נתחיל בבסיס, דודו פארק לא יכול להיות הגבר הסקסי של השנה כי הוא אינו גבר, אלא דמות פיקטיבית. אבל גם אם הוא היה אדם אמיתי, אתם חושבים שהוא היה נבחר לגבר הסקסי של השנה? הרשו לי לפקפק. אני לא רוצה להיכנס יותר מדי לתיאור הסטראוטיפים הגזעניים שדמותו של פארוק מאמצת ומדגישה, אבל ברור שהוא לא נראה ומתנהג כמו "גבר אטרקטיבי" טיפוסי. לדמות הערס הקשוח יש מקום של כבוד במועדון הפנטזיות הסקסיות, אבל שוב, אם נעשה את הקפיצה ההיפותטית ונדמיין שהוא אדם אמיתי, מי מעורכי ועורכות הרשימה באמת היה נמשך לילדון עילג ומיזוגן עם בעיות זעם?

לא, דודו פארוק האמיתי לא היה מדגדג את רשימת הגברים הסקסיים של "פנאי פלוס". מי שנכנס לרשימה הוא אדם פיקטיבי, והוא היה חייב להיות כזה כדי להיכנס. אפשר לטעון כי העובדה שהוא אינו אמיתי מרככת את הדמות הקשה ומאפשרת לנו להתחבר לאותה פנטזיית "ערס קשוח". היינו רוצים להימשך לאדם כמו דודו פארוק, אבל זה מפחיד אותנו או לא פוליטיקלי קורקט בעינינו אז אנחנו נמשכים למי שנראה ומתנהג כמו ערס קשוח, כשבפנים אנחנו יודעים שהוא ילד טוב מצפון תל אביב. גם בגרסה המרוככת הזאת אני מתקשה להאמין. לא ראיתי את המחבל החתיך אל מקדסי מ"פאודה", את שבתאי הכריזמטי מ"הרמון", או את הימלר התמיר מ"בשבילה גיבורים עפים" ברשימה. רשימת הגברים הסקסיים אינה מקום לדמויות טלוויזיוניות, גם אם הן מרככות סטראוטיפים סקסיים אמיתיים ומאיימים.

כאן המקום לציין שני סייגים משמעותיים לדבריי. דבר ראשון, אורי קומאי שמגלם את דמותו של פארוק הוא גבר נאה, אין ספק. העיניים התכולות, הרזון המסותת, מבט הרוצח הסדרתי מז'אנר "בוא תרצח אותי" (על שם ג'רמי מיקס) - הכל עובד פה. היופי הנערי של קומאי מאוזן בדמותו הקשוחה של פארוק, שהופך את קומאי מנער יפה לגבר נחשק, אבל שוב, לא אורי קומאי נבחר לגבר הסקסי של השנה. אנשי "פנאי פלוס" יכולים לטעון שלא הם בחרו בו כי אם הגולשים, אבל זאת היתממות ריקה, שהרי ברור שהכנסתו לרשימת המועמדים היא הזמנה פתוחה לטרולים אינטרנטיים. לפי התגובות ברשתות החברתיות, נראה שרוב מי שהצביע לפארוק עשה זאת בשביל הדאחקה, לפחות באופן חלקי. ההחלטה המשמעותית פה היתה להכליל אותו ברשימת המועמדים, משם האינרציה של האינטרנט עשתה את שלה. גם אם היו שמים את קופיקו ברשימת המועמדים, הוא היה מגיע בוודאי למקום מכובד, זה לא אומר שקופיקו הוא אחד הגברים הסקסיים בישראל.

ההכתרה של דודו פארוק כגבר הסקסי של השנה לא באמת קשורה לתשוקות האסורות של נשות ישראל, אלא לתשוקה העמוקה של עיתוני התרבות - להישאר בעניינים. המקרה של פארוק מזכיר דמות בדיונית נוספת שכיכבה בעבר ברשימות נשים סקסיות: לארה קרופט (טומב ריידר). הדמות שהייתה לכאורה מוקד הפנטזיות של הגיימרים החרמנים, קיבלה את הכבוד שקיבל פארוק, ובדיוק מאותה סיבה: מי שהרכיב את הרשימה לא ממש הבין את הטרנד, אבל ממש רצה להצטרף אליו. כש"פנאי פלוס" בוחרים את דודו פארוק, הם מנסים לסמן לדור הצעיר שהם מבינים אותו. הטרגדיה היא שהצעד הזה, ובכלל מוסד "רשימת הסקסיים" הוא דודתי ומיושן - האם אתם זוכרים מי כיכב ברשימת הסקסיים של 2017? וברשימת היפים והנכונים? ברווקים הנחשקים של תל אביב? האם אתם זוכרים בכלל מי מלכת היופי המכהנת? כנראה שלא. מי שמזריק בכוח את החדש בללים ישנים, מעיד על עצמו עד כמה הוא מיושן. הדור הצעיר, אם הוא קורא "פנאי פלוס", כנראה לא מתעניין ברשימות האלה, והניסיונות למשוך את הצעירים עם "האנשים שלהם", הוא המכשול העיקרי של המגזין.

דודו פארוק הוא בדיחה. מי שלוקח את התופעה יותר מדי ברצינות מפספס את הבדיחה, לא משנה כמה פעמים הוא יגיד שהוא ממש מבין אותה. כשג'נה מרוני, השחקנית השטחית מהסדרה "30 רוק" רצתה לסגל לעצמה דימוי מבוגר יותר (כדי להפוך לשחקנית ותיקה ומכובדת), היא עשתה זאת על ידי כך שגילמה ילדה קטנה. כשהקהל ראה אותה מתנהגת כמו עוללה, היא פתאום הפכה בעיניהם לאישה הכי מבוגרת בעולם. זה בדיוק הכשל שהפיל את "פנאי פלוס"; דווקא בניסיון להיאחז בשארית כוחותיהם בכל פיסת רלוונטיות, הם הדגימו עד כמה הם לא רלוונטיים. אז די, בבקשה תפסיקו לנסות לרכוב על הגל של דודו פארוק, זה לא רק מביך בשבילכם, זה מתחיל להרוס את דודו פארוק בשביל כולנו.