לכל הכתבות בספיישל הוולנטיין שלנו
9. אהבה זה כל הסיפור
אף על פי ש"אהבה זה כל הסיפור" משווק כסרט רומנטי ואופטימי לתקופת החגים, זה חתיכת סרט מדכא. נכון, חלק מתשע הסיפורים שנשזרים שם נגמרים בסוף טוב שכולל נשיקה בסוף ואפילו רבע קלאודיה שיפר, אבל קשה שלא להרגיש צפרדע בגרון לנוכח כישלונות האהבה הכואבים של חלק מהדמויות. בעוד שיו גרנט חוגג את אהבתו לעובדת דאונינג 10 הפשוטה והעגלגלה, אמה תומפסון מגלה בדרך צובטת שבעלה בוגד בה עם המזכירה שלו, הדמות של אנדרו לינקולן שמאוהבת בדמות של קיירה נייטלי הנשואה נשארת עם האהבה שלו לעצמה ולורה ליני המסכה ונטולת הסקס נשארת ככה כי אחיה חולה הנפש לא מפסיק להתקשר אליה לנייד. אולי יהיו כאלו שליבם יתמלא לנוכח מחוות האהבה הגדולה שעשה קולין פירת' לפורטוגזית המוזרה, אבל יש לא מעט שפשוט יישארו עם גוש בגרון בגלל כל הדמויות עם הסוף הרע. בריטים, ביאסתם.
8. 500 ימים עם סאמר
כשהכתוביות של "500 ימים עם סאמר" עולות על המסך מתנגשים זה בזה שני רגשות מנוגדים. הראשון הוא הצורך להעלות את זואי דשאנל על המוקד בשם כל מי ששיחקו לו בלב רק כדי לזרוק אותו (או בשם סתם אנשים ששונאים את "נערה חדשה") כשמתחיל להיות קריר יותר בחוץ. השני הוא הצורך לייבב כמו שרק אנשים שמאמינים באהבה יודעים, גם אם כל כך הרבה פעמים היא חמקה לנו בין האצבעות.
7. אני והחבר'ה
סרטו של רוב ריינר מ-1986 מצליח להיות עד היום השחזור הקולנועי המדויק ביותר של חברות, בין נערים ובכלל. מסעם של ארבעה נערים לגילוי גופה, שהוא גם סיפור התבגרות שמתרחש ב-1959 ומסופר דרך עיניים בוגרות, מזכיר לנו שחברים כמו שהיו לנו בגיל 12 כנראה כבר לא יהיו לנו, ושלפעמים בחיים אנחנו נאלצים להיפרד מוקדם מדי מאנשים שאנחנו אוהבים יותר מדי. ריבר פניקס, למשל.
6. החתונה של החבר שלי
לא רבים יודעים זאת, אבל "החתונה של החבר שלי" הוא אחד הסרטים העצובים בעולם. וזה חתיכת הישג, יחסית לקומדיה רומנטית שמסתיימת בחתונה, וגם אחד הדברים שהופכים את הסרט הזה למבריק במיוחד. ג'וליה רוברטס היא אמנם הכוכבת הראשית, אבל קמרון דיאז היא זו שמשיגה בסוף את דרמוט מלרוני. רוברטס, בשלהי כוכבותה האימתנית, נאלצה לא רק לוותר על הבחור אלא גם להשלים עם העובדה שהיא כבר לא המציאה שהיא הייתה פעם, ויחד איתה כולנו פתאום הבנו שיש מקרים שבהם זה לא משנה כמה נאהב מישהו, לפעמים הוא פשוט יאהב יותר מישהו אחר.
5. טיטאניק
נו באמת, קייט ווינסלט, לא יכלת לעשות לליאו מקום על כפיס העץ הזה שהתעלקת עליו אחרי שהספינה טבעה? "טיטאניק" זה סרט כל כך מדכא כי אף אחד לא באמת הבין למה ליאו מת בסוף. יכול להיות שסיפור האהבה הזה, הגדול כמעט כמו הספינה המפגרת שהתנגשה בקרחון, היה חייב גם להסתיים באותה הצורה – טביעה אפית שתזכיר לנו שאהבות גדולות מדי תמיד שוקעות מהר. אחרת הן הופכות לקטנות וקטנוניות, ורגילות ויומיומיות.
4. מארלי ואני
האם התגובה הפבלובית לסרט הזה היא בכי? (הא! פבלובי! כלבים!) כל אחד שגידל פעם כלב געה מול הסרט ביבבות בלתי נשלטות, ולא פלא. הדרמה בכיכובם של ג'ניפר אניסטון ואוון ווילסון לא נזקקה לכישורי משחק מרהיבים או תסריט, אחרי הכל היו בה חיים שלמים של כלב מופרע ושובה לב במיוחד שמזכיר לנו שאין דבר שיאהב אותנו יותר מאשר חיית מחמד, ושהטרגדיה הגדולה בלאהוב אחד זה שלרוב הוא ימות לפניך.
3. קזבלנקה
כל הסרט הזה הוא יבבה אחת גדולה, עוד הרבה לפני שאנחנו מבינים שריק בליין לא ילך עם אילסה אל השקיעה. נראה אתכם משאירים עין יבשה כשסם מנגן את "As Time Goes By" ואינגריד ברגמן נזכרת בימים היפים של פריז. צריך להודות שיש סוג של נחמה מסוימת בידיעה שאפילו את הלב של האמפרי בוגארט אפשר לשבור לרסיסים. מצד שני האיש בכל זאת הולך אל עבר השקיעה עם מפקד המשטרה ומספר לו על "תחילתה של ידידות מופלאה", אז אולי הוא בכלל עבר לצד השני.
2. בלו ולנטיין
מילא שסיפור אהבה יגרום לכם ליילל כמו זאב ערבות על הירח, בלו ולנטיין הוא גם סוג של תמרור אזהרה מהבהב בצבעי דיכאון אכזרי. דין (ראיין גוסלינג) בסך הכל מנסה לשחזר את הימים היפים של תחילת הקשר עם אשתו הממורמרת, סינדי (מישל וויליאמס). אז הוא לוקח אותה לסוג של צימר רומנטי כדי להיות שם יחד ולסחוט עוד רגע אחד של רומנטיקה לפני שהיא נעלמת לחלוטין. רק שם הוא מגלה שהספינה הזאת כבר הפליגה וששני האנשים שלא יכלו להוריד את היידים זה מזה רק לפני רגע, חיים יחד רק מכוח האינרציה.
1. שמש נצחית בראש צלול
הדרך הכי טובה להתמודד עם כאב היא פשוט לנסות לשכוח. ככה, אגב, הפכו האגן דאז, אבסולוט ודילרים מרמלה למותגים המצליחים שהם כיום. אבל מה היה קורה אם באמת היינו מצליחים למחוק כל זכר למי ששבר לנו את הלב מהמוח? בסרט המופלא של מישל גונדרי מ-2004 הרצון הזה אכן מתגשם. ג'ואל באריש (גים קארי) מחליט למחוק כל זכר לטיזרית האדמונית, קלמנטיין קרוז'ניצקי (קייט ווינסלט) באמצעות חברה ייחודית שמתעסקת לו במוח. אבל דווקא שם, כשהכאב עומד להיעלם, הוא מתחיל להיזכר בכל הטוב שהיה ומנסה להילחם עליו, וגורם לנו להתאהב בזוגיות שעוד רגע תיעלם לנצח.