בסוף השבוע האחרון יצא הסופר והמשורר איל מגד נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו בטור שפירסם בעיתון הארץ. "לך נגד עצמך ביבי, למעננו", כתב שם מי שהיה חברו הקרוב במשך שנים רבות. מאז שפרסם את דבריו, מתחוללת מהומה שגררה תגובות רבות - חלקן נגד הסופר, כשבמרכזן התהיה מדוע לא הביע חרטה על התמיכה והידידות עם נתניהו.
אמש (ראשון), הגיע מגד אל אולפן "יחד ננצח" ושיתף את ארז טל ואברי גלעד בהחלטה לצאת נגד מי שהיה חברו הטוב והמחירים שנדרש לשלם. "ברור שהידידות עם נתניהו סיבכה אותי בסביבה התרבותית-חברתית הרחוקה. הפסדתי הרבה מאוד קוראים, אין מה לדבר בכלל, אבל לא התחרטתי אף פעם".
מה קרה אחרי שפרסמת את המאמר?
"ממש מהומה, מכל הכיוונים. המון תגובות".
התהפכת.
"המילה 'העצמה' נמצאת בכל פינה היום, איפה שלא תפנה תראה אנשים מעצימים. מי אני בכלל, כתבתי משהו חזק נגד ביבי, אבל יש הרגשה שהייתי מעמודי התווך של שלטונו ועכשיו פתאום הסרתי את אחד העמודים".
מה הקסים אותך בזמנו בביבי?
"הכרתי אותו כשהיה מובס וכשאמרו שהוא גמור, מה שאמרו עוד עשרות פעמים מאז ולא קרה. לא חשבתי שאני עושה היכרות עם ראש ממשלה אלא ראש ממשלה לשעבר. היה בו משהו מאוד שרמנטי, אין מה להגיד, וידידותי מאוד. הוא מאוד קשוב לכל מיני דברים לא קונבנציונליים במדיניות הפוליטית. מה שקסם לי זה שנשמתי יחד איתו את האוויר הטרי והצח של הכישלון. אני מאוד מזדהה עם אנשים שנושמים את האוויר הזה, זה אותו אוויר שנשמתי לא מעט".
כמי שהכיר אותו - מה קרה לו?
"אנשים באים ואומרים שהכל טוב ויפה, המאמר חזק, אבל איפה הבעת החרטה האישית? איפה ההכאה על חטא? כל העניין הוא שחשבתי: 'מי אני שאתחרה בעניין הגדול שעומד מולנו?', ההרגשה הפרטית שלי לא חשובה עכשיו. מה זה חשוב אם אני כן או לא מתחרט, זה לא קריטי. מה שקריטי זה מה שאני מנסה להפציר בביבי לעשות, לכפר איכשהו על החורבן שהביא עלינו, לעשות מה שצריך וללכת על התוכנית האמריקאית. לא להסס".
ראית אותו במסיבת העיתונאים במוצאי שבת?
"זה פשוט לא יאומן, זה לא ביבי שהכרתי. אנשים אומרים לי: 'אתה צריך להכות על חטא שמהתחלה לא קראת אותו נכון'. כאילו כך תרמתי לתהליך החורבן שהוא זרע פה".
שוב, אז מה קרה לו?
"אני לא חושב שהוא היה דיקטטור תמיד, אבל יכול להיות שיותר ויותר התפתחה אצלו אישיות של דיקטטור, שכל מעיינו נמצאים בהישארות בשלטון".
רבים יגידו: זה לא הזמן לעסוק בזה, רק זורע פילוג.
"זו הבעיה. אתה יכול לסמוך שההחלטה שלו על מלחמה או שלום לא מושפעת באופן הכי ברור מהאינטרס העליון להמשיך לאחוז בקרנות המזבח של השלטון? זו האשמה חמורה אך ריאלית. אם לא הייתי חושב ככה, לא הייתי חולם לכתוב את המאמר הזה".
ניסית ליצור איתו קשר לפני המאמר?
"ניסיתי לא פעם ולא פעמיים מאז התחילה המלחמה. ניסיתי להבין מה קורה שם בתוך המבצר שהוא מוקף בו, המגן האנושי של כל מיני ארחי-פרחי. ניסיתי להעביר לו מסרים שהוא חייב להכיר ולקחת אחריות. הוא היה הקבלן הראשי של העיר שחיילים נופלים כדי לנתץ אותה. איך הוא יכול בכלל להתעלם מזה, לפלוט איזה דבר צדדי ועלוב כשהוא אומר: 'גם אני אענה על שאלות'? איך אפשר לתת לאדם כזה להנהיג את המחנה? איפה הכבוד העצמי שלו, מה קרה לו? הוא לא היה כזה".