תם אהרון חוזר ומזכיר במופע החדש שלו, "בלי דרמה", שהוא מרוכז בעצמו. זה אולי נכון (יש בכלל דרך להיות סטנדאפיסט שאינו מרוכז בעצמו?), אבל אחד הדברים המרשימים במופע זו ההתעקשות שלו להרים לצוות שסביבו. רגע אחרי נאמבר פתיחה מרשים שהוא מבצע בעודו מנגן בפסנתר כנף, הוא מודה לכמה מהם, ומקדיש לכל אחד סט בדיחות קצר שמוציא אותם שווים וגם אשכרה מצחיק. בהמשך מופע ההשקה, שנערך במוזיאון ת"א, הוא אפילו הביא את שלומי שבן למערכון מוזיקלי קצר וחמוד. זה לא משהו שעושה בנאדם שמעוניין שכל תשומת הלב תהיה רק עליו: תם אהרון רוצה לבדר, והוא אמנם עושה זאת טוב מאוד לבד - אבל כשהוא מביא עוד אנשים לחלוק איתו את אור הזרקורים, התוצאה מרשימה במיוחד.
זה לא שהבדיחות שהוא מספר לבדו לא מרשימות; הן מרשימות, ברובן, אבל נראה שאהרון אינו קומיקאי שבהכרח מעוניין שבאולם יהדהדו שאגות של צחוק. הוא רוצה שנפעיל את הראש. המונולוגים שלו, במיטבם, מבקשים שנחשוב שנייה על העולם שאנחנו חיים בו, בין אם מדובר בדרך שבה ההורים שלנו משתמשים בוואטסאפ (ובחריפות הוא מאבחן שמגיל מסוים, נהוג לכנות את האפליקציה הזו WotsApp) או על השסע העדתי.
אני רוצה להתעכב על האחרון, בין השאר בגלל שאהרון לא התעכב עליו מספיק, וחבל. הבדיחות שלו עובדות הכי טוב כשהוא מרשה לעצמו להיות קיצוני יותר - כשהוא מדבר על כמות הדברים המטורללים שגברים אשכנזים הרשו לעצמם לאורך השנים (ספציפית אחד עם זקן, זיבה ועיר שקרויה על שמו), המופע מגיע לשיא מסוים. קצת חבל שעד שהשיא הזה מגיע, אנחנו צריכים לשמוע גם בדיחות על מכונות כביסה ועל וולט בימי קורונה.
נראה שאהרון יותר באלמנט שלו כשהוא מרשה לעצמו להיות המגה-חנון המהמם שהוא. פוליטיקה זה נחמד, הורות זה מקסים וכביסות זה מעורר הזדהות, אבל מרגש לשמוע איך אהרון לא מהסס לספר בדיחות על ג'אבה ולשלב בסיפורים שלו רפרנסים ל"הארי פוטר" ולגנדלף. זה מי שהוא: חנון מתוק עם זיקה להומור פוליטי. וכשאהרון מתנהג כמו אהרון, המופע נוסק.
זה, וכשהוא מתגאה בחרדה שלו. קומיקאים מהמילייה של תם אהרון נוטים לדבר הרבה על החרדתיות שלהם, ונראה שהם לעיתים קרובות עושים הכל מלבד לזרוק אל הקהל חבילות של קלונקס. אהרון, לעומתם, פותח את המופע בנאמבר מוזיקלי שכותרתו היא "אני לא בחרדה", ומודה בפני קהלו שהם היו יכולים לממן לעצמם שלושה חודשי נטפליקס עם הכסף ששילמו למופע שלו, בתחינה שייצאו ממנו בלי להתחרט על ההשקעה. זה בעיקר מעיד על מודעות עצמית מאוד מרשימה מצד אהרון, ומודעות עצמית היא מצרך חיוני עבור כל מצחיקן.
ועדיין, יש עוד חזיתות שבהן אהרון יכול ללמוד מקומיקאים אחרים. המופע כן הגיע לנקודה בעייתית כשחברת קהל אחת ניהלה איתו שיח ארוך למדי. זאת, אגב, לא בהכרח ביקורת לאהרון, אלא תחינה בפני כל מי שבא לשבת במופע סטנדאפ: אם הסטנדאפיסט שואל את הקהל שאלה, אפשר ואף רצוי לענות, אבל המופע עדיין שייך לו, לא לכם.
אבל תם בעצם לא לבד
יש קומיקאים שעובדים עם מופעי חימום, אבל אצל אהרון, לסטנדאפיסטית שחיממה אותו יש מקום נרחב מהמקובל במופע. בשנה האחרונה נראה שקשה להתחמק מטליה ברטפלד, שחקנית וקומיקאית צעירה נורא ומוכשרת עוד יותר. הנוכחות שלה במופע "בלי דרמה" היא עוד עדות לצניעות של אהרון. לעיתים קרובות, מופעי חימום אינם כאלה טובים, ולא במקרה. הרי צריך שכוכב האירוע ייראה טוב, לא? זה לא היה המצב עם ברטפלד, שהייתה טובה בדיוק כמו הקומיקאי המנוסה שהגיע אחריה, ונראה שאהרון מודע לזה לחלוטין, וגם בונה על זה.
ברטפלד נודעה עד כה בזכות טיקטוקים שיכולים לגרום לתהייה מה בעצם מצחיק פה. אחרי שראיתי אותה מופיעה בלייב, אני יכול לומר שלחלוטין הבנתי את הבדיחה - ושהיא עובדת עליי פרפקט. הבחורה מצליחה להקריא ערך מוויקיפדיה ולגרום לזה להישמע כמו קומדיה משובחת, ולהכריז שהיא עוברת נושא ומתחילה לדבר על רוז פיזם, במה שגרם לי אישית לצחוק לפרק זמן כל כך ארוך ובצורה כל כך בלתי נשלטת שאנשים מסביבי התחילו לתהות מה עובר עליי. היא עושה ואומרת דברים שלא נשמעים כמו בדיחה, אבל בהגשה חכמה ובפרסונה הספק-מטומטמת-ספק-מבריקה שבנתה באמנות בשנה האחרונה, היא גורמת לכל מה שיוצא לה מהפה להישמע היסטרי.
ומה שיפה זה שאהרון לא רק נותן לה את הבמה הזאת, הוא הופך אותה לחלק אינטגרלי במופע. כמו אשתו וההורים שלו, גם טליה מהווה עבורו חומר יפהפה לבדיחות, כשבאחת מהן הוא מספר איך נאלץ לשמש כמתווך באמצע ריב לסבי שהיא הייתה חלק ממנו, ובשנייה הוא מתאר איך היא מלמדת אותו לדבר כמו שצריך על טרנסג'נדרים. זה המקום להבהיר, בלי ספוילרים, חלילה, שמוטב להישאר ישובים אחרי שאהרון עקרונית מסיים את המופע שלו: ההדרן שלו הוא משיאי המופע, ואהרון לא עולה אליו לבד.
"בלי דרמה" הוא מופע שהושקעה בו המון מחשבה, ובהתאם לשם שלו, נראה שאהרון בא אליו יחסית רגוע. זה המוטיב החוזר שלו: כולנו, גברים, נשים, מזרחים, שמאלנים, צריכים להירגע. ואולי קצת פאניקה, אותה פאניקה שאהרון מכריז בפתח המופע שמכה בו כשהוא עולה לבמה, הייתה יכולה להועיל למופע. כך או כך, הוא בפירוש שווה את הכסף - גם בזכות התעוזה שלו פשוט לעלות ולהיות מי שהוא, וגם בזכות העובדה שאהרון לא מסתפק בזה, ומביא לבמה עוד שני אמנים מבריקים (האחד, שלומי שבן, מוכר ומבוסס, והשנייה, טליה ברטפלד, רק התחילה) כדי שיחלקו איתו את אור הזרקורים. הוא אמנם מרוכז בעצמו, אבל הוא יודע שיצירת אמנות טובה באמת היא לא משהו שעושים לבד.
"בלי דרמה" עם תם אהרון. המופעים הקרובים: 23.3 בזאפה ירושלים ו-9.4 בצוותא ת"א (אורחת מיוחדת: מירי מסיקה)