בין המועמדויות לאוסקר שהוכרזו אתמול (ב') עלה נתון אחד משמח: השנה מועמדים לפרס היוקרתי יותר שחקנים ממוצא אסייתי מאשר בכל שנה אחרת בתולדות האוסקר - ואנחנו מדברים על טקס פרסים שיחגוג השנה 93. בין המועמדים נמנים סטיבן יאון, המועמד לשחקן הטוב ביותר בתפקיד ראשי על משחקו בסרט "מינארי"; ריז אחמד, המועמד לשחקן הטוב ביותר בתפקיד ראשי על משחקו ב"צלילי מטאל"; והבמאית קלואי ז'או, המועמדת לפרס הבימוי הטוב ביותר על סרטה "ארץ הנוודים".

המגזין הוליווד ריפורטר התייחס לשינוי הזה בכתבה שפורסמה עוד באותו היום - אבל הסתבך בגלל שימוש במשחק מילים בעל משמעות טעונה. הכותרת המקורית הכריזה שהשחקנים האסייתים שהועמדו לאוסקר 2021 "מנפצים את תקרת הבמבוק" - משחק מילים על הדימוי "תקרת הזכוכית", המתאר מחסום בלתי נראה אך לא עביר, שעוצר אוכלוסיות שונות מלעלות ולהתקדם לשלבים העליונים של הסולם החברתי. האינטרנט ממש לא אהב את זה: בטוויטר, למשל, הכתבה זכתה ל-800 לייקים בלבד - אבל ליותר מ-3,700 שיתופים, שחלקם הלא מבוטל התנגחו בביטוי ומחו נגד השימוש בו. "יצאתם מדעתכם?" שאלה הקומיקאית ניקול ת'ורמן, ו-"בבקשה שנו את הכותרת הפוגענית הזו", הפציר הכותב ג׳ייסון פריילי. צייצן נוסף הגיב: "אני מופתע שהכתבה לא מנגנת צליל גונג כשפותחים אותה".

 

כדי להבין את התרעומת צריך לחזור אל שורשי הביטוי. הוא הופיע לראשונה בספרה של ג׳יין יון, "מנפצים את תקרת הבמבוק: אסטרטגיות קריירה עבור אסייתים", שיצא ב-2005. למרות מוצאה של הסופרת, והעובדה שהספר נכתב לפני תחילת העיסוק התרבותי הנרחב בפוליטיקת הזהויות - התפיסה לפיה גם צעדים "שקופים" או נטולי מניעים מיטיבים בדרך כלל עם הקבוצה החזקה באוכלוסיה, ופעמים רבות מקפחים קבוצות רחבות של אנשים - רבים טענו כבר בצאתו של הספר כי הכותרת שלו גזענית. תקרית הזכוכית הוא ביטוי שמשמש כבר זמן מה את כל המיעוטים שנתקלים בו (וגם נשים, המהוות 51% מאוכלוסיית העולם). למה רק עבור האסייתים יש צורך לשנות את הזכוכית לבמבוק, צמח הנפוץ בחלקים מסוימים של אסיה אך ממש לא בכולה?

הכתבת רבקה סאן, שחיברה את המאמר הנפיץ עבור הוליווד ריפורטר, הגיבה: "העורך שלי, שאינו אסייתי, היה מודאג מהכותרת, אבל זו בחירה מודעת שקיבלתי כדי להתייחס לשימוש בַביטוי בעולם התאגידי (הקשיים שיש למנהלים אסייתים להגיע לדרגים הבכירים). זה לא אמור להיות משחק מילים חצוף או כל דבר כזה". בכל אופן, הכותרת שונתה, וכעת מתייחסת להצלחתם של השחקנים האסייתים כ"פריצה" ולא כ"ניפוץ של תקרת הבמבוק".

"מינארי" הוא סיפורה של משפחה ממוצא קוריאני שעוברת למדינת ארקנסו בארצות הברית במהלך שנות ה-80, ומתמודדת עם תרבות אמריקאית שזרה וחדשה להם. הרבה לפני האוסקרים הספיק "מינארי" לעורר מהומה קלה בקרב חובבי תעשיית הקולנוע האמריקאית, כיוון שבטקס גלובוס הזהב הוא הועמד בקטגוריית הסרט הזר למרות שצולם והופק בארצות הברית, ושיוצריו וחלק גדול משחקניו הם אזרחים אמריקאיים. "מינארי" נדחק אל הקטגוריה הזאת בעקבות העובדה שרוב הדיאלוגים בו מדוברים בקוריאנית ולכן הוא נתפס מלכתחילה כסרט לא אמריקאי. בטקס האוסקר, "מינארי" יתחרה בקטגוריות המרכזיות, ונוסף על מועמדויות בקטגוריית הסרט והמשחק, הוא קטף גם מועמדויות על התסריט שלו ועל עבודת הבימוי של לי אייזק צ'אנג.