השם אלמור ג'ון לנארד ג'וניור (.Elmore John Leonard, Jr), שהחל מאתמול יוצמד לו בצער התואר ז"ל, לא אומר הרבה לציבור הישראלי. אולי חלק משמותיהם של הספרים שחיבר לאונרד, שנפרד אתמול מהעולם ולא מנינט, וכתב טוב מכל אחד אחר על עולם הפשע האמריקני, יפילו את האסימון: "תפוס את שורטי", הסיפור הקצר "3:10 ליומה", "Rum Ranch" (חוות הרום) שלא תורגם לעברית ועל פיו נעשה הסרט "ג'קי בראון" ועוד ועוד.
לנארד, שנולד ב-11 באוקטובר 1925 בניו-אורלינס לואיזיאנה, היה סיפור כמו שהאמריקנים אוהבים - בורגנות ממוצעת, אבא שעובד ב"ג'נרל מוטורס" ומשפחה שנדדה איתו ברחבי המדינה עד שהשתקעה, בשנת 1934, בדטריוט, מישיגן. באותה שנה קרו עוד שני דברים - צמד הרוצחים בוני וקלייד יצאו להשתוללות ההרג המפורסמת שלהם וקבוצת הבייסבול של דטריוט, ה"טייגרס", זכתה בוורלד-סיריס והוכתרה כאלופת העולם בבייסבול. שני האירועים הללו, אמר לאונרד בראיונות, היו מכוננים בחייו ועיצבו את כתיבתו העתידית. אלו מכם שמבינים משהו באמריקנית מהנהנים עכשיו.
אולי סמלי הוא שלנארד הלך לעולמו בגיל 87 ביחד עם עירו האהובה, שהכריזה לאחרונה על פשיטת רגל. "דיקנס של דטריוט", קראו לו, והוא היטיב לתאר את אנשיה ורחובותיה של עיר תעשיית הרכב, שחישלו בפלדה משהו מכוחה וגודלה של "ארצות הברית של אמריקה". את שנותיו האחרונות בילה לנארד במחוז אוקלנד במישיגן, ולפני כחודש לקה בשבץ מוחי, ממנו לא הצליח להתאושש. הוא השאיר אחריו 5 ילדים, 13 נכדים ו-15 נינים. וגם 3 גרושות.
אי-אפשר להבין כהלכה את טרנטינו, את הסופרנוס או את האחים כהן, מבלי להכיר את הכתיבה הלנארדית. הוא הצטיין בסגנונו המחוספס, בדיאלוגים החריפים שיצר עבור דמויותיו, בריאליזם החמוץ-מתוק שלו... "אם זה נשמע כמו כתיבה, אני משכתב את זה", כתב. 45 רומנים פרסם לנארד בחייו, ועוד עשרות מאמרים וסיפורים קצרים. עשו לעצמכם טובה, קראו משהו מהם.