זו לא שאלה של "מי ניצח", זו שאלה של "כמה כמה". בשום שלב תביעת הדיבה של ג'וני דפ נגד גרושתו אמבר הרד - ותביעת הדיבה שלה נגדו - לא הייתה אמורה להציג זוכה אחד ומפסיד אחד. למעשה, היא בכלל לא הייתה אמורה להכריע בסוגיה המעניינת באמת, שהיא זהות הגורם המתעלל במערכת היחסים האלימה של השניים. כל הסאגה הזאת עסקה בעניין אחר: עד כמה המאמר שהיא כתבה עליו פגע בשמו הטוב והכנסותיו העתידיות, ועד כמה אמירותיהם של עורכי דינו פגעו במוניטין שלה. אין שופט שפוי בעולם שירצה להיות זה שמכריע מי מהם, אם בכלל, גם היה האיש הרע.
"ג'וני דפ זכה בתביעת הדיבה נגד גרושתו", קראו הכותרות באתרים וערוצי החדשות מסביב לעולם, כולל באתר זה ממש. זו לא כותרת שגויה בהכרח, אבל היא רחוקה מלהציג את התמונה המלאה. הוא תבע ממנה 50 מיליון ויקבל 15 (ליתר דיוק 10, בגלל מגבלות משפטיות שונות), היא תבעה ממנו 100 מיליון ותקבל 2: זה ה"כמה כמה". נכון, היא הפסידה הרבה יותר ממנו, אם כי הוא לא ניצח בנוקאאוט. האמת, בהתאם לקלישאה, נמצאת באותיות הקטנות, והאותיות הקטנות לא יכולות לתפוס מקום בכותרות הענק. תפקידה של התקשורת הוא לתווך את המצב ככל האפשר, ובמקרה של ההאשמות ההדדיות בהתעללות מצד צמד הכוכבים ההוליוודים - התיווך הזה חייב להיות מעמיק מהממוצע. השליטה בנבכי הפרשה דורשת סבלנות ובקיאות, וברור למה צרכן החדשות הממוצע יעדיף להסתפק ב"ג'וני ניצח".
אגב, ג'וני באמת ניצח - ויותר משהוא ניצח במשפט הספציפי הזה, הוא ניצח בקרב על הנרטיב, במלחמה על דעת הקהל. השופטת ושבעת המושבעים הגיעו לבית המשפט במשך שבועות כדי לשמוע את גרסאותיהם של דפ והרד על תביעת דיבה שגרתית, אפילו משמימה. אבל ההמונים ברשתות (למעלה משלושה מיליון צופים התחברו אמש לשידור החי מבית המשפט, ברגש השיא של פרסום הכרעת המושבעים) הגיעו כדי לצפות במפגן ראווה. שני שחקנים מוכשרים הציגו בפנינו סיפור מזעזע ומטונף שקרה במציאות, ניסו להציל משהו מהקריירות המתפוררות שלהם. הוא עזב את "שודדי הקאריביים", פוטר מ"חיות הפלא" ונאלץ להסתפק בפרויקטים נטולי קהל; היא תחכה כמעט שנה עד ש"אקוומן 2" בכיכובה יגיע לבתי הקולנוע, וגם אז יהיו לה דקות בודדות של זמן מסך. בהנחה שהערעור המתבקש לא ישנה את המצב, קל לחזות מה יקרה מכאן ואילך: קאמבק כלשהו של דפ לקדמת הבמה הוא רק עניין של זמן, והרד תתקשה למצוא הזדמנויות מקצועיות כמו זו שאולפני DC העניקו לה.
אתמול, כשכל הצדדים התייצבו בבית המשפט בווירג'יניה, דפ בכלל לא היה באולם. הוא נמצא כרגע בלונדון, לטובת הופעות עם הגיטריסט ג'ף בק, והוא מן הסתם הבין איזה מסר זה משדר. מבחינתו, הוא לא עומד לבזבז על העניין הזה עוד זמן יקר. הרד הגיעה לאולם כמדי יום, מלווה בעורכי דינה - ומי שהתקשה לעקוב אחר הפלפולים המשפטיים הבין לאן הרוח נושבת בזכות הפרצוף שלה. הרד יצאה מבית המשפט כשהיא שבורה ומיואשת, ואיתה גם קהילה שלמה: נשים שנלחמו במשך שנים, לפני תנועת metoo# ואחריה, כדי שהעולם יאמין להן כשהן חושפות התעללויות והטרדות. חלק מהנשים האלה התקשו לתמוך בהרד, אולי אף האמינו לטענות של דפ לפיהן היא עצמה הייתה האלימה מביניהם, וכל מה שנותר להן הוא להחזיק אצבעות ששנים של מאבק לא ירדו לטמיון בגלל פרשה מורכבת אחת.
ההזדמנות שלנו להרגיש בפרק של "מראה שחורה"
אפילו אם הרד תקבל פיצויים זעירים יחסית מצדו של דפ - בכלל, שווה לעקוב אחרי המצב הכלכלי שלה, שכן הונה האישי מוערך בהרבה פחות מהסכום שעליה לשלם לבעלה לשעבר - אפשר לראות בהחלטה של חבר המושבעים הבעת אמון מסוימת. הם באמת לא רצו להיכנס לביצה הטובענית הזאת, אבל הם באמת התקשו לקנות את הגרסה שלה על פני זו של דפ. לא מן הנמנע שתרחיש הפוך, שבו דפ הוא המפסיד העיקרי, היה מוביל לאיומים ממשיים עליה. העצומה לסילוקה של הרד מ"אקוומן 2" חוצה בעוד רגע את רף ה-4.5 מיליון חתימות, וכשהיא יצאה אמש מבית המשפט צבא המעריצים של דפ הוא זה שחיכה לה. להרד יש תומכים, אפילו רבים, אך הם פחות מורגשים ופחות נוכחים ברשת. אולי גם להם יש תחושה קטנה בבטן שהיא לא לגמרי דייקה. וכשזה המצב, וכשאלה יחסי הכוחות במדגם של העולם, ברור שהיא המפסידה הגדולה. היא פשוט לא המפסידה היחידה.
אז מה הפך את משפט הדיבה הזה לסערה הגדולה של האביב? אפשר לחשוב על שני גורמים עיקריים: האחד הוא השידור החי של הדיונים ברשת, כולל אינספור התעסקויות ותיאוריות בטוויטר ובטיקטוק, כך ששני שחקנים שרחוקים משיאם מצאו דרך לתקשר עם קהל גדול וקולני יותר מאי פעם; השני הוא חומר הגלם העסיסי, שנע בין צואה אנושית שהושארה על מיטה לבין כתובת "אני אוהב אותך" מדממת על מראת האמבטיה. ההתעסקות הבלתי נגמרת בדפ והרד היא לא תולדה של חיבור רגשי עמוק למי מהם, אלא ההזדמנות שלנו להרגיש בתוך פרק של "מראה שחורה". פרק ארוך ומתיש, אבל כזה שמוכרח להסתיים עם שורה תחתונה כלשהי, כי אחרת למה באנו מלכתחילה. מומחי המגפות החובבים של 2020 הפכו לשופטים מטעם עצמם, וכל אחד התיימר להיות זה שמבין מה באמת קרה בתוך זוגיות סוערת ואפלה. וזו, כאמור, מעולם לא הייתה השאלה. זו פשוט הסוגיה שהעסיקה אותנו כי ככה הכי קל. דפ והרד, למען הסר ספק, עשו הכל כדי לנצל את המצב הזה לטובתם. אולי הם בכלל לא צריכים לחזור להוליווד, כי הם גם ככה לא יצאו ממנה.
צילום תמונה ראשית: Jim Lo Scalzo, Steve Helber, Evelyn Hockstein, Elizabeth Frantz, Jim Watson/Pool/AFP via Getty Images