זה לא סוד שהאינטרנט אף פעם לא מאכזב כשזה מגיע לחדשות מיותרות. ברוך השם, זבל לא חסר. אבל יש ז'אנר אזוטרי אחד שאיכשהו תמיד מצליח להפתיע - חדשות מהעולם היפהפה של בולי הדואר.

ייתכן שפספסתם את הידיעה הזו ולכן לא ידעתם שאל אוסף הבולים של מישהו איפשהו מצטרפת נטע ברזילי, שתמונותיה מאירוויזיון 2018 יתנוססו על שני בולים - כי מה יותר סקסי מבול אחד? שני בולים! - וכל הכיף הזה קורה, איך לא, מן הסתם, אתם בטח מנחשים לבד - בצ'אד.

צ'אד? כן, צ'אד. אם גם אתם (כמוני) לא שמעתם על המדינה האפריקאית צ'אד, והיא נראית לכם כמו המילה צ'אט עם ד' בטעות, אז הנה עובדה מעניינת שכדאי לדעת עליה: 99.9% מאוכלוסיית צ'אד לא יודעת מי זאת נטע ברזילי. מה שאומר שאיפשהו עכשיו אפריקאי מלקק בול שעליו מופיעה דמות של אישה עם קימונו וחתולים ולא מבין מה נסגר.

איזה עוד דבר כיפי אפשר לספר על צ'אד? אה, הנה משהו פיקנטי. היא זכתה בעבר בתואר היוקרתי "המדינה המושחתת בעולם". הרודן שלה ב-30 (!) השנה האחרונות שולח לכלא את מתנגדיו, עיתונאים ופעילי זכויות אדם. הונו, אגב, מוערך בכ-50 מיליון דולר הודות לעסקאות שוחד, בעוד ש-80% מהעם הצ'אדי חי מתחת לקו העוני, רעב, מוכה מחלות ושותה מים מזוהמים.

אבל היי, לפחות יש להם שני בולי דואר של... מישהי מישראל. מה שמעלה את השאלה - למה לעזאזל? הו, אז נחשו מה, מסתבר שלא רק אסי ובר השלימו השנה. גם צ'אד חידשה את יחסיה הדיפלומטיים עם ישראל אחרי 45 שנות נתק, ולפי ההודעה לעיתונות, "גורמים במדינה מסרו כי הנפקת הבולים נועדה לתת ביטוי לחיזוק הקשרים בין המדינות".

בולים זה דבר מגוחך, אבל כשמבינים שהבולים של נטע ברזילי הם למעשה מחווה רומנטית בין ישראל וסמי-דיקטטורה, זה נעשה פחות מצחיק. כאן אנחנו נכנסים ללימבו, לריקוד האפל והמוזר של הפוליטיקה והסלבריטאות.

בדיוק ארבעה ימים לפני הכרזת הבולים, תועדה אלן דג'נרס מבלה עם נשיא ארה"ב לשעבר ג'ורג' וו. בוש. שלוש שניות של דג'נרס ובוש מצחקקים במשחק פוטבול הציתו סערה - מה לאייקון ליברלי-לסבי ולמנהיג שמרן שאחראי למלחמות אכזריות וחקיקה אנטי-להט"בית. ממש באותו היום, דמי לובאטו הודתה שהביקור מעורר המחלוקת שלה בארץ מומן על-ידי גורמים ישראליים, בפוסט שעשה כל כך הרבה רעש, שלובאטו מיהרה למחוק אותו.

ובינתיים בארץ, העובדה שהפנים של נטע ברזילי מנוצלות כאות ידידות עם מדינה שגייז נשלחים בה למאסר וחצי מהנשים עוברות כריתת איבר מין - מתקבלת בפיהוק. רוב המגיבים מריצים דאחקות גועליות, השאר תוהה "למי אכפת".

וזה העניין. לנו אמור להיות אכפת, ולא אכפת לנו. לא אכפת לנו ששירי מימון שרה בארוחה לכבוד גבר שממליץ לתפוס לנשים במפשעה. לא אכפת לנו שאביב גפן עולה על במה בשומרון. וגם לא אכפת לנו שליאור סושרד, 'מה קשור' וגם  לא תאמינו - נטע ברזילי, מופיעים באירוע של חברת "סייבר התקפי", שמספקת למשטרים טוטליטריים כלי פריצה למכשירים ניידים, כלי שבין השאר איפשר לכאורה את רצח העיתונאי ג'מאל חשוקג'י בידי השלטונות הסעודיים.

אז האם נטע ברזילי ידעה שהיא הולכת להיות בול (סליחה, שני בולים) בצ'אד? מי יודע. אולי לא, למרות שסביר להניח שאנשיה נתנו אישור. וכל זה לא משנה, כי כבר שבוע עבר מאז שפורסמה הידיעה בנושא ואם היו רוצים נטע ואנשיה להתנער - היו עושים את זה מזמן.

אבל זה בעיקר לא משנה כי איכשהו, בעולם שבו מיום ליום נעשה כמעט בלתי אפשרי להקטין ראש, בזמן שאלן ודמי ועשרות כוכבים נדרשים לנמק או להתנצל ולחשוב פעמיים על החלטות מהזן הפוליטי - לאמנים מישראל, מדינה שבה הכל פוליטי, מותר לחיות בואקום. להתעלם.

וזה שהם מתעלמים, לא אומר שאנחנו חייבים. כי קל להגיד שתרבות פופ היא דבר שטחי, ריקני, מנותק ממשמעות. אבל בסוף היום היא תרבות, והאנשים שעושים אותה, פועלים בה, מתפרנסים ממנה, האנשים שמבקשים מאיתנו לצרוך אותה, צריכים להיות אחראים לבחירות שלהם. אולי זה הזמן להזכיר להם את זה.