וואבי סאבי / לאונרד קורן
"וואבִּי-סַאבִּי הוא יופיים של דברים לא מושלמים, ארעיים וחסרים. זהו יופיים של דברים פשוטים וצנועים. זהו יופיים של דברים לא מקובלים". ליאונרד קורן כותב על אחד העקרונות האסתטיים-פילוסופיים המרכזיים בתרבות היפנית. בבסיס הפילוסופיה שמקורה בטקס מזיגת התה היפני, שלוש הנחות יסוד: הדברים כולם מתכלים, הדברים כולם פגומים, הדברים כולם אינם גמורים. יש משהו מנחם בפילוסופיה שמעלה על נס את האסתטיקה של כל מה שפגום, מוגבל ושרוט. ממש כמונו. וממש ההיפך ממה שהתרבות המערבית מבקשת מאיתנו להיות: מושלמים, נטולי פגם, בולטים, צעירים לנצח. הוואבי סאבי מדבר על יופיים של הדברים הזמניים, החבויים, הטבעיים, הלא משוייפים, כי הזמן עושה את זה ממילא, שובר וסודק.
סטונר / ג'ון וויליאמס
החיים עומדים להכות בכם, בדיוק כפי שהם היכו בוויליאם סטונר: התחושה הזו שהחיים הם דבר מרגש, שהאהבה תמלא אותם ושכל יום יהיה הרפתקאה חדשה - כל זה עומד לחטוף כאפה רצינית, אם זה טרם קרה. וכשזה יקרה כדאי להיזכר בחיים הרגילים לגמרי של סטונר, שג׳ון וויליאמס מתאר ברגישות ובנחישות חסרי רחמים, וללמוד מהם על עצמנו. סתם חיים רגילים שהלכו לעזאזל באופן סטנדרטי, מה שלא מפריע למי שחי אותם להמשיך הלאה, פשוט לחיות מסביב להרס המוחלט, להתקדם עד למוות. אם זה נשמע לכם פסימי, זה כנראה כי עוד לא הגעתם לשלב הזה בחיים: רוב הסיכויים שהחיים שלכם יציבו לכם אתגרים קצת פחות שואתיים - אבל זה כבר עניין של עוצמה, לא של מהות.
>>>לכל הספרים שיהפכו אתכם לאדם טוב יותר
חמדת / טוני מוריסון
לפעמים שינוי נתפס כחיובי למדי - נאמר, תום תקופת העבדות, אם מתייחסים לספר הנהדר של טוני מוריסון - ומתגלה כתופת שונה מאוד מהעבר שהשתנה פתאום, אבל איומה בפני עצמה. הדברים שהשתנו לא נעלמו פתאום כאבק, אלא הופכים לרוחות רפאים ולשדים שנשארים - אמיתיים ובעלי בשר - במציאות החדשה. היכולת להבין שהשינוי לא מוחק כלום אלא רק מוסיף עוד שכבות, היא אחד הלקחים מהספר הזה.
בדרכים / ג'ק קרואק
אולי הדרך היחידה להכיל באמת שינוי, באמת באמת להתמודד איתו - היא להתעלם מקיומו. לנסוע רחוק בלי שיהיה יעד ובלי שיהיה לך אכפת, כלומר - לשים זין על החיים שלך ועל מה עומד לקרות להם. זה בערך מה שג׳ק קרואק עשה - לא לדעת לאן האוטו נוסע ולא להתרגש מזה. אולי כדאי לקחת בערבון מוגבל את העצות לחיים של ילדי הפרחים של שנות ה-60 שהפכו לכרישי וול סטריט של שנות ה-80, אבל הטיפ הזה, לגלוש באדישות על השינוי במכונית גדולה לעבר עתיד בלתי ידוע - לא נשמע כזה מופרך.
השם הטוב / ג׳ומפה להירי
כנראה שהגירה היא אחד השינויים הדרמטיים הנפוצים בעולם הגלובלי. אפשר לדבר על הרבה תהפוכות גורל איומות שיש להתמודד איתן, אבל בעולם של היום, המעבר לתרבות חדשה, שפה חדשה, ארץ חדשה - הוא משהו שכולם מתחילים להתרגל לאפשרות שיצטרכו להתמודד איתו. הגיבורים של ג׳ומפה להירי מתקשים להתרגל: הם עוברים לארצות הברית והכל זר ומוזר, והדברים מועצמים כאשר מגיע דור ההמשך. זה בטח נשמע מוכר לכל האנשים שעזבו את הבית כדי ״לעשות עלייה״ ולכל האנשים שמהרהרים היום ב״לרדת מהארץ״. זה לא מדריך - זה שרטוט אנושי ורך של הקשיים שנדמים אוניברסליים אבל מתבררים כאישיים מאוד ברגע האמת.
