אנשים עוד רוצים ללכת לקולנוע. בין אם זה בשביל לראות את "ספיידרמן" ואת "דוקטור סטריינג'", לשיר התקווה לפני הקרנה של "המיניונים: עלייתו של גרו" או לראות אישה מבוגרת שנודדת בין יקומים מקבילים ב"הכול בכל מקום בבת אחת", תמיד יש ביקוש למסך הגדול. הבעיה היא שלא בכל מקום בארץ יש נגישות גבוהה למשאב האהוב הזה: יישובים רבים בפריפריה רחוקים מאוד מבית קולנוע. אם נער מבית ג'אן או נערה ממצפה רמון רוצים לראות את "רכבת הקליע" או את "תור" החדש עליהם למצוא טרמפ לעיר הקרובה אליהם (נהריה עבור האחד, באר שבע עבור השנייה), לנסיעה של כ-45 דקות. אם לא ימצאו טרמפ, עליהם להשתמש בתחבורה ציבורית, שתיקח להם כשעה וחצי.

פה נכנסת לתמונה היוזמה החדשה של מפעל הפיס, שסייע לרשויות המקומיות ברכישת מערכות הקרנה דיגיטליות, משוכללות ומקצועיות שכוללות מקרן, שרת, מסך, רמקולים לבמה ומעבד קול. במילים אחרות: הקולנוע מגיע כמו שצריך למקומות אליו הוא לא בא מספיק עד כה. בנוסף לבית ג'אן ומצפה רמון, מערכות הקרנה יותקנו בלוד, בת ים, בית שאן, מג'אר, אור יהודה, בית שמש, רהט, קריית גת, מעלה אדומים, פרדס חנה-כרכור ובחוף הכרמל. הכרטיסים להקרנות צפויים לעלות 25 שקלים לסרטי ילדים ומשפחה ו-30 שקלים לסרטי "מבוגרים". במצפה רמון מערכת ה-DCP החדשה תושק בערב הבכורה של פסטיבל קולנוע על הקצה (בשיתוף פסטיבל ירושלים), שיימשך מ-23 עד 26 באוגוסט.

מצפה רמון (צילום:  Oleg Mayorov, shutterstock)
מצפה רמון. לא רק מדבר ומדבר|צילום: Oleg Mayorov, shutterstock

"מצפה רמון הפכה בשנים האחרונות לנושאת דגל אהבת הקולנוע", אומרת שירי בר-און, תושבת מצפה רמון ומנהלת פרויקט הסינמכתש, הקולנוע הקהילתי של הרשות המקומית. "הסינמכתש התחיל ב-2014, מהמקרן הראשון שהגיע הנה".

"תמיד תהיה לנו את אהבת הקולנוע"

"בשבוע שעבר עשינו הקרנה של המיניונים, ובאו לראות את הסרט 160 אנשים", מצטרף אליה נדר נועם, מנכ"ל המרכז הקהילתי של מצפה רמון. "בשומקום בארץ לא מגיעה כמות כזאת של צופים לקולנוע. ועד עכשיו, אם היינו רוצים להזמין את 'אהבה בשחקים: מאווריק', למשל, לא יכולנו להקרין אותו באיכות של מחשב, אלא רק דרך מערכת מיוחדת. זאת המערכת שנתרמה לנו כעת".

כמה הקרנות כאלה מתוכננות להיות בשנה?
נועם: "אני מקווה שלפחות 52, אם לא יותר. אנחנו רוצים פעם או פעמיים בשבוע. זה המון במצפה".

והשאיפה היא שאלה יהיו סרטים חדשים?
בר-און: "השאיפה היא שאלה יהיו סרטים חדשים שיצאו אתמול, כדי שמי שחשב לנסוע עד באר שבע יוכל פשוט לראות סרטים פה. אבל תמיד תהיה לנו את אהבת הקולנוע – הסינמכתש הוא גם סינמטק, ובהקשר הזה, הוא מביא גם סרטים ישנים".

_OBJ

מה הזיכרון הקולנועי שלך ממצפה?
בר-און: "אני קולנוענית ועשיתי הרבה סרטים תיעודיים קצרים ואישיים שמביאים את מצפה רמון מהעיניים שלי כאדם חדש (בר-און חיה במצפה רמון כ-15 שנים – ז"א). ניסיתי בעזרת הקולנוע לחבר קהילה ויצירה באמצעות הסרטים שלי. עשינו פה המון קורסים לקולנוע, ועכשיו במסגרת פסטיבל קולנוע על הקצה אנחנו נחשוף סדרת קולנוע 'מצפה'-ית, גם בתמיכת מפעל הפיס. קוראים לה 'מצפה – סיפור אהבה', והיא תורכב מחמישה פרקים שנכתבו על ידי אנשים שלמדו בקורס תסריטאות, שתופק בעזרת קולנוענים מקומיים".

התשוקה לקולנוע במצפה רמון קיימת ונוכחת, ועכשיו יש יותר נגישות לצרוך אותו?
נועם: "לגמרי. שמע, יש אנשים כמו שירי שיראו סרט גם במסך של הטלפון. אבל יש אנשים שצריכים את חוויית הצפייה הקולנועית הזאת. כיף לקבל חוויית צפייה טובה. היום יש לך המון סרטים בנטפליקס וב-yes ובכל הדברים אלה, אבל יש דברים שרק אולם קולנוע יכול להביא לך. גם הסאונד, האור, הגודל, וגם הסרטים החדשים שרק עכשיו יצאו. במצפה יש המון דברים שאפשר לעשות, אבל זה עוד לא היה".

בנוסף לסינמכתש, למצפה רמון יש מורשת קולנועית מרשימה במיוחד יחסית למקום שרחוק בכמה עשרות מאיזשהם בתי קולנוע מסחריים ופעילים: "לפני הסינמכתש היה את טולי, מקרין אגדי שהקרין את כל הסרטים ושלח שליחים שיביאו לו שקים עם סלילי ענק של 35 מ"מ", מספרת בר-און. "כדי להתקין את מערכת ה-DCP החדשה היינו צריכים להסיר את המקרנה הישנה שטולי השתמש בה".

ממש "סינמה פרדיסו".
"לגמרי".

טולי יבוא?
"האמת שרצינו לעשות אירוע שלם שבו הוא יהיה אורח הכבוד, אבל הוא כבר מבוגר מאוד וזה לא כל כך פשוט. אבל אנחנו נזכור אותו, ונספר את הסיפור שלו".