בעוד שוחרי כדורגל וספורט מרחבי העולם מתקבצים מדי ארבע שנים לראות מי יזכה במונדיאל, אוהבי קולנוע איכותי מחכים אחת לעשור לתחרות אחרת: סקר המבקרים של מגזין הקולנוע Sight and Sound, שקובע מהם עשרת הסרטים הטובים ביותר שיצאו אי פעם. עשורים שלמים חלש על המקום הראשון סרט אחד, שנחשב בעיני רבים לטוב ביותר אי פעם (בין השאר בזכות הקונצנזוס שתחזק אותו סקר מבקרים): "האזרח קיין" שביים אורסון וולס ב-1941 ושינה את הקולנוע לעד. לפני עשור, ב-2012, הדיח אותו סרט אמריקאי אחר, חדש מעט יותר: "ורטיגו", שביים מאסטר המתח האיקוני אלפרד היצ'קוק. הערב (חמישי) הוכרז זוכה חדש בתואר הסרט הטוב ביותר בתולדות הזמנים: "ז'אן דילמן, רחוב דו קומרס 23, בריסל 1080", או בקיצור "ז'אן דילמן", שביימה שנטל אקרמן הבלגית ב-1975.
סקר המבקרים של "Sight and Sound" נערך מדי עשור מאז 1952, כשהראשון שהוכתר על ידם לסרט הגדול ביותר אי פעם הוא "גונבי האופניים" של ויטוריו דה-סיקה מ-1948, אבל מאז 1962 "האזרח קיין" דורג על ידי מבקרי העולם במקום הראשון. הפעם היו הרבה יותר מבקרות ומבקרים בסקר מבעבר: 1,600 לעומת כ-800 בפעם שעברה, שניים מהם ישראלים - שמוליק דובדבני (ynet) ויעל שוב (טיים אאוט).
הבחירה לתת ל"ז'אן דילמן" את המקום הראשון מסמנת את הפעם הראשונה בה סרט שביימה אישה מגיע לתואר היוקרתי. הבעיה היא כזאת: "ז'אן דילמן" הוא אחד הסרטים הכי פחות נגישים לקהל הרחב שאי פעם עלו. ההוכחה היא במספרים: לפי אתר הקולנוע IMDb, את "האזרח קיין" דירגו כ-400 אלף אנשים, בעוד את "ז'אן דילמן" דירגו פחות מעשרת אלפים אנשים.
זה לא במקרה: "ז'אן דילמן" אמנם נבחר למקום הראשון על ידי המבקרים, אבל מדובר בסרט קשוח מאוד לצפייה. הוא לא אלים במיוחד, אין בו סצנות סקס גרפיות עד כדי כך, אבל באיזשהו מקום לא קורה בו כלום – והכלום הזה נמשך על גבי שלוש שעות ועשרים דקות. מדובר בסיפורה של ז'אן, אלמנה חד-הורית ועקרת בית שמחלטרת בזנות כשבנה היחיד בבית הספר. הסרט מציג את שגרת יומה של ז'אן בפירוט בלתי אפשרי: כשהיא מכינה לעצמה כוס קפה, הצופה נדרש לראות אותה מחכה בזמן אמת למים שירתחו, כשהיא מקלפת תפוחי אדמה עלינו לראות אותה מקלפת אותם אחד אחרי השני. מי שירצה לדעת אם יש פואנטה ולא מתרגש מספוילרים (השאר, שאולי ירצו לראות את הסרט טאבולה ראסה יום אחד, ודאי ירצו לדלג), ישמח לגלות שהסרט נגמר ברגע דרמטי על אמת: הסרט נחתם בבחירתה של ז'אן לרצוח את אחד מהקליינטים שלה, כשהשוט האחרון מציג אותה יושבת בסלון ביתה עם דם על הידיים.
בהמשך העשירייה הפותחת, "ורטיגו" ו"האזרח קיין" שכיכבו במקומות הראשונים בעשורים האחרונים נדחקו למקומות השניים והשלישיים בהתאמה. בנוסף, נראה שהמבקרים שנדרשו לספק את בחירותיהם השנה למדו מהביקורת שנמתחה עליהם לפני עשור: ב-2012, רבים נדרכו כששמו לב שברשימה יש מעט מאוד סרטים שיצאו במאה ה-21. הפעם, בעשירייה הפותחת מופיעים שני סרטים מהמאה ה-21: "במצב רוח לאהבה" משנת 2000 (בבימויו של וונג קאר-וואי), שהגיע למקום החמישי, ו"מלהולנד דרייב" (שביים דיוויד לינץ'), שהגיע למקום השמיני.
ובעוד ב-2012 "ז'אן דילמן" (שהגיע למקום ה-35) היה הסרט היחיד שביימה אישה והגיע ל-100 הראשונים, השנה השיח הפמיניסטי חלחל גם לשורות המבקרות והמבקרים שבחרו את הסרטים הטובים ביותר אי פעם, ובעשירייה הראשונה ישנם שני סרטים שביימו נשים: "ז'אן דילמן" שבמקום הראשון, ו"עבודה טובה", שביימה הבמאית קלייר דני ועלה לאקרנים ב-1998. בסך הכל, ברשימה מדורגים 11 סרטים שבוימו על ידי נשים.
עוד ביקורת שנמתחת על הרשימה היא ההתעקשות של קהל המבקרים שבוחרים אותה להישאר מנקודת המבט האליטיסטית. לא חל שיפור משמעותי ב-2022: "ז'אן דילמן", כפי שניתן להבין, אינו סרט שאפשר לראות בכיף עם החברים, למרות שהסרט שהגיע למקום העשירי, "שיר אשיר בגשם" (סטנלי דונן וג'ין קלי, 1952), הוא לא רק קלאסיקה אהובה על ידי המבקרים והאקדמיה, אלא גם סרט בידורי ומשמח במיוחד. בנוסף, את 100 הסרטים הראשונים חותם סרט אימה מתוחכם, שובר קופות וזוכה אוסקר: "תברח", שביים ג'ורדן פיל ועלה לאקרנים ב-2017. בגזרת סרטי האנימציה, הגיעו לרשימה רק שני סרטים, את שניהם ביים מאסטר האנימציה היפנית הייאו מיאזאקי: "המסע המופלא" מ-2001 שהגיע למקום ה-72, ו"השכן שלי טוטורו" מ-1988 שהגיע למקום ה-75.
"הסנדק", שנחשב על ידי הקהל הרחב (וכיכב גם בסקרים אחרים) לסרט הגדול ביותר אי פעם, שיפר את מעמדו גם בקרב מבקרי Sight and Sound: ב-2012 אפוס הפשע של פרנסיס פורד קופולה הגיע רק למקום ה-21, והשנה הוא הגיע למקום ה-11. "אור ירח", כוכב שערוריית האוסקר הגדולה של 2016, הגיע למקום ה-60; הוא אחד מששת הסרטים היחידים שבוימו על ידי אדם שחור שהגיעו למאייה הפותחת. "פרזיטים" הדרום קוריאני שביים בונג ג'ון-הו והיה לאחד הסרטים האהובים של השנים האחרונות הצליח להתברג למקום ה-90 ברשימה.
הבמאי המנוח סטנלי קובריק הצליח להכניס שלושה סרטים לרשימה: "הניצוץ" (1980) במקום ה-88, "בארי לינדון" (1975) במקום ה-45 ו"2001: אודיסאה בחלל" (1968) במקום השישי (ברשימה המקבילה, שמרכזת את בחירותיהם של במאי קולנוע שונים שנבחרו על ידי המגזין, "2001" נבחר למקום הראשון). מרטין סקורסזה הצליח להכניס רק שני סרטים ("החבר'ה הטובים" במקום ה-63 ו"נהג מונית" במקום ה-29). ולמרות שמדובר בכמה מהקולנוענים האהובים והמוערכים בתולדות הקולנוע, ברשימה לא מדורג אף סרט שביימו האחים כהן, סטיבן ספילברג או קוונטין טרנטינו.