מזה מספר שנים תעשיית הרכב מנסה לצעוד לקראת היום בו תהיה מסוגלת לייצר רכב חשמלי לחלוטין שיהווה תחליף אמיתי והולם לכלי הרכב על כבישי תבל שמזהמים את היקום כבר החל מראשית מאה ה-20. אך בניגוד לתעשיית ההיי-טק, בה מהפכים קיצוניים מתרחשים בכל כמה שנים, כשזה מגיע לתעשיית הרכב ניכר שתהליכי השינויים הם איטיים מאוד ומכיוון שלמרות ההבטחות לגמילה כאן ועכשיו מדלק מצד גופים כמו "בטר פלייס" מרבית השחקנים המרכזיים מציעים לנו פתרונות ביניים שאמורים לפתור לפחות חלקית את בעיית הזיהום וצריכת הדלק המתייקר ללא הפסקה, הפתרון היעיל והמצליח ביותר שהוצג עד כה הוא יצור כלאיים היברידי. רכב בתצורה המשלבת למעשה בין שני מנועים, האחד חשמלי והשני מנוע בעירה מסורתי כשפעולתם המשותפת יוצרת בדרך כלל מערכת הנעה בעלת נתונים סבירים עד טובים מבחינת ביצועים ומצוינים מבחינת נתוני צריכת הדלק.
במקביל לטויוטה, הונדה נחשבת לאחת מנושאות הדגל בתחום והיא אף מציעה את ה-CRZ בעלת העיצוב המרהיב, שמהווה את מכונית הספורט ההיברידית הראשונה בעולם.
האינסייט המשפחתית יותר הוצגה לראשונה בשנת 2008 ועלתה על כבישי ארצנו בשנת 2009. האינסייט, בהשראת המתחרה מבית טויוטה – הפריוס, הציגה עיצוב מובחן שמהווה הצהרה, כך שאף אחד לא יפספס שרכשתם רכב היברידי המצביע על כך שאתם אנשים איכותיים, נאורים ואכפתיים.
הכוונות של הונדה היו בהחלט טובות אך מעבר לעובדה שעיצוב האינסייט היה פחות מוצלח מזה של המתחרה מבית טויוטה גם נסיעה ברכב הותירה רושם של מוצר מבושל חלקית ויש לציין כי עיתונאי רכב רבים לא חסכו בביקורות כלפי הגרסה הראשונה של ההיברידית הקומפקטית מבית הונדה. בהונדה, כנראה, לא פספסו את חצי הביקורת ועם השקת האינסייט המתוחה והמחודשת מצהירים בחברה על שלל שיפורים בדיוק באותן נקודות בהן האינסייט זכתה למקלחות של צוננים.
בחוץ
במבט ראשון וחפוז קשה להבחין בהבדלים בין האינסייט הקודמת לבין זו מתוחת הפנים, אך מבט בוחן מגלה רכב מעט נאה יותר הכולל אלמנטים עיצוביים עדכניים כמו למשל תאורת יום קבועה, עיצוב מחודש לפגושים וליחידות התאורה וכן אחוריים מחודשים עם ספויילר חדש שאמור לשפר את הראות הבעייתית לאחור של הדגם הקודם. האנטנה על הגג עודכנה לצורת סנפיר כריש חוצפנית. בין הפנסים שולב פס מתכתי כחלחל ולקינוח האינסייט מתהדרת בחישוקי מגנזיום בעיצוב נאה במיוחד.
למרות השינויים הקלים התחושה הכללית היא שהאינסייט המחודשת היא בעלת עיצוב שמתחבר בצורה ראויה יותר להצהרה החשובה לרוכש הפוטנציאלי: "אני רכב היברידי".
בפנים
השינויים נמשכים גם עם הכניסה פנימה. אמנם האינסייט אינה מייצרת תחושה של כניסה לרכב עתידני כמו שקורה בפריוס או בוולט, לטוב ולרע, והתחושה בהונדה היא מעט סטנדרטית יותר. הדבר הראשון שבולט לעין הוא כמות האור שחודרת לתא הנוסעים. התחושה מאוד אוורירית וכל עוד לא עברתם למושב האחורי היא גם מאוד מרווחת. בצד החיובי קל להבחין מיד בהבדלים באיכות הבדים והריפודים שמרגישים כעת איכותיים ונעימים למגע. ניכרת גם השקעה בחומרים בסביבת הנהג בדמות הגה ומוט הילוכים מצופים עור, עיטורים דמויי אלומיניום במקומות רבים ותצוגה חללית וצבעונית בלוח השעונים המפוצל.
בצד הפחות טוב ניתן לציין שככל שמתרחקים ממרכז השליטה של הנהג הפלסטיקה נעשית נוקשה יותר ונעימה פחות למגע כאשר השיא הוא מרכז השליטה על מערכת השמע שכולל צג כחלחל בעל תצוגה שנראתה כמו שנלקחה מרדיו סיני שיוצר בשנות ה-90 המוקדמות וגם סידור הכפתורים הגדולים נראה מוזר.
בקרת האקלים, לעומת זאת, מעוצבת בצורה טובה ויעילה, מאוד נוחה לתפעול ומקררת ביעילות מרשימה.
כסא הנהג מתגלה כנוח אך עם הזמן הבליטה שתומכת בגב התחתון עלולה להפוך למעט מעצבנת וחבל מאוד שהיא אינה ניתנת לכוונון. סידור לוח השעונים חכם למדי וחלוקתו נעשית לפי אזורי שליטה כאשר הנהג ימצא מולו ועל ההגה את מרכז השליטה שקשור ישירות לנהיגה. לוח השעונים מפוצל כאשר בחלקו העליון שמעל ההגה מופיע מד מהירות דיגיטלי ובחלקו התחתון הצג המרכזי עם מד סל"ד אנלוגי גדול במרכז ומסביבו כל המידע ומערכת החינוך (אליה נגיע בהמשך) לגבי צריכת הדלק. הראות לאחור אמנם שופרה ביחס לדגם הקודם אך הספויילר עדיין ניצב בדיוק באמצע שדה הראייה.
אחד החסרונות המשמעותיים של האינסייט הקודמת היה המושב האחורי המוגבל ולצערנו גם הגרסה מתוחת הפנים לא מביאה עימה בשורה בתחום. אמנם מרווח הרגליים סביר אבל למרות היומרות המשפחתיות רוחבו של המושב למעשה מתאים רק ל-2 נוסעים בגודל מלא וגם מרווח הראש מוגבל למדי לאנשים שהתברכו בגובה של מעל ל-1.8 מטרים. אם לא די בכך נציין כי המושב כולו מרגיש קצר מדי עם תמיכה חסרה לירכיים ארוכות והמשענת מרגישה נטויה מדי לאחור. לבסוף, תא המטען אמנם שופר ובפתיחתו נראה שהוא די מרווח עם נפח של 408 ליטרים ואפשרות להגדילו בקיפול מושבים אחוריים.
כדי לא לחשוף את המוצרים מהסופר לשמש האכזרית ולעין הסקרנית של כל עובר אורח, תיאלצו בכל סגירה של תא המטען למתוח את כיסוי המטען הנשלף ובמקרה זה הכיסוי יגביל את גובה המטען שתוכלו להכניס לתא המטען.
מבחינת אבזור, האינסייט מציעה בקרת שיוט, מחשב דרך מרשים, רדיו דיסק באיכות שמע מצוינת עם כניסת AUX ו-USB עם התממשקות מלאה לאייפון אך ללא קישוריות בלוטות', שליטה על מחשב הדרך והרדיו מההגה, בקרת אקלים פשוטה אך נוחה, חימום וקיפול חשמלי למראות, חישוקי מגנזיום, תאורת יום ו-6 כריות אוויר.
מתחת למכסה המנוע
זו בעצם המנה העיקרית ולשמה אנו מתכנסים כשמדובר ברכב היברידי. בהונדה, משום מה, למרות שלל ביקורות שהיא ספגה, בחרו להמשיך עם אותה מערכת הנעה גם בדגם המתוח.
כזכור, מערכת זו כוללת מנוע בנזין בנפח 1.3 ליטר ומנוע חשמלי שמפיקים יחדיו הספק של 98 סוסים ומומנט של 17 קג"מ שמושגים כבר ב-1000 סל"ד נמוכים במיוחד.
למרות השימוש באותה מערכת הנעה, בהונדה יודעים לספר ששינוי במערכת ניהול המנוע והקטנת מקדם הגרר הביאה לשיפור ביצועים בעיקר מבחינת צריכת הדלק.
התוצאות בשטח הן לא אחידות. מצד אחד יש לאינסייט זריזות מרשימה בעיר אך מאידך כשנדרש יותר כוח אין ליחידת הכלאיים הזו הרבה מה להציע וכל תוספת של אדם לתכולת הרכב רק מחדדת את הבעיה.
כדי לשמור על קצב תנועה מתקבל על הדעת בכבישים הרריים יש צורך למחוץ משמעותית את הדוושה לרצפה וגם אז לא תקבלו ביצועים ויכולות מרשימים.
בנוסף, תחת מאמץ, המנוע מקבל נוכחות רבה מדי בתא הנוסעים וזה נשמע כאילו הוא מתחנן שתעזבו כבר את דוושת הגז ואותו במנוחה,
ואכן בשיוט רגוע ונינוח מאוד המנוע הזה שקט למדי ונוכחותו כמעט שאינה מורגשת.
יש לציין כי התיבה הרציפה שמתפקדת בסדר בתנאים רגילים מרגישה מעט מחוספסת תחת מאמץ ולא תמיד תדעו איזו תגובה תקבלו עם הבעיטה בדוושת הגז כשלפעמים היא יכולה להיות פלגמטית ולפעמים היא יכולה להגיב בפרפור. לגיר חסרה אופציה טובה לתפעול ידני בין יחסי העברה שנקבעו מראש.
בסך הכל השילוב בין המנוע חסר האון והתיבה יוצרים מערכת הנעה משמימה שנמצאת במיטבה בעיקר בשיוטים רגועים מחוץ לעיר או בנסיעה זריזה בתוכה.
ומה לגבי הדלק? זו בעצם ה-שאלה. היצרן מדבר על נתון רשמי ממוצע של 24 ק"מ לליטר אך סביר להניח שאת הנתון האופטימי הזה יהיה ניתן להשיג רק במצב נסיעה אקונומי (בלחיצה על הכפתור הירוק עם הפרח) ובנסיעה בדיוק קפדני על פי הכללים שמכתיב מחשב החיסכון של הרכב באמצעות הצבעים המשתנים בתצוגת מד המהירות.
הכל טוב ויפה אבל כדאי שתקחו בחשבון את הזמן הרב שיקח לכם להגיע ליעדכם בעת נהיגה חסכונית שכזו.
בנסיעת המבחן אמנם ניסינו ככל הניתן להתמיד במצב אקונומי ולסבול את מערכת העצור-וסע המכבה את מנוע הבנזין עם הגעתו של הרכב למצב עצירה מוחלטת בפקק או ברמזור ומחזירה אותו לפעולה מיד עם עזיבת דוושת הברקס (מה שאילץ אותנו גם לוותר בזמן עצירות על משבי אוויר קרירים ממערכת בקרת האקלים שעברה למצב איוורור), אך בסיכומו של דבר בנסיעה שכללה גם כבישים הרריים שאילצו אותנו ללחוץ על הדוושה קיבלנו נתון של 15 ק"מ לליטר, כשסביר להניח שנסיעה שנהג חסכן במיוחד יצליח להגיע לממוצע של 18 ק"מ לליטר. בסך הכל מדובר בנתונים מרשימים למדי המציבים את האינסייט המשפחתית מול מכונית מסגמנט המיני.
בנהיגה ונסיעה
כפי שכבר הבנתם מהפרק הקודם, לא מדובר במכונית ספורטיבית וזו גם לא מטרתה, אך אנחנו כאוהבי נהיגה תמיד נצפה שרכב, ובמיוחד כזה הנושא בחזיתו סמל של מותג לו מורשת מפוארת בתחום, יעניק לפחות תגמול מסוים גם במובן הזה. אבל במקרה זה, לא בבית ספרנו. גם בפרק זה האינסייט מאכזבת. אמנם רמת האחיזה גבוהה למדי וההתנהגות צפויה אך למרות שההגה שלה מעוצב ונעים לאחיזה הוא מנותק מדי ואינו מאפשר כל קשר לכביש. כשמוסיפים לזה זוויות גלגול מאוד מוחשיות ומנוע שזועק ולא באמת מספק קצב תנועה אפשר לסכם שיש לה יכולת להוציא כל רצון לנהיגה מאתגרת בכבישים מסולסלים שלא לדבר על ליהנות מכך.
מבחינת נוחות, יש אמנם שיפור בפעולת המתלים לעומת הגרסה הקודמת אך למרות זוויות הגלגול הגבוהות, המתלים מכוילים על הצד הנוקשה של הסקאלה והתחושה הופכת מעט עצבנית וקופצנית על כבישים מאיכות סלילה בינונית ומטה.
אז שווה להתחשמל?
האינסייט המחודשת נמכרת היום בכ-2000 שקלים יותר מהדגם המוחלף, הווה אומר 134,900 שקלים.
ביחס לדגם הקודם מורגש שיפור ותוספת השקלים אכן מוצדקת כשמשווים בין השתיים, אך עם זאת במחיר זה, שהוא מהגבוהים בהשוואה למשפחתיות סטנדרטיות, מעבר לצריכת דלק המרשימה נרשמו בעיקר חסרונות ובנקודות משמעותיות: אם זה במרווח ונוחות הישיבה מאחור, בפרקטיות של תא המטען, בביצועים הבינוניים וכלה בנוחות ממוצעת בלבד במקרה הטוב.
יתרה מזאת, מי שבכל זאת חושק במכונית היברידית יכול באותו מחיר לרכוש את הגרסה ההיברידית של האוריס (קורולה האצ'בק) של טויוטה שנהנית מיתרונות בכל התחומים השימושיים וגם מיחידה הנעה מתקדמת בהרבה הלקוחה היישר מהפריוס.
בשורה התחתונה אנו נשארים עם מכונית שהיתרון הבולט היחידי שלה הוא עיצוב שמספק לבעליה, במחיר נמוך משמעותית מזה של הפריוס, הצהרה על כך שהוא שומר על הסביבה ונוהג במכונית היברידית.
יש אנשים שזה מספיק חשוב להם והם מוכנים לשלם על כך מחיר לא פשוט בסעיף הפרקטיות והשימושיות, אבל סביר להניח שפשרות מסוג זה הן עניין זמני וממש בקרוב הנעות אלטרנטיביות יהפכו לסטנדרט נפוץ וזמין יותר וגם אם נראה שהיום בו לא נזדקק יותר לדלק הוא רחוק מאוד עדיין נראה כי העתיד הקרוב יחסית, אם תרצו ואם לא, יהיה מחושמל חלקית.