15 שנים אחרי שמותג קיה עשה עליה ונחת בשוק הרכב המקומי עם ה"פרייד" הקטנה שזכתה בזמנו להצלחה יחסית בזכות תג מחיר אטרקטיבי, קיה שוב מנחיתה כאן מכונית קטנטנה עם תג מחיר נמוך הנקראת "פיקנטו".
בשנת 1996 הציעה קיה, כמו הקוריאניות שהגיעו לפניה דייהו ויונדאי, מכוניות פשוטות ואמינות שהתבססו על דגמי עבר - מאזדה 121 משנות השמונים במקרה של הפרייד. הקוריאניות של אותה תקופה אמנם לא היו מבריקות בתכנונן אבל הציעו אבזור נדיב, אמינות וגיר אוטומטי במחיר זול מאשר מקבילותיהן היפניות.
חלפו לא יותר מדי שנים, פני הדברים השתנו ובעשור השני של המילניום הקוריאניות כבר מסתכלות ליפניות בגובה העיניים, יהיו שיוסיפו ויגידו גם "לפחות".
הפריצה של קיה החלה לאחר שבשנת 2006 צירפה החברה, שכבר הייתה בבעלות יונדאי, לשורותיה את מעצב אודי לשעבר פיטר שרייר ועל כתפיו הוטלה המשימה הלא פשוטה לשנות את התדמית של המותג בשוק הרכב המערבי. הרעיון היה להפוך את קיה מיצרנית לא סקסית של מכוניות כמעט בלתי נראות ליצרנית עם קו מוצרים מסוגנן שיקלע לטעם האירופאי על בסיס פלטפורמות מתוצרת חברת האם יונדאי.
אחרי הספורטאז' החדשה והמרהיבה שנחתה כאן לפני כחצי שנה, כעת, לאחר שנים רבות ללא נציגות בנישת המכוניות הקטנות, קיה חוזרת לסגמנט שנתן לה דריסת רגל בשוק הישראלי עם הפיקנטו. בניגוד לפרייד משנות ה-90 מדובר במכונית מודרנית לחלוטין ומעוצבת לעילא.
מכונית קטנה, עיצוב גדול
הפיקנטו חולקת את הפלטפורמה המוצלחת של היונדאי i10 , אך בניגוד לעיצוב האנמי של היונדאי, במקרה של הפלפלית הקטנה אין ספק ששרייר עשה זאת שוב. הפיקנטו מצליחה לכלול את כל קווי העיצוב האופייניים למיתוג החדש של קיה באורך של 3.5 מטרים בלבד, מבלי להראות מצועצעת לרגע.
זה מתחיל בפרונט עם הפנסים, הסבכה וכונס האוויר הזוויתיים, ממשיך בצדודית בעלת קווים זורמים ומגיע עד החלק האחורי של הפיקנטו שכולל שלל זוויות שמושכות את העין ומתחברות למקשה אחת מגובשת ומצודדת.
מבחינת המראה, הפיקנטו מצליחה להיות גם שובבה, גם מעט ספורטיבית וגם לקלוע לטעם של קהלים מגוונים. מעל לכל, הפיקנטו לא משדרת תחושה זולה כמו זו הזועקת מחלק מהמתמודדות בנישת הקטנטנות ובנוסף יש לה מספיק שיק כדי לתת לרוכשיה הרגשה שהם לא בחרו בה רק משיקולים כלכליים.
לארץ מגיעה הפיקנטו בשתי גרסאות. הראשונה מצוידת במנוע שלושה צילינדרים בנפח 1 ליטר שמשודך לתיבת הילוכים ידנית ומפיק 69 כ"ס, ברמת אבזור LX עם תג מחיר אטרקטיבי של 61,900 שקלים, המציב אותו יקר רק מהסוזוקי אלטו הנמכרת ב59,690 שקלים.
לצערנו, גרסה זו אינה זמינה למבחן בשלב זה, ורכב המבחן שקיבלנו היה מהגרסה הבכירה המצוידת במנוע חדש מבית קונצרן יונדאי-קיה: 4 צילינדרים בנפח 1.25 ליטר שמפיק 85 כ"ס ומשודך לתיבת הילוכים אוטומטית בעלת 4 יחסי העברה.
גרסה זו מגיעה בשתי רמות אבזור: LX ו-EX במחירים 72 ו-76 אלף שקלים בהתאמה.
רמת הציוד התקני בכל הגרסאות היא מעל לנהוג בסגמנט הקטנטנות וכוללת 6 כריות אוויר, רדיו דיסק מקורי עם שליטה בנגנים חיצוניים וiPod, ארבעה חלונות חשמליים, נעילה מרכזית, דיפון פנימי מלא, לוח שעונים "אמיתי", מחשב דרך, שקעי מתח ומקום לחמישה נוסעים.
ברמת האבזור הבכירה, הפיקנטו מצוידת בנוסף לאלה גם בחישוקים קלים, גלגל הגה ומוט הילוכים מצופים עור ועוד כמה קישוטים עיצוביים כמו ידיות דלתות מצופות ניקל ומפתח מתקפל.
אם העיצוב החיצוני, ללא כל ספק, זוכה לציון גבוה ביותר, בפנים אין חדשנות או תעוזה יוצאות דופן וכנהוג יש הרבה משטחי פלסטיק קשיחים וריפוד מאריגים פשוטים. המראה הכללי הוא כהה למדי וחסר יחוד אבל בניגוד למכוניות אחרות בנישת הקטנטנות, התחושה היא של "אוטו של ממש", לא צעצוע פלסטיק או מוצר הזועק מכל פאנל שהוא בסיסי וזול.
המושבים נוחים אם כי מעט נוקשים. במושב האחורי שני מבוגרים יסתדרו ללא כל בעיה ואף יהנו ממרווח ראש ורגליים סבירים למדי. לא היינו ממליצים להושיב שם מבוגר שלישי, אבל אם מדובר בשלושה ילדים נראה שהם יוכלו להסתדר שם ללא בעיה.
אחד הסובלים העיקריים ממימדים חיצוניים קטנים ברוב מכוניות הסגמנט הוא תא המטען כשבדרך כלל המתכננים מעדיפים לוותר עליו לטובת עוד מעט מרווח לטובת הנוסעים. גם בפיקנטו לא מדובר בתא מטען שישמח להכיל עגלת תינוק במימדים מודרניים, אבל הנפח שלו הוא מעל לממוצע וכולל 200 ליטרים שבהחלט יכולים לספק די והותר מקום לסבב קניות מכובד בסופר. בנוסף, ניתן לקפל את המושב האחורי המתפצל לשניים כך שיווצר חלל הטענה מכובד למדי ושטוח לחלוטין.
קטנה אך שובבה
הגיע הזמן לצאת לדרך ולראות אם ההבטחה מאולם התצוגה מתקיימת על הכבישים. כבר נוכחנו בעבר שנתונים על הנייר לא תמיד מרגישים כמו שהם אמורים להיות גם במציאות, אבל במקרה של הפיקנטו השילוב בין המרכב הקל למנוע שמציג גמישות פעולה וכח זמין ברוב טווח הסל"ד הוא מצוין ולמרות שלא מדובר במכונית למאוצי רמזורים עם נתון רשמי של 13.8 שניות ל-100 קמ"ש ומהירות מירבית של 160 קמ"ש, התחושה היא של קצב תנועה מהיר בהרבה.
הזריזות בשילוב המימדים הקטנים של הפיקנטו מעודדים נהיגה תזזיתית והשתחלות בין מכוניות אחרות במרחב העירוני, אך לא רק. בניגוד לחלק מהמכוניות העירוניות האחרות, הפיקנטו מרגישה טוב גם בכבישים מהירים והיא מצליחה לשמור על קצב תנועה שלא מבייש מכוניות משפחתיות בגודל מלא ומציגה תחושה מוצקה ולא של עלה נידף ברוח גם במהירויות גבוהות.
יש להניח שאף אחד לא תכנן את הפיקנטו כמכונית להשחזת פניות, אך היא מפתיעה לטובה גם בכבישים מפותלים עם רמת אחיזה גבוהה ושלדה מאוזנת שלא ממהרת לזעוק לעזרתן של מערכות הבקרה האלקטרוניות. היא אפילו מסוגלת לספק קמצוץ של הנאה מנהיגה.
כרגיל, בעידן המודרני, ההיגוי החשמלי פוגם בהנאה הכללית ויהיו שלא יאהבו את הקשיחות המאולצת שלו במהירויות גבוהות (במהירויות עירוניות הוא קל להפליא, לידיעת מי שאוהב זאת ומי שלא).
הפיקנטו מצוידת בארבעה בלמי דיסק שהפגינו נחישות ויכולת בלימה מצוינת שנשארה טובה גם לאחר נהיגה בכביש הררי במהירות גבוהה.
כיול המתלים פונה לכיוון נוקשה מעט ונפלאות מע"צ בהחלט עוברים גם לתא הנוסעים, אבל בסיכומו של דבר נוחות הנסיעה בהחלט טובה גם בהשוואה למכוניות מסגמנט גבוה יותר.
צריכת הדלק במהלך קרוב ל-400 ק"מ של המבחן שננהגו עם רגל כבדה על דוושת הגז נעה בין 13 ק"מ לליטר בתנאי מאמץ קשים ועד 15 ק"מ לליטר בנהיגה מנהלית. ניתן לשער שהחסכוניים מביניכם יצליחו לחלץ מהפיקנטו המצוידת במנוע ה1.25 ל' צריכת דלק שתעמוד סביב 16-18 ק"מ לליטר. יש להניח שהשילוב בין מנוע הגרסה הבסיסית ותיבת ההילוכים הידנית יציגו נתוני צריכה חסכוניים יותר.
קטנה במגרש של הגדולים
אמנם הפיקנטו של קיה לא ממציאה מחדש את הגלגל או מעצבת מחדש את התודעה המוטורית של הנוהגים בה, אבל בניגוד לפרייד מימים עברו ולחלק ממכוניות סגמנט הקטנטנות בימים אלה הפיקנטו לא מציעה רק מימדים קטנים ומחיר תחרותי, אלא ובראש ובראשונה חבילה כוללת מוצלחת למדי שחפה מכל חסרון משמעותי.
כשבוחנים אותה אל מול מתחרותיה בסגמנט הפיקנטו מצליחה לשמור על ממוצע דירוגים גבוה בכל התחומים ולא נכשלת באף אחד. כשזה מגיע בשילוב אחריות ל-7 שנים אין ספק שאפשר להבין את התחושה של נציגי קיה בארץ שיש להם קלף מנצח ביד.
יתרה מזאת, כאשר משווים את הפיקנטו המצוידת במנוע ה-1.25 ליטר, שמחירה כאמור 76 אלף שקל, אל מול מכוניות מקטגורית הסופר מיני בטווחי המחירים של סביב 100 אלף שקלים אין מנוס מלציין שהיא מציעה אופציה זולה באופן משמעותי מבלי שידרשו מהלקוח פשרות כואבות מדי שמצדיקות את ההפרש הגדול במחיר, הן מבחינת עוצמת המנוע, התחושה בנסיעה, האבזור, הרושם על הסביבה והמרווח הפנימי לנוסעים ולמטען.
על כן הפיקנטו צריכה להדאיג לא רק את מתחרותיה מסגמנט הקטנטנות, ולא מן הנמנע שהיא תגנוב גם לקוחות אשר היו בוחרים עד כה במכוניות סופר-מיני.
