למרות זאת בפיאט, שהצילה את קרייזלר מפשיטת רגל במשבר הכלכלי הגדול, החליטו לקחת את היצירה מדטרויט ולשווק אותה גם באירופה שלא ידועה בחיבה שלה למכוניות מארץ הדוד סם כשהיא נושאת, רחמנא ליצלן, סמל של לנצ'יה האיטלקית על גריל הניקל המפואר שלה.
בעוד שהרוב הזדעזע משילוב השעטנז הזה, יודעי דבר הסבירו שמעבר למראה הכל כך מזוהה של ה-300 מסתתרת מכונית מפתיעה עם איכויות, התנהגות ואופי שהותאמו לקהל האירופאי. החלטנו שאין לנו ברירה אלא לבדוק את העניין לעומק ולקחנו את ה-300 שבניגוד לאירופה, משווקת בישראל תחת מותג קרייזלר, למבחן.
הקרייזלר הגדולה מגיעה לארץ בשתי גרסאות הנבדלות אחת מהשנייה רק בתחום האבזור וכמובן - המחיר.
גרסת "הבסיס" תהיה שלכם תמורת 300,000 שקלים והגרסה המאובזרת שמכונה Luxury דורשת תוספת של עוד עשרה אחוזים, כלומר 330,000 שקלים.
המנוע שמזיז את המרכב הרבוע שנמתח על פני כחמישה מטרים ושוקל קרוב לשני טון הוא הפנתאסטאר המודרני של הקונצרן המוכר גם מדגמים כמו הוויאג'ר והגרנד צ'ירוקי של ג'יפ וכולל 6 צילינדרים בנפח 3.6 ליטרים המפיקים 292 כ"ס ומומנט של 36 קג"מ. ההנעה מגיעה מהכיוון המאתגר, כלומר מאחור, והשוס הוא גיר חדשני שכולל לא פחות משמונה יחסי העברה.
אמריקן Style
מה-300 הקודמת היה קשה להתעלם, ולא תמיד במובן החיובי. היא הציגה עיצוב קיצוני וכונתה לא פעם "רכב מאפיה" בעקבות פרופורציות החלונות הצרים והמראה האגרסיבי. ה-300 החדשה אמנם שומרת על קווי דמיון רבים לדגם הקודם ובהחלט יש לה אפקט הגעה מעורר כבוד, אך עם זאת היא מציגה עידון יחסי ופרופורציות עיצוביות הגיוניות יותר. העיצוב האמריקאי ממשיך גם פנימה לתוך תא הנוסעים אך גם פה יש עידון והמצב טוב בהרבה מבעבר.
הדבר הבולט ביותר בקבינה הוא קפיצת המדרגה הגדולה שהאמריקאים עשו מבחינת איכות החומרים וההרכבה ולמרות עיצוב אמריקאי אופייני בפנים הרכב, יש לציין שתא הנוסעים בהחלט עומד בכבוד יחסי אל מול רכבי פרימיום אירופאים.
סביבת הנהג עמוסה, אך זאת מהסיבה הפשוטה שהרכב הזה פשוט מאובזר ברמה כל כך גבוהה שרוב המתחרות בקטגוריה יתקשו להתמודד עם רשימת האבזור שמגיע כסטנדרט גם בגרסה הבסיסית.
אם נפרוש פה את רשימת האבזור כולה, היריעה בהחלט תהיה קצרה מלהכיל ולכן נתמקד בחריגים, כמו למשל פנסים עוקבי פנייה, וילון חשמלי אחורי ומראות מתכווננות לצורך נסיעה לאחור, חיישנים אחוריים וקדמיים עם חיווי קולי בסראונד, מצלמה לנסיעה ברוורס, התנעה ללא מפתח, גג שמש כפול, מחזיקי כוסות עם קירור וחימום, כיוון מושבים חשמלי מלא, חימום לכל המושבים, אוורור למושבים הקדמיים, תכנות זיכרונות לפי נהג, כיוון חשמלי לדוושות, שעון אנלוגי בסגנון רטרו, מערכת מדיה מרשימה (אם כי איכות הסאונד לא הפילה אותנו) שכוללת תמיכה מלאה בבלוטות' ובנגני MP3 ומגיעה עם מסך מגע בגודל 8.4 אינץ' ושליטה קולית, תאורה ותפעול מגבים אוטומטיים והרשימה עוד ארוכה.
רכב המבחן הגיע ברמת הפאר הגבוהה, היקר כאמור ב-30 אלף שקלים, ומעבר לכל מה שהוזכר לעיל היא כוללת גם מצב ספורט בגיר פלוס שליטה ידנית על ההגה באמצעות שני משוטים, חישוקי 20 אינץ' עצומים במקום 18', מושבים והגה מצופי עור בשני גוונים (במקום אחד), ציפוי עור בתפירה כפולה שחולש על כל אזור, כולל בדלתות ובקונסולה המרכזית, ומערכת בידור המתוגברת בתשעה רמקולים (במקום שישה).
לא בטוח שתוספת האבזור שווה את המחיר אבל בקטגוריה זו ההיגיון חלש מהרגש ומי שמשלם צפונה מרבע מיליון בדרך כלל ירצה לקבל כל מה שאפשר.
עם כל זה, ישנם מספר פאולים קטנים כמו למשל בלם יד אמריקאי מעצבן שמתופעל באמצעות הרגל (למה לא חשמלי), חוסר במצב אוטומטי לסגירה ופתיחת החלונות האחוריים, מחשב דרך מעט מוגבל באפשרויות חישובי צריכת הדלק, בורר ההילוכים מתחכם ומעצבן וסביבת נהג שמוצפת ביותר מדי כפתורים ומערכות שונות הדורש הסתגלות וגם לא פעם חשיבה נוספת לפני לחיצה על כל כפתור.
הגודל החיצוני בא לידי ביטוי בישיבה ברכב שמרגיש גדול ממושב הנהג. מגוון הכיוונונים החשמליים מאפשרים להגיע לתנוחת נהיגה אופטימלית אך כיסא הנהג רחב וחלק ונותן תחושה יותר של כורסא מאשר של כיסא חובק. זה אמנם דבר נחמד בשיוט נינוח אבל מעט בעייתי בנהיגה דינמית.
בספסל האחורי המצב מעט פחות טוב - גבוהים עלולים להרגיש קרבה יתרה לתקרה וישיבה במרכז הספסל האחורי בעייתית לאורך זמן בגלל תעלת ההינע המסיבית שמתייצבת בין רגליו של הנוסע ובגלל שהמושב מוגבה במרכזו. עם זאת מרווח הברכיים מצוין והספסל האחורי בשני המקומות הקיצוניים נעים ותומך.
תא המטען מספק 462 ליטרים עמוקים ונוחים להטענה.
אמריקן Muscle
הגענו לחלק המעניין. מה יכול להיות רע במנוע V6? בטח תגידו צריכת הדלק. לכן נתחיל דווקא מהנתון הזה, ותתפלאו לקרוא שלמרות המוצא, דווקא בסעיף זה האמריקאית מבית קרייזלר הצליחה להפתיע יותר מכל ולמרות שהמבחן כלל לא מעט קטעים תובעניים יחסית ה-300C השיגה נתון ממוצע של 10 קילומטרים לליטר וניתן לשער שבנסיעה רגועה היא תוכל בקלות גם להשיג נתון מרשים יותר. כבוד, עוד יותר כבוד בהתחשב במאסה שמערכת ההנעה הזו צריכה לשאת על גבה ועוד קורטוב כבוד לנוכח המהירות והיעילות בה היא מצליחה לעשות זאת.
חלק לא מבוטל מהמחמאות מגיעות לגיר החדשני ומתומן ההילוכים שמאפשר ליאכטה הזו, מצד אחד, לשייט ב-120 קמ"ש כשהיא על כ-1,500 סל"ד חרישיים בלבד (!) ומצד שני להיות מהירה מאוד ברגע שלוחצים על דוושת התאוצה.
ה-300C מציגה האצה מרשימה מהמקום שמלווה בנהימת מנוע אמריקנית טיפוסית מהסוג הטוב.
תגובת הגיר טובה בסך הכל, ריבוי ההילוכים מעט מרתיע מתפעול ידני ובלחיצת קיק על הדוושה מורגשת לעיתים השהיה קצרצרה במהלכה המוח האלקטרוני בוודאי נמצא בתהליך חשיבה לבחירת ההילוך הנכון מתוך מבחר ההילוכים, אך ברגע שזה קורה ומחט הסל"ד מתייצבת על סל"ד מספיק גבוה, מתקבלת שעטה החלטית קדימה וגוף הנהג נשאב לאחור – בהחלט ממכר.
אמריקן Comfort
הגענו לחלק האירופאי של המבחן וזה מצוין שדווקא סעיף זה זכה לתשומת לב שכזו. האמריקאיות של העשור הקודם והעשורים שקדמו לו אמנם התאפיינו באבזור ופינוק רב ובמנועים גדולים וחזקים למדי, אך גם ביכולות ניהוג נרפות עד מפחידות. ה-300C החדשה מעניקה מיד תחושה אחרת. אמנם ההגה כבד בנסיעה עירונית ולא מדויק במיוחד אך ככל שעולה המהירות התחושה משתפרת והיא מאפשרת לנהג לעבור את המהירויות החוקיות בארץ המולדת בלי משים. יכולת השיוט וגמיאת המרחקים מדהימה. גם כשהכביש מתחיל להתפתל ולאתגר, כל עוד לא לוחצים עליה יותר מדי, ישנה תחושה רבה של ביטחון ואפילו עודף של אחיזה. גם רמת הדיוק של ההגה משתפרת עם המהירות וכך גם המשוב מהשלדה. רק זוויות הגלגול המורגשות פוגעות מעט בביטחון. לחיצה הגונה על דוושת הגז בשילוב סיבוב אגרסיבי של ההגה יסגירו מיד את מקור ההנעה שלה (אחורית למי שפספס) אך סביר להניח שהנהג הממוצע לא יגיע איתה לאתגרים שכאלה. מערכת הבלימה מרשימה ולינארית ומצליחה להתמודד עם המסה הגדולה בצורה שתורמת לתחושת הביטחון.
השיפור הדרמטי בסעיף ההתנהגות לא גורר איתו פשרה בסעיף הנוחות וניתן לקבוע שה-300C מעניקה רמת נוחות מאוד גבוהה בכל פרמטר והדבר מרשים עוד יותר לנוכח החישוקים מגודלי המידות עליהם היא יושבת בגרסה זו.
בהשוואה למתחרות המובילות בקטגוריה היא לא תהווה איום על מובילות הקבוצה. היא פחות מהנה, חדה ומדויקת ביחס לגרמניות השליטות אך היא מהווה אלטרנטיבה מספקת ומציעה לא מעט אופי ייחודי ושונה.
קפה אמריקנו
מצד אחד היא לא באמת אירופאית כמו שהובטח ולא מאיימת על אף אחת ממתחרות הפרימיום הגרמניות, בווודאי שלא בסעיף הדינמי.
מצד שני, למי שאוהב (או שלא מפריעה לו) את הפוזה של מכונית אמריקאית ואבזור רב עושה לו את זה, במחיר של 300,000 שקלים הוא יקבל חבילה שמעניקה תמורה מרשימה ביותר לכסף, זאת מבלי שיצטרך להתפשר יותר מדי על סעיפים כמו נוחות, איכות חומרים או דינמיות וסוף סוף, אחרי הרבה אמריקאיות מבישות, ה-300C היא מכונית המאפשרת לבעליה להתגאות בכך שהם רכשו אמריקן wheels.
>> הצ'יף – ג'יפ גרנד צ'ירוקי במבחן דרכים
