אמנם לא בטוח שכולנו באמת השתכנענו, אבל אין ספק שבשנים האחרונות עולם הרכב הוכיח לנו בצורה משכנעת למדי שלא תמיד חייבים דונמים של פח ומנועים עתירי סמ"קים כדי לספק את כל הצרכים המוטוריים ההגיוניים ואף מעבר לכך. אחרי שהתרגלנו למשפחתיות לא קטנות עם מנוע בנפח של פחות מ-1,200 סמ"ק ולעובדה שיותר ויותר אנשים בוחרים לוותר על הסדאן ולהתנייד במכוניות במימדי מיני, לכאורה גם לא אמורה להיות לנו בעיה לקבל בזרועות פתוחות עולה חדשה בניחוח ספורטיבי מאיטליה עם מנוע בנפח קטן משל שקית חלב בסופר.
עוד ב-mako רכב
אהבה ללא גיל - מעריצי אלפא חוגגים מאה
מיטו ונינג'ה בקרב על שני גלגלים
בלונדינית בדייט לוהט עם מיטו שחורה
זה לא נגמר רק בנפח שעומד על 875 סמ"ק, ובזמן שבמרבית המכוניות הפופולריות על הפקת הכוח אחראיות 4 בוכנות או מינימום 3, האיטלקיה החושנית מבטיחה ששתיים זה מעל ומעבר לטנגו לוהט, אפילו בכלי מוטורי גדול בהרבה מאופנוע או ריקשת טוק-טוק.
עם תג מחר אטרקטיבי של 116 אלף שקלים, סמל אלפא בחזית וחיטובים סקסיים החלטנו לבדוק האם החבר'ה באלפא באמת צודקים, או שמדובר בעוד מקרה מצער של איבוד שפיות זמני לנוכח הלחץ הגובר מהרשויות להפגין נתוני פליטת מזהמים סופר נמוכים.
מתרשמים
המיטו הוצגה במחצית 2008 והגיעה לארץ לראשונה לפני כחצי עשור, ב-2009. מאז היא לא עברה מתיחת פנים של ממש או שינויי עיצוב משמעותיים, אך למרות הוותק היחסי על הכביש היא עדיין נראית מרשימה ומושכת מבטים.
אמנם ממש לא בטוח שהפרונט שלה עם פנסים אובליים מעט משונים בהשראת ה-8C קומפיטציונה הוא הפרונט הכי מוצלח שאלפא היתה יכולה לחשוב עליו, אבל עם חיטובים מרשימים, חמוקיים עגלגלים ואחוריים עם יציבה מרשימה ועיצוב לא שגרתי, ללא ספק מדובר במכונית נאה למדי המשדרת ניחוחות פרימיום ספורטיביים ומצליחה להסוות באופן מאוד מרשים את העובדה שהיא מבוססת על הפיאט גרנדה פונטו העממית.
גם תא הנוסעים של המיטו נראה טוב בהרבה מזה של הפונטו עם מושבים בעלי מראה ספורטיבי ודשבורד בעיצוב ייחודי עם קימורים חושניים. עם זאת, מגרסת ה-0.9 הבסיסית נעדר הגימור בסגנון סיבי פחמן שזורים (באדום או בשחור) שבו מצופים רוב הדשבורד וחלקים מדיפוני הצד בגרסאות הבכירות שמעניקים לקבינה לוק ייחודי ומעורר התפעלות. במיטו 0.9, יחד עם קונסולה מרכזית מפלסטיק שחור (כסוף בגרסאות הבכירות) וריפודי מושבים כהים, נוצר מכלול קצת פחות ייחודי מזה שפגשנו בעבר.
על מזבח המחיר גם בקרת האקלים המפוצלת פינתה את מקומה למזגן מכני וחישוקי ה-16” (ואפילו ה-17” בגרסאות המפוארות) המרהיבים הוחלפו בחישוקי 15 מברזל עם טאסות בגסת הבסיס, או קלים בעיצוב פשוט בגודל זהה בגרסה ה-0.9 המאובזרת יותר.
עם זאת, האבזור לא מעליב וכולל מחשב דרך משוכלל, גלגל הגה מצופה עור עם כיוון לגובה ולרחוק, ספוילר אחורי ומערכת מולטימדיה מקורית חדשה ומוצלחת הכוללת מסך 5', כניסה לנגנים, קישוריות בלוטות' מלאה, שליטה מההגה, אפשרות למערכת ניווט וסאונד לא רע בכלל
הגרסה המאובזרת יותר הנקראת "זגאטו" כוללת בנוסף ריפוד מושבים בשילוב דו גווני, משענת יד מרכזית, חלונות כהים וכאמור חישוקי 15” קלים.
למרות הוותק היחסי, אבזור הבטיחות של המיטו עומד בסטנדרטים העדכניים ביותר וכולל 7 כריות אוויר (עם אפשרות לניתוק בצד הנוסע), בקרת אחיזה ויציבות, מערכת למניעת הידרדרות בזינוק וציון מלא של 5 כוכבים במבחני הריסוק של NCAP.
אבל החידוש המשמעותי ביותר נמצא, כאמור, בתא המנוע שמכיל בגרסה זו את מנוע הטווין אייר של קונצרן פיאט המסתפק ב-2 צילינדרים ונפח של 875 סמ"ק.
המנוע, המשמש גם גרסאות שונות של הפיאט 500, פנדה ולנצ'יה אפסילון (עם הספק של 85 כ"ס), מגיע במיטו בגרסה מחוזקת עם גדישת טורבו בריאה יותר המציעה הספק של 105 כ"ס ומומנט של 14.8 קג"מ, stop&start לדימום מנוע בעת עמידה ברמזורים ואת מערכת ה-DNA של אלפא המאפשרת לבחור בין 3 מצבי נהיגה שונים המשפיעים על תגובת המצערת, רמת הגדישה של הטורבו ועוצמת התגבור של ההגה.
הכוח עובר לגלגלים דרך גיר ידני עם 6 יחסי העברה והנתונים הרשמיים מדווחים על ביצועים פושרים יחסית עם האצה למהירות תלת ספרתית בתוך 11.4 שניות ומהירות מרבית של 184 קמ"ש. עם זאת, נתוני צריכת הדלק והזיהום סופר מרשימים עם לא פחות מ-23.8 קילומטרים לליטר ופליטת מזהמים של 99 גק"מ בלבד.
יחידת ההנעה הזאת זכתה להרבה תשבוחות בעולם ואף לתואר "מנוע השנה", אך הפגישות הקודמות שלנו איתה בגרסת ה-85 כ"ס באפסילון וב-500 לא הרשימו אותנו (וגם את כל עמיתינו בעיתונות הרכב המקומית), בלשון המעטה, ויצרו בנו תחושה של יחידת כוח רועשת ורועדת, בעלת טווח פעולה צר מאוד, גמישות בעייתית וכזו שאפילו לא מתגלה כבאמת חסכונית.
האם כאן במיטו 0.9 המצב יהיה שונה ונבין סוף סוף למה יחידת הכוח הזו קיבלה את תואר "מנוע השנה”?
החלטנו לא לעשות למיטו הנחות, לצאת לצפון ולאתגר אותה בכבישים ההרריים של רמת הגולן כדי להבין האם הגרסה הזו ראויה לשאת את סמל אלפא רומיאו או שהיא מחללת את כבודו של המותג שכל מי שאוהב מכוניות ונהיגה שומר לו פינה חמה בלב.
נוהגים
"באלפא המנוע הזה מרגיש לגמרי אחרת", מבטיחה לי סוכנת המכירות שמוסרת לי את המפתח. בתוכי אני מתקשה להאמין אבל מקפיד לשדר כלפי חוץ התלהבות, "לא באמת", מתעקשת המוכרנית שכנראה זיהתה שמאחורי החיוך המנומס אני ספקן, "אני נוסעת ביום יום באפסילון עם המנוע הזה וזה הבדל ממש גדול, רק אל תשכח לנסוע על מצב D במערכת ה-DNA".
בגרסאות האחרות של המיטו שנהגתי בהן בעבר העדפתי לנסוע על מצב N – "נורמל", שאמנם מציג רמת גדישה מעט נמוכה יותר ותגובת דוושה פחות חדה אך לא מקשה באופן מלאכותי את מערכת ההיגוי החשמלית שמרגישה במצב זה מעט היפראקטיבית ובעלת רצון מוגזם על סף המעצבן למרכוז. אבל כשאישה יפה מפצירה בי לנהוג במצב D אני ממהר לציית וכבר בקילומטרים הראשונים המיטו עם המנוע הקטנטן בהחלט מפתיעה לטובה.
למרות המראה הספורטיבי-קרבי זו לא הגרסה שהיינו ממליצים לכם לבחור למאוצי רמזורים אבל, אחרי שמנטרלים את מערכת ה-stop&start המעצבנת, קצב ההתקדמות סביר ביותר, גיר 6 ההילוכים קל לתפעול ומציג יחסי העברה שמתאימים למנוע ולמרות שאין הרבה כוח מתחת ל-3,500 סל"ד הרכב מרגיש גמיש למדי ולא מחייב בחישה אין סופית בהילוכים כמו ב-500 המצוידת במנוע דומה. אפילו הרעש המאוד נוכח של המנוע מרגיש שייך כשנוסעים באלפא לעומת חריגותו הבלתי מובנת ב-500 ובאפסילון.
המתלים נוקשים למדי אך הצמיגים בחתך גבוה (65) שכמעט נשכח מהעולם, אפילו ברכבים משפחתיים אפרוריים, כוללים דופן גומי גדולה המצליחה לעמעם ולחסוך מישבני הנוסעים חלק נכבד משיבושי הכביש.
גם בשיוט בכביש המהיר בדרך לרמת הגולן המיטו הקטנה ממשיכה לצבור נקודות. ההילוכים מאוד קצרים אבל הילוך השישי מאפשר שיוט נינוח בלי יותר מדי נוכחות קולנית של המנוע בתא הנוסעים. עם זאת, שרוצים לצאת לעקיפה צריך להוריד 2 הילוכים לפחות.
בידוד רעשי הרוח מוצלח למדי והמושבים הקדמיים רכים במידה ונוחים ומאחור שני נוסעים אמנם לא יתפנקו אבל גם לא יתלוננו ללא הפסקה.
למרות הלוגו המחייב, המיטו מעולם לא הייתה מכונת נהיגה מטורפת. אמנם היא הציגה רמות אחיזה גבוהות ושלדה די מאוזנת אפילו עם מתרינות ישבנית קלה, אך ההגה החשמלי העצבני מדי ותחושה קצת קהה ומנותקת ממה שקורה שם למטה במגבלות האחיזה לא גרמו לחובבי הנהיגה להתאהב בה.
המיטו 0.9 היא לא המכונית שהיינו ממליצים לכם לקחת לכביש הררי אם אתם ממהרים להגיע לפסגה, אבל אם בא לכם לנהוג כמו פעם זו בהחלט אופציה די מהנה שיכולה להעלות לכם חיוך על הפנים.
אתם יודעים מה, אחרי שכנראה כבר התרגלנו לגמרי, בשנים מאז שנהגנו במיטו לראשונה, לעוד המון הגאים חשמליים אילמים, אפילו ההגה לא יותר מדי עצבן אותנו עם המרכוז המוגזם שלו. כן, זו עדיין לא הרבה יותר מגרנדה פונטו שם למטה אבל כשאת הגלגלים הקדמיים דוחפים רק 105 סוסים הכל מרגיש יותר הומוגני מאשר בגרסת התלתן כש-170 סוסים מתעקשים לחפור את דרכם קדימה.
בנסיעה ממש רגועה במישור אפשר גם להשתמש במצב N במערכת ה-DNA, אבל אם אתם חושבים שתצטרכו מדי פעם גם קצת יותר מחץ כדאי שפשוט תתקעו את הבורר על מצב D באופן קבוע ותשכחו שיש בכלל אפשרויות אחרות.
במאות הקילומטרים של המבחן שכללו בעיקר שיוטים נינוחים בכבישים מהירים ונסיעות נמרצות בהרריים, צריכת הדלק עמדה על ממוצע לא רע של כ-14.3 קילומטרים לליטר אך רחוק רחוק מהמספרים הרשמיים שמדברים על נתון משולב של 24 קילומטרים לליטר.
חצי מנוע, חצי מכונית?
אמנם המיטו 0.9 היא לא מכונית שמציגה את הביצועים שניתן לצפות ממכונית עם סמל הנחש והצלב של אלפא רומיאו, אבל צריך לזכור שלאלפא כמעט תמיד היו דגמי כניסה מוזלים בלי יותר מדי און (ג'וליה 1.3, סוד 1.2, 33 1.2 ועוד) ומנוע הטווין אייר בהחלט עומד בסטנדרט הזה ותורם מאופי פעולתו הלא שגרתי כדי ליצור קצת דרמה למרות הנתונים הלא מרשימים על הנייר.
עם תג מחיר של 116 אלף ש' לגרסת הבסיס עם חישוקי פלדה ו-123 לדגם עם חישוקים קלים ועוד כמה תוספות אבזור, אמנם לא מדובר במציאה אבל זהו ללא ספק מחיר אטרקטיבי המנגיש סוף סוף, אחרי שנים, את המותג שפעם היה תחנת חובה בהתפתחות המוטורית של כל חולה הגה לקהל לקוחות צעיר יותר שיוכל כעת להיחשף לראשונה ל-DNA של אלפא ואולי, בתקווה שבקרוב סוף סוף יהיה לחברה ליין דגמים מלא, גם לגדול עם המותג ולשמור לו נאמנות.
>> מבחן דרכים אלפא ג'ולייטה אוטומטית
