לקח לקהל שניה וחצי להבין מה התרחש מולו, ואז האולם כולו התרומם ממקומו כאיש אחד ופצח בתשואות רמות. פייג' עמדה שם נבוכה, מחייכת, עוד לא לגמרי מרגישה את ההקלה, ובכל זאת אמרה – אני כאן כי נמאס לי להסתיר ולשקר באמצעות שתיקה, ואני מאמינה שאני יכולה לחולל שינוי.
היא צודקת. זמן ארוך מאוד ששחקנ/ית בסדר הגודל של פייג' לא יצאה מהארון, בטח לא מול מצלמה, ובטח לא בנאום כן, מרעיד ומלא להט, שמתאר את הפחד מבריונות שמתחיל בבית הספר וממשיך בכל מוסד חברתי אחריו. פייג' לא הסתפקה ביציאה האישית שלה, וקשרה אותה לדימויים הקשיחים והשרירותיים של נשיות וגבריות שהוליווד כופה על העולם, כפי ששחקניות עושות לעיתים נדירות. היא תיארה כיצד לפני ימים ספורים נתקלה בכתבת רכילות אודותיה שהכילה פפראצי שלה בדרך לחדר הכושר, כשהיא לבושה מכנס ספורט קצר. "הכתב תהה", היא מצטטת, "'מדוע היפהפיה הקטנה הזו מתלבשת כמו גבר ענק?', ובכן, אני אוהבת שנוח לי. הסטריאוטיפים המעוותים של נשיות וגבריות לא משרתים אף אחד".
כן, כל שחקני ושחקניות הקולנוע המפורסמים ביותר לאורך העשורים האחרונים – ואני מדברת על אלו שמגלגלים חוזים של שבע ספרות לכל פרויקט – אינם אלא סטרייטים. או לפחות, כמו שפייג' העידה, משקרים באמצעות שתיקה. שמועות שהופכות יותר ויותר ודאיות עם השנים לגבי נטיותיהם של הגברים שנחשבים למאצ'ואים האולטימטיביים והנשים שנחשבות לאידיאל הנשיות (גגלו אותם, אנחנו מפחדים מתביעות) נשארות בגדר ספקולציות מרופדות באיומים משפטיים. ולא סתם – לצאת מהארון, גם בשנת 2014, פירושו שלא תוכל ולא תוכלי לשחק אלא קלישאה של הומו ולסבית.
לכן כששחקנית כמו פייג', צעירה, יפהפה ואחת שיחקה לא אחת את מושא האהבה בסרטיה, יוצאת מהארון ומפרה את הדימוי הרווח – הוליווד רועדת. אלא שרק אם יהיו מספיק כמוה, יתחילו לאפשר להומואים ולסביות תפקידים שאינם נשענים אך ורק על סטריאוטיפ נטייתם המינית. זה תלוי, בין השאר, בפתיחות הקהל. וכן, כל זה תקף פי עשרים וחמש לגבי התעשייה הישראלית.