היומן של אנה פרנק ראה אור לראשונה ב-1946, והפך בעשורים שחלפו מאז לאחת היצירות האישיות המוכרות ביותר בעולם, ולתיעוד אהוב וחשוב של החיים בצל הכיבוש הנאצי. פרנק החלה בכתיבת קטעי היומן המפורסמים שלה ב-1942, והמשיכה בכתיבה לאורך השנתיים שהעבירה במסתור עם משפחתה ומסתתרים נוספים, בחלק נסתר של בניין משרדים באמסטרדם (שהפך גם הוא ברבות השנים לבית אנה פרנק, והיום משמש כמוזיאון). משפחת פרנק נתפסה בעקבות הלשנה בקיץ 1944, ונשלחה למחנה המעבר וסטרברוק, וממנו לברגן בלזן, שם מתה אנה אחרי שנדבקה במחלת הטיפוס. אביה, אוטו, שרד את השהות במחנה, חזר לאמסטרדם, קרא את היומן והחליט לפרסמו.
יומנה של פרנק מאז צאתו לעשרות שפות (בשנות ה-80 אף נוספו אליו קטעים חדשים שכתבה אנה הצעירה, ושצונזרו מהגרסה הפומבית הראשונה של היומן כי נחשבו לא מדויקים או פוגעניים כלפי בני משפחתה), ועובד למדיות שונות, בהן תאטרון, טלוויזיה, קולנוע וקומיקס. וכעת תורם של הפודקאסטים (הסכתים). לרגל יום השואה וציון שנת ה-75 למותה של אנה, יצרו בגלי צה"ל פודקאסט בן 7 פרקים המבוסס על היומן. את הפודקאסט ערכו אביה גל, עודד דוידוב, דורון רובינשטיין ואבנר שביט, ומשתתפת בו השחקנית אליאנה תדהר בתפקיד אנה.
המובאות מהיומן נערכו ו"נדחסו" כדי להתאים לפורמט של האזנה קצרה ואטרקטיבית: פרקי הפודקאסט נמשכים בממוצע כ-10 דקות, כל פרק כולל התייחסות מפולחת לחיים שחיו אנה ומשפחתה במהלך תקופת המסתור שלהם. כך למשל הפרק הראשון מוקדש לחיים לפני הכניסה למסתור, פרק אחר מוקדש ליחסים שבין אנה והוריה, פרק שלישי חוקר את חיי האהבה של אנה וכו'.
הפודקאסט המלא עלה להאזנה, וזמין באפליקציית גלצ ובאתר האינטרנט של התחנה, וכן כסרטונים ביוטיוב ובספוטיפיי.