"היינו בארוחת שבירת הצום, היה רמדאן. היו שם אמא שלי ואבא שלי ואחותי הגדולה פאטמה ז"ל ואחי ז"ל, שהיה עיוור. פתאום שמענו רעשי משוריינים ברחוב. האדמה שלנו, הבוסתן שלנו, היו ליד הרחוב. המשוריינים התחילו לירות, רעש רועם וחזק. אבא התחיל להעביר אותנו, כדי שנכנס ונתחבא בין העצים, ושלא ייכנסו אלינו היהודים. אמא שלי אמרה לאחותי: 'פאטמה, לכי תבדקי אצל דודך חסן – הם עזבו? או עוד לא?' אחותי הלכה לבדוק ולא מצאה את משפחתו של דודי בביתם. עזבו כבר. היא חזרה אלינו לבוסתן, ולא מצאה אף אחד, מסכנה. היא הלכה לספוריה, לתוך הכפר פנימה, פגשה את סבי, אבא של אמא. שאלה אותו איפה הדוד, אח של אמא, והוא אמר לה, 'ילדה, אין אף אחד, כולם עזבו'".
אמינה עבד אלחמיד עתאבא – שחלק מהעדות שלה מובא לעיל - הייתה רק בת שלוש בקיץ 1948. אין לה הרבה זכרונות מהיום שבו הגיעו חיילים ישראלים לכפר ספוריה, היום שבסופו אחותה נורתה ברגלה והושארה למות. ספוריה, שבו חיו אלפי תושבים פלסטינים עד מלחמת השחרור, עמד במקום שבו נבנה אחר כך מושב ציפורי וניטע יער של קק"ל. על האדמות החקלאיות של ספוריה נבנו מאז יישובים ישראליים נוספים שמרביתנו נוהגים לחשוב שהם הוקמו בשטחים ריקים מאדם.
העדות המצולמת של אמינה, שזמינה לצפייה באתר של ארגון "זוכרות", היא אחת מכמה עשרות עדויות מצולמות שאפשר לצפות בהן באתר (וביוטיוב). רובן עדויות של פלסטינים שנעקרו מבתיהם עם הקמת מדינת ישראל, אך אפשר למצוא שם גם עדויות של ישראלים שהשתתפו בקרבות – וללא ספק יספקו נקודת מבט חדשה לישראלים שלא נחשפים כמעט בכלל לאירועי 1948 מהזווית הפלסטינית.
בשבוע הקרוב ממשיכים לקיים ב"זוכרות" – ארגון שמטרתו לאסוף ולהנגיש מידע על הנכבה בעברית - אירועים תחת הכותרת "עשרת ימי שיבה" שבהם יוכלו ישראלים להיחשף לנקודת המבט הזו ולהכיר את ההיסטוריה של מקומות רבים בישראל. בין השאר, יתקיים ערב הקרנת עדויות של נשים פלסטיניות בשישי הבא בנצרת (13.5 בשעה 18:00). בין האירועים הנוספים: סיור "מנפצות את הבועה" על הכפרים הפלסטיניים שעליהם נבנתה תל אביב (9.5 בשעה 17:00, גן הכובשים); הקרנת הסרט "חופן אדמה" של סאהרה דרבאס (10.5, בחיפה ואונליין), שיחה עם הסופרת וההיסטוריונית הפלסטינית-אמריקאית מונא חלבי (11.5, בירושלים ואונליין) וסיור "על הגלוי והמוסתר" בעין כרם (לשעבר עין כארם), הכפר הפסטורלי בהרי ירושלים (14.5).
מנכ"לית הארגון, רחל בית אריה, כתבה בהודעה לעיתונות לקראת האירועים כי "בתור יהודיה וישראלית שנולדה פה, גיליתי רק בבגרותי שגדלתי סמוך לחורבות כפרים על אדמות של קהילות שהוגלו מפה. אני מאמינה שכדי למצוא פתרון צודק ובר קיימא אנחנו צריכות קודם כל לספר לעצמנו ולדור הבא את האמת על ההיסטוריה שלנו, גם כשזה קשה".