מסתבר שבניגוד להערכות מומחי השוק הצרכן הישראלי לומד מהר ויודע לזהות אלטרנטיבות זולות ומשתלמות יותר שיכולות להספיק לצרכי הסעה של שני ילדים לחוגים, לעבודה ואז לסופר.
לקלחת הרותחת הזו מצטרפת כעת מיצובישי, באיחור מעבר לאופנתי, וזורקת לזירה מתחרה מעט קשה להגדרה המיוצרת בתאילנד ונקראת ספייס סטאר - כוכבת המרווח או החלל (תחליטו אתם).
למה למעשה קשה להגדרה תשאלו? ובכן, מצד אחד על פי הנתונים היבשים ומפרט האבזור היא יכולה להיחשב כסופר מיני. מצד שני מבחינת המראה, החומרים בתא הנוסעים והמחיר היא יותר מתאימה להתחרות בקטגוריית המיני.
אם כן, מי היא הספייס סטאר ותחת איזו קטגוריה היא תתגלה כמתחרה משתלמת יותר? התשובה מורכבת ומעניינת לפחות כמו השאלה.
על הנייר
מי שנתקל בפרסומת של הספייס סטאר שם לב בוודאי לאפשרות של התאמה אישית לצביעה חיצונית ייחודית מתוך מבחר אופציות עיצוביות. טרנד הקסטומיזציה (התאמה אישית) הגיע מעולם המחשוב והגאדג'טים והולך ותופס תאוצה גם בעולם הרכב - עיינו ערך ניסאן ג'וק, רנו קפצ'ור, אופל אדם ועוד.
בספייס סטאר האפשרות להתאמה אישית מתמקדת בסדרה של ערכות מדבקות המקנות לרכב לוק ייחודי. האפשרות לבחור בגימור חיפושית פרת משה רבנו, בצבע אדום עם עיגולים שחורים, הקסים במיוחד את העורך שרצה לפדח אותי ולבחון איך הגבריות שלי מסתדרת עם המראה המביך, אך לצערו הרב, לשמחתי ולמזלו של היבואן רכב המבחן בגימור המכונה "ליידי באג" הוחלף ואנו קיבלנו למבחן את הגימור המכונה "ספורט" המשלב מרכב בצבע שחור ושני פסים כסופים הנמתחים לכל האורך. כמו כן, לחובבי המדבקות קיימת גם גרסה שנקראת פורצלן המשלבת איורי פרחים.
אגב, הקישוטים הייחודיים הללו לא מגיעים כסטנדרט וכדי שהספייס סטאר שלכם תקבל אותם תצטרכו להוסיף בין 900 (לגימור "ליידי באג") ל- 1,700 שקלים ("פורצלן").
לכאורה, זו נראית תוספת מיותרת בעבור כמה מדבקות אבל האיפור בגרסת הספורט בהחלט משווה לספייס סטאר מראה בולט יותר המזכיר מכוניות כמו המיני קופר או הפיאט 500. וכך, למרות עיצוב בסיסי שבלוני, רכב המבחן הצליח למשוך לא מעט תשומת לב מהסביבה.
מעבר לכך אין טעם להכביר במילים על העיצוב הסטנדרטי. אמנם יש יאמרו שהוא די נחמד, ויש שיטענו כי הוא משעמם – אבל מה שבטוח הוא שהספייס סטאר לא מצליחה לאתגר את הסטנדרט הגבוה בתחום זה של מכוניות סופר מיני מודרנית כמו גם של כמה דגמי מיני נאים במיוחד.
הספייס סטאר מגיעה בשתי גרסאות. הזולה בין השתיים נמכרת ב-70,000 שקלים ומצוידת בגיר ידני ומנוע בין שלושה צילינדרים בנפח ליטר.
הגרסה שבחנו כאן היא הבכירה, עולה 80,000 שקלים וכוללת מנוע בנפח 1.2 ליטר (עדיין משולש צילינדרים) וגיר אוטומטי רציף.
מבחינת מפרט האבזור, שתי הגרסאות כוללות 6 כריות אוויר, מערכת שמע, ספוילר אחורי ומחשב דרך.
הגרסה האוטומטית מוסיפה אביזרים כמו שמשות אחוריות כהות, מערכת עזר לזינוק בעליה, חיישני גשם ואורות, חלונות חשמליים גם מאחור ומערכת מדיה מקורית (התקנה מקומית בגרסה הידנית) עם כניסת AUX ו-USB, ארבעה רמקולים ואיכות שמע מפתיעה.
במציאות פלסטית
בגרסה הנבחנת המצב היה עוד טוב יחסית בזכות קוקפיט המציג שילוב צבעים נאה של בז' בהיר ושחור שמגיע בחלק מהצבעים ויוצר אווירה נעימה יותר. אך מאוד מהר מתגלה שמעבר לשילוב הגוונים המוצלח, העיצוב ברובו שבלוני ומשעמם עם נגיעות מיושנות שהזכירו לי את הסוזוקי סוויפט של אמא שלי משנות ה-80.
אמנם, פה ושם יש גם נגיעות עיצוב שמנסות להציל את המצב כמו גימור שחור פיאנו שעוטף את הקונסולה המרכזית, אבל הבעיה ששום אלמנט עיצובי לא מצליח לחפות על איכות הפלסטיקה וההרכבה הירודה של תא הנוסעים ואפילו סביבת הנהג הקרובה ביותר - משמע ההגה, ידית האיתות או בורר הגיר מספקים מגע זול לתחושה.
תחושת האיכות הירודה ממשיכה גם בניסיון האבוד מראש למצוא תנוחת נהיגה נאותה. זה מתחיל בהגה שאינו מתכוונן למרחק, ממשיך במושב שאינו יורד מספיק נמוך (הוא אמנם מתכוונן לגובה אבל רק חלקית - באמצעות שינוי הטיית המושב עצמו כלפי מטה או מעלה) וכך נוצרת תנוחת נהיגה לא מוצלחת שאף מתגלה כבעייתית לגבוהים שבחבורה כשהגג המשתפל מאלץ את הנהג הגבוה לכופף ראש כלפי מטה לא פעם כדי לראות את הרמזור בצומת.
המושבים מצופים בבד בהיר ונאה המזכיר בד פיקה. הוא גם נעים ורך למגע הרבה יותר מרוב ריפודי הליסינג במכוניות העממיות, אך לאורך זמן המושבים מתגלים כרכים מדי, חסרי כל תמיכה צידית או אחיזה נאותה של הגוף והתחושה שנוצרת היא של ישיבה מעל המושב ולא בתוכו.
חלקו האחורי של תא הנוסעים מגלה את יתרונה הגדול של הספייס סטאר ומסביר כנראה גם את מקור שמה: הגישה לספסל האחורי נוחה מאוד, הספסל עצמו מרווח ויקבל בקלות שני מבוגרים, אפילו גדולי מידות, בנוחות מפתיעה גם מבחינת מרווח הראש וגם הברכיים.
המושב מאפשר גם להכיל ללא תלונות מוגזמות שלושה ילדים בעידן שאחרי שנגמלו מכיסאות הבטיחות עצומי המימדים. התשלום על המרווח הנדיב בספסל האחורי מתגלה עם פתיחת תא המטען שמסתפק ב-235 ליטרים ותואם יותר את קטגוריית המיני מאשר את קטגוריית הסופר מיני שלטענת מיצובישי הספייס סטאר משתייכת אליה.
פונקציה רציפה
ויקיפדיה מספרת שפונקציה רציפה היא פונקציה שאפשר לצייר את הגרף שלה מבלי להרים את העיפרון מהדף. זו התחושה שנוצרת לא פעם בשימוש בגיר הרציף שבספייס סטאר שגורם תחת לחץ לרעש המנוע לעלות ולעלות מבלי לשנות דבר מבחינת תאוצה.
תכונה זו, בשילוב רעש מנוע לא נעים שמזכיר שואב אבק או מיקסר בפול עוצמה הממלא את תא הנוסעים בכל האצה או עקיפה בה נדרש יותר כוח, גורמת לא פעם לוותר על הרעיון ופשוט להמשיך בנסיעה רגועה שם בא לידי ביטוי היתרון של מערכת ההנעה שמאפשרת לשייט במהירות קבועה (ולא גבוהה מדי) בסל"ד נמוך מאוד.
עם זאת, יש לציין שלגיר יש גם מצב ספורט (כולל שליטה ידנית) שמספק ביצועים וזריזות עירונית טובים בהחלט. נתון צריכת הדלק הרשמי מדווח על לא פחות מ-23 קילומטרים לליטר. במציאות לא הצלחנו להתקרב לנתון הזה ובמהלך נסיעת המבחן רשמנו רק 13.2 ק"מ לליטר - אך יש לציין שמדובר לדעתנו בתוצאה סבירה בהתחשב בכך שהנסיעה היתה עירונית ברובה וכללה לא מעט שילובים למצב הספורט בגיר ורגל כבדה על הדוושה.
נראה שלקוח רגוע יותר בנסיעה שתכלול גם יותר קטעי שיוט בין-עירוניים יוכל להתקרב, עם קצת מאמץ, לכיוון ה-20 ק"מ לליטר.
המקל והגזר
ככל שהמבחן התקדם, התחזקה התחושה שעל כל יתרון שמציעה הספייס סטאר היא מענישה בחיסרון משמעותי.
וכך בעוד הספייס סטאר נהנית משילוב מוצלח בין רכות וספיגה שהזכירו לנו את הצרפתיות הקטנות והנוחות שלפני עשור או שניים, המיצובישי הקטנה גובה דיבידנד משמעותי בתחום הדינמיות והקשר בין הנאה לנהיגה לבין הספייס סטאר רחוק בערך כמו הקשר בין יאיר לפיד ומעמד הביניים, וכך אותה רכות נעימה בכביש משובש מתורגמת לרכינה קיצונית בסיבובים (שמזכירה את חסרונן ונחיצותן של ידיות האחיזה לנוסעים מאחור) כשלכך מצטרף הגה חשמלי מהמנותקים שפגשנו עם שטח מת משמעותי במרכזו ושלדה שלא מפגינה מיידיות או רצון אמיתי לשתף פעולה עם רצונות הנהג.
יום גיבוש
ואכן, במרחב העירוני יש גם יתרונות בדמות זריזות, נוחות נסיעה, מושב אחורי מרווח מאוד ורדיוס סיבוב שמאפשר היחלצות קלילה מכל חניה צפופה.
עם זאת, בסטנדרטים של 2013 קצת קשה לקבל עיצוב חסר מעוף שכזה, פלסטיקה נוקשה ומיושנת בתא הנוסעים, תא מטען קטן ויכולות די מוגבלות כשמוציאים אותה לרעות בכביש הדינמי מחוץ לעיר.
כשמסתכלים על שורת המחיר נראה שדווקא גרסתה הזולה והידנית לא אטרקטיבית ובמחיר של 70 אלף שקלים היא מתקשה לתת פייט למכוניות מיני זולות משמעותית וגם לסופר מיני ידניות דוגמת פורד פיאסטה, סיאט איביזה ורנו קליאו החדשה שנמכרות במחירים דומים.
בגרסה האוטומטית יש לה כבר יותר מה להציע וב-80 אלף שקלים מדובר למעשה בסופר מיני האוטומטית הזולה בישראל ובהפרש ניכר.
למי שברשותו תקציב מוגבל וחייב את תיבת הקסמים ומושב אחורי יותר מרווח מזה שמציעות מכוניות המיני המתחרות הספייס סטאר יכולה להיות בהחלט בחירה הגיונית.
בסופו של יום, למרות שלכאורה מדובר בדיל טוב, חייבים לציין שכל יתרון של המיצובישי הקטנה מביא איתו גם חיסרון משמעותי והמסקנה היא שמדובר במכונית לא מגובשת ולא מוקפדת מספיק.
נראה שהניסיון של מיצובישי להציב את הספייס סטאר כמתחרה בשני סגמנטים גם יחד הביא אותה לנפילה בין הכיסאות, לכדי מוצר לא מגובש שאינו מהווה תחרות של ממש למובילות באף אחת מהקטגוריות ועל כן, על אף שבהחלט ניתן להבין את מי שירכוש אותה, אנחנו בחרנו להיפרד מהספייס סטאר כידידים.
>> נבחרת הסופר מיני המובילה של ישראל במבחן השוואתי
>> כל מכונית המיני הידניות בישראל במבחן השוואתי ענק
