"סיפורה של שפחה"
1. שמה המקורי של שלפרד לא נאמר בשום שלב בספר, ובסדרה הוא נאמר כבר בסיום הפרק הראשון. אגב, גם בעיבוד הקולנועי מ-1990 ניתן לגיבורה שם מקורי - בסרט היה שמה קייט, ובסדרה היא ג'ון.
2. בסדרה, שלפרד לומדת שחברתה, שלגלן (אלכסיס בלדל), היא חברת מחתרת כבר בפרקים הראשונים. בספר, הגילוי הזה מגיע בשלב מאוחר בהרבה. כמו כן, גורלה המר של שלגלן (מילת נשים וניסיון בריחה, למקרה שהדחקתם) לא מופיע בספר כלל.
3. בספר של מרגרט אטווד נכתב שכל תושביה השחורים והיהודים של ארצות הברית הוגלו כחלק מההפיכה השלטונית. בסדרה הוחלט לשלב קאסט אפרו-אמריקאי בתפקידי מפתח, כי בכל זאת, 2017.
4. בפרק השביעי בסדרה ("הצד השני"), הצופים נחשפים לחייהם של לוק ושלפרד/ג'ון לפני ההפיכה, וכן לסיפורו המקביל של לוק, על כל התלאות שעבר עד שהגיע למושבה אמריקאית חופשית בקנדה. בפרק, שלפרד מצליחה להעביר לו מכתב באמצעות שליח שעובד בפמלייה של שגרירת מקסיקו. כל האירועים האלה - מהסתגלותו של לוק ועד לביקור השגרירה בביתם של המפקד ורעייתו, סרינה - לא מופיעים כלל בספר. אם גם הלב שלכם נשבר - סורי.
"13 סיבות"
1. ההאזנה ל-13 הקלטות הידועות לשמצה נפרשת על פני כל פרקי הסדרה, אבל בספר, קליי מאזין להן במהלך לילה אחד. התסריטאים התבדחו בנושא, ובסדרה גם נאמר לקליי שהוא המאזין הכי איטי עד כה.
2. הספר פורסם ב-2007, לכן אין בו התייחסויות לרשתות חברתיות. התמונות של האנה, למשל, הופצו בסדרה בהודעה קבוצתית, ובספר הן בגדר שמועה בית-ספרית בלבד.
3. ההורים של האנה כמעט ולא מוזכרים בספר, ולא מוזכר בכלל שהם תובעים את בית הספר.
4. סצינת ההתאבדות הגרפית של האנה, שעוררה את זעמם של הורים ויועצים חינוכיים ברחבי ארצות הברית, לא מופיעה בספר. לעומת זאת, בגרסה הכתובה קליי מציין רק שהאנה התאבדה עם "חופן גלולות".
5. כיוון שהסדרה הופקה עם האפשרות (המעומעמת) שתצולם לה גם עונה שנייה, היוצרים בחרו להוסיף קווי עלילה שיוכלו לפתח בהמשך. התכנון של טיילר לבצע ירי בבית הספר, למשל, לא מופיע ברומן, והוכנס לסדרה כדי לפתח את הדמות ולהניח את היסודות לעונה הבאה. התכנונים הללו הבשילו עקב הצלחת העונה הראשונה, והעונה השנייה נמצאת כרגע בשלבי הפקה ראשוניים.
"שקרים קטנים גדולים"
1. גם עלילת הספר מתרחשת בעיירת חוף, שתושבים אמידים ואמידים פחות חיים בה יחד. רק שהספר מתרחש באוסטרליה. בעיבוד של HBO, העלילה כולה הועתקה לארצות הברית, ואפילו ניקול קידמן האוסטרלית מגלמת בו דמות אמריקאית.
2. בספר נאמר שמדליין עובדת במשרה חלקית בתאטרון המקומי, אבל היא לא עובדת על הפקה של "אווניו קיו". כתוצאה מכך, היא לא פוגשת את הבמאי וכל עלילת הרומן ביניהם בכלל לא מתרחשת.
3. הסדרה לא מכילה יותר מדי התייחסויות לעברה של בוני, אולם בספר מוסבר שהיא גדלה במשפחה אלימה, ושהאישיות שוחרת השלום שפיתחה בבגרותה היא תוצאה של הטראומה שעברה כילדה. בוני מסבירה גם שכיוון שגדלה עם אב מכה, היא יכלה לזהות את האלימות בהתנהגות של פרי, ולכן דחפה אותו (והביאה, בסופו של דבר, למותו). שינוי נוסף, אם כי הרבה פחות דרמטי: בספר, בוני היא בלונדינית.
4. בספר, הטראומה של ג'יין מהתקיפה המינית שעברה לא מתבטאת באופן דומה לזה שהוצג בסדרה. ובמילים קצת פחות טרחניות: בספר, היא זוכרת איך נראים פניו של התוקף. כשהיא פוגשת את פרי לראשונה בערב הטריוויה היא אומרת לו שהם מכירים, ומוסיפה שהוא מעולם לא אמר לה את שמו האמיתי. האלמנט הזה נשמר, וגם בסדרה מציינים שפרי השתמש בשם בדוי כשאנס את ג'יין.
"האסופית"
1. ברומן, ההיסטוריה של אן בספר נמסרת בקמצנות, ונאמר רק שלפני שהגיעה למת'יו ומרילה היא גרה עם משפחת האמונד. בסדרה, לעומת זאת, מופיעים פלאשבקים מפורטים לעברה של אן אצל ההאמונדים, והצופים מגלים שהם נהגו להכות אותה. גם התקף הלב של מר האמונד קורה תוך כדי שהוא מכה את אן.
2. בפרק השני של הסדרה, מרילה שולחת את אן חזרה לבית היתומים, והגיבורה ונאלצת לקבץ נדבות ברחוב. העלילה הזו מבוססת על אפיזודה קצרצרה מהספר, שם מרילה אמנם מאיימת על אן שתשלח אותה חזרה לבית היתומים, אך האיום מעולם לא מתממש ובטח שלא מסתיים בקיבוץ נדבות.
3. קייטי, חברתה הדמיונית של אן שמופיעה בכל פעם שהיא מביטה במראה (או בכל השתקפות אחרת), מסמלת בספרים את שקיעתה של אן בעולם הפנטזיות הרומנטי שהיא בודה לעצמה. קייטי לא מופיעה בסדרה, וכשאן הטלוויזיונית מסתכלת בראי, היא שוקעת דווקא בזכרונות טראומתיים.
4. בסדרה, מופיעה ההתמודדות של אן עם הפעם הראשונה שהיא מקבלת מחזור. הספר הופיע לראשונה ב-1908 ובואו נגיד שלוסי מוד מונטגומרי הייתה מעדיפה להימסר בעצמה לאימוץ מאשר להסביר לנערים בראשית המאה ה-20 מהי וסת.
"אלים אמריקאים"
1. ציר הזמן של הספר משמש אמנם כבסיס לעלילת הסדרה, אבל הסדרה סוטה ממנו ומרחיבה אותו. עוד לפני שידורה סיפרו היוצרים וניל גיימן (שכתב את הספר) שהם מתכננים לסיים את העונה באחת הנקודות הקריטיות בעלילת הרומן, ולהמשיך ממנה והלאה בעונות הבאות.
2. משחק הדמקה של שאדו מון וצ'רנובוג תואר בסדרה כאירוע דרמטי, ואף שימש כקליף האנגר בסוף הפרק השלישי. בספר, לעומת זאת, הדו-קרב הדמקאי הוא לא אירוע דרמטי במיוחד, ואינו מהווה נקודת מפנה.
3. דמויות משניות יחסית בספר, כמו מדיה, סוויני וטכניקל בוי זכו להרחבה ומופיעות בסדרה לעתים תכופות יותר משהופיעו בספר. וזה מובן, כי אם כבר ליהקת את ג'יליאן אנדרסון - מה, לא תשתמש בה יותר?
4. הדמות המשנית שזכתה לפיתוח הרחב ביותר היא לורה מון, בת זוגו של שאדו. עלילת הפרק שהוקדש לה, להיסטוריה שלה ולמסע שהוביל לשיבתה לחיים כלל לא מופיעה בספר. בריאן פולר, המפיק האחראי של "אלים אמריקאים", סיפר בראיונות שתכנן מראש להעמיק את הדמויות הנשיות מהרומן של גיימן, ולתת להן זמן מסך גדול יותר מזמן ה… דף שהוקצב להן בספר.
5. כל עלילת הפרק השישי בסדרה לא הופיעה בספר. מקום ההתרחשות והדמויות החדשות שהוצגו בפרק הזה - נכתבו במיוחד עבור ההפקה הטלוויזיונית, והתבססו על חוויה שעבר גיימן שנים אחרי ש"אלים אמריקאים" התפרסם כספר.
mako תרבות בפייסבוק