המבט המאוכזב בעיניו של פטריק מדריך הסקי אמר את הכל. אחרי שהריע בהתלהבות מהעובדה שאני סוף כל סוף מצליח לגלוש בלי ליפול, הוא סובב את ראשו לרגע וגילה שהתרסקתי לתוך גדר הבטיחות. אבל גם אם מבטו של פטריק אמר את הכל, זה לא הפריע לדניאל להוסיף את שני הסנט שלו. בעודו נקרע מצחוק כמו ילד קקה באחורה של האוטובוס, הוא סיכם: "איתמר, אתה כזה גרוע".
נוסף על היותו אחד ממדריכי הכושר המובילים בארץ, דניאל דוד שליבו הוא אושיית אינסטגרם פופולרית בתחום הפיטנס והטראוול. כלומר, הוא כל הזמן נוסע לחופשות בחינם ולבוש מכף רגל ועד ראש במותגי ספורט שקיבל במתנה. פגשתי אותו בנסיעת עיתונאים לרגל השקת אתר סקי חדש של קלאב מד באלפים הצרפתיים (אני נסעתי ככתב mako והוא כמוביל דעת קהל) והוא הצטרף איתי לשיעור סקי למתחילים שעשיתי ביום השני. למרות שהכריז שגם הוא לא עשה סקי מימיו, עוד לפני שהתחלנו את השיעור היה ברור שהוא ואני נמצאים בקטגוריות אחרות של "מתחילים".
כליל שלמות הפיטנס עמד מול אדם מאותגר תנועתית, שנמנע באדיקות מכל סוג של פעילות גופנית ושתה שלוש כוסות יין בארוחת הצהריים. חוץ מהעובדה שאני נמצא בכושר הכי גרוע שאדם לא שמן יכול להגיע אליו, הבעיה האמיתית שלי היא שאני גבוה למדי, מה שפוגע ביציבות, ולמרות גילי המופלג, עדיין לא הצלחתי להיסגר על כל הקטע הזה של שליטה בגפיים הארוכות שלי.
בעוד שדניאל השתלט במהרה על כל התנועות, אני לא הצלחתי בשום פנים ואופן להתחיל לגלוש מבלי לפרפר בבהלה וליפול על השלג הרך. הלעג של דניאל על כישלונותיי התיאטרליים היה כל כך אכזרי עד שפטריק המדריך פלט בעצב כשעזר לי לקום: "He is a terrible man".
כשדידיתי חזרה לחדר ההלבשה, מדמה ברוחי את הכאב שאחוש מחר בבוקר בירכיים הפנימיות שלי, דניאל מיהר אחרי והכריז שהוא לא נפל אפילו פעם אחת. כדי לדרוך עוד על הפצעים שלי, הוא הראה לי סקר שערך בקרב הגולשים שלו, בו שאל אותם בפשטות: "itamar sucks?". תוצאות הסקר העידו חד משמעית (92%) שאכן אני sucks אבל למרות הצריבה, הפגנתי הומור עצמי בריא, וגם אם לא הבנתי למה זאת צריכה להיות תחרות, לקחתי את התבוסה שלי ברוח טובה.
בניגוד לניצוצות שעפו בינינו אחר הצהריים, ההתחלה שלי ושל דניאל לא הייתה כל כך טובה. באותו בוקר קמתי זעוף והתיישבתי לצדו בשולחן העיתונאים הישראליים, כשאני מביט בגועל על ערימת הצלחות עמוסות באוכל שהבאתי לשולחן ולא נגעתי בו.
כששאל למה אני לא אוכל, אמרתי לו שקמתי עצבני והוא ענה "אם אתה קם עצבני במקום כזה מדהים, אז יש לך בעיות". באותו רגע הוא סימן את עצמו כאויב הכי גרוע שלי וכאדם השנוא עלי אדמות. אבל למרות מזגי החם, בסופו של דבר אני אדם סלחן, ועד הצהריים כבר הנחתי את המשקעים בצד והגעתי בלב פתוח לשיעור המשותף עם הרוחניק המעייף שחושב שכולם צריכים להיות שמחים כל הזמן.
כמו בכל קומדיה רומנטית טובה, מה שהתחיל בשנאה יוקדת הפך לאהבה גדולה. מהר מאוד גיליתי שדניאל קרוב לרוחניקיות שלווה כמו שאני קרוב לעולם הפיטנס, ושמאחורי הפרצוף הילדי והמתוק מסתתר שדון עוקצני ומרושע. לאחר השיעור המחשל, היחסים שלנו המשיכו להתקרב, ובערב הוא אפילו העלה תמונה בה הוא מכריז על אהבתו אלי.
גם בלי הצהרת האהבה האינסטגרמית, הייתי בטוח שלמרות הכושר הגרוע שלי, דניאל נמשך אלי בטירוף, ושמאחורי כל ההצקות הקטנות עומד רצון עז לשכב איתי. אני תמיד חושב שהומואים נמשכים אלי, בין אם הסימנים בשטח אכן מעידים על כך או שלא, אבל הפעם הרגשתי שתשומת הלב שהוא הרעיף עלי הייתה מיוחדת, ואני חייב להודות, נהניתי להיות הממתק של הטיול.
בשל היותי בן זוג מחויב, נאמן ופחדן, אסור לי בתכלית האיסור לפלרטט עם בנות. כלומר, אין לזוגתי בעיה עקרונית עם פלרטוטים, אבל מעשית אני אחטוף על הראש אם יהיה אפילו צל של חשד לפלרטוט מצדי (ולא נזכיר שגם בימי הרווקות הייתי פלרטטן גרוע מאוד). בצר לי מצאתי את הפתרון המושלם לבעיה: במקום לפלרטט עם בנות, אני פשוט מפלרטט עם הומואים. המתח המיני אמנם נותר חד צדדי, אבל גם אם אני לא שותף לו, הוא עדיין מספק עניין וריגוש. כמה הזדמנויות יש לנו הסטרייטים בעלי המראה הבינוני ומטה להרגיש מושכים ונחשקים? אם דניאל, האל היווני בתלבושת האדידס הנוצצת, רוצה לעגוב לו להנאתו על גוש הרפיסות המכונה איתמר רונאל, מי אני שאמנע בעדו.
בין גברים סטרייטים קיימת תמיד מעין מתיחות סמויה. הרושם הראשוני שלי מכל גבר הוא תמיד שאני שונא אותו - ככל שהוא יותר מוצלח, נאה ומקרין ביטחון, אני רק מתעב יותר את הזכר המתחרה. באופן מופלא, ברגע שאני מגלה שגבר אחר חובב גברים, כל האגרסיביות והתחרותיות נעלמת באחת ואני יכול לקבל את האדם שמולי בחיבה ובאמפתיה. סביר להניח שאם דניאל היה סטרייט, לא הייתי לוקח את כישלונות הסקי המביכים שלי ברוח קלילה, והרברבנות שלו הייתה מכעיסה אותי ומוכיחה בפני כי מדובר בדוש נוראי. אך מכיוון שידעתי אין בינינו תחרות, יחד עם העליונות הקלה שהעניקה לי המחשבה שהוא אולי נמשך אלי ואני לא אליו, המצ'ואיזם שלו נתפס אצלי כעוקצנות חביבה ופלרטטנית, וקירבה בינינו במקום להרחיק.
כפי שמעידה חזותי הנעבעכית, אני לא איש של מסיבות, אבל בקלאב מד כמו בקלאב מד, לא אומרים לא להרמות. כשהגעתי לחגיגה הגדולה בערב השני, השרירים כבר כאבו משיעור הסקי הכושל, אך כמו GO אמיתי (Gentil Organizers, כך מכנים בקלאב מד את הצוות במקום, א"ר) התגברתי על הגוף הדואב ופצחתי בריקוד סוער ומלא ביטחון. עליתי על הבמה הקטנה השמורה לרקדניות המחופשות, מטיל לכל עבר את הגפיים המתנופפות שלי.
דניאל הופתע לראות את מפלצת המסיבות שפרצה ממני פתאום, ובסקר שעשה, "זוכרים את איתמר שלא יודע לגלוש, גם לרקוד הוא לא יודע. מסכימים?", מצבי השתפר ורק 70% מהעוקבים הצביעו נגדי. הייתי שמח לספר לכם שערב השתייה והריקודים הוביל ללילה סוער עם דניאל, ושגיליתי משהו חדש על המיניות המודחקת שלי אבל לצערי, החיים זה לא סרט של איתן פוקס, והסטרייט נשאר סטרייט, לא משנה עם כמה הומואים הוא מפלרטט.
כשנפרדנו בשדה התעופה התחבקנו בחום והבטחנו שנשמור על קשר, אפילו שלחתי לו הודעה בוואטסאפ עם מלא לבבות. אבל עם כל לב שהקלדתי, ידעתי שבעולם האמיתי אליל פיטנס וכתב תרבות לא יכולים להיות חברים (מה גם שהמשיכה העזה שלו אלי עלולה לגרום לו לתסכול קשה מנשוא). הפערים בינינו גדולים מדי, העולמות רחוקים מדי, והרומן יישאר בקלאב מד.
אני עוד עוקב אחר הסטוריז שהוא מעלה במסירות, מצטלם השכם וערב עם סלבריטאיות חטובות, מבלה באתרי נופש יוקרתיים. למרות שגם הוא נמצא בזוגיות מחייבת ורבת שנים, כדי להרגיע את פרץ הקנאה שעולה בי למראה חייו הפוטוגניים, אני תמיד אומר לעצמי בעידוד: "הוא יכול היה להיות שלי, אם רק הייתי רוצה".
mako תרבות בפייסבוק