המעריצים של אדם סנדלר טוענים כבר כמה עשורים שמדובר בשחקן מחונן, אבל מכיוון שהוא בנה את רוב הקריירה שלו על בסיס קומדיות, שנחשבות - לפחות בעיני חברי האקדמיה - לפחות ראויות לפרסים, ההצלחה שלו לא גובתה ביותר מדי פסלונים יוקרתיים. ב-2002, סנדלר הוכיח שהוא לא פחות טוב בתפקידים דרמטיים, והפתיע את הצופים והמבקרים בסרט "מוכה אהבה" של פול תומאס אנדרסון, עליו אפילו קיבל מועמדות לגלובוס הזהב. 

מאז, סנדלר גילם עוד תפקידים דרמטיים ספורים, והאחרון שבהם, בסרט "יהלום לא מלוטש" (Uncut Gems) שיעלה לנטפליקס בסוף החודש, גרם שוב לצופים ולמבקרים לשים לב ליכולות הוורסטיליות שלו. שבחים רבים הורעפו על ההופעה של סנדלר בסרט, ויש אף מי שאומרים כי מדובר בהופעה הטובה ביותר בקריירה שלו, כך שלא מפתיע שאפילו סנדלר עצמו ציפה שהפעם אולי הוא סוף סוף ירוויח מועמדות לאוסקר. בראיון עם האוורד שטרן, סנדלר אפילו התבדח (או חצי-התבדח) ואמר: "אם אני לא אקבל מועמדות, אני הולך לחזור ולעשות סרט כל כך גרוע בכוונה, רק כדי לגרום לכולם לשלם".

האקדמיה האמריקאית לקולנוע ידועה בניחוח הסנוביזם שלה ובנטייה להעמיד לפרסים את אותם אנשים שוב ושוב מבלי לפרוץ גבולות או לגוון (עם, למשל, מועמדים שאינם גברים לבנים שיוצרים דרמות כבדות), וראיון חדש עם אחד מחברי האקדמיה, שחקן שבחר מסיבות מובנות להישאר בעילום שם, חושף שאכן מדובר בדיוק באותה גישה ישנה ושמרנית של הארגון.

"זו הייתה הופעה מרשימה", אמר חבר האקדמיה האנונימי לניו יורק פוסט. "הוא מתגלה כשחקן באמת נהדר, אבל אז הוא הולך ועושה קומדיות קיטשיות בנטפליקס שהן ממש מטופשות". הציטוט הזה מוכיח יותר מהכל שהאקדמיה לא מתייחסת להופעה בפני עצמה, והבחירות שלה מוטות על ידי התפיסה של המועמדים הפוטנציאליים בהקשר תרבותי רחב יותר - מה שנראה רלוונטי אולי לפרס מפעל חיים, אבל בוודאי לא לפרס שמתמקד בהופעה בסרט אחד בלבד.

"יש הרבה סרטים, והרבה הופעות שאנחנו צריכים לצפות בהן מדי שנה", המשיך השחקן. "למרבה הצער, שחקנים הופכים למותגים. והמותג של סנדלר לא בדיוק צורח אוסקר, אבל אלה של לאונרדו דיקפריו או ג'ונתן פרייס - כן". דיקפריו ופרייס מועמדים שניהם השנה לפרס השחקן הראשי הטוב ביותר, על "היו זמנים בהוליווד" ו"האפיפיורים", בהתאמה. בראיון, השחקן גם המשיך ואישר בדיוק את מה שהאקדמיה לא מוכנה להודות בו בקול רם: "יש שם מרכיב של התנשאות כלפיו. אין כבוד אליו". 

זו לא הפעם הראשונה שההתנשאות הזאת כלפי סנדלר מצד האקדמיה נחשפת. ב-2013, כשהוזמן להצטרף אליה רשמית כחבר, פורסם בניו יורק פוסט על כך שחברים רבים בה התנגדו לכך, ואמרו שסנדלר "אינו ראוי" להצטרף לשורותיהם. גרוע מכך, הם אמרו את אותו הדבר גם על ביונסה, שהוזמנה להצטרף באותה השנה. נדמה שלמרות השינויים שעוברים על הוליווד וההתקדמות עם הזמנים, האקדמיה לקולנוע נאחזת בכל הכוח בשמרנות והאליטיזם שלה, ואפשר רק לקוות שאם היא לא בדרכה לשינוי - השמרנות הזאת תהפוך אותה בסופו של דבר ללא רלוונטית.

מוקדם יותר השבוע שמו של סנדלר צוין גם על בימת טקס פרסי גילדת השחקנים, אבל לא כזוכה (סנדלר כלל לא היה מועמד), אלא כחלק מאקט חצי-מחאתי של ג'ניפר אניסטון, ששיתפה לפני מספר שנים פעולה עם סנדלר בסרט "תעלומת רצח", גם הוא של נטפליקס. "אדם סנדלר, ההופעה שלך יוצאת מהכלל, הקסם שלך הוא אמיתי. אני אוהבת אותך", הכריזה השחקנית על הבמה.