הזמרת והשחקנית ואלרי חמאתי מככבת בסדרה החדשה "תחריר", המבוססת על אירועי תקיפת שגרירות ישראל במצרים בשנת 2011, באביב הערבי. הסדרה, מבית yes, מביאה את סיפורם של עובדי השגרירות שמפונים מהמקום בבהילות - כשבמקביל כמה מאבטחים נדרשים להישאר שם, מול המון זועם שמבקש לעשות בהם לינץ'.
לאחרונה, חמאתי השתתפה ב"הכוכב הבא לאירוויזיון" - וסיימה במקום השני (זאת, ארבע שנים אחרי שסיימה באותו המקום בדיוק באותה התוכנית).
- ספרי לנו קצת על "תחריר".
"הסדרה מדברת על האביב הערבי שהיה במצרים ב-2011, הפרעות נגד השגרירות הישראלית במצרים. אני משחקת את נורה, סטודנטית מצרית אקטיביסטית, ליברלית, באה מבית יחסית עמיד, שנמצאת בזוגיות עם אחד הסטודנטים. ובעצם הדמות שלי, עומד בפניה קונפליקט - הקונפליקט המרכזי של הסדרה, מה קודם למה, ומה כלי מלחמה. האם הכל קביל במלחמה? האם אונס נשים והטרדות מיניות כלפי נשים זה סבבה וקביל? כמובן שלא, אבל זה משהו שמלווה את הדמות שלי כחלק מהסדרה, והיה לי מאוד חשוב להעביר את המסר שם". - זו לא הפעם הראשונה שאת משחקת, השתתפת ב"מדרסה" וב"תלאתה". מה את יותר אוהבת - לשחק או לשיר?
"וואי, זו תמיד שאלה מעצבנת!".
באתי לעצבן.
"אני קודם כל זמרת, אז אין מה לעשות. אבל אני כל כך אוהבת משחק, כי אני אוהבת את עולם הבמה, את עולם האומנות - אבל לפני הכל אני זמרת, אז אני לא יודעת... זמרת, אבל אני כל כך אוהבת לשחק, אז אל תתפסי אותי במילה". - עד כמה התבאסת שלא ניצחת ב"הכוכב הבא" ולא תייצגי את ישראל באירוויזיון?
"תראי, מן הסתם שהגעתי שוב לתוכנית ריאליטי כדי לזכות במקום הראשון ולייצג את המדינה שלי באירוויזיון, אז זה כזה תחושת החמצה. זה כמו לקבל 99 במבחן - אתה הכי קרוב למאה, אז אתה אומר, 'יאללה, עוד נקודה'. אבל בסוף אני שלמה מאוד עם התוצאה ומאוד שמחה לאן שהגעתי. ולקבל שוב את אהבת הקהל ואת כל התמיכה המטורפת הזו, זה לא מובן מאליו. מקום שני ברציפות. אז בזה אני מתעסקת, ויש עוד כל כך הרבה מקומות ודברים לייצג את ישראל בעולם שאני גם ככה עושה אותם". - אהבת הקהל לוותה גם בלא מעט תגובות קשות וקצת גזעניות. איך התמודדת עם זה?
"כמו שהתמודדתי לאורך כל החיים שלי ולאורך כל הקריירה. כשיש ביקורת עניינית, אני יודעת לקבל אותה ולהתייחס אליה, וכשהיא לא, אז את יודעת - פחות מתייחסים אליה. אני מכבדת כל אחד ודעה של כל אחד, ואני מתעסקת בטוב שבדבר". - תגידי ולרי, האם אי פעם קילפת קלמנטינה באוטובוס?
"מעולם, ואני שונאת אנשים שעושים את זה! זה פשוט חוסר התחשבות בבני אדם. אני חולה על הריח בכללי ועל הפרי, אבל באוטובוס? גם בחורף כשהחלונות סגורים? לא, לא, לא בא בחשבון". - את האמת, נכון שהשיר הכי אהוב עלייך זה "ואלרי"?
"וואוווווו, כן. אני אגיד שכן חחח". - אם היית יכולה לקום בוקר אחד כאדם אחר, במי היית בוחרת?
"יוווו, איזו שאלה. בואנה, תקשיבי, הייתי בוחרת... נורא קשה, אני לא יודעת. אולי בעצמי שוב. קצת מתנשא, אבל זו לא הכוונה, כי כאילו, להפך. אני כל כך שלמה עם עצמי ועם הדרך... עזבי, אין איך לצאת מהשאלה הזאת בטוב. אני לא יודעת. ריטה. בסדר, ריטה". - למשפחה שלך יש מסעדה. מה מנת הדגל שלך? את מבשלת?
"וואעליה. קודם כל אני מבשלת, אני חלק מבניית התפריט במסעדה, אחד מהחלקים העיקריים. מנת הדגל? יש לי כמה, זה נורא קשה כי זה גם אוכל איטלקי וגם ערבי. אני יכולה לבחור מכל אחד אחד?"
כן.
"אז מהאוכל הערבי את המסאחן, שזו פיתה דרוזית דקה דקה מגולגלת עם עוף מפורק עם בצל וסומק, בבישול ארוך, כמו אגרולים קטנים עם שמן זית מעל. שמים בתוך הטאבון וזה יוצא קרסיפי, חם, טעים. טובלים בטחינה עם שום קונפי. יש לי ריר, סליחה. ובשני זה קלאסי - פיצה. פיצה קלאסית. אני אוהבת עם פפרוני, כתף בקר. די, את עשית אותי רעבה עכשיו!".
כנ"ל!
"יופי, אז בואי נלך אחרי זה לאכול".