השבוע פורסם כי פרס ישראל בתחום הערבות ההדדית יוענק לד"ר כוכב אלקיים-לוי, שתקבל את הפרס היוקרתי על פעילותה להעלאת המודעות לאלימות מגדרית של מחבלי חמאס כלפי נשים ב-7 באוקטובר. "פועלה של ד"ר אלקיים-לוי בזירה הבינלאומית לחשיפת מעשי הזוועות של חמאס הוא נדבך חשוב ביותר במאבק ההסברתי על צדקת דרכינו ומלחמת החרמה אותה אנו מנהלים נגד מרצחי חמאס", בירך שר החינוך יואב קיש.
בחודשים האחרונים, הקדישה את זמנה להעלאת המודעות לפשעי חמאס נגד נשים, והייתה אחת ממחברות דוח הזוועות שהוצג באו"ם. כל האירוע התגלגל מהר, וד"ר אלקיים-לוי החליטה להיכנס לבדה לתוך התופת הזו ולהיות הפה שלנו בעולם. "בימים הראשונים הרבה מומחים ומומחיות למשפט בינלאומי הבינו שיש פה פשעים נגד האנושות. חשבתי באופן נאיבי שלא הולכת להיות בעיה בזירה הבינלאומית. ראינו פשעים מחרידים וחשבנו שהתגובה תהיה מהירה, וברגע שקלטנו שזה לא קורה החלטנו קבוצה של נשים להתאחד יחד ולכתוב דוח ושתי עצומות בשם נשים באשר הן. רצינו לאפשר לארגוני הנשים להביע קול מחאה על זה שבימים הראשונים סוכנויות האו"ם לזכויות נשים וילדים לא גינו", סיפרה בריאיון ב"גלית ואילנית".
לא דיברו עלינו, דיברו על מה שקורה בעזה?
"זה היה שוק גדול. בתמימות, חשבתי שאולי אין להם מספיק מידע. באותו שבוע, והיום אני מסתכלת על זה בכעס, כשהתחלתי לנבור ולאסוף תמונות וסרטונים ולצפות בעצמי, הבנתי שיש להם הרבה יותר מידע מאיתנו. חיברנו באותו שבוע דוח קצר שיצא לכל סוכנות אפשרית באו"ם. שלחתי באופן אישי ופורמלי לחברות ועדה, דווחים, ועדות מיוחדות של האו"ם. זו הייתה ממש בקשה כנה לעזרה".
והתגובות?
"לא קיבלנו תגובות. השתיקה הדהימה אותנו יותר מכל, פשוט לא קיבלנו תגובה. הוצאתי את זה מהמייל באוניברסיטה, הדוח הוצג כבר בשבוע הראשון לנשיא ביידן שהגיב. הוא ומנהיגי מדינות נוספות ביקשו להיפגש איתנו ולגנות. השתיקה הייתה מטלטלת במיוחד, ואגיד יותר מזה: הוועדה למיגור אפליה נגד נשים, ועדה חשובה של מומחיות האו"ם, הוציאה הצהרה שלא מתייחסת ל-7 באוקטובר, הצהרה שלא מתייחסת לחטופים ולחטופות שלנו, ואותי אישית זה שבר. אני מלמדת משפט בינלאומי, על התנועה הפמיניסטית הגלובלית".
בפעם הראשונה הבנת מה זה להיות אישה יהודייה בעולם, זו לגמרי אנטישמיות. רוב החומרים שלכם ממצלמות המחבלים.
"לא היה מה להסביר, זה ממש היה בגוף ראשון. הסרטונים והתמונות קשים מאוד, וחשוב לי להדגיש שהם ידעו הרבה יותר מאיתנו. הרבה מהמידע לא הסתובב בארץ, והבנתי שאנחנו נמצאים בבועה. אחת המחשבות הכי קשות שהיו לי זה שאנחנו יודעים משהו שהמדינה עדיין לא יודעת, שהמשפחות לא יודעות ואני מקווה שלא ידעו. כחוקרת, להגיד אנטישמיות זה ממש קשה, אבל לראות את השתיקה שיש בה דה-הומניזציה שלנו. שאלתי אם יש משפט בינלאומי בשבילנו שיגן עלינו. שאלתי אם אנחנו בנות אדם, והבנתי שיצאנו למערכה גלובלית, וזה היה היום שהקמנו את הנציבות האזרחית לפשעי חמאס נגד נשים וילדים. פרס ישראל והכל, אבל העבודה והמאבק רק התחילו. מומחים למשפט בינלאומי יודעים שיש בפנינו דרך ארוכה עד שיגיע איזשהו צדק, אף על פי שההשפעה כבר גדולה".
מבחינה מקצועית השתנה או נשבר בך משהו?
"לגמרי. אני חייבת להגיד שלפני הנאום באו"ם חשבתי שאני לא יכולה לדבר, רעדתי. כל תחום זכויות האדם הוקם מאפר זוועות השואה, אנחנו יודעים מה זה כשלא הייתה מערכת משפטית גלובלית שהגנה על זכויות אדם. הרבה דברים נשברו אצל כולנו, הייתה תחושה שאיזושהי אמונה בסיסית במערכת נשברה. חשבתי שלא אוכל להמשיך ללמד את זה. סיימתי בסמסטר הזה שני קורסים, באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת רייכמן, וזה היה קשה, ממש קשה".
למרות הקושי, ד"ר אלקיים-לוי עומדת מאחורי כל מילה ולא מוכנה לוותר על הרעיון שאנחנו חלק מתנועה גלובלית. "אני פוגשת מומחיות מדהימות מכל העולם שעומדות לצידנו. נשים מכל העולם שרוצות לתת לנו קול, מחבקות ואומרות שהן איתנו", אמרה.
את מאמינה שרשמית נהיה חלק מהתנועה הפמיניסטית הגלובלית?
"הדוח של הדווחית המיוחדת שהגיעה לפה ושנפגשנו איתה, הוא לא פחות מצעד היסטורי. אני מקווה שהוא יפתח את הדלת לארגונים נוספים להגיב גם. אני מאוד מודאגת ממערכת שלמה בינלאומית, מהמון מנגנונים, שפועלת נגדנו. צריך לראות איך אנחנו מביאים את זה למקום אחר".
מזל גדול שלקחת את זה על עצמך, הפרס הזה כל כך מגיע לך. מה התחושות שקיבלת את הטלפון?
"ממש לא צפיתי את זה. זה היה קצת מצחיק, ואמרתי לשר שחשבתי שהוא רוצה להזמין אותי לאיזה כנס. היה גם מרגש מאוד, לא הספקתי להתקשר אפילו לאמא ואבא. הם ממש התרגשו, גם הילדים והאיש שלי".