חודש הגאווה התחיל השבוע בקול תרועה רועמת. ליין הדראג One Night Only הביא לארץ בשנית את ביאנקה דל ריו - אחת ממלכות הדראג הגדולות בעולם - הפעם, עם המופע "UNSANITIZED" וכחלק מהטור העולמי שלה. הביקור הקודם של ביאנקה דל ריו (שם הדראג של רוי היילוק) בישראל היה סוג של היסטוריה, כשבבואה היא הביאה את הדראג לאחת הבמות הכי חשובות בישראל: בספטמבר שעבר, ההופעה שלה הייתה חגיגת דראג שלא נראתה כמוה במיינסטרים הישראלי, כששורה של מלכות תוצרת הארץ הציגו מופע חימום חסר תקדים על בימת היכל התרבות וחגגו את צורת האמנות הכיפית ביותר שהקהילה הגאה הכירה לנו (אם לא סופרים את גריינדר). אתמול בערב, לעומת זאת, התחושה הייתה שהופעה של ביאנקה בישראל היא עניין שבשגרה. אולי זה מה שהיה מרגש במיוחד בערב הזה.
"דראג בכל תיאטרון בארץ, הלוואי. לא משנה איפה. אבל לא רק בחודש הגאווה, אני רוצה שיהיה גם דראג בתיאטראות בכל הארץ, כמו שעשינו ב'פאות קדושות'", ניסחה זאת ציונה פטריוט בשיחה עם mako, רגע לפני שפתחה את מופע החימום. פטריוט היא מחלוצות הדראג הישראלי. יש לה מקום של כבוד בערב שכזה; היא בהחלט הייתה משיאיו של חציו הראשון של המופע, שהוקיר את הכישרון הישראלי, שהבהיר לעולם שדראג קווינז יכולות להרים גם פה. לצדה, הופיעה גם יוס'לה זיו הנהדרת וסוזי בום, שהייתה אחראית לרגע המפתיע של הערב עם הופעת אורח של שפיטה בכבודה ובעצמה. וכששפיטה עלתה והופיעה בנאמבר עם סוזי, האסימון נפל: יש מצב שדראג נהיה כל כך פופולרי, שאמניות כמו שפיטה עושות אותו בלי שנשים לב בכלל שזה מה שהן עושות?
מופע החימום לבדו הרגיש כמו ערב שלם, לטוב ולרע, אבל התכנסנו לשמה של מלכה אחת ויחידה: ביאנקה דל ריו. ביאנקה היא מהפופולריות שבז'אנר הסטנד-דראג: מלכת דראג שאמנם אחראית בעצמה לאיפור, לפאות ולתלבושות שלה (והן, אגב, מהממות), אבל עיקר פועלה הוא כסטנדאפיסטית. וככזאת, היא מהגדולות שראיתי. במופע שלה, קל היה לי לשכוח שמדובר בדראג – פשוט נהניתי מערב במחיצתה של כשרון קומי עצום: ביאנקה היא מהאמניות האלה שיכולות להפוך מילה פשוטה כמו "yes" לפאנצ'ליין מבריק באמצעות שימוש יעיל בטון הדיבור שלה, ולהפוך צווחה מתוזמנת היטב לרגע שובר מצחוק בלי לעשות חור בראש.
ככל שהיא עצבנית יותר, ככה כיף יותר להיות בצד שסופג את השנאה שלה
והיא, כמובן, מרושעת נורא. בחודש הקרוב אנחנו נראה המון ניסיונות לנרמל את הקהילה הגאה בצורה שתגרום לה להיראות כמו חלק אורגני ואוהב מהכלל, יעני "אנחנו חמודים כמו כולם אז תאהבו אותנו כמו כולם". ביאנקה מגיעה מהכיוון ההפוך: היא עולה לבמה עם דלי של רעל ארסי ושופכת אותו בחמלה גדולה על הקהל שלה. מבט זריז בתולדות המאבק הגאה מגלה שלא תמיד ניסינו לנצח רק בדבש, אלא גם בעוקץ. וביאנקה שונאת את כולם: את תעשיית הדראג ואת רופול, המלכה שהמליכה אותה ב"המירוץ לדראג"; את תל אביב, את מגפת הקורונה, את המגיבים המרירים שלה; את הלסביות ("הופתעתן כששמעתן שאלן דג'נרס כלבה? אני לא, מי אי פעם פגש לסבית נחמדה?") ואת ההומואים ("אנחנו לא רזים בגלל האיידס, אנחנו רזים בגלל הקוקאין"); אנשים שמנים ("בסדר, אז אני אקרא להם מאותגרים קלורית!") ואת כל מי שיושב מולה בקהל. היא באה עצבנית, וככל שהיא עצבנית יותר, ככה כיף יותר להיות בצד שסופג את השנאה שלה.
זהו למעשה החלק הכי כיפי במופע: יחסי האהבה-שנאה של ביאנקה עם הקהל שלה. כמו קומיקאים רבים, היא אוהבת להיטפל לאנשים ששילמו ממיטב כספם על הזכות לראות אותה, אבל בניגוד לחלק מעמיתיה הישראלים - היא לא נתקעת על משחקי מילים שנובעים מהשמות שלהם. היא פשוט מוצאת כל דרך להתעלל בהם. מי שיושב בשורות הראשונות במופע של קומיקאית כמו ביאנקה דל ריו יודע מראש מה מצפה לו, והקהל במופע הזה קיבל תמורה נאה במיוחד.
מי מהיושבים בקהל שנרשם ל"Meet and Greet" - שכלל צילום ושיחה של שניות ספורות עם ביאנקה - גם זכה לכתוב על פתק שאלה, ועל חלק מאותן שאלות ענתה ביאנקה במופע עצמו. כשבחורה מאורסת וחביבה למראה שאלה אותה שאלה מטונפת מדי, ביאנקה איחלה לה לחרבן בשמלת הכלה שלה ביום חתונתה; כשדאטה אנליסטית אחרת שאלה אותה שאלה מטופשת מדי, ביאנקה הקימה אותה ממקום מושבה, דרשה ממנה הסבר, ואז חיקתה את המבטא הישראלי שלה בדיוק כל כך מרשים שהייתי רוצה שג'ארד לטו יבוא וילמד ממנה בדיוק איך עושים זאת נכון. היא מתעללת בקהל שלה בכזאת הנאה, שקשה שלא להבין שהיא כנראה מאוד אוהבת את כל מי שמוכן לבוא ולצחוק איתה. וזה מעורר השראה ככל שזה נהיה יותר ויותר מרושע.
יש לקוות שבהופעה הבאה ביאנקה תזכור שהקהל שלה אמנם נאמן, אבל לא אוהב כשממחזרים עליו בדיחות ("אם גדלת כקתולי ואף כומר לא ניסה לזיין אותך" והסיפור על אנה פרנק היו כל כך מצחיקים ובלתי נשכחים במופע הראשון – למה לא לחשוב על בדיחות חדשות ומצחיקות באותה במידה?). בינתיים, מעריציה – וביניהם גם כותב שורות אלה – יכולים רק לחכות לשובה. עד אז, הצעד הבא הוא הופעה של אילן פלד בטקס המשואות. קדימה כבוד השר חילי טרופר, אנחנו מוכנים.