אם שמות כמו "דוד אריה", "המורה דרורה" ו"סבא אליהו" מצלצלים לכם מוכר, סביר להניח שיש לכם ילדים, ובספרייה הביתית שלכם מככבות סדרות הספרים של הסופר והיוצר ינץ לוי. כל הדמויות הנ"ל הן רק מקצת ממגוון הדמויות הרחב שיצר לוי לאורך השנים, שספריו מוגדרים כיום כנכס צאן ברזל של ממש בספרות הילדים. בחמש השנים האחרונות הוא מופיע עם "הרפתקאות ינץ לוי", מופע משפחתי שבו הוא פוגש בדמויות מספריו אשר מתעוררות לחיים על הבמה.
כעת, לוי עולה עם פודקאסט חדש מבית כאן הסכתים הקרוי כשם המופע שלו, וגם בו הוא יפגוש בין היתר את הדוד, את המורה, את מר טייקונוביץ' ודמויות נוספות מספריו (אותן יגלם השחקן בן פרי), וישוחח איתן על שלל נושאים המותאמים לילדים - ולא פחות גם כאלו המותאמים להורים שלהם. "אני רגיל לספר סיפורים במגוון דרכים, והרצון ליצור פודקאסט והחומרים שלו נחו אצלי במחשב במשך שנים", מספר לוי על הולדת הפודקאסט, ומודה שרק בעקבות אירועי 7 באוקטובר הוא החליט להוציא את הדברים לפועל. "אחרי מה שקרה, הצורך הפך לדחוף יותר. הצורך היה ליצור מרחב מוגן של דמיון, צחוק ורגש לילדים - לא כזה שיתווך להם את החדשות והמצב, יחנך או יטיף להם, אלא כזה שיתייחס לרגשות ולמצוקה שלהם".
ומצוקות, אתם יודעים, לא חסרות - בטח ובטח לא אחרי השבת הארורה ההיא, ועל אחת כמה וכמה אם הם נחשפו גם לסרטוני הזוועה שרצו ברשתות. "הילדים נחשפים לשיחות של ההורים, שיחות בבית הספר, תוכן במסכים, לאזעקות ולהמון מידע שקשה מאוד להכיל, אפילו לנו המבוגרים. לילדים יש מנגנוני הדחקה והתמודדות, אבל הם כמובן לא מפותחים כמו אצל מבוגרים, ולכן נוצרת אצלם מצוקה רגשית ומחשבתית - גם אם היא לא מתבטאת בצורה ישירה", מסביר לוי.
אותן מצוקות רגשיות הן שהניעו את לוי, כאמור, ליצור מרחב שבו הילדים יוכלו לצחוק, להתרגש ולדמיין - וכך נולד הפודקאסט. "למעשה, כל הפרקים עוסקים ברגשות. אחד הפרקים למשל עוסק בעבר, ומתמודדים בו עם זיכרונות לא טובים או לא נעימים. השיח מתנהל בצורה עקיפה, אבל הוא מודע לחלוטין למה שמתרחש סביבנו. ברגע שפונים לעולם הדמיון והסיפורים, השיחה אולי נראית עקיפה, אבל הרגשות הם אמיתיים". עם זאת, חשוב לציין שהפודקאסט גם עוסק בנושאים קלילים יותר, והוא בסך הכל מצליח לבדר ולהצחיק את המאזינים. מטרתו, כפי שהגדיר זאת לוי, היא "שהילדים ישתעשעו, יצחקו ויסתקרנו".
התמודדות עם כוחות האופל
בין אם אתם מאלו שקוראים "ללכת עם המלחמה הכי רחוק עד שהאויב יושמד", ובין אם אתם מעדיפים הפסקת אש מיידית, העובדה היא שהמלחמה הארוכה עדיין מתחוללת, כבר למעלה משנה. לדברי לוי, "אנחנו כהורים לא צריכים לקבל את המצב הזה כמובן מאליו. אנחנו הרי חייבים לתת מענה לילדים שלנו. אנחנו צריכים להבין היכן נכנס התיקון שלנו עבור ילדינו ועבור החברה שלנו". התיקון, הוא טוען, מתחיל בנו. "בסופו של דבר, ילדים שישמרו על היכולת שלהם לדמיין ולהיות יצירתיים, יגדלו להיות מבוגרים בעלי יכולת לתקן דברים בחיים האישיים שלהם ובחיי החברה - הרבה יותר מאשר אנשים חסרי יכולת לדמיין עם קונספציות מקובעות".
אתה לא חושב שזו אמירה קצת תמימה?
"אני לחלוטין לא תמים. אני לא אומר שכל בעיות העולם ייפתרו ככה. אין לי מתכון, ואני לא חושב שלאף אחד יש. זה מסע ארוך, אבל היכולת לדמיין הכרחית כדי לתקן, כדי להשתנות, כדי להבין לאן אנחנו שואפים. לדוגמה, אדם שמכור לעישון ורוצה להיגמל - אם לא תהיה לו היכולת לדמיין את עצמו כמי שנגמל, אפילו לרגע אחד, הוא לא יוכל להתחיל תהליך של ריפוי. בסופו של דבר, אם אין לנו יכולת לדמיין, אנחנו נתקעים באותה מציאות רעילה ובאותם דפוסי חשיבה והתנהגות.
"ההתמודדות שלנו עם קשיים, בין אם פנימיים ובין אם חיצוניים, תהיה טובה ובריאה יותר אם יהיה לנו את האומץ לדמיין ולחשוב בצורה יצירתית. אני לא אומר שיום אחד יהיה שלום עולמי והכל יהיה מצוין, אבל זה לא אומר שצריכים לוותר על השלום. צריך לשאוף ולתקן כל הזמן לכיוונו. זה מאבק תמידי, וצריך לגייס את הכוחות השפוים כדי להיאבק בצורה יעילה יותר בכוחות האופל. המאבק מתחיל במחשבה על הילדים. כלומר, אם נחשוב ונדמיין באיזה עולם אנחנו רוצים שהילדים שלנו יחיו - זה יתווה לנו את הדרך".
באמרו "כוחות האופל", לוי מתכוון כמובן לחזיתות הרבות מולן ניצבת מדינת ישראל בימים אלו - איראן, חמאס וחיזבאללה, או "ציר הרשע", אם תרצו, שמנסים לחנוק כל אפשרות לדמיין, ליצור ולקיים ילדות כלשהי בישראל, אך גם בתוך החברה שלהם. "קורה פה משהו שמתרחב מעבר לגבול", הוא אומר. "הרי ברור שכוחות האופל מתנגדים לכל מה שאני מדבר עליו, לא רק בישראל אלא גם אצלם. הם רוצים לחנוק את הילדות והתום של הילדים שלהם.
"הילדות, שנחנקת שם בצורה קיצונית כל כך, מייצרת בסופו של דבר רוצחים, אנסים ואנשים שאיבדו צלם אנוש. ברור שאנחנו לא יכולים להיות אחראים על החינוך מעבר לגבול, אבל יש לנו אינטרס שסוג החינוך האכזרי הזה לא יתקיים גם אצלם. זה אומר להילחם ולהיאבק, אבל זה גם מציב יעד אסטרטגי - להחליש את הכוחות האלו, שרוצים לחנוק את חופש הדמיון והיצירתיות. את הכוחות האלה אי אפשר להחליש רק בעזרת רובים ותותחים".
אז איך לדעתך אפשר להחליש אותם?
"ראשית, כשאויבים כמו חמאס מצהירים בגלוי על כוונתם להשמיד את ישראל, את הילדות ואת הדמיון, צריך לקחת אותם ברצינות. אי אפשר להסתמך על זה שהם מורתעים או שהם ישנו את דעתם מתישהו. המאבק הזה הוא מלחמת חורמה נגד כוחות האופל הללו. אני לא אומר שזה יהיה קל, זה מאבק תמידי, כי כוחות האופל תמיד יהיו קיימים. הם גם נמצאים בתוך החברה הישראלית, וגם בתוכי, כי מתוך הפחד והאימה אנחנו לפעמים בוחרים באגרסיביות עיוורת ולא רואים מעבר לה".
"במדינות של ציר הרשע, חונקים את הילדות בצורה קיצונית כל כך - וזה מייצר רוצחים, אנסים ואנשים שאיבדו צלם אנוש. אנחנו חייבים להחליש את הכוחות הללו"
המסר המרכזי של לוי הוא שהמאבק אינו רק על הישרדות פיזית, אלא גם על שמירה על ערכים, תרבות ונפש. הוא מדגיש שלא די בניצחון צבאי בלבד, אלא שחשוב לשמר את מהות החיים שאנו מגנים עליה - את היכולת לחיות בחברה שבה ילדים יכולים ליהנות מסיפורים, תרבות ותחושת ביטחון, ללא אזעקות והפצצות. לוי מציין שהמאבק האמיתי הוא להבטיח שלא נקריב את כל מה שלמענו אנו נלחמים, שכן אם נצא ממנו שבורים לחלוטין ונאבד את היכולת לקיים חיים נורמליים - הניצחון יהיה חסר משמעות ויהפוך להפסד.
לוי מרחיב את הדיון על המאבק לחירות ועל החשיבות של מתן מרחב בטוח לדמיון ויצירתיות עבור הילדים, וקושר זאת ל-101 החטופים שעדיין נמצאים בשבי חמאס, כאשר עסקה לשחרורם אינה נראית באופק. "אני אומר שחייבים לעשות עסקת חטופים. כשאני מסתכל על המשפחות של החטופים, אני לא מאמין שאנשים חיים את הגיהינום הזה. אבל אני מודה שיש כאן גם ממד אנוכי שנוגע לכולנו - אני לא רוצה שהילדים שלי יחיו בעולם שבו כוחות הרוע, כמו הזאב הרע, חוטפים את כיפה אדומה והצייד לא מגיע. מבחינתי, אסור שיתקיים עולם כזה".
אבל איך אפשר לעשות עסקה עם הזאב הרע?
"עסקת חטופים היא עסקה משפילה עם או בלי מירכאות. יש בה הפסד, אבל אנחנו כבר הפסדנו כשחטפו אותם. קבלת ההפסד לכאורה הזה בדרך של עסקה להשבתם תאפשר לנו ניצחון גדול יותר כחברה שמחזיקה בערכים חשובים יותר מההשפלה. זה לא ניצחון מוחלט, זה ניצחון מציאותי. המציאות היא אופטימלית, ולא אידאלית. ההפסד בעצם ההפקרה והחטיפה שלהם כבר קרו, והאנשים האלה חייבים להינצל. אם לא נעשה כל מאמץ להחזיר את החטופים, נהפוך לחברה שבורה שבה החוזה היסודי בין האזרחים למדינה הופר ונשרף. זה מחייב אותנו להכיר במה שאנחנו מוכנים להפסיד כדי לנצח ניצחון משמעותי יותר".
היצירה כתרפיה
הצורך ביצירה בזמנים קשים הפך עבור לוי לחלק בלתי נפרד מחייו בתקופה הנוכחית. הוא מספר שבלעדיה, הוא לא היה מסוגל להתמודד עם המציאות המורכבת שנקראית החיים שלנו. "היצירה היא הדרך שלי להתמודד עם העולם, להבין אותו, להכיר אותו ואת עצמי ולהתחבר לעצמי ולאחרים, גם בתקופות קשות כמו זו". וכפי שהיצירה עוזרת לו, הוא מנסה לעזור באמצעותה גם לאחרים: "אני יודע שהיצירה הזו היא חשובה - לי ואולי גם לילדים ולמשפחות - ולכן אני ממשיך. זה מסע לא פשוט, אבל הוא הכרחי".
לצד ההסכת והמופע, לוי לא נח ועובד בימים אלה על פרויקטים חדשים ומגוונים: אחד מהם הוא שיתוף פעולה עם אשתו ענבל אושמן, כוריאוגרפית במקצועה, על "מופע החלומות של ג'וקלינה בלרינה ורקדני הכדורגל", כפי שתיאר זאת. מדובר בקומדיית מחול לילדים ולכל המשפחה, המבוססת על דמות מספרי דוד אריה - ג'וקלינה, ג'וקית רקדנית שלא מתקבלת ללהקת מחול בניו יורק ומקימה לבסוף להקה משלה עם קבוצת כדורגל של ג'וקים. המופע עלה לראשונה בפסטיבל הילדים בסוזן דלל וזכה להצלחה רבה.
בנוסף, לוי שוקד על סדרת ספרים חדשה על דמותו של קובי לץ - ליצן כושל שמוצא את עצמו מנסה להצליח בעבודות שונות, ובזכות הליצנות שלו מצליח לפתור מצבים מורכבים. לוי מספר שהחל לעבוד על הסדרה לפני אירועי 7 באוקטובר, אך בעקבותיהם הוא החליט לשנות את הספר הראשון כדי להתאים אותו לזמן הנוכחי. "הייתה תחושה שהספר הקודם כבר לא מתאים לתקופה הזו", הוא אומר, ומוסיף שהספר החדש נכתב במקומו כתגובה לשינוי המציאות.
ויש עוד: לוי עובד על פרויקט שעתיד לעלות בבכורה בחודש מרץ במוזיאון תל אביב. המופע הוא יצירה מוזקלית למספר ולתזמורת המבוססת על ספרו "הנסיכה אביגיל ובית החרושת לרגשות", ויהיה גם שיתוף פעולה ראשון וייחודי בין לוי ובין המלחין הישראלי הבינלאומי אבנר דורמן ותזמורת המהפכה. האם גם מזה יוולד לו ספר חדש? לא נופתע אם כן.