"סרט סרבי" שייך לנישה מאוד ספציפית ומצומצמת של סרטים - כאלה שמספר האנשים שיודעים ומדברים עליו ככל הנראה גדול בהרבה מאלה שהעזו לצפות בו. ננסה להגיד את זה כך: יש אימה, ויש "סרט סרבי". את רוב הזוועות שמתוארות בו קשה אפילו לכתוב כאן באופן מרומז מבלי להוסיף אזהרת טריגר מהבהבת, ואם יש לכם קיבה מאוד חזקה ונטייה לישון טוב בלילה, אתם יכולים למצוא את תיאור העלילה המלא בעמוד הוויקיפדיה שלו.

השבוע נודע שעשר שנים אחרי יציאתו, "סרט סרבי" ישוחרר בגרסת בלו-ריי ו-DVD בגרסתו הלא מצונזרת ובאורך מלא - וזאת לאחר שאותה גרסה הייתה זמינה בעבר רק בהפצה מצומצמת מאוד. כשהוא יצא ב-2010, "סרט סרבי" מהר מאוד זכה לסופרלטיבים בסגנון "הסרט המפלצתי ביותר בהיסטוריה". הוא הוקרן בפעם הראשונה בפסטיבל SXSW באוסטין, ולפני הקרנתו מארגני הפסטיבל הזהירו את הקהל ונתנו להם הזדמנות אחרונה לעזוב את ההקרנה. בספרד הוא נאסר להקרנה על ידי בית המשפט, וכשהוא הוקרן שם בפסטיבל סרטים למבוגרים בלבד - מארגן הפסטיבל הועמד לדין באשמת הצגה של פורנוגרפיית קטינים, מכיוון שהסרט מכיל סצנות אונס של ילד ואף של תינוק בן יומו.

בארה"ב ובאנגליה הסרט הוקרן בהפצה מוגבלת מאוד ורק לאחר שכארבע דקות ממנו נחתכו החוצה. בינואר הקרוב הוא ישוחרר במלואו, ולפי המפיצים אפשר גם לצפות בשנה הבאה גם לגרסת במאי מוארכת של הסרט שתצא בהמשך 2021 יחד עם סרט דוקומנטרי, שייתכן ויהיה מתאים יותר לצפייה על ידי הקהל הרחב ויספק את יצר הסקרנות מבלי הצורך לחזות בזוועות של המקור.

"סרט סרבי" מגולל את סיפורו של שחקן פורנו לשעבר שמסכים לקבל הצעה לחזור לתחום פעם אחת אחרונה על מנת לצאת ממשבר כלכלי ולתמוך במשפחתו. רק שבמקום סרט פורנו רגיל, הוא מגלה שהוא צריך לקחת חלק בפרויקט מסוג שונה לחלוטין, כולל אונס, רצח וזוועות גרפיות שנחסוך מכם. הסרט תואר לא פעם כאלגוריה, כשמבקרים מנסים למצוא בו ייצוג של פשעי מלחמה בסרביה, אבל על פי במאי הסרט סרג'ן ספסויביץ': "הסרט לא נוגע בתמות של מלחמה, אבל כן מטפל באופן מטאפורי בחיים בסרביה לאחר המלחמה". 

על פי ספסויביץ', הסרט הוא פרודיה על הקולנוע התקין פוליטית שנעשה בסרביה ונתמך על ידי מימון זר. "הפכנו למילים נרדפות לכאוס ושגעון", הסביר הבמאי כשנשאל למה בחר בכותרת "סרט סרבי". "הכותרת היא התייחסות צינית לכך. הסרט הוא מטאפורה לקולנוע הסרבי הלאומי - משעמם, צפוי ומצחיק שלא בכוונה. הסרטים שנעשים בסרביה הם פתטיים וממומנים על ידי המדינה עם תמיכה של מקורות זרים, על ידי אנשים שאין להם שום קשר או חוש לקולנוע. איכות הסרטים היא לא הדאגה שלהם, אלא לעקוב אחר ספר החוקים הבירוקרטי של הפוליטיקלי קורקט. כוכב הסרט הוא ייצוג מוגזם של הסדר הקולנועי החדש במזרח אירופה. אתה לא יכול להשיג מימון לסרט אם אין לך נערה יחפה בוכה ברחובות או כל סיפור אחר של קורבנות מלחמה באזור שלנו. העולם המערבי איבד את הרגשות שלו, אז הם מחפשים רגשות מזויפים, הם רוצים לקנות רגשות. הסרט יוצא נגד הפאשיזם של התקינות הפוליטית".