ניתן להניח שכבר יצא לכם להתקל בקמפיין הטלוויזיוני של יונדאי. כזכור, בפרסומת מוצגת סיטואציה בה אדון שנוסע ב-i30 החדשה משוכנע שהרכב מתוצרת גרמניה והוא בכלל לא מסוגל להעלות בדעתו שהוא נוסע ברכב קוריאני. האם מדובר רק בפרסומת או באמת בשדרוג משמעותי שמביא את היצרן, שרק עד לפני מספר שנים נחשב כספק של לא יותר מכלי תחבורה בסיסיים, להביט בגובה העיניים ליצרנים האירופאים המובילים?
מבחינה מקומית לפחות, גם ל-i30 הקודמת יש נקודות זכות רבות מבחינת יונדאי והיא הייתה למעשה זו שהציבה את המותג על המפה ואפשרה לו להתחרות ראש בראש במאזדה ששלטה בשוק הישראלי ביד רמה במשך 15 שנים.
אמנם ה-i30 הקודמת לא זהרה או הצליחה להתבלט מעל לממוצע, אבל מעבר לסיפור הצלחה מבחינת מספרית היבואן הצליח בעזרתה אף לחנך את משפחת ישראלי השמרנית וללמד אותה לקחת בחשבון צורות משפחתיות אחרות כמו האצ'בק או סטיישן (קרוס וואגון) לבד מאותה סדאן אוטומטית ורבועה.
כעת, כשברשות היבואן גם דגם סדאן מצליח (i35) שכה היה חסר לו בעבר, נוחת כאן הדור השני של ה-i30 ומעורר ציפיות גבוהות וסקרנות בקרב הרוכשים הפוטנציאליים. לנו לא נותר אלא לקחת את המשפחתית החדשה ולבחון עד כמה הטענות הקוריאניות למוצר בסגנון אירופאי באמת עומדות במבחן המציאות ותואמות את רמת הציפיות לקפיצת מדרגה משמעותית.
מבפנים ומבחוץ
השיפור כאן באמת מתחיל מבחוץ. ה-i30 הקודמת אמנם הייתה בסך הכל נאה בעיצובה אך בעיקר סולידית ונטולת כל ברק עיצובי. כאשר מביטים בדגם החדש, קל להבחין שבהתאם לקו ה"פיסול הזורם" הנוכחי של יונדאי, שה-i30 היא הכל חוץ ממופנמת.
יחד עם זאת יש לציין שביחס לכמה דגמים עדכניים אחרים של יונדאי שנראים מעט עמוסים או מצועצעים מדי, דווקא ה-i30 החדשה היא מעט סולידית יותר והעיצוב מעודן ולטעמנו יותר הרמוני ומוצלח.
הפנסים הקדמיים קיבלו עיטורי לד מרשימים, תאורת יום מוסיפה אף היא לאפקט ההגעה והמרכב כולו נראה קומפקטי ודינמי הרבה יותר מזה של הדור הקודם, וזאת למרות שהחדשה דווקא ארוכה במעט מקודמתה.
הכניסה פנימה מגלה עיצוב פנים המוכר משאר דגמי יונדאי האחרונים, רק שכאן לעיצוב הבולט מתווסף גם שדרוג ברמת הגימורים. המושבים הקדמיים מתגלים כרכים ותומכים בו זמנית ומהר מאוד ניתן להגיע לתנוחת הנהיגה הרצויה. האיכות מורגשת גם בבדים, בשילובי הצבעים המוצלחים ובאיכות הפלסטיקה שמפתיעה לטובה וכוללת שילוב של חומרים רכים ופלסטיקה צבועה בגווני מתכת ושחור מבריק. הבעיה היחידה היא שאף פעם לא השתגענו על קו עיצוב הפנים החדש של יונדאי שנראה תמיד מצועצע ומוגזם למדי, לפחות לטעמנו.
כמו כן, צג המידע הכחלחל והדל מהדור הקודם הגיע גם לפה ולנוכח מה שמסביב הוא נראה מעט לא שייך. מעבר למושב האחורי מגלה עוד הפתעה טובה – מרווח ישיבה מוצלח. ה-i30 תבלע בקלות ארבעה מבוגרים ורק אם אתם ממש גדולי מידות אתם עלולים לסבול ממפגש ספונטני עם הגג מאחור. מרווח הרגליים ראוי לציון לשבח בשילוב רצפה שטוחה יחסית שמאפשרת אפילו לנוסע חמישי לשבת בצורה סבירה פלוס במרכז הספסל.
תא המטען נוח להטענה ומציע נפח הטענה מקובל בסגמנט של 378 ליטרים שיכולים לספק משפחה ממוצעת. כמו בכל מכונית האצ'בק היתרון הוא שניתן בקלות להגדיל את נפח תא המטען כשהמושבים האחוריים מקופלים ובמקרה זה הנפח יכול להגיע אפילו ל-1,316 ליטרים.
ה-i30 מוצעת בארץ ב-3 גרסאות עיקריות: 1.4 ליטרים, 99 כ"ס, גיר ידני ומחיר אטרקטיבי של 100 אלף שקלים ו-2 גרסאות אוטומטיות רלוונטיות יותר המצוידות במנוע 1.6 ליטרים עם 135 כ"ס ונבדלות אחת מהשנייה ברמת האבזור.
רמת הגימור inspire הבסיסית (ב-1.6) מגיעה עם דברים שהפכו לסטנדרט בסגמנט כמו חשמול מלא, מערכת שמע עם כניסה לנגנים ומחשב דרך אך גם כוללת לא פחות מ-7 כריות אוויר, פנסי ערפל, הגה עם מספר מצבי קושי וחלון שמש פנורמי ענק על כל שטחו של הגג. תג המחיר הוא 122 אלף שקלים, בדומה למתחרות המובילות.
רמת האבזור פרימיום, בה הגיע רכב המבחן, גבוהה וכוללת בנוסף תאורת יום, ציפויי עור להגה, לידית ההילוכים ולחלק מהדיפונים, בקרת שיוט, דוושות אלומיניום, תא כפפות מקורר וחישוקי מגנזיום. בלט בחסרונו חיבור בלוטות' מקורי לנייד שמגיע כסטנדרט בכל רמות האבזור בפורד פוקוס המתחרה.
על הכביש
ההתנעה מעירה לחיים את המנוע המוכר לנו מה-i35 בנפח 1.6 ליטרים והספק נאה העומד על 135 כ"ס. נתון המומנט קצת פחות מרשים ומדווח על 16.7 קג"מ שמושגים בסל"ד גבוה של 4,850. תיבת ההילוכים אוטומטית פלנטרית בעלת שישה הילוכים. מערכת הנעה זו מצטיינת בעיקר ביעילותה ובפעולתה הנעימה.
יחידת ההנעה הזו מספקת ל- i30ביצועים טובים וזריזות טובה בעיקר בעיר. מחוץ לעיר מורגש לעיתים חוסר כוח בסל"ד נמוך, מה שמצריך לחיצה הגונה על דוושת הגז על מנת להבהיר למוח של הגיר שלרוב ממהר לעלות בהילוכיו כלפי מעלה שהנהג בכל זאת מעוניין בקצת יותר אקשן.
אחרי שמתעקשים איתו המנוע הזה בהחלט מספק דחף טוב במרום הסל"ד וזאת ללא דרמה רבה מדי ויש לציין כי לזה, בניגוד לדגמי יונדאי אחרים שנשמעים חנוקים, צליל מנוע סביר עד נעים. עם זאת, ה-i30 בלטה יותר בעת נסיעה רגועה וזה בעיקר בזכות הבידוד המוצלח והשימוש בחומרי דיפון איכותיים.
בנסיעה המאומצת של מבחן הנהיגה הצלחנו לחלץ ממנה צריכת דלק ממוצעת של 11.3 קילומטרים לליטר – נתון סביר בהחלט בהתחשב בתנאים. תפעול דוושת הגז מעט מוזר ודורש הסתגלות מסוימת בעיקר בגלל חוסר התנגדות ורכות מוגזמת שבאה לידי ביטוי בחוסר לינאריות. דוושת הבלם, לעומת זאת, מפגינה החלטיות ולינאריות טובה יותר. המעבר למצב הידני הנוח לתפעול יכול לשפר את תחושת השליטה.
את פרק הנהיגה ניתן לסכם במילה אחת – נימוס. הספרטניות הקוריאנית הזכורה לשמצה במערכות המתלים ובאיכויות הפנים נעלמה כלא הייתה ובאמת מדובר ברכב שמקנה תחושה המוכרת לנו מרכבים אירופאים איכותיים עם נינוחות וחוויית נסיעה שקטה ואיכותית.
ה-i30 מקפידה לא לייצר דרמות כמעט בשום מצב, לטוב ולרע. איכות ונוחות הנסיעה באים לידי ביטוי במעבר שקט ללא התרסקות או קולות מחאה גם על בורות וחריצים מהקשוחים יותר בכבישי הארץ. מערכת המתלים מאוזנת להפליא עם המון אחיזה המייצרת תחושה רבה של מוצקות וביטחון המאפשרת לדחוף את הקוריאנית במהירות גם בנתיבים תובעניים אך לא מדובר כאן ברכב דינמי או מתגמל במיוחד ובסעיף ההנאה בנהיגה ולמרות שהיא מרגישה אחידה ולא מתפזרת, ההיגוי המלאכותי לא מתקשר גם בעת בחירה במצב הקשיח והספורטיבי ביותר ולמעשה מסרס את היכולות הגבוהות שלה.
להיט בראש
>> מבחן פורד פוקוס החדשה
>> מבחן יונדאי i35
