מתיו מקונוהיי לוקח את העבודה שלו ברצינות. ההכנה לתפקיד בסרט המצליח בכיכובו, "מועדון הלקוחות של דאלאס", לא הייתה פשוטה כלל וכלל - והשחקן היה צריך להיכנס לדמותו של רון וודרוף, נשא נגיף HIV. כדי לגלם את הדמות בצורה הכי אמינה שרק אפשר, מקונוהיי החליט לקחת את ההשקעה צעד אחד קדימה - ולהתחייב לדמות עד הסוף, ולכן הוא הגיע למשקל של 60 קילוגרם (על גובה 1.82). המאמץ הזה היה ככל הנראה משתלם, היות והסרט קיבל ביקורות מהללות ואף זיכה את מקונוהיי בפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר. עכשיו, מקונוהיי מדבר על אותו שינוי חיצוני זכור ומספר על התהליך שעבר כדי להגיע למשקל כה נמוך, שכלל משטר דיאטה קפדני ופעילות גופנית מוגברת. השחקן הודה כי המניע העיקרי שלו היה החשש שהצופים לא יקנו את הדמות - והוא פחד להתמודד עם תחושת ה"מבוכה".
כדי להשיל רבע ממשקלו, מקונוהיי פצח בתוכנית אכילה תמוהה במיוחד שכללה דיאט קולה, חלבוני ביצים וחתיכת עוף ביום. בראיון חדש לפודקאסט "The High Performance", השחקן סיפר כי "קודם כל, אם נראיתי ככה (כמו עכשיו) בתפקיד הזה, הייתם חותכים מהסרט אחרי שני פריימים, 'אוי שטויות, הוא לא בשלב רביעי של HIV'. (זה אומר ש)לא עשיתי את העבודה שלי, ולכן אני נבוך". אמנם הפקת הסרט לא דרשה ממקונוהיי להגיע לתת משקל, אך הוא היה נחוש לגלם את הדמות בצורה המשכנעת ביותר: "הפחד שלא יאהבו אותי, ושאהיה מובך, זו הסיבה העיקרית שגרמת לי להישאר ממושמע. יש משהו בהקרבה הזו שהוא נחמד. זה אמור להיות קשה".
ולמרות ששגרת החיים הזו תובענית במיוחד, ככל שמקונוהיי התאמן זמן ממושך יותר, כך האימונים הפכו קלים יותר. השחקן שיתף ש"אתה מתחיל, ואם אתה ממשיך עם זה - ככל שתמשיך עם זה ליותר זמן - אתה תתחיל לקבל סוג של כבוד וגאווה עם זה, וזה הופך להיות קל יותר. כשהשלתי את כל המשקל הזה בשביל הסרט, נהייתי קצת יהיר בפני המשפחה". מקונוהיי שיתף כי כשחשף במידה מסוימת את משטר התזונה החריף שלו בפני משפחתו, הוא היה מעט זחוח: "'הייתי כזה, 'אה, כולכם הולכים לאכול פיצה. אה, שיט.' אתם יודעים למה אני מתכוון? הייתי צוחק על עצמי והייתי כמו המלך על האי שלי. כאילו, תסתכלו עליי, אני כל כך ממושמע. אשתי עשתה לי את המוות על זה, אבל היה לנו כיף".
נראה שהשחקן אמנם לקח את התהליך חצי-בצחוק, אבל איזשהו חותם כן נותר בו והוא למד משמעת עצמית מהי: "ואני אגיד את זה, באמת, אתה חייב להתחייב לבחירה המקורית. החלק הקשה ביותר באימון הוא מה? לנעול את הנעליים הארורות שלך ולצאת מהדלת. החלק הקשה ביותר הוא קבלת ההחלטה ו(לדעת) מתי לקבל אותה". מקונוהיי המשיך והסביר כי "אם תתחיל מלצאת לדרך, אין כבר משא ומתן. אני יודע שאני הולך להתנדנד מעט ושאני אנסה לשכנע את עצמי לצאת מזה. אסור להקשיב לקול הזה (...) אני לא נותן לעצמי אפשרות אחרת, נקודה. ואז זה כזה, אוקיי, מנגנון ההישרדות נכנס לפעולה".
בראיון עבר לRadio Times, מקונוהיי סיפר כי הירידה במשקל אילצה אותו למצוא דרכים חדשות להעביר בהן את זמנו הפנוי - שאינן לצאת לארוחות ערב. "הייתי צריך ללמוד מחדש איך לבדר את עצמי, כי לא הייתי יוצא החוצה, לא הייתי הולך לארוחות ערב, לא הייתי יוצא לאירועים חברתיים". באותו ראיון חשף מקונוהיי כי הירידה במשקל גבתה ממנו לא רק מחיר נפשי, אלא גם פיזי - "ברגע שהגעתי ל-64 קילו התחלתי לאבד את הראייה שלי". הוא אמנם אמר שהירידה במשקל הייתה "בכנות לא כל כך קשה", אבל ללמוד לתכנת מחדש את חייו היה הדבר המורכב ביותר. "אתה צריך לתכנן מחדש את כל ההרגלים שלך והימים ארוכים כל כך. אתה חושב שזה כבר זמן לארוחת צהריים, והשעה רק תשע וחצי בבוקר. זו הייתה הרפתקה".