעות שירים

חלק ראשון 1969

1.
הָרִאשׁוֹן שֶׁהִבְחִין בָּהּ הָיָה הָעוֹזֵר
לַטַּבָּח, שֶׁיָּצָא לְעַשֵּׁן קְצָת בַּחוּץ.
שְׁמוֹ הוּא שְׁלוֹמִי. כִּשְׁמוֹ – לֹא רוֹצֶה לְעוֹרֵר
שׁוּם מַחְלֹקֶת אוֹ רִיב, אִם אֵינֶנּוּ נָחוּץ.
הוּא קִלֵּף בִּשְׁתִיקָה צַיְתָנִית עֲרֵמַת
תַּפּוּחֵי אֲדָמָה שֶׁהַבּוֹס, הַסַּמָּ"ר,
כְּבָר חוֹתֵךְ לְאָרְכָּם. כְּשֶׁהַשֶּׁמֶן לָהַט
וְנִתַּז, הוּא רָאָה שֶׁהַקִּיר מְנֻמָּר
בִּרְסִיסִים וְטִפּוֹת, שֶׁעַל שְׁלוֹמִי יֻטַּל
לְנַקּוֹת, לְהָכִין לְמִסְדַּר הַמְּפַקֵּד.
רַק סִיגַרְיָה אַחַת, כָּךְ בָּרוּר, הוּא יוּכַל
לְעַשֵּׁן בִּמְנוּחָה, הוּא בֵּינְתַיִם עוֹמֵד
וּמַשְׁקִיף נִכְחוֹ בְּעֵינַיִם בּוֹהוֹת,
לֹא חוֹשֵׁב וְגַם לֹא מְצַפֶּה לְשׁוּם אוֹת.

2.
הַטַּבָּח, דֹּב שׁוּשָׁן, מִשְׁתַּדֵּל לְמַהֵר,
הוּא חַיָּב לְהַסְפִּיק לְטַגֵּן עוֹד לִפְנֵי
שֶׁהַחֶבְרֶ'ה יָשׁוּבוּ לְכָאן, כִּי הֲרֵי
אַחֲרֵי כָּל אִמּוּן הֵם חוֹזְרִים בְּמִשְׁנֵה־
תֵּאָבוֹן, שֶׁצָּרִיךְ לְהַשְׂבִּיעַ מִיָּד.
הוּא בּוֹחֵן בִּקְפִידָה אֶת נִתְחֵי הַבָּשָׂר
שֶׁאוֹתָם יַעֲטֹף בְּצִפּוּי מְיֻחָד.
כְּשֶׁגֻּיַּס לֹא פִּלֵּל שֶׁלְּכָךְ הוּא יֻכְשַׁר:
לַעֲמֹד בַּמִּטְבָּח, לְבַשֵּׁל כְּמוֹ אִשָּׁה!
לְאִמּוֹ לֹא סִפֵּר עַל הַקּוּרְס שֶׁאֵלָיו
הוּא נִשְׁלַח בַּצָּבָא, לְמַרְבֵּה הַבּוּשָׁה.
לֹא, אִמּוֹ לֹא תֵּדַע כַּמָּה דֹּב נֶעֱלַב!
לוּ הָיְתָה כָּאן עַכְשָׁו הִיא הָיְתָה מַבִּיטָה
בִּמְבוּכָה וְשׁוֹאֶלֶת הֵיכָן טָעֲתָה.

כְּשֶׁגֻּיַּס לֹא פִּלֵּל שֶׁלְּכָךְ הוּא יֻכְשַׁר:
לַעֲמֹד בַּמִּטְבָּח, לְבַשֵּׁל כְּמוֹ אִשָּׁה!
לְאִמּוֹ לֹא סִפֵּר עַל הַקּוּרְס שֶׁאֵלָיו
הוּא נִשְׁלַח בַּצָּבָא, לְמַרְבֵּה הַבּוּשָׁה.

3.
בְּעָרְפּוֹ שֶׁל הַצְּרִיף מִסְתַּתֵּר הַשְּׁלִישִׁי,
מִיקִי כָּ"ץ. הוּא גָּבוֹהַּ, שָׁחוּם, מְתֻלְתָּל,
הוּא חוֹלֵם לִהְיוֹת הַטַּבָּח הָרָאשִׁי,
אַךְ בֵּינְתַיִם עוֹשֶׂה כָּל תַּפְקִיד שֶׁמֻּטָּל
עַל טִירוֹן שֶׁהִגִּיעַ שִׁלְשׁוֹם לַיְּחִידָה:
מְמָרֵק וְשׁוֹטֵף, מְקַצֵּץ וְחוֹתֵךְ.
כְּשֶׁלָּמַד לְבַשֵּׁל בְּ"תַדְמוֹר" לֹא יָדַע
מָה צוֹפֵן הַשֵּׁרוּת, וְכַמָּה יִצְטָרֵךְ
לְהַבְלִיג וְלִשְׁתֹּק, גַּם כְּשֶׁכָּל הַכְּלָלִים
שֶׁל תּוֹרַת הַבִּשּׁוּל שֶׁשִּׁנֵּן, שֶׁהִפְנִים,
מוּפָרִים. לְמָשָׁל: לְבַשֵּׁל בְּכֵלִים
לֹא לְגַמְרֵי שְׁטוּפִים, אוֹ לִלְפֹּת סַכִּינִים 
שֶׁצָּרִיךְ לְהַשְׁחִיז; אַךְ בֵּינְתַיִם הוּא לֹא
מִתְלוֹנֵן, וּבוֹלֵעַ אֶת כָּל תִּסְכּוּלוֹ.

4.
הָרְבִיעִי כְּבָר וָתִיק, בְּקָרוֹב מִשְׁתַּחְרֵר,
הוּא עָסוּק בְּתִקּוּן שֶׁל מָנוֹעַ שֶׁיֵּשׁ
לְהַשְׁמִישׁ בִּמְהִירוּת. זֶה מָנוֹעַ סוֹרֵר
שֶׁל הַזּוֹדְיָאק, וְהוּא, אָלֶכְּסַנְדֶר, חוֹשֵׁשׁ
שֶׁאִם לֹא יְזַהֶה בְּדִיּוּק מָה קָרָה
לַבֻּכְנָה, הוּא יִסְגֹּר עוֹד שַׁבָּת בַּבָּסִיס.
זֶה בָּסִיס צַהֲ"לִי? זֶה מַמָּשׁ מַעְבָּרָה:
מַחֲנֵה אֹהָלִים מְאֻבָּק שֶׁהִמְאִיס
אֶת עַצְמוֹ עַל חַיָּל שֶׁהִגִּיעַ הַזְּמַן
שֶׁיִּפְשֹׁט כְּבָר מַדִּים. שׁוּב שִׁלְשׁוֹם לֹא חָגַג
נוֹבִי גּוֹד, חוּי! הֵם לֹא מַכִּירִים אֶת זֶה כָּאן!
רַק שׁוֹמְעִים חֲדָשׁוֹת, רַק עַל מִי נֶהֱרַג.
אָלֶכְּסַנְדֶר שָׁקוּעַ, טָרוּד, בְּעוֹד הִיא
מִשְׁתַּקֶּפֶת בַּיָּם הַסָּמוּךְ, כְּמוֹ בִּרְאִי.

5.
הָרִאשׁוֹן שֶׁהִבְחִין בָּהּ הוּא שְׁלוֹמִי, אֲבָל
הוּא הָיָה מְשֻׁכְנָע שֶׁאֵינָהּ אֲמִתִּית,
וְנָזַף בְּעַצְמוֹ שֶׁיַּפְסִיק, כִּי חֲבָל
לְעַנּוֹת אֶת נַפְשׁוֹ בְּפַנְטַזְיָה פִּרְאִית.
תַּחַת זֹאת הוּא נִזְכַּר בִּדְבָרִים שֶׁשָּׁמַע
רַק אֶתְמוֹל, וְהָרַדְיוֹ, בָּרוּר, לֹא טוֹעֶה!
הַקַּרְיָן רַק רָמַז בְּמִלָּה עַל כָּל מָה
שֶׁקָּרָה, עַל הַקְּרָב – וְעַכְשָׁו הוּא רוֹאֶה
לֹא אוֹתָהּ, אֶלָּא אֶת אֲבִיבִית; הוּא שׁוֹאֵל
אֶת עַצְמוֹ אִם הִסְפִּיקָה לָרוּץ לַמִּקְלָט,
אִם הִרְגִּיעוּ אוֹתָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּבָּהֵל,
אִם שָׁתְקָה אוֹ בָּכְתָה, אִם הַבֶּכִי נִשְׁלָט.
"מְטוֹסֵינוּ תָּקְפוּ בְּיַרְדֵּן", כָּך קָרָא
הַקַּרְיָן, הָאָדִישׁ לְכָל מָה שֶׁקָּרָה.

6.
כָּךְ הוּא שְׁלוֹמִי: לִבּוֹ בַּצָּפוֹן, אַךְ הוּא כָּאן;
מְנֻתָּק, מְרֻחָק, כְְּמוֹ תָּמִיד בְּאֵילַת.
כָּאן זֶה קְצֵה הָעוֹלָם, זֶה מָקוֹם שֶׁהַזְּמַן
הִתְבַּלְבֵּל וְזָחַל בּוֹ, נִשְׁכַּח וְהוּאַט –
וְלָכֵן כְּשֶׁהוֹפִיעָה בָּאֹפֶק הוּא כְּלָל
לֹא נִדְרַךְ לַמַּרְאֶה הַמֻּפְלָא, הַמּוּזָר.
הוּא פָּשׁוּט לֹא רָאָה, וְלָכֵן לֹא שָׁאַל
אֶת עַצְמוֹ שְׁאֵלוֹת, הַמַּרְאֶה הָיָה זָר
לַמָּקוֹם וְלַזְּמַן, וְלָכֵן לֹא שִׁנָּה
אוֹ מִתֵּן אֶת הַזַּעַם שֶׁחָשׁ כְּמוֹ תָּמִיד,
בַּמְּצִיאוּת, בְּעֵרוּת, גַּם בִּזְמַן הַשֵּׁנָה,
שֶׁהוּא חָשׁ בּוֹ פּוֹעֵם וְשׁוֹטֵף בְּכָל וְרִיד,
זַעֲמוֹ הָאִלֵּם, הַשָּׁתוּק, הַמּוּבָס
שֶׁכִּרְסֵם מְחִלּוֹת וְחָפַר וְתָסַס.

אִם הִרְגִּיעוּ אוֹתָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּבָּהֵל,
אִם שָׁתְקָה אוֹ בָּכְתָה, אִם הַבֶּכִי נִשְׁלָט.
"מְטוֹסֵינוּ תָּקְפוּ בְּיַרְדֵּן", כָּך קָרָא
הַקַּרְיָן, הָאָדִישׁ לְכָל מָה שֶׁקָּרָה.

7.
זֶהוּ זַעַם שֶׁל מִי שֶׁאֵינוֹ מְיֻמָּן
בְּדִבּוּר עִם עַצְמוֹ, וְעַל כֵּן הוּא נִקְלָע
לִתְחוּשׁוֹת לֹא בְּרוּרוֹת וְאֵינֶנּוּ מוּכָן
לְהוֹדוֹת בְּגָלוּי: לְעוֹלָם לֹא יִגַּע
בַּתְּשׁוּקָה לְסַלֵּק מִתּוֹכוֹ כְּבָר עַתָּה
אֶת הַצֹּרֶךְ הָעַז בְּפִיּוּס וְרִצּוּי.  
הוּא חוֹשֵׁב: אֲבִיבִית בְּבֵיתָהּ מַבִּיטָה
בַּחַלּוֹן וְרוֹאָה מֵרָחוֹק אֶת הַצּוּק
שֶׁמַּסְתִּיר אֲפֵלָה שֶׁל מַתֶּכֶת קָרָה
וְשֶׁל אֵשׁ שֶׁנִּתֶּכֶת פִּתְאוֹם בְּפִיצוּץ,
הוּא חוֹשֵׁב עַל עַצְמוֹ: הַאִם מָה שֶׁקָּרָה
שָׁם בִּשְׂדוֹת הַמּוֹשָׁב, בַּשָּׂדוֹת שֶׁבַּחוּץ,
לֹא יַשְׁפִּיעַ עָלֶיהָ? אוּלַי מֵעַכְשָׁו
לֹא תִּרְצֶה כְּלָל לִשְׁמֹעַ אוֹתוֹ וְעָלָיו?

8.
הִיא כָּל כָּךְ כָּעֲסָה כְּשֶׁסִּפֵּר שֶׁהֻצַּב
בְּאֵילַת – לֹא פָּחוֹת! – כֹּה רָחוֹק מֵהַטְּוָח,
מִטִּילֵי הַקַּטְיוּשָׁה אֶצְלָם בַּמּוֹשָׁב,
מְשָׁרֵת בְּאֵילַת כְּעוֹזֵר לְטַבָּח...
אַךְ מַדּוּעַ הִפְסִיקָה לִכְתֹּב? שׁוּם מִכְתָּב
לֹא הִגִּיעַ מִמֶּנָּה שְׁבוּעַיִם וְיוֹם,
הוּא אוֹמֵר לְעַצְמוֹ, לֹא חָשׁוּב כְּבָר, מוּטָב
שֶׁיִּשְׁכַּח וִיוַתֵּר, יֶאֱטֹם וְיִבְלֹם
אֶת לִבּוֹ, לֹא יוֹסִיף עוֹד לִרְצוֹת אוֹ לִתְהוֹת.
סְתַם אַחַת, לֹא שָׁוָה שֶׁיִּסְבֹּל בִּגְלָלָהּ!
הוּא מַזְכִּיר לְעַצְמוֹ: בָּעוֹלָם יֵשׁ מֵאוֹת
שֶׁכְּמוֹתָהּ, לֹא פָּחוֹת! וְאוּלַי הִיא קְלָלָה
וּמוּטָב לוֹ לִבְרֹחַ? כְּדַאי לוֹ לָתֵת
לְעַצְמוֹ הִזְדַּמְּנוּת חֲדָשָׁה בְּהֶחְלֵט.

9.
וּמַמָּשׁ בְּאוֹתָם רְגָעִים שֶׁגָּזַר
עַל עַצְמוֹ לֹא לַחְשֹׁב עוֹד עָלֶיהָ, גִּלָּה
מֵרָחוֹק, כְּמוֹ חֲלוֹם מְטַלְטֵל וּמוּזָר,
חִזָּיוֹן שֶׁאוּלַי יִהְיֶה הַתְחָלָה:
הַסִּכּוּי לְמִפְנֶה, הַסִּכּוּי לְשִׁנּוּי!
הוּא רָאָה אֶת הַדְּמוּת מִתְקָרֶבֶת לְאַט,
כְּמוֹ נוֹשֵׂאת הַבְטָחָה לְעִנּוּג אוֹ עִנּוּי –
בְּוַדַּאי תַּעֲתוּעַ! אוּלַי סְתָם הֻפְּנַט                              
מֵהַיָּם הַכָּחֹל, מֵרִכְסֵי הַר אֱדוֹם
שֶׁגּוֹנָם הַוָּרֹד, הֶחָרוּץ בִּצְלָלִים
כֹּה שׁוֹנֶה מֵהָהָר הַיָּרֹק מוּל בֵּיתוֹ?
הוּא צִוָּה עַל עַצְמוֹ לְחַכּוֹת כָּאן, וְאִם
הִיא תֵּצֵא מֵהַיָּם וְתָבוֹא עַד אֵלָיו,
הוּא יֵדַע: אֲמִתִּית הִיא. לֹא נַחַל אַכְזָב.

10.
אַךְ לִפְנֵי שֶׁנִּפְגֹּשׁ אֶת הַדְּמוּת – אִם תָּבוֹא –
יֵשׁ לָשׁוּב לַמָּקוֹם שֶׁמִּמֶּנּוּ יָצְאָה:
זֶהוּ חֶדֶר גָּדוֹל, שֶׁמֵּכִיל בְּרֻבּוֹ
רַק מִטָּה עֲנָקִית, מִזְוָדוֹת, וּמוֹצָא
אֶל מִרְפֶּסֶת קְטַנָּה הַנִּשְׁקֶפֶת לַיָּם.
הַסְּדִינִים הַסְּתוּרִים כַּנִּרְאֶה מְעִידִים
עַל רִגְעֵי אַהֲבָה שֶׁהָיוּ וְאֵינָם.
עַל כֻּרְסָה מֻנָּחִים שָׁם בְּגָדִים וּמַדִּים,
וּלְיַד הַמִּטָּה מֻשְׁלָכִים לְבָנִים
וּמַגֶּבֶת רַכָּה שֶׁטָּבוּעַ בָּהּ שֵׁם
שֶׁל מַלְכָּה עַתִּיקָה. כֵּן, הַכֹּל מְבִינִים:
כָּאן יָקָר! וְכָל מִי שֶׁיַּבִּיט יִתְרַשֵּׁם
מִמָּלוֹן יֻקְרָתִי שֶׁנִּקְרָא "מַלְכַּת שְׁבָא" –
אַךְ לְאָן הִיא הָלְכָה וּמַדּוּעַ עָזְבָה?

"מה קרה להגר באילת", עופרה עופר אורן | הוצאת כנרת זמורה ביתן | 176 עמודים | מחיר: 98 שקלים חדשים