"שומרי משקל" בישראל נסגרת, מי היה מאמין. תם עידן. קבוצת שינקין בית תמי מרכינה ראש וסנטרים. חובותיה של שומרי משקל – או כמו שאנחנו קראנו לה, "שומרי" – נאמדים ב-20 מיליון שקלים שזה, וואו, רחוק מאוד ממשקל כבוד.
כשחושבים על זה, יש לא מעט סיבות הגיוניות לנפילתה של "שומרי". השוק מוצף היום בדיאטות, חלקן זולות ואופנתיות יותר. חלקן כלל לא מבוססות שקילה, חלקן מתנהלות בפייסבוק או בקבוצות וואטסאפ, חלקן אפילו בחינם. או בשפת "שומרי משקל" – יש יותר מדי פיתויים. בין בליל ה"אמא חוזרת לג'ינס" ו"דיאט אנג'ל" ו"שמונה-שש עשרה", "שומרי משקל" הרגישה קצת כמו פריכית. ולא הפריכית הטעימה, פריכית מאורז מלא. ובכלל, מדובר על שיטה מבוססת מפגשים, דבר שבטח התרסק בשנתיים של קורונה. הרי מה הכוח המניע להרזיה בשיטה הזאת? ההכרח להישקל אחת לשבוע מול זר שיפוטי שעומד להתאכזב ממך נורא. זה היה סוד ההצלחה שלהם, זה לא מאזן אימה שאפשר להעביר לזום.
"שומרי" הייתה דיאטה מעולה, אבל אנשים כבר לא רוצים לעשות דיאטות. כלומר הם כן, אבל כאלו שמגיעות במסווה של בריאות. דיאטה זה גנרי, אנשים רוצים תזונה. כזאת שיש מאחוריה אידיאולוגיה הולסומית והמשקל פשוט נושר על הדרך. הם רוצים לשמוע הסברים סבוכים על מטאבוליזם מואץ כתוצאה מצום או תזונה קטוגנית. הם רוצים מזונות-על ואצות ולאכול כמו אדם קדמון ולהימנע לחלוטין מפחמימות. הם רוצים לשמוע את המילה "ניקוי". אם זאת לא "אכילה נקייה", מה זה שווה? "שומרי משקל" הייתה פשוטה מדי, בייסיקית, היא התעסקה במשקל שלנו ולא בכל הדברים האחרים שדיאטות חדישות מעמידות פנים שהן מתעסקות בהם כשהן למעשה מתעסקות במשקל.
גם שיטת הנקודות, יש להודות, כבר פחות עבדה בשבילנו. אם פעם היא הייתה תחליף חדש לקלוריות, היום היא כבר מרגישה ארכאית. לספור דברים, מה אנחנו, איכרים? אנחנו אוהבים דיאטות שבהן הכל משוער ושמאכלים מתחלקים לכאלו שאסור בכלל לאכול ולכאלו שמותר לאכול בלי הגבלה. התזונות העכשוויות לא כוללות ספירה של כלום או שקילה, אבל הן עדיין הרבה יותר נוקשות מ"שומרי משקל" כי הן כוללות איסור גורף על סוכר או פחמימות או 16 שעות או אלף דברים אחרים.
"שומרי משקל" תמיד הייתה דודתית וסחית. גם כשהיא הצליחה. זו בדיוק הסיבה שהיא נדמתה כמו מניה בטוחה, יציבה. מקום שאת הולכת אליו כל שישי בבוקר ואומרים לך דברים שאת כבר יודעת. על כמה חשוב להישאר בתלם בפסח, ושזה בסדר אם חרגת, פשוט תיכנסי לשבוע חלבונים מואץ. זו שיטה מצוינת ומאוזנת, ככל הנראה יותר מכל דיאטה אחרת, אבל היא פשוט משעממת. ואם דיאטות גם ככה לא עובדות, לפחות שהן יסעירו אותנו מספיק כדי שנקבל בהשלמה את העובדה שאנחנו עומדות להתרסק בעוד חודשיים, כרגיל, אל סלעי הפחמימות.
כבר אי אפשר פשוט להגיד לנו להיות רזים
דברים שחשבנו שאנחנו יודעים על דיאטות השתנו לגמרי בשנים האחרונות. למשל, "ארוחת בוקר היא הארוחה החשובה ביותר ביום" או "צריך לצרוך את כל אבות המזון". דיאטת 8-16 ביטלה את ארוחת הבוקר ואת הציווי לאכול כל שעתיים שלוש, הקטוגנית והאטקינסים חיפפו את האיזון והודיעו לנו שהפחמימות מבוטלות, על הדרך גם גילינו שכולנו מכורים לסוכר. בסוף, אולי, בעיקר הבנו כמה דיאטות הן עניין של טרנדים מתחלפים ומבנה אישיות גמיש, ופחות של מדע ומחקרים. הסברים עילגים שטוענים ש"כשלא אוכלים הגוף נלחץ ושורף שריר" מתחלפים בהסברים עילגים הפוכים לפיהם "כשלא אוכלים הגוף נכנס לשריפת תאי שומן" ולאף אחד לא אכפת. דיאטות הפכו מסט חוקים נוקשה ורצף של אמיתות, למערב פרוע של שיטות ואמונות לא מבוססות, לא עקביות ושלא כוללות את המילה "דיאטה". איזה מזל. מי רוצה לעשות דיאטה.
גם רגשית, "שומרי משקל" נשארה אותו הדבר בעוד שאנחנו השתנינו. נכנסנו לעידן הבודי פוזיטיב והחמלה העצמית ואמנם זה לא הפחית כהוא זה את הרצון שלנו לרזות, אבל זה כן שלח זרמים תת קרקעיים שגרמו לנו לרצות שיסתכלו עלינו אחרת, כי אולי ככה גם אנחנו נצליח. סוף סוף הגענו לעידן שבו התרבות טורחת לספק לנו דימויי גוף מגוונים יותר, שהטלוויזיה מלאה בנשים בכל משקל והפרסומות לכל חברת אופנה אפשרית טורחת על גיוון. דיאטות לא יכולות להגיד לנו יותר פשוט להיות רזים, חייבים עוד משהו.
בזמן שכל סוגי הדיאטות החלו להעצים אותנו, "שומרי משקל" נשארה, מיתוגית, חוג לכונפות. וזה לא מתאים לנו יותר. עלה הצורך בדיאטה שתגיד לנו שאנחנו מהממות תוך כדי שאנחנו עושות אותה. שתגיד לנו שאנחנו לא צריכות אותה תוך כדי שאנחנו עושות אותה.
ודווקא היו ל"שומרי" את הכלים להשתנות. כאילו, השם היה חייב ללכת, "שומרי משקל" זה דאונרי מדי. אבל הפורמט של א.נשים שמתגודדים במעגל אחת לשבוע? עובד ברמות. הם פשוט היו צריכים להחליף את הדיבור על אוכל ומשקל וספירה, בדיבור על רגשות כלפי אוכל והגוף שלנו ועצמנו, ובלהגיד לנו שאנחנו בסדר גמור, תמיד. הרי "שומרי" הייתה מעגל נשים לפני שידענו שזה מה שאנחנו צריכות, היא פשוט הייתה צריכה לקחת את זה צעד אחד קדימה להעצמה וחמלה, להתאים את עצמה לעולם שהחליף נזיפות בליטופים.
אז להתראות, "שומרי". נמשיך לצעוד לאורך, סוג של. תודה על הנקודות, תודה על יום ללא ספירה, תודה על הרזיות מאסיביות כל כמה שנים – שלאחריהן עלייה בלתי מבוקרת במשקל כי הדברים האלו לא מחזיקים. תודה שתמיד היית שם, עם נקודות ועם קהילה, ממתינה בסבלנות לרגע שבו נאסוף את עצמנו ונכריז שדי, עד הקיץ אנחנו חמישה קילו פחות.