שנה וחצי אחר פטירתו של בן זוגה יעקב אגמון, השחקנית הנצחית גילה אלמגור ובתה הגר, התיישבו לשיחה עם גלית ואילנית על הגעגועים ליענקל'ה והילדות הקשה לצד אמה של אלמגור. "יענקל'ה הוא התיקון של חיי", אמרה אלמגור, "הגעתי אליו מרוסקת, פירורים של בן אדם אחרי נישואים מאוד עצובים, הוא הדביק את החרסים אחד לאחד והפך את הכישלון לתיקון אחד גדול. כשהייתי צורחת בלילות הוא היה מרגיע אותי".
"זה שטויות שאומרים שהזמן מרפא - זה נהיה גרוע יותר מיום ליום", הוסיפה הגר על אביה, "עבדתי איתו הרבה שנים בהפקות והחלטתי לתעל את העשייה שלי להנצחתו. מאז שהוא נפטר הקמתי אירוע אחד לכבודו ואני מפיקה שוב אירוע בחול המועד סוכות. כמו כן החל מהשנה יהיו פרסים שיוענקו כמפעל חיים על שם אבא".
מאחורי "הקיץ של אביה", ספרה האוטוביוגרפי של אלמגור שבהמשך הפך גם לסרט, עומד סיפור ילדותה הקשה. "אני בת 83 ואני לא חוגגת ימי הולדת, זאת טראומה לכל החיים", שיתפה אלמגור בגילוי לב, "אמא שלי הייתה אישה מדהימה, ברגע שהיא הבחינה שאף אחד לא בא היא לקחה את השולחן ויצאה איתו לחצר כדי שכולם יראו. לאט לאט הילדים הגיעו ופתאום היה שולחן מלא".
האם זה שאמא שלך הייתה חולה בנפשה, גרם לך לפחד שתהיי כמוה?
"כל החיים, זה היה כמו חרב מעל הראש. השקעתי כסף אצל רופאים כדי לגלות שזה לא גנטי, אלא שאצל אמא זאת תופעה שהגיעה בעקבות האסונות שפקדו אותה. בגיל 23 היא כבר הייתה אלמנה, בהריון ובארץ חדשה. איך מתמודדים עם זה? תמיד הייתי שואלת אותה איך לא גמרת עם עצמך אז? היא אמרה לי שבחודש החמישי של ההריון מדובר בילד".
"הקיץ של אביה", נכתב אחרי שהגר ביקשה מאמה לא לבכות כשהיא תחזור מבית הספר, בקשה שגרמה לאלמגור להבין באיזה מקום בתה נמצאת. "ראיתי שהיא מפחדת ממני כמו שאני פחדתי מאמא שלי. נבהלתי שאני עושה לילדתי האהובה את מה שאמא שלי עשתה לי. היו לה גם רעים של חסד, בהם היא הייתה רגועה, אבל היא הייתה בלתי צפויה ויכלה לצרוח משום מקום. כשפתאום ראיתי אותה מפוחדת, נבהלתי נורא והלכתי לשטוף פנים. אז הלכתי לחדר ושלפתי מחברת, והכל יצא על הדף, ככה הספר נולד. במשך עשרה ימים מלאים כתבתי, והייתי מחביאה את הניירות כשהגר ויענקל'ה היו חוזרים הביתה".
באותה תקופה ההורים שלך היו הזוג הכי בולט בעולם התרבות, איך זה נראה דרך העיניים שלך הגר?
הגר: "אבא היה כל כך דומיננטי בחיים שלי שלא הרגשתי מצוקה. נכון ראיתי את הדברים ובאמת אמרתי לאמא שאני רוצה לראות אותה במקום אחר מבחינת המצב שלה, אבל אני לא זוכרת את זה כמשהו טראומתי. אבא שלי היה מצליח לחפות על זה".
גילה: "הוא היה אומר לה 'אמא עכשיו מתוחה כי יש לה הצגה חדשה או סרט'. הייתה תקופה שהייתי חוזרת מהצגה וכותבת לה מכתב שתקרא אותו בבוקר, הייתי מנהלת איתה שיחות במכתבים. רציתי שהיא תדע שאני שם גם כשאני נראית מנותקת".
מה יענקלה היה אומר אם היו רואה אתכן השבוע בהשקה המחודשת של הספר?
"הוא היה מתרגש מאוד. אני חייבת להגיד ש'הקיץ של אביה' עשה למעלה מ-40 מהדורות ותרגומים בכל השפות שרק אפשר. אבל כשתמר הוכשטטר וחניטל סויסה צלצלו אליי ודיברו איתי על הרצון להוציא את שני הספרים יחד אמרתי לעצמי איך זה לא עלה בדעתי. בהתחלה כתבתי את 'הקיץ של אביה', ואחרי ההצגה, הסרט וכל החגיגות שמסביב קיבלתי את האומץ לכתוב את 'עץ הדומים תפוס'. באמת אחד הוא המשכו של השני".
יש משהו בלערוך את שני הספרים שיכול להקל קצת.
"נכון, כי 'עץ הדומים תפוס' הוא סיפור אופטימי בעוד ש'הקיץ של אביה' מתחיל ונגמר באותו מקום. רגע לפני שהספר ירד לדפוס צלצלה אלי נירה הראל שהייתה עורכת מדור ספרות ילדים ונוער ב'עם עובד' ואמרה לי שאני חייבת לשנות את הסוף, לתת תקווה לילדה הזאת. אמרתי לה שזה תנאי, כי זאת הייתה אני שלא הייתה לה תקווה, והנה אני עומדת על הרגליים".
הגר, זה מפתיע שלקחת פנייה אחרת מעולם התרבות.
הגר: "כן לאורך השנים לקחתי כיוון אחר לגמרי, אי אפשר עם שני ענקים כאלה בבית".