צדי צרפתי פסימי. זה לא מתאים בכלל לבמאי התיאטרון בן ה-83, אופטימיסט נצחי, אבל אירועי 7 באוקטובר והמלחמה שמתנהלת בחודשים האחרונים גבו גם ממנו מחיר מקצועי ואישי. "אני בדיכאון, מתוח, עצבני, מבוהל. פסימי מאוד, שזה לא אופייני לי", תיאר צרפתי הבוקר בשיחה עם ניב רסקין, "כל יום מקבלים זפטה חדשה על הראש".
"אני לא עובד. יש הפקה חדשה, בונים מחזמר על פי שירי אריק איינשטיין, שהקהל מאוד מתחבר וזקוק עכשיו לשירים שלו - אבל זה נסחב כבר חודשיים. בשבילי, המפגשים עם שלמה מושקוביץ שכותב את המחזמר, הם סוג של בריחה. אני תמיד אומר לו: אני נהנה לפגוש אותך, לדבר, זה מנקה לי את הראש, אני בורח למקום אחר. פתאום אני מקשיב למוזיקה של אריק באופן אובססיבי. יש לאיינשטיין שיר מדהים: 'יושב מול הנייר'. בשיר יש שורה: 'המדינה הולכת פייפן'. אתה קורא את מילות השיר וחושב לעצמך, מה זה?".
איך אתה מתמודד עם המצב?
"אני לא מתמודד. אני מכור לטלוויזיה, לא מסוגל לראות סרטים או ללכת לתיאטרון שאני אוהב. קשה לי ללכת לתיאטרון, אין לי סבלנות. לא יודע להסביר את זה. אני תקוע, לא מבין את עצמי. אני מחכה ומצפה שמשהו אולי ישתנה. בתוך תוכי, אני לא רואה משהו טוב באופק".
איפה תפס אותך ה-7 באוקטובר?
"בבית, ישנתי. אזעקה, נכנסתי לפאניקה. מה עושים? אין ממ"ד. יצאתי למדרגות, פגשתי שכנים, נכנסתי ללחץ. בגילי, אזעקה זה לא סוף העולם, כיוון שעברתי כבר תשע מלחמות, עוד לפני מלחמת השחרור. זה סיפור חיי. בכל שנה-שנתיים-שלוש יש מלחמה, בסדר, אבל למה שקרה ב-7 באוקטובר לא ציפיתי".
בשבוע הבא ייערך גמר "הכוכב הבא לאירוויזיון" שבסיומו נדע מי ייצג או תייצג אותנו השנה בתחרות. בזמן שהולכים וגוברים הקולות שקוראים לכתוב דווקא השנה שיר בעברית ולוותר על השואו הגדול, צרפתי חושב ההפך: "אני חולה על עברית. בזמנו, כשהייתי ב'כוכב נולד', המתמודדים שרו בעברית והרגשתי נוח. אנגלית הייתה בשבילי שפה של זמרי חתונות. זה מה שהיה אז. למה לשיר באנגלית כשסוף סוף יש לנו את העברית שהתפתחה והיא חלק מאיתנו? אבל, אני מבין שאין מה לעשות. כשאתה יוצא למלחמה, אתה צריך להילחם בשפה שלהם כדי לנצח".
אומנם לצרפתי אין יותר מדי פרויקטים חדשים בקנה כרגע, אבל ההצגות שביים לפני המלחמה: "מרי לו", "סאלח שבתי" ו"הלהקה", מבית התיאטרון הארצי על שם סמי לוי, ממשיכות לרוץ. "אני אוהב את 'מרי לו', הקהל מגיע וזה עובד נפלא. יש לי שם שחקנים נפלאים כמו טלי אורן, אקי אבני וליהי טולדנו, שהיא תגלית מדהימה. גם 'סאלח שבתי' עדיין רץ, הנוער משתגע אחרי זה. זה מצחיק ומשעשע. אני נורא מופתע גם מ'הלהקה', שמדברת לקהל עד היום. אלה שירים ישראליים, שירים של להקות צבאיות. יש חזרה לעניין הזה".
צרפתי פגש לאחרונה באילת מפונים מעוטף עזה, כשביקר אותם יחד עם צוות "סאלח שבתי". רגע אחד נחרט בו עמוקות. "חודשיים לפני המלחמה התארחתי בהופעה אצל זמר בשם יוסי מאיר. הוא העביר ערב שירים ישראליים בעוטף עזה וביקש שאגיע כדי שישאל אותי כמה שאלות. היה נחמד, קהל מפוצץ, 650 איש מכל הסביבה. באילת ניגשה אליי אישה ושאלה אותי: 'צדי, אתה זוכר את ההופעה שהייתה? חצי מהקהל לא קיים היום. הם אינם'. זה גמר אותי. אתה חושב על אותו קהל נפלא שהיה צמא לשמוע את השירים הישראלים ופתאום הם אינם".