אחרי שכולם סיימו לגמור את ההלל על הביוגרפיה החדשה של בת זוגו של נשיא ארצות הברית הקודם, מישל אובמה, והספר מכר ביום אחד בלבד 720 אלף עותקים - הגיע הזמן לומר את האמת. "Becoming" הוא לא יותר מספר קידום בחירות לנשיאות ארצות הברית שמתכננת הגברת הראשונה לשעבר מתישהו, כנראה בעתיד הקרוב.
בדרך כלל, אנשים קוראים ביוגרפיות של אנשים מפורסמים עשירים ומצליחים במטרה להבין את דפוסי הפעולה שלהם ולהבין איך הם הגיעו לאן שהגיעו. ציפיתי לשקוע לספר שיגלה לי איך להגיע להיות הסוויטהארט של אמריקה ולהצליח להשאיר חותם והכל בקלילות ובחן השמורים לאנשים שלא לוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות. אלא שבניגוד לתדמית שאובמה יצרה לעצמה במשך 8 שנות כהונתו של בן זוגה, כנראה שהיא שחקנית ממש ממש טובה. בפועל, כפי שעולה מהספר, מדובר באישה אנליטית וחכמה בטירוף, פרפקציוניסטית שלא משאירה שום דבר ליד המקרה ומנתחת כל מהלך שלה לפרטי פרטים, כולל רשימות חסרונות ויתרונות. ובמילה אחת - מעייפת.
בואו נתחיל מההתחלה. החיים של מישל רובינסון אובמה לא מפספסים אף קלישאה. הילדות שלה עברה בנחת, עטופה בפצפצים באזור הנכשל ביותר של שיקגו, בקומה העליונה בדירה שכורה. היא בת לאם עקרת בית ואב מתקן דודים ש"לא פספס יום אחד בעבודה למרות שהיה חולה בטרשת נפוצה", ולמרות שהיו עניים מאוד הם תמיד "השקיעו בחינוך של הילדים".
אובמה מקפידה להזכיר כל כמה עמודים איך למרות היותה בת לאוכלוסיה מקופחת, שאף פעם לא הרגישה שהיא "מספיק טובה", הצליחה להצטיין בכל מה שנגעה בו ולהצליח להתקבל ללימודי משפטים בפרינסטון, ולהשיג עבודה נחשבת בתור עורכת דין מסחרית באחד מהמשרדים היוקרתיים באותה תקופה ("הייתי בין השחורים היחידים בחברה") וגם שם, איך לא, להצטיין.
גם כשהיא מתארת מצבים קשים או קשיים שבהם היא נתקלה היא לא עושה את זה ביותר משני משפטים שמעבירים בצורה קרה את הסיטואציה ואז מסתכמים ב"איזה מזל היה לי שעשיתי כך וכך, שאימא שלי חינכה אותי כראוי והצלחתי להתגבר על המכשול ולהמשיך להצטיין בחיי".
למעשה, הקושי היחידי שאובמה מתארת אותו ביותר מחצי פסקה הוא הקושי שלה להיכנס להריון. בחלקים ההם היא מתארת את טיפולי הפוריות שנאלצה לעבור, לרוב בזמן שברק - אז פוליטיקאי מתחיל - נעדר רבות מהבית ואת הקושי בהזרקות. אבל בסופו של התהליך הכל היה שווה את זה בלה-בלה-בלה, ואיזה מזל שבדיוק התקבלה אז לעבודה מהממת וחדשה עם ביטוח בריאות שכיסה את כל ההוצאות.
וזאת בדיוק הבעיה בספר הזה. מכירים את אלו שאוהבים להתלונן אבל המסר הברור שעובר בין השורות זה "תראו איזה מוצלח אני"? כזה בדיוק. מישל אובמה היא לא יותר מחברה בקבוצת "אימהות משקיעות" בפייסבוק שפותחות כל פוסט שלהן ב"בנות, היה לי רק לילה אחד להכין את זה אז תהיו עדינות" ואז מציגות לראווה תמונות מיום הולדו של בן ה-3 הפרטי שלהן שלא נופלות מהפקה של אירית רחמים לאלפיון העליון.
התיאורים הפרקטיים המעייפים האלה, בעולם שהכל בו ורוד וכל דבר מסתדר בסוף לשביעות רצונה של הגברת אובמה, עוברים מאוד לא אמין, ובעיקר הופכים את קריאת הספר למטלה מעייפת מאוד. לקח לי בערך שבועיים לצלוח את החצי הראשון של הסיפור לפני שהגעתי למה שהיא מכנה "הסיפור הגדול יותר" - סיפור הכניסה שלה לבית הלבן.
גם כאן היא מקפידה לציין ש"הייתי הגברת הראשונה האפריקאית האמריקאית היחידה שנכנסה לבית הלבן". היא מסבירה איך היה לה חשוב לגדל את הבנות סשה ומאליה באווירה רגילה למרות הסיטואציה הלא שגרתית ("שמענו ביונסה בדרך להכתרה"), וכמה היה לה שוב להעצים אנשים שפגשה בחייה כי "הרגשתי שההצלחות המוקדמות שלי בחיים היו תוצר של אהבה והציפיות הגבוהות לאורך זמן שבהן הייתי מוקפת כילדה, הן בבית והן בבית הספר וזה מה שעמד ביסוד תוכנית המנטורינג שלי בבית הלבן".
הספר של אובמה - גם אם המסרים בו חשובים, גם אם זה הסיפור שלה וגם אם מגיע לה להתגאות בכל מה שעברה בחיים - נקרא כאן בצורה אחת. זוכרים את הילדה בכיתה שלכם שתמיד בכתה כשקיבלה 99 ורצה למורה כדי שתעלה לה למאה עגול? ככה.
"Becoming - הסיפור שלי", מישל אובמה. ידיעות ספרים, 392 עמודים