מי מפחד מעדי קיסר?

בחודש האחרון קמו שניים מנפגעי "ערס פואטיקה", עודד כרמלי ודוד (ניאו) בוחבוט – "משוררים מודרניסטיים", כהגדרתם – והחליטו לארגן פסטיבל שירה תל-אביבי אסלי ואותנטי: "פסטיבל תל אביב לשירה", שייפתח ביום שלישי הקרוב. לכאורה, מדובר באירוע נפלא עם מחוות ראויות למשוררים גדולים ובראשם, אם לא עודד כרמלי עצמו, לפחות המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק. אין בכך חידוש, אבל לא חייבים לחדש ולמחות כל הזמן. בכרך מודרני וסואן כתל אביב אמור להיות מקום לכולם ולכולן.

אלא מה? שני המודרניסטים הגדולים החליטו לפרסם קול קורא בפייסבוק ברוח מניפסטית ומהפכנית ובסגנון מרענן ומודרניסטי מאוד, בו נאמר, למשל, כי "פסטיבל תל אביב לשירה הוא פסטיבל מודרניסטי והומניסטי. באקלים רוחני דורסני, מיוחצן ואלים, פסטיבל תל אביב לשירה מכבד את האדם כסובייקט ריבוני, מרגיש וחושב". מאחורי הסגנון הפאסיבי עומדת כנראה ביקורת "עניינית" על ערבי ערס פואטיקה, לפיה אלו ערבים שאורגנו על מנת לדרוס ולרמוס והם אינם מכבדים את הסובייקט האנושי, המודרניסטי וההומניסטי. אלו הן שטויות מופרכות, שכן המודרנה מוכיחה שניתן לכונן סובייקט אנושי, לפעמים גם פמיניסטי ומזרחי, מבלי להידרש לשירותיהם הטובים של מוחות מבריקים כמו בוחבוט וכרמלי. העניין איננו "דחיית הסובייקט", אלא דחיית סובייקט ספציפי – כרמלי, סובייקט שכל כך דוגל בחירות עד שהוא נהנה להכתיב לסובייקטים אחרים כיצד לחשוב, לכתוב ולמחוק.

עוד נכתב בפוסט כי "פסטיבל תל אביב הוא יוזמה עצמאית, אוונגרדית וקלאסית כאחד. איננו נתמכים על ידי אף גוף. העבודה הרבה שהשקענו בפסטיבל הושקעה מתוך אהבה גדולה לשירה, ומתוך כוונה להפוך את הפסטיבל מגחלילית קטנה למאור בוהק וקבוע, שיאיר ויעורר את השירה העברית מלב העיר העברית הראשונה". כרמלי ובוחבוט חושפים בכך את אחד השקרים הגדולים בתולדות השירה העברית (וליתר דיוק - התל אביבית): "קלאסיקה" ו"אוונגרד" כמעט לא יכולים לדור בכפיפה אחת באף מקום חוץ מאשר בעיר הלבנה של השניים, מה שמוביל למסקנה שגם האוונגרד התל אביבי מתיימר לעולמות הקלאסיקה. לא רק שהאונגרד הזה לא חותר תחת אף מבנה חברתי או מתריס כנגדו; למעשה, הוא מאשר את המבנה החברתי, ובעת צוקה ולחץ, בימים האיומים ש"האוונגרד" ו"הקלאסיקה" מותקפים על ידי משוררות ומשוררים 'חומים' מדי ובוטים מדי לטעמם, האוונגרד עושה מסאז' רקמות עמוק לקלאסיקה העברית, או התל אביבית, או הראשונה, או הלבנה.

הפסטיבל של כרמלי ובוחבוט לא עוסק בשירה או בעבריות (מאלפת העובדה שהם יוצאים כנגד שירה המדברת זהות בעודם מאשרים שמדובר בפסטיבל "עברי"). הוא עוסק בעיקר בתל אביב, בתל-אביביות הישנה, ההגמונית והמדירה שרבות כבר נכתב ועוד ייכתב עליה ועל פשעיה. הפסטיבל הזה הוא קרב מאסף אחרון של קבוצת התייחסות שהשירה האוונגרדית והקלאסית שלה נועדו לבצר את הרוח הבורגנית המסורתית המנשבת ממנה באצטלה מהפכנית. כרמלי ובוחבוט טרחו ועמלו כהוגן לארגן לנו פסטיבל שירה שישקם לאליטות המסורתיות בחברה הישראלית את ההרתעה. עדיף היה לקרוא לפסטיבל "צוק איתן", "עופרת יצוקה", ואולי פשוט "פסטיבל עדי קיסר מלחיצה אותנו, מה נעשה עכשיו?".

שיהיה לכל הסובייקטים בהצלחה.