דר זוזובסקי: "גרתי אצל שלומית מלכה חצי שנה. לבשתי את הבגדים שלה"

לפני כמעט שנה וחצי גילתה דר זוזובסקי שכל חפציה התכלו בשיטפון שפגע במחסן בלוס אנג'לס שבו השאירה אותם שנה קודם לכן. "במשך שנה לא חזרתי לאל-איי כי הגעתי לארץ לצילומים ואז המשכתי לצילומי סרט בחו"ל, ומתברר שהשנה הזו הייתה הכי גשומה שיש. כשהגעתי לקחת את הדברים שלי, שזה היה דירה שלמה, ריהוט, ספרים, תיקים ובגדים, גיליתי שהכל חלודה ועובש. פתחתי מזוודה ולא יכולתי להבין מה בגד ומה נעל, הכל היה כמו גוש אחד חום, כל הדברים שלי היו עיסה. ככה עברתי לניו יורק. היה לי כרטיס טיסה לארץ ל-9 באוקטובר, לא הייתה לי החלטה סופית מה אני רוצה לעשות, רק רציתי אוויר. ב-7 באוקטובר הייתי אצל שלומית (מלכה, חברתה הטובה – א"ו), ושתינו היינו בשוק. הייתה בהלה מאוד גדולה, לא הבנו מה קורה וכמובן ביטלו את כל הטיסות. מפה לשם נשארתי אצלה חצי שנה, על אותה מזוודה".

וואו, איך מעכלים?
"כשאת נמצאת באובדן את עוד לא רואה את התמונה הגדולה, ואני בן אדם מאוד נוסטלגי, אגרנית, אלה היו דברים שאספתי ושמרתי בפינצטה. היה רגע שפתחתי ארגז של ספרים, הרוב נהרס והדבר היחיד שנשאר ללא פגע היה ספר הקבלה וספר הזוהר. כשיש גשם הדבר הראשון שנהרס זה נייר, אבל זה לא. הרגשתי שזה מסר בשבילי לשחרר את הישן ולפנות מקום לחדש".

איך זה לעזוב מקום בלי שום דבר שמושך אותך חזרה?
"לקח לי זמן להתגבר על זה, אבל פתאום הרגשתי כזאת קלילות. זו פעם ראשונה שיצאתי מאל-איי בלי שום דבר שקושר אותי למקום הזה, לא זוגיות, לא בית, אז אני יכולה גם לא לחזור לשם והכל בסדר. הרגשתי שאני מרחפת. ואז הגיע גם 7 באוקטובר, והבנתי שקורה משהו הרבה יותר גדול, שאני צריכה לעצור ולתת לחיים להראות לי לאן אני צריכה ללכת. אני בן אדם שרגיל להיות בעשייה ולא להיות במקום אחד, ופה הבנתי שאני צריכה רגע להתכנס בתוך עצמי, לראות מה נובע מתוכי. הייתה תמה של מוות ולידה מחדש, הייתי חייבת לאפשר לעצמי, לכל מה שחשבתי שאני, למות, לשחרר מהתפיסה של הזהות שלי ולא להיות לשנייה כלום. זה היה תהליך מעניין".

דר זוזובסקי (צילום: אייל נבו) — חולצה: doen, מכנסיים: solid &striped לבוטיק דניאלה. כיכר המדינה|צילום: אייל נבו

כך מצאה את עצמה זוזובסקי גרה אצל מלכה במשך חצי שנה, על מזוודה אחת ועם ארון בגדים משותף. "לשלומית יש מספיק בגדים, אנחנו באותה מידה, אבל גם מהבחינה הזאת היה בזה משהו מאוד משחרר, לא היה לי צורך ללכת לקנות ולהשלים את החסר. יש משהו בלחיות במינימליסטיות שמאפשר לפנות מקום לדברים אחרים, התעסקנו בדברים כל כך אקסיסטנציאליים שזה פשוט לא עניין אותי, זה לא היה במחשבות שלי בכלל. לבשתי טרנינג כל היום, לא התאפרתי, הייתי אני. סדרי העדיפויות השתנו".

זה לא אותו הדבר בפייס-טיים

זוזובסקי (33) מתגוררת באל-איי בעשור האחרון, אבל עם תחילת המלחמה היא מצאה עצמה בניו יורק, בירתה של מחאות הסטודנטים נגד ישראל. "רוב החברים שלי הם יהודים וישראלים, אז לא הרגשתי את האנטישמיות ולא פחדתי. כן, היו מחאות, אבל היו גם שיחות מאוד מעניינות. יש אנשים שרק רוצים דם ובאים לריב, ויש אנשים שמוכנים לקיים שיח. בימים הראשונים קיימנו טקסי זיכרון באמצע הסוהו, חברים של נרצחים וחטופים הגיעו והדלקנו נרות. בסוף, מה שבאמת יכול לעשות שינוי זה שיחות אישיות".

איך זה להיות רחוקה מהבית בתקופה כזאת?
"זה להרגיש המון אשמה, זה לא פשוט. בעיקר רציתי כבר הביתה, להיות, לחבק. יש משהו מתסכל בלא ליצור מגע עם בן אדם שכואב, ולצד זה, אחד הדברים היפים שקורים פה זה העוצמות האנושיות שיוצאות מאנשים, הרצון לצאת ולתרום שעוזר להתגבר ולהתחזק. ועדיין, זה לא אותו הדבר בפייס-טיים".

הדברים שנשארו מאחור אפשרו לזוזובסקי להתחיל מחדש, והיום היא נמצאת במקום אחר. "הכל קורה, אני מרגישה עוצמות מאוד גדולות, כל המציאות שהכרתי השתנתה. הייתי בפריז ובלונדון, טסתי למרוקו לצילומים ובעצם מיוני אני בדרכים. בכל שמונת החודשים האחרונים הייתי בארץ בסך הכל חמישה ימים. מצד אחד קורים לי דברים מאוד טובים בקריירה, אבל מצד שני אני חווה שיברון לב קולקטיבי ומאבדת חברויות, לצד חברויות מאוד חזקות שנוצרות".

ואכן, הקריירה הבין-לאומית שלה בנסיקה. אם בריאיון הקודם שלנו היא סיפרה על הצילומים לסרטים "השורד" בבימויו של בארי לוינסון ו-A Beautiful Imperfection של הבמאי ההולנדי מיכאל ואן הרפ, עכשיו אנחנו נפגשות אחרי ההקרנות שלהם, ואחרי עוד שני תפקידים בסדרה המצליחה "הקדושים", שלא אחר ממרטין סקורסזה בחר בה. "זו החוויה הכי מדהימה, מטורפת ומפתיעה שיכולה להיות. הייתי בפריז וקיבלתי מייל עם דדליין לאודישן בעוד יומיים. לא היו לי סטודיו ולא מורה למשחק, ביקשתי עזרה משותפה שאני כותבת איתה והייתה איתי שם בריטריט כתיבה. צילמנו את זה בדירה שלה מהרגע להרגע, בלי תאורה, בלי המקצוענות שאני אוהבת, ולמזלי הם אהבו את זה וקיבלתי את התפקיד. זה היה מאוד מרגש".

"הקדושים" נוצרה על ידי מתי לשם, יוצר ומפיק יהודי שחבר לסקורסזה. היא עוסקת בדמויות בולטות בעולם הנצרות כמו ז'אן ד'ארק, פרנציסקוס מאסיזי, יוחנן המטביל ומרים המגדלית, שאותה מגלמת זוזובסקי. לפרויקט לוהקו מספר שחקנים ישראלים נוספים כמו דני שטג, אילנית בן יעקב, אדוה לוי ונוספים להעצמת האותנטיות בסיפורים סביב ישו, אבל רק זוזובסקי קיבלה את התפקיד הראשי – להיות הקדושה שבה עוסק הפרק. "לא ידעתי שום דבר על מריה מגדלנה לפני זה כי מן הסתם לא מלמדים אותנו על הנצרות ועל ישו, וחבל בעיניי, זה ממש הגיוני שיהיה שיעור על עוד דתות".

במקום ההפרדה והאיום שבזרות, שזה הדבר שממנו אנשים מפחדים, ממה שהם לא מכירים.
"נכון, וגם הנצרות היא ההמשך של היהדות. התחברתי מאוד למסרים של הסדרה, מספרים שם על אהבה ללא תנאי, על צניעות וענווה, דברים שממש ריגשו אותי. מריה מגדלנה הייתה התלמידה של ישו, היא הייתה אישה רדופה שהפכה לקדושה. לא נותנים לה הרבה מקום בנצרות בגלל הקושי של החברה הפטריארכלית להראות שאישה יכולה להיות במעמד גבוה, וגם יכול להיות שהיה ביניהם משהו רומנטי. זה התחבר לי למקום שלי כישראלית ויהודייה, יש כל כך הרבה סיפורים שהתרבות החזקה, ששולטת, מבטלת. פתאום הבנתי שזה ממש המקום שלנו, להילחם על המקום שלנו ועל מי שאנחנו ולא לתת לאנשים אחרים להכתיב את מה שחושבים עלינו. אם כל העיניים עלינו, בואו נחשוב מה אנחנו רוצים לספר, בוא נראה את הכוח שלנו, את היופי שלנו".

זה כיף לחלוק במה בינלאומית עם קאסט ישראלי, או שזה מפחית מהערך?
"רק תני לי לעבוד עם אנשים שאני מרגישה איתם בנוח, אני פה בשביל היצירה לא בשביל להאדיר ולהעצים את עצמי, זה לא מעניין אותי. אני גם מאמינה שאם אתה בטוב ואתה בחברה טובה, אז הדבר יוצא יותר טוב. כיף לי לעבוד עם חברים שלי, זה גם מקסים שאנשים במעמד כזה כמו סקורסזה נותנים לנו הזדמנות ממקום נקי מפוליטיקה. זה היה מאוד מבאס אותי לדעת שיש מישהו בעולם שבוחר לקחת אנשים כאלה ואחרים רק בגלל השקפות פוליטיות, אבל בסוף אני רואה שאני עובדת והכל קורה, חמסה חמסה, טפו טפו".

איך זה להיכנס לדמות כזו?
"זה היה לי ממש מפחיד, זו דמות שמסמלת משהו גדול לכל כך הרבה אנשים בעולם, ומי אני שאני אספר את הסיפור שלה, כשאני לא שמעתי עליה מעולם? ניסיתי להבין איך אני יכולה לגשת לדבר הזה והבנתי שאני כנראה לא אצליח לרצות את כולם. זה בסדר שלא כולם יסכימו עם הבחירות והפרשנות שלי, אבל זה מה שמרגיש לי מחובר לעצמי וזה מה שעושה שחקן לשחקן טוב, עם עומק. אני לא אדם שמשחק 'יש מאין', אני חייבת להתחבר לדמות מתוכי, זה חייב לבוא לי מהבטן, מהקישקע. התחברתי אליה מהמקום של החיפוש, בהתחלה היא תלמידה עד שהיא הופכת להיות סוג של ישו בעצמה. אני חושבת שהיו לי הרבה פעמים שיצאתי לחיפוש, למצוא מי אני ומה אני".

דר זוזובסקי (צילום: פרטי) — דר זוזובסקי על סט הצילומים עם מרטין סקורסזה|צילום: פרטי

הרומן המקצועי של זוזובסקי עם סקורסזה לא נגמר שם. הבמאי החליט ללהק אותה לתפקיד נוסף באותה הסדרה, הפעם בתור קלרה הקדושה. "סיימנו לצלם, נסעתי לניו יורק להשלמות והם בדיוק ערכו את הפרקים וגילו שחסר למרטין, מרטי, משהו בסיפור האהבה של פרנסיס מאסיזי. הוא מאוד מחובר דווקא לסיפור הזה כי זה קדוש שמגיע מהמקום שבו הוא עצמו גדל. הוא החליט שהוא רוצה לחזור לצילומים, שהוא יהיה נוכח בהם ולהוסיף את החלקים החסרים עם הסיפור של קלרה הקדושה. הוא רצה שאני אעשה את זה וזה היה ממש מרגש".

בניגוד לפעם הקודמת, עכשיו הוא גם היה על הסט?
"כן, כי זה הסיפור שהכי חשוב לו. צילמנו את זה בפוליצ'י ג'נרוסה, מקום קטן בסיציליה של 2,000 אנשים שהמשפחה שלו באה ממנו. הוא בא לשם עם הבת שלו, היינו צוות קטן ואינטימי, זה היה סוריאליסטי. לא האמנתי שזה קורה לי, לדבר איתו, להיות איתו על הסט. סקורסזה הוא אחד הגיבורים הכי גדולים שלי, אחת מהסיבות שאני עושה את מה שאני עושה בכלל. גדלתי על 'החבר'ה הטובים'".

ומה קורה כשאת מגיעה לסט, איך מדד ההתרגשות?
"הייתי חולה ופחדתי לספר את זה להפקה, אז מצאתי איזה בית מרקחת וקניתי את כל הוויטמין סי שאפשר היה לקנות. בהתחלה לא ראיתי את סקורסזה אבל ידעתי שהוא יושב בחדר אחר וצופה בי במוניטור. אמרתי לעצמי, 'אני לא מתעסקת עכשיו בזה שהוא רואה אותי', הייתי חייבת איכשהו לנתק את הדבר הזה מהראש שלי. לרגעים הצלחתי, לרגעים לא, אבל כשנפגשנו לראשונה דיברנו, לחצנו ידיים והוא אמר שהוא ממש אהב את מה שעשיתי בפרק של מריה. אני בכלל הייתי בשוק שהוא יודע איך קוראים לי, הייתי צריכה להחזיר את עצמי לקרקע ולהגיד לעצמי, 'דר, זה קורה'. בסוף נתתי לו מכתב שכתבתי לילה לפני זה בכתב יד, רציתי להגיד לו הכל וידעתי שאני לא אצליח לחיות עם עצמי אם אני לא אכתוב לו את זה. אחרי שבוע קיבלתי ממנו מייל ולא האמנתי, בכלל לא ציפיתי שהוא יכתוב לי בחזרה. זה היה מאוד מרגש".

מה היה בחילופי המכתבים?
"כתבתי לו תודה שהוא פתח לי את הראש, ושהוא מקור השראה גדול בשבילי, סיפרתי לו כמה הוא השפיע עליי ואיזו מתנה זאת שיצא לי לעבוד איתו. הוא כתב לי דברים מקסימים חזרה, מלאים בהערכה".

איך בעצם ייתכן שלוהקת לאותה הסדרה בדמות אחרת?
"זה מה שגם אני שאלתי, אבל הם אמרו שכל פרק עומד בפני עצמו והדמויות מאוד שונות. מריה לבושה בסחבות והיא ממש מאופרת באבק ובוץ, היא ג'וחה, אין איפור, הכל לכלוכים. זה היה כיף ומשחרר לעומת קלרה, שמגיעה ממשפחת אצולה".

בתור שחקנית שהיא גם דוגמנית, דווקא בדמויות שלך היופי לא משחק תפקיד, לפעמים אפילו מכערים אותך לשם הדמות, כמו במקרה של מריה. זה נותן לך יותר ביטחון במשחק שלך, מעין חותמת רשמית שלא מלהקים אותך רק כי את יפה, אלא כי את שחקנית טובה?
"יצא לי הרבה פעמים לעבוד על דברים שהם משנמכים, מורידים, מכערים. ב'השורד' עשו אותי מבוגרת וחולת סרטן, ב-A Beautiful Imperfection אני מלאה בצלקות ובתור מריה אני זקנה ומלוכלכת. במשחק רוצים לקחת מישהו שיכול להביא משהו אמיתי, אז לא התעסקתי אף פעם במראה החיצוני וביופי. את גם לא משחקת את איך שבן אדם נראה, את משחקת את איך שהוא מבפנים, איך הוא מרגיש, איך שהוא תופס את עצמו. גם אם את מאוד יפה, את יכולה לתפוס את עצמך כבן אדם לא יפה. יש משהו משחרר בלא לחשוב על איך את נראית, למרות שב-A Beautiful Imperfection הייתי עם צלקות ועבדנו על האיפור במשך ארבע שעות כל בוקר".

הגעת לאמי עם "השורד".
"זה היה טירוף, הייתי באמצע הצילומים ל'קורדרוי' בארץ וכל החוויה הזאת הייתה סוריאליסטית, עמדנו שם ולצדנו כל הסדרות בעולם שאני הכי אוהבת, 'יורשים' ו'אופוריה', האנשים הכי מוכשרים בעולם. הרגשתי שזו מתנה ענקית, כמה כיף זה לחגוג יצירה. לא זכינו, אבל מבחינתי זה היה בהחלט מספק. מה שכן קרה זה שהתעוררתי בוקר לפני זה עם שעורה בעין, לא יכולתי לפתוח אותה, זה פשוט קלאסי שזה יקרה לי. אחד מאנשי הצוות נתן רעיון שאני אעשה פוני שיסתיר לי את העין, וככה נסעתי לאל-איי, עם חתיכת פוני מהארץ שמעצב השיער באל-איי סידר לי, אז על השטיח האדום בעיקר התעסקתי בזה".

זה השלם שאני, דר באל-איי, דר בלונדון ודר בישראל

במקביל לעבודה בחו"ל, הקריירה של זוזובסקי בארץ לא עוצרת. בשנה שעברה היא כיכבה בדרמה הנועזת על דור ה-Z, "קורדרוי" בתפקיד דניאל, בחורה צעירה שנמצאת במסע לחקר המיניות ומערכות היחסים שלה. "דניאל היא ציפור פצועה שרק רוצה שיאהבו אותה, רק רוצה להרגיש איזשהו חיבור, אבל היא מקבלת מלא כאפות מהעולם. היא לא רגילה, היא בועטת ושוברת מוסכמות. הרבה אנשים לא יכלו לסבול אותה, אח שלי ממש לא סבל אותה והיינו רבים עליה כל שבוע. בכלל, הסדרה עוסקת באנשים שמחפשים מה זה מערכות יחסים היום ומה זה אינטימיות כשמאוד קל להתפשט ולהיכנס למיטה, אבל מאוד קשה להסתכל בעיניים וליצור שיחה אמיתית. מאוד נהניתי מהתהליך, הרגשתי שלשחק אותה זה מאוד קרוב אליי".

זוזובסקי עצמה שיתפה לא פעם בחיי האהבה ובמערכות היחסים שחוותה לאורך השנים, ובהן זוגיות עם אישה וצלע שלישית במערכת יחסים פוליאמורית. "אני בן אדם שמאוד מאמין באהבה, זה הדבר הכי גדול בעולם והכוח שמניע את העולם. אני מאמינה שחשוב לדבר על פלואידיות במערכות יחסים כשאת בפרונט, זה גם נהיה יותר טריוויאלי, זה חלק מהחיים של הרבה אנשים. בסופו של דבר אנחנו בני אדם ואנחנו מתאהבים בבן אדם, ויש הרבה סוגים של התנסויות במערכות יחסים. אם אתה אוהב את עצמך ובטוח בעצמך, אין מה להסתיר. אני לא מרגישה שאני הולכת ברחוב ואנשים מצביעים עליי ואומרים דברים, ואם כן, זו בעיה שלהם".

איך זה היה לך בהתחלה, כשאנשים ניסו לברר מידע על החיים הפרטיים שלך?
"זה היה לי לא נוח, בעיקר כי הרגשתי שאני עוד לא מבינה מי אני ואני עדיין בסוג של חקירה בעצמי. כשאתה לא מבין מי אתה עדיין, קולות מבחוץ יכולים להיות מאוד מבלבלים. זה לא שהיה לי כל כך אכפת מאנשים, היה לי יותר אכפת מה המשפחה שלי תחשוב או החברים הקרובים. זו גם מחשבה מאוד ילדית, כי בסוף הם אוהבים אותי והם רוצים שיהיה לי טוב, אז גם על זה היה מקסים להסתכל ממרחק".

ואיך התייחסה הסביבה?
"חלק הרימו גבה, חלק שאלו שאלות כי זה זר להם ולא מוכר, אבל ככה נוצר שיח, את עונה ונוצרת קרבה מתוך הדבר הזה. אנשים רוצים שיהיה לך טוב ואלה בחירות שלי, אף אחד לא יכול לבוא ולהגיד לי מה לעשות. אני גם חיה את החיים שלי באופן כזה שאף אחד לא באמת יודע מה אני עושה ולאן אני הולכת. היום אני לא במקום שאני מרגישה שאני צריכה להסתיר או לגונן על משהו. אין ספק שאני אוהבת את החיים הפרטיים שלי, כיף לי לחיות בחו"ל ולשמור את החיים שלי לעצמי, אבל אני לא מרגישה פחד לחיות על פי צו לבי".

היה פחד מאיזשהו קטלוג או תווית?
"ואם ישימו עליי תווית, מה זה אומר? אני חושבת שזה הדבר הכי עצוב בתרבות שלנו, שאנשים מצמצמים את עצמם מתוך פחד וחיים בתחושה שהם צריכים להסתיר ולתת דין וחשבון לעולם. אנחנו חיים בתקופה ובמדינה ששופטים בהן אנשים בקלות ובלי טיפה של מחשבה, וזה מאוד מבהיל. אני חושבת שהדרך לנצח את זה היא להמשיך להיות נאמנים למי שאנחנו, לחשוב איך יהיה לי הכי כיף לחיות, וזה מה שאני רוצה, להיות חופשייה, להיות מי שאני, לעשות מה שאני רוצה ולא להתנצל על זה".

כל השאלות והחקירות האלה כרגע שייכות לעבר. בחיוך קטן וסמוק זוזובסקי מגלה שהיא בתחילתו של קשר רומנטי עם בחור שגר בלונדון. "היינו חברים כמה שנים ופתאום זה קרה. אין לי תשובה לאיך זה השתנה פתאום, אבל זה לא שהיינו חברים קרובים, הכרנו אחד את השנייה, הסתובבנו באותם מעגלים ופתאום זה נהיה רומנטי. זה ממש כיף".

לצד הפתיחות והמוכנות שלה לדבר על מערכות יחסים פלואידיות, דווקא את פרטי הגבר החדש בחייה היא מעדיפה לשמור לעצמה לעת עתה. "זה משהו חדש ונראה לאן זה ייקח אותי. הוא בן אדם פרטי ולא מוכר אז אני הולכת לשמור על הפרטיות שלו, אבל מה שאני יכולה להגיד זה שהוא טוב לב ואני מרגישה הכי נעים והכי בטוחה בעולם. הוא חמוד וזה ממש כיף".

לרוב היו לך קשרים עם אומנים, איך זה להיות בזוגיות עם מישהו שהוא לא מהתחום?
"זה שונה אבל גם נחמד, כי כשאני חוזרת הביתה אני רוצה לדבר על דברים אחרים ולהיות בעולם שהוא לא הראש שלי. הוא מאוד מקרקע אותי".

איך בונים מערכת יחסים כשאת נמצאת בתנועה מתמדת ברחבי העולם?
"מעולם בחיי הבוגרים לא הייתה לי מערכת יחסים שהיא לא לונג-דיסטנס, כל מערכות היחסים שלי היו בלונג-דיסטנס כי ככה אני חיה. פעם כששאלו אותי איך זה לחיות גם פה וגם שם, עניתי שאני מרגישה חצויה, והיום אני לא מרגישה חצויה, זה השלם שאני, דר באל-איי, דר בלונדון ודר בישראל. אני לא מרגישה שאם אני פה אני מוותרת על משהו, אין לי חלוקה כזאת בראש. זה מה שאני מכירה ואני חיה את זה כבר הרבה שנים, והחברים הטובים שלי הם אלה שנשארו בכל המסע הזה, וגם רובם חיים בצורה הזאת".

המרחק בהחלט יכול להשפיע גם על חברויות ומערכות יחסים אחרות. איך מתמודדים עם זה?
"יש הרבה אנשים שיש להם צורך בהימצאות פיזית של חברים שלהם, ולי אין יכולת לתת את זה. במקרה כזה מערכת היחסים לא מצליחה להתקיים, צריך לוותר. אני מאמינה במערכות יחסים שורשיות שאת לא צריכה כל היום להיפגש ולדבר כדי לדעת שהם שם, והיום מי שבחיים שלי מבין את זה. אני גם משתפרת, ליקי (רוזנברג – א"ו) לא מזמן נתנה לי בראש ואמרה לי, 'את לא עונה לי', 'את לא מדברת איתי', והבנתי שהיא צודקת וזה מה שהיא צריכה. אני הכי אוהבת אותה בעולם, היא הכי חשובה לי בעולם, אז אני אתן אקסטרה ואשים לב".

ליקי חגגה יום הולדת מנומרת בתקווה לשליחת אנרגיות לרומי גונן, שלשמחתנו חזרה, ואת הגחת והפתעת אותה כאן במסיבה בארץ.
"כן, האמת שהיא הייתה בכזו שליחות שזה לא היה אישיו אם אבוא או לא, אבל שמחתי להפתיע אותה. באותו הזמן בן הזוג של סבתא שלי נפטר. זו ממש דוגמה לחיים לצד האובדן, אלו דברים שממש גורמים לי להבין שהמוות קרוב אלינו, שהוא נהיה חלק מהחיים. פעם זה היה נראה לי רחוק, והיום אני מסתכלת ומבינה שזה לא. כשבישרו לי שהוא נפטר הייתי בתצוגה של שאנל, ומהתצוגה עליתי ישר למטוס כדי להספיק להגיע באותו היום. מצד אחד קורה לי משהו מדהים בקריירה ואני חוגגת ונהנית, ומצד שני קורה לי אובדן גדול בחיים שלי. אני כל הזמן בסוג של ניסיון לראות מעבר, להחזיק את ההפכים האלה בתוכי".