עירית ענבי הגישה את הגרלת הלוטו של מפעל הפיס במשך 34 שנה. קשה לחשוב על הרבה מגישים שהפכו למזוהים כל כך עם מותג, ובוודאי לא על כאלה שהתמידו בעבודה כזו יותר משלושה עשורים ונעשו בעקבותיה לאיקונים בתרבות הפופולרית הישראלית. כמעט שלושה חודשים אחרי הרגע שבו ענבי בת ה-62 פוטרה - בסערה תקשורתית בלתי צפויה ובהפתעה גמורה מבחינתה - אנחנו כבר מדברים על הסט של הקמפיין החדש שלה לחברת scratch. היא מחויכת ומלאת אופטימיות לגבי העתיד, אבל ניכר שהפצעים עדיין לא נרפאו כי הראיון הזה מלא גם בעקיצות, אפילו רמזים לתביעה עתידית, ונגמר בבכי וחנק בגרון (גם מצד המראיין).
scratch היא חברה שמציעה פטנט חדשני: גירוד כרטיסי חישגד של מפעל הפיס באמצעות הנייד והמחשב, וזאת במקום לגשת לדוכנים של הפיס ולעמוד בתור - וללא ספק הקמפיין הזה מרגיז את מעסיקיה לשעבר על ענבי. אחד מבעלי החברה, שאולי כהן, מאשר שלהיסטוריה של ענבי ומפעל הפיס יש חשיבות כאן, וגם לאהבת הקהל האדירה שהתגלתה עם פיטוריה. "במשך שנים הובילה עירית את הגרלות הלוטו, תמיד עשתה את זה בחן אדיר, במקצועיות, באמינות ובממלכתיות, זכתה לאהבה אדירה של הקהל", הוא אומר, "כאילו היא חלק מהמשחק. לנו היה הכי טבעי להציע לה להיות פני העתיד של טכנולוגיה צעירה ובועטת".
בפגישה על הסט עם ענבי, אני שואל אותה מיד אם גם היא - כמוני וכמו רבים אחרים - רואה בקמפיין הזה סוג של נקמה מתוקה. "אני לא עוסקת בנקמות, אני בחורה שמתקדמת. לא רוצים? לא צריך", היא מבהירה. "זה רק מאוד מאוד שימח אותי שאחרי שבצורה כלשהי אמרו לי – 'זהו את עושה את זה הרבה שנים, את מבוגרת' - באו חבר'ה צעירים, שהעולם שייך להם לכאורה, ובעצם אמרו: 'בדקנו את אהבת הקהל אלייך, אנחנו אוהבים את האמינות שאת משדרת, את הממלכתיות שאת משדרת, זה אך טבעי שאת תעשי לנו את הקמפיין הזה".
בטח קיבלת עשרות הצעות לקמפיינים ובכל זאת בחרת בזה, אז אולי בכל זאת את רואה את אספקט הנקמה.
"אני בחרתי בזה רק בגלל שפגשתי את האנשים והם היו רציניים, והם היו צעירים וחמודים. ואני אוהבת להשקיע בדור העתיד. וזה חלק מההשקעה. אז יהיו שיגידו כסף-כסף, לא הכל זה כסף בחיים".
אבל יש פה הרבה כסף.
"לא. תתפלא".
את לא מתנדבת בקמפיין הרי.
"אני לא מתנדבת אבל אין פה הרבה כסף. כמו שכולם היו בטוחים שבמפעל הפיס הכסף שלהם היה אצלי בכיסים, אז ממש לא. לא עבדתי בחינם אבל לא היה שם מי ישמע הרבה כסף".
יש לך מחשבות על זה שסיימת אחרי 34 שנים במפעל הפיס, ועכשיו את עוד פעם בהימורים?
"זה לא הימורים, אני לא מתייחסת לזה כאל הימורים, אני מתייחסת לזה כאל עבודה. תשמע, אנשים עושים קמפיינים לבנקים, הם בודקים באמת את ההלוואות והריביות שאנשים מקבלים? לא. כל הזמן ממהרים להגיד לי 'הימורים, הימורים, הימורים'. זה שטויות. אני פרזנטורית של הדבר. לא מכריחים פה אף אחד. וכדי לשחק בזה אתה צריך להיות בנאדם, שיש לך בינה בראש, ושיהיה לך חשבון בנק, ותהיה לך תעודת זהות. רק אנשים מבוגרים יכולים לשחק עם זה. זה תמיד היה, אנשים נוסעים לחו"ל, הולכים לקזינו. ואם אני מקבלת לפרסם שואב אבק, אני בדקתי את המנוע שלו? אני יודעת מה אורך החיים שלו? זה כל דבר שאתה מפרסם.
"אני מקדמת מוצר של חבר'ה צעירים, שהמציאו פטנט. אני חושבת שהפטנט גאוני, כשאנשים יפגשו אותו הם יראו את זה. הדהים אותי המוחות האלה שישבו וחשבו על הדבר הזה, שהוא לא פשוט, שעבדו עליו במשך שנים. זה פשוט הקסים אותי, אני לא הייטקיסטית, אני לא טכנולוגית, וכשאני רואה שמישהו ממציא דבר כזה, זה מדהים אותי. אז אני מפרסמת את השירות הזה שאנשים השקיעו בו כל כך הרבה זמן ומאמץ. וזה הילדים שלנו, הצעירים החכמים".
את אומרת עליהם שהם צעירים, ובאמת מאז הסיום שלך עם מפעל הפיס את זוכה לאהבת הקהל, גם הצעיר. משהו לא רגיל.
"אני הייתי בהלם, אני הייתי בשוק. קיבלתי כל כך הרבה הודעות באינסטגרם שלא היה מקום, ואני בכלל לא כל כך טובה בזה, מפעילים לי אותו. הייתי בשוק מכמות האהבה של האנשים והרעיונות היצירתיים שהיו לאנשים איך לגרום למפעל הפיס להשאיר אותי. זה חימם לי את הלב מאוד מאוד".
"למגישים החדשים מאפשרים דברים שלי לא אפשרו"
"תקשיב, זה לא הפריע לי. ידעתי שיגיע היום וזה יסתיים. פשוט הדרך הייתה מאוד פוגענית ועלובה. אבל אני לא רוצה לדבר עליהם, אני רוצה לדבר על scratch".
אין בעיה, לא נדבר עליהם, אבל הם התנצלו מאז?
"כן, אבל אתה יודע, אם אני דורסת אותך ואומרת לך סליחה, אז מה, זה עובר כל כך מהר? לא. זה עדיין כואב. וכאב לי הכי הכי ש-20 דקות לפני שידור עשו לי את המסיבה המפוארת הזאת, ועכשיו לכי תעלי לשידור ותעשי שידור אחרון. זה מאוד קשה, ואני לא בנאדם שבוכה, שמקטר, באמת. אני מזל מאזניים - צדק ואהבה לכולם. זה מאוד הפריע לי שבסוף נחנקתי ובכיתי. אי אפשר היה לעצור את זה, ניסיתי כל השידור ובסוף זה יצא, ולא היה בשליטתי".
הביאו חבר'ה צעירים להחליף אותך במפעל הפיס: נועה רוזין, ירדן הראל ועידו רוזנברג. ראית אותם, מה חושבת עליהם?
"יצא לי פעם אחת לראות. אני חושבת שהם מקסימים והם נהדרים והם צעירים, ומאפשרים להם לעשות כל מה שלא אישרו לי לעשות במשך השנים".
מה זה אומר?
"זה אומר להגיד מה שהם רוצים, לברך את מי שהם רוצים. סתם, שמעתי שאחד המגישים, אמר 'מזל טוב לאח שלי', או 'מזל טוב לבן שלי', אני לא יודעת למי. כשמכבי תל אביב זכו באליפות לא נתנו לי להגיד מזל טוב למכבי. זה צריך להיות רציני הדבר הזה, אני לוקחת את העבודה שלי מאוד ברצינות, אבל זה בסדר. אולי ככה מתקדמים, זה הזמן, אולי הדור הזה שהם משדרים אליו, זה מתאים להם".
יש שמועות שבמפעל הפיס לא ממש אהבו את הליהוק שלך לscratch.
"אני לא יודעת מה קורה במפעל הפיס, אני לא זוכרת אותם. אני לא עוברת שם, אני נוסעת להבימה מאבן גבירול כדי לשחק ב'מאמא מיה', אני מאושרת וטוב לי. אני ממש התקדמתי, מה זה מפעל הפיס? סתם, אני זוכרת אותם, אני אוהבת אותם, אני עבדתי שם המון שנים, זה היה הבית שלי. אז לא הרגיש לי נעים הדרך. אבל הכל טוב.
אנשים דיברו על זה כהשפלה של ממש.
"זו השפלה, נקודה. כי לא היה עיתונאי שלא התקשר אליי לקבל ראיון, ואני לא ידעתי במה מדובר. וכשהפניתי אותם למפעל הפיס, הם אמרו 'אנחנו לא מתעסקים בשמועות'. רק אחרי שבוע של התפתלויות וטלפונים, וברחתי מהטלפון של עצמי ובאמת לא ידעתי מה לעשות, זימנו אותי לפגישה, כי ביקשתי ורציתי לדעת מה קורה. ואז הם אמרו לי שהם מציעים לשלב אותי עם עוד מנחים. כי הם רוצים לקחת אנשים שיש להם מלא עוקבים באינסטגרם, בסדר. והם לא הצליחו לשלב אותי".
היו לך מחשבות לתבוע אותם על ההתנהלות הזו?
"אם היו לי, אז זה בטיפול. אני לא מדברת על דברים של מה ואיך. תשמע (חצי מחייכת) אני לא מדברת על דברים שלא קורים, כשזה יקרה אתם תשמעו".
אז זה קורה?
"הכל פתוח. והיד רושמת".
"זה הרגיש כמו מלחציים על הגרון, לא היה לי אוויר"
מה את אוהבת יותר את העבודה הזאת או את עבודת המשחק?
"זה גם סוג של משחק, אתה עומד מול מצלמה, ואתה לוקח חומר יבש, אתה מדבר על מכונות ואתה מנסה להסביר לאנשים את הפטנט. בוא, במפעל הפיס בסך הכל הקראתי. יש משהו שאתה צריך לשדר אותו, לשדר אמינות, וזה אמיתי ולא עובדים עליך. נורא קשה לתת חיים למכונה. זה כיף. כמובן שאני אוהבת לשיר ולרקוד, וגלגלונים. שיגעתי אותם פה מהבוקר (צוחקת). יש במקצוע שלנו כל מיני תחומים, ויש הנחיה, יש שחקנית ויש זמרת ואני כולם".
היית הולכת לריאליטי?
"הציעו לי מלא ולא עשיתי. אתה יודע מה, תלוי איזה ריאליטי".
את מגרדת חישגד?
"לאאא. אבל אני אתחיל לגרד".
דרך scratch או בדוכנים של מפעל הפיס?
"רק דרך scratch, מה אתה רוצה שאני אעמוד בתור? השתגעת?".
אם את מקבלת טלפון מחר ממפעל הפיס 'תחזרי', את חוזרת?
"לא, לא חוזרים אחורה. רק הולכים קדימה. אם עכשיו יגידו לך שמבטלים את המכוניות וצריך סוס ועגלה? מה? עליתי על מכונית, מרצדס. כסף זה לא הכל. אני לא פה בגלל הכסף. זה בגלל החיבור שלי עם האנשים, שלושתנו פה מזל מאזניים. היה לנו קליק. הסתכלתי להם בעיניים וראיתי את הניצוץ הזה. באתי לפגישה מה זה סקפטית, ואני באה לבניין, רואה בניין מפואר, שולחן לבן, שולחן של אוליגרכים, הכל ערוך ואני יושבת ואומרת 'וואי וואי מה הולך פה'. ואז פתאום באו המאזניים האלה, ודיברנו ואני כבר הייתי בעשייה".
הבת שלך לקחה קשה את מה שקרה עם הפיס, שיתפה ברשתות החברתיות שנפגעה.
"היא הייתה איתי שם באותו יום שזה קרה, וזה היה קשה. זה היה קשה לבוא כמו גדולה לשידור האחרון, וגם התלוו אליי צלמים. אני כשבאתי ונכנסתי לבניין, ידעתי שעושים מסיבה, אבל היה שם שולחן ערוך, צלמים שלהם, סושי, שמפניות. לא הבנתי, מה כל זה בשבילי? זה היה וואו. מאותו רגע הייתי צריכה לשמור. אתה יודע מה זה לעשות שידור חי? שידור חי זה לעמוד ככה בפרצוף מתוח ולא לבכות כי האיפור נמרח, שידור חי זה אומרים לך תודה רבה ולא לבכות. ישבתי שם שעתיים בהתכוננות, שיער-איפור-לבוש וכו', מסיבה - ואז השידור".
כשהיא מתארת את השידור האחרון, הוא מיד מעלה בה את אותן תחושות שעלו גם בשידור והיא מתחיל לדמוע ולהיחנק. מביאים לה כוס מים, והיא ממשיכה: "אתה מכיר מלחציים כאלה, שסוגרים לך על הגרון, ואין לך אוויר? ככה הרגשתי וככה שידרתי. אין בן אדם שלא בא אליי ברחוב או בהופעות ולא אומר לי שהוא לא ימלא יותר לוטו - ואני אומרת להם 'אתם חייבים, זו תרומה למדינה'. אבל עזוב אותי. תבוא לראות את 'מאמא מיה'".
יש מצב שבפעם הבאה שאנחנו מדברים אנחנו מדברים מחוץ לבית המשפט בתביעה שלך נגד מפעל הפיס?
"תשמע, השמיים הם הגבול, הכל יכול להיות. 'אני ארקוד על מדרגות הרבנות'".